‏תלונה במשטרה נגד אשת תקשורת בכירה: סגרה אותי בחדר ואיימה עליי  

תגיות: הטרדה פסיכולוגית במקום העבודה.הטרדה נפשית במקום העבודה.התעללות פסיכולוגית.בריונות בעבודה.אלימות נפשית בעבודה.

הטרדות נפשיות בעבודה- בעיה ופיתרונה : -

תופעה שלא זוכה לדי תשומת לב- הטרדות בעבודה,

במימדיה התופעה נרחבת למרות שעל הטרדה בעבודה לא מרבים לדבר.

הקדמה:

רוב האנשים באים לעבודה כדי לעבוד,לפרנס את משפחותיהם או לפתח קריירה.

אבל יש כאלה שבאים כדי לנהל מלחמות נגד עובדים אחרים.

התופעה יותר נרחבת ממה שמתארים.

במחקרים שונים שנערכו בארה"ב (בבוסטון ובדנבר) ובאנגליה( מנצסטר) עלה כי 30% עד 60% מהעובדים דיווחו על הטרדה מצד מנהל או עובד אחר.

ההטרדה היא התנכלות מרושעת שנושאת גוונים שונים ומשתמשים לביצוע בשלל מניפולציות והתנהגויות פוגעניות רגשית.

בשנים האחרונות יש מודעות גוברת לבעית ההטרדות בעבודה ,זה מתבטא במחקרים אקדמיים ואף בספרות עממית.

הקלידו workplace bulling בגוגל ותראו תוצאות רבות ברשת באנגלית.

בעברית הופיע ספר מפורסם "הטרדה נפשית" של מארי היריגוין,מתורגם מצרפתית.

א. מדוע קורות הטרדות בעבודה ?

( תקריות קטנות ואופי נקמני ורוע. לעיתים אינטרסים.)

הטרדות בעבודה מתפתחות משני מניעים עיקריים: "תקריות קטנות" כגון ריב בשאלה האם לפתוח או לסגור את המזגן,שיחה שהסתיימה בהעלבות כתוצאה מהערה לא מתחשבת- כל אלו עלולים לגרום לאדם עם אופי נקמני ושליטה עצמית נמוכה ורוע להחליט לפתוח במלחמת עולם נגד אדם אחר העובד עימו תוך שימוש בכל תרגיל רשע אפשרי.

במקרים אחרים מדובר במעשה מכוון בקור רוח- מטרת ההטרדה היא "להפטר" מעובד אחר כי הוא יותר טוב מהמטריד,כי הוא חש סוביקטיבית מאוים ממנו.

לעיתים מאחורי המטריד מסתתר עובד אחר שמעדיף להטריד ע"י שליח שהוא מפעיל מסיבות של נוחות.

ב. פרופיל המטריד.

( אופי עם קווי רוע קור מוחלט או אמוציונאליות יתר.)

המטרידים אינם נשמות טובות ,הם אינם אנשים טובי לב. המטריד שנעלב לרוב הוא יותר אמוציונאלי ולא שולט ברגשותיו ומסעות נקמה אצלו נמשכים שנים וזה שרוצה להפטר ממי שהוא רואה בו מתחרה על קידום הוא לרוב יותר קר מזג ,אבל אין כללים מוחלטים ולעיתים זה הפוך.

ג. פרופיל המוטרד.

( חולשה, תמימות,נאיביות, הדחקה.בעיה בכושר ההתמודדות.)

לרוב המטרידים בוחרים להם כקורבן את מי שהם מזהים אצלו חולשה.

חולשה יכולה להיות ענין של מעמדו בעבודה ,למשל אחד שידוע שהמנהל אינו אוהב אותו או שידוע שיש בו תכונות אופי שיגרמו לו לא להגיב ,להיות פאסיבי וחלש בסיטואציה והוא לא ידע להשיב מלחמה.

ברוב מקומות העבודה ידוע מכח השמועה האופי של העובדים.

התכונות שעושות אדם לפגיע להטרדות הן תמימות,נאיביות, רצון למצוא חן, נטיה לסבול משיתוק פסיכולוגי כשהוא מותקף,חולשה רגשית והעדר אסרטיביות וביטחון עצמי.

ד.התמיכה הסביבתית של המטריד-

(למטריד יש לרוב תמיכה סביבתית.הוא משוכנע שלא יתלוננו עליו וגם אם יתלוננו הוא

"יחסי כח".)

אין די ברוע באופי כדי להפוך למטריד- בדר"כ מי שמרגיש שמעמדו בעבודה חלש לא יטריד אחרים ויזהר ,לרוב מדובר במנהל או במי שמרגיש ויודע שמעמדו בעבודה חזק, הוא נהנה מהערכה ויוקרה וגיבוי מצד מנהל שישחק אותה טמבל, יעלים עין כשההטרדה קורית ואף יתמם אם יערך בירור ויוציא את המטריד "זכאי" למרות מעשיו בבחינת ,צדיק ורע לו,רשע וטוב לו."

ה.הטרדת כנופיה.

( אירגון הכנופיה ע"י השנאת אדם על הכלל ע"י הפצת שמועות עליו או ביום סיטואציות.)

לעיתים במקרים שטניים במיוחד המטריד הראשי שהוא בעמדת כח מארגן כנופיה שלמה שעוסקת בהטרדת הקורבן.

זה קצת דומה למה שקורה בגן ילדים ובבית ספר יסודי עם חרמות.

חלופין אפשר להשוות את זה לאופן בו משטרה אנטישמי משניא את היהודים על ההמונים באמצעות הסתה, משכנע את כולם שהיהודים הם הרעים ודואג שיהיה מאד כדאי לאנשים לשנוא יהודים ולהתנכל להם ומאד לא משתם לתמוך ביהודים ולהגן עליהם.

רוב האנשים מתוך קונפורמיזם ואגואיזם ישתפו פעולה עם הרע החזק וימכרו את נשמתם לשטן.

מדובר לרוב באנשים שהם 100% רוע,חסרי כל רגשות וחסרי כל מוסר שהתנהגותם מתאפיינת בהעדר מוחלט של הגינות או יושר, אנשים שהם מאה אחוז כוחנים ואלימים.

לעולם הרוע לא יודה שהוא רוע, תמיד יתחפש למשהו שיש לו כביכול צידוק והצדקה.הצידוק הוא שרשרת שקרים ותפירת תיקים כמובן. כמו שהאנטישמים מצדיקים פוגרומים ביבודים בזה שהיהודים אפו מצות בדם ילדים. זה פשוט אותו הדבר. התירוצים למה להתנהג ברוע וברשע ובאלימות ובאכזריות זה בעצם דבר שיש לו הצדקה נמצאים בלב הענין. ההתחזות והתחפושת הזזאת היא דבר מרכזי במערכת שמאפשרת את ההשתוללות של השפרצת הרשע והתפרקות מכל אמות מידה של אנושיות ביחסי אנוש.

כדי להצדיק את ההתנהגות המטריד הראשי מפיץ שמועות על המוטרד שמאירות אותו באור שלילי כיד הדמיון הטובה עליו וזה כביכול מצדיק את ההתנכלות.

מתברר שנורא קל לתפור תיק שלילי לאדם, להמציא עליו דברים, לתת פרשנויות שליליות נגדו מיתממות לדברים שקרו ושלא היתה בהם כוונה רעה , להעלם מכל דבר טוב שעשה, מי שירצה להתפס לזה יתפס, שכן הרבה אנשים רואים את מה שהם רוצים לראות ומתעלמים מחלקים מהמציאות שלא נוחים להם.

נשק השמועות- שמועות שלא נפוצות באופן טבעי אלא יד מכוונת זדונית באופן מניפולטיבי יוצרת ספין אכזרי של הפצת שמועות שקריות נגד אדם.

המטרידים משתמשים בעובדה פסיכולוגית מאד פשוטה שרוב האנשים מאמינים בקלות לכל סיפור מרושע ומלוכלך על אדם אחר ולא טורחים לברר או לדרוש הוכחות.

רוב המשתתפים בהתנכלות אינם תמימים ומבינים בדיוק שמדובר בתפירת תיק כדי להצדיק התנכלות, אבל הם מעריכים שזה משרת את האינטרסים שלהם לשתף פעולה .לעיתים יש כאלו שבתום לב מאמינים לסיפורים ושזה מגיע לקורבן כביכול ה"צדק העממי, כביכול.

איך דרך יותר טובה לגרום לאנשים לעשות משהו רע בשליחות הזולת כמו לגרום להם להאמין שהם עושים משהו טוב או לפחות ליגיטימי וגם נטול סיכון מבחינתם כשהם תחת לחץ חברתי לשתף פעולה עם הרוע.

אומרים שהנכס החשוב ביותר שיש לאדם הוא שמו הטוב. מתברר כי קל מאד להרוס נכס זה ע,י אנשים זדוניים בעלי אינטרס להזיק ולהרע.

הכלל שכל אדם הוא חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת וההוכחה חייבת להיות בראיות מוצקות שמוכיחות מעל לספק סביר חל בבית משפט אבל לא בעולם החברתי. שם בקבוצה חברתית וקבוצת אנשים שעובדים במקום אחד זו קבוצה חברתית של אנשים בעל כורחם, חלים כללים הרבה יותר מרושעים וציניים במסגרתם ניתן באמצעות הפצת שקרים והאשמות שיקריות על דרך רכילויות מרושעות להרוס את שמו הטוב של אדם כדי ש"הידע הכללי" שהוא "לא בסדר" יהיה הצדקה להתנכלויות,הצקות והטרדות לאותו קורבן חף מפשע.

בהרבה מקרים ההנהלה מעדיפה לפטר את הקורבן כדי להפטר מהבעיה מאשר להתעמת עם המנוול התופר תיקים שמארגן את הכנופיה מפיצת השמועות השקריות שהוא בעל עמדת כח באותו מקום עבודה.אין כל הליך משפטי של צדק או הגינות בתהליך הזה.

מה לעשות שרוב האנשים מאחורי המסכה אינם טובים. כשיש בקבוצה חברתית דמות ששולטת והיא כריזמתית וחזקה ודורשת מהם לשתף איתה פעולה בביצוע הצקה והטרדה- רוב האנשים ישתפו פעולה. הם ישתפו פעולה כי זה משרת את האינטרס שלהם, כי הם מפחדים מסנקציות חברתיות אם לא ישתפו פעולה ,כי הרי בעל הכח במקום דורש מהם שיתוף פעולה וכי הבקשה באה מבעל המרות, ראה ניסויי מילגרום המפורסמים.

מאפיין נוסף הוא התירוצים הצדקניים להטרדה- הצגת הקורבן כמי שהוא לא בסדר כביכול וההנהלה כביכול לא מטפלת בזה והמטריד הוא כביכול "הצדיק" שרק "מתגונן" או עושה את העבודה עקב אוזלת היד של ההנהלה.

העוסקים בהטרדת כנופיה הם אנשים חסרי מצפון וחסרי לב, שמוכנים להציק,להטריד ולהתעלל בזולת - אבל ביום יום הם מסתירים את זה והסביבה לא מודעת לתכונתם השלילית. כשהם נתפסים הם מיתממים ומכחישים ( כאן שוב הקלטות הסתר מאד חשובות כדי להתגבר על הקושי להוכיח את מעשיהם).

מטרתם להשפיע על מצבו הנפשי של המוטרד, לערער אותו כדי שאח"כ יוכלו להצביע על מצבו הנפשי המעורער שיהיה בולט ולהגיד הוא משוגע, הם כמובן לא יספרו שהם שיגעו אותו. זה יכול לעבוד מול הרבה אנשים שמתקשים לשאת הטרדות במיוחד כשאינם מודעים ואינם ערוכים ומוכנים ומתודרכים איך להתמודד מול התופעה.

המטרה היא להכות אדם בהלם באמצעות התנהגויות בלתי שגרתיות ובלתי צפויות שמאופינות ברשע,העדר מעצורים, העדר מצפון והעדר יושר.

יצירת אוירה רעה וגרימת תחושת השפלה וחוסר אונים עד שיצא משיווי המשקל הנפשי ויאבד שליטה על התנהגותו.

הסביבה שלא רואה את ההטרדות תייחס את מצבו לבעיה נפשית פנימית שלו ולא לתגובה אנושית לסיטואציה חריגה של קורבנות.

יחד עם זאת אנשים בעלי מודעות לתופעה ולרוע הלב שהם ניצבים מולו והם חזקים לא יפלו ברוחם,לא יכנסו לדיכאון או כעס ותסכול וימשלו ברוחם ובהתנהגותם לנוכח הפרובוקציה. מודעות לזולת ומודעות עצמית הם המפתח לשמירה על מצב רוח טוב ,מורל גבוה ושליטה עצמית לנוכח מסכת ההצקות וההטרדות של חקייני הנאצים שלצערנו קיימים.

הטרדה בכלל והטרדת כנופיה יכולים להמשך זמן רב בלי שההנהלה תדע, למעט המנהל המטריד. מדובר במנהלים שלא נמצאים בשטח, המטרידים דואגים לעשות את פשעיהם כשאף אחד זר לא רואה, לעיתים מהות ההטרדה היא דברים שמובנים רק למוטרד בהקשם וזר אפילו ימצא במקום לא יבין שהטרדה מתרחשת לנגד עיניו. המטרידים כמו ד"ר ג`קל ומיסטר הייד משימים עצמם פני תם כשמגיע לשטח מנהל. הקורבן לא מבין מה קורה סביבו או המום מידי או מפחד מידי להתלונן. ההטרדה נמשכת ואף אחד לא שם לב לפשע המתרחש.

פילוסופית זה מפחיד ומדכא לחשוב באיזה קלות ספין של רשע מניפולטיבי יכול עקב הלחץ לקונפורמיות להפוך חבורת בני אדם "נורמטיבים" לחיות טרף צמאות לדם.

בהקשר זה אני ממליצה על הספר "בעל זבוב" של גולדין.

יצר לב האדם רע מנעוריו, סיטואציות חברתיות מזמנות הרבה אפשרויות לרוע קטנוני להתפרץ, אינטריגות נגד אנשים,ספינים,הצקות,הטרדות,מניפולציות והפצת שקרים. מערכת החינוך כמעט לא מתמודדת עם בעית הרוע ורוב האנשים ממשיכים להיות רעים גם בבגרותם. הם רק דואגים לאתר את המקומות והסיטואציות בהם יוכלו להשפריץ רוע בלי להתפס ובלי לשלם מחיר, רוע נטול סיכון. מעטים הם האנשים שבאמת יש להם מצפון...

כשעובד פסיכופת כזה מטריד אותך, אל תתרגש. מדובר באדם שלא עשית לו שום דבר רע, הוא רק רוצה להתחבר למוקד כח במקום העבודה, אדם רשע שיש לו כח פורמלי או לא פורמלי באותו מקום מתוך הנחה אופורטוניסטית שזה ישתלם לו להתעלל בך בשליחות מארגן ההטרדות.. הוא לא רואה אותך כבן אדם אלא כאוביקט לדרוך עליו למען האינטרס שלו. אין לו מצפון,רגשות או הגינות בסיסית. זה מזכיר את היחס שקיבלו יהודי גרמניה מהגרמנים הנאצים לאחר עלית היטלר לשלטון ולפני המלחמה והשואה. כל גרמני שרצה למצוא חן בעיני השלטון הציק והשפיל כל יהודי שהיה שכן שלו או שגר בסביבה... דמו היה הפקר. כאן דמו של קורבן ההטרדה נעשה הפקר ביחס יחסי הכח בעבודה והקושי להתלונן נגד המטריד. ראשית תשמור על כח רוח, ככל שזה פוגעני ומעליב אל תאבד את קור הרוח ואל תתפרץ. הקלט ואסוף ראיות להטרדות והתכונן למועד המתאים בכל זאת להתלונן.

למה זה משתלם להפעיל בקורבן "טריגר" רגשי ( המעורר רגשות של פחד ואיבה? ) שכזה?

אחד הדברים שמאפיינים את הפעולות הללו - הוא בעיקר המרכיב הזה שגורם לקורבן לשנות את המערכת האמונית שלו, להטיל ספק בכל מה שקורה איתו, לגבי הזהות שלו, לגבי הסובב, מי בעדו ומי נגדו, האם כולם יודעים עליי הכל? ועוד שאלות וספקות רבים - אך מה שמכריע את השינוי הוא "כפייתיות מחשבתית" מצד הקורבן, כשהקורבן מבחין שיש מישהו שמנסה להתעסק איתו ולרדת עד לחייו בפרטים כאלה לא משמעותיים, הוא קודם כל מבין שזה בגדר התעללות, הוא גם קולט שזה מאוד יצירתי והם אנשים מאוד חכמים - הפעולות הללו נועדו להטיל מום במעשיו של הקורבן, לגרום לו להבין שהוא דפוק לכאורה, שהוא אשם במה שקורה איתו, מלכודת של אשמה - ואז, הוא לא רואה זכות לעצמו ומרגיש חייב באופן תמידי לנסות להשתפר, אך לאט לאט הוא מגלה שמטרידיו לא נותנים לו שום מקום להשתנות ואף בהמשך כשנפל למלכודת זו מטרידים אותו על מנת שיטיל ספק גם בדברים ניטרלים.

מי שלא חווה או לפחות ראה את התופעה של כנופיה, יכול לזלזל בחומרת התופעה ולא להבין את הרסניותה. קשה להבין איך די ביצירת אוירה רעה סביב אדם, התיחסות מבזה ומשפילה כלפיו, עלבונות קטנים והצקות קטנות יכולות להתגבש לכדי מופע אימיים בעל השלכות נפשיות כה קשות.

בעית הפסיפס והקושי להתלונן:

כמו שמי שמתבונן בחתיכה אחת מפסיפס לא יכול לראות את התמונה כולה ולא לתפוס את משמעות התמונה מעבר לחלקיה כך גם בתמונת הטרדה גדולה גדולה שמורכבת משרשרת הטרדות קטנות, כל הטרדה קטנה היא חסרת משמעות בפני עצמה , לא נוראית, לא אמורה להשפיע קשה, מקרית וכד` , וזה הקושי להתלונן, להתלונן על המכלול זה להתלונן על קונספירציה שלמרות שהיא אמיתית המתלונן חושב עצמו להאשמת אתה משוגע פרנואיד בהעדר יכולת להציג הוכחות לתמונה הכוללת ולעיתים אף לא לשרשרת הארועים "הקטניים"

http://he.wikipedia.org/wiki/׳”׳ ׳™׳¡׳•׳™_׳©׳�_׳�׳™׳�׳’׳¨׳�

http://en.wikipedia.org/wiki/Conformity

http://en.wikipedia.org/wiki/Peer_pressure

http://en.wikipedia.org/wiki/The_Third_Wave

http://www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,789,209,59813,.aspx

http://en.wikipedia.org/wiki/Verbal_abuse

http://he.wikipedia.org/wiki/׳›׳•׳—_(׳¡׳•׳¦׳™׳•׳�׳•׳’׳™׳”)

http://abcnews.go.com/Primetime/story?id=2765416&page=2

http://he.wikipedia.org/wiki/׳¡׳™׳˜׳•׳�׳¦׳™׳•׳ ׳™׳–׳�

http://www.youtube.com/watch?v=HwqNP9HRy7Y

http://www.youtube.com/watch?feature=endscreen&v=TYIh4MkcfJA&NR=1

http://www.amazon.com/Crimes-Obedience-Psychology-Authority-Responsibility/dp/0300048130

ו.העדר התמיכה הסביבתית של המוטרד

(למוטרד לרוב אין תמיכה סביבתית או שהוא מתבייש ומסתיר את העובדה שהוא מוטרד אף בפני אוהביו.)

בדר"כ בוחרים כמוטרד מישהו שנתפס כחלש וכבר עמדנו על כך קודם.

מי שנתפס כחזק מספיק כדי לעצור את ההתנכלות לא יוטרד. אם הענין התחיל מתקרית לא מכוונת יסלחו לצד השני לתקרית אם הוא חזק ויעזבו אותו גם אם הוא נתפס כבר תחרות מקצועית.

ז. אוזלת היד של דרגי הניהול .

(חוסר יכולת וחוסר רצון להתערב.)

דרגי הניהול במידה שאינם המטרידים עצמם אין להם אינטרס במהומה אבל מגלים לרוב חוסר רצון או ענין להתערב.

במקרים אחרים לוקח זמן רב עד שהם מבינים מה קורה או שהם רוצים להגן על הקורבן אבל מרגישים חסרי אונים ולא יודעים איך להתמודד עם הרוע הכוחניות והאלימות הסמויה והמיתממת.

לרוב הנושא לא בראש מעינייהם ולא ישקיעו זמן ומאמץ ללמוד על יחסי האנוש בין האנשים. הגישה היא "שיסתדרו, הם מבוגרים" תוך התעלמות מכך שמדובר בחזק מול חלש.

ח. ההטרדה הסמויה מן העין- שיטות וטכניקות ההטרדה.

(כמה קל להטריד, כמה קשה להוכיח הטרדה מיתממת.)

התירוץ והגיבוי- התירוץ והגיבוי הם אבן הפינה של ההטרדה.

התירוץ למה שהמוטרד לא בסדר וזה מגיע לו והידיעה של המטריד שיש לו גיבוי ויש מנהל מעליו שיחפה עליו הם תנאים ראשוניים להטרדה- מכאן הכל מתחיל.

הרוע מתחפש ל"צדק", אנשים לא יגידו אני במודע מתעלל באופן סדיסטי בזולת, הם יתיימרו לקיום הצדקה למעשי הרשע שלהם. יש כאן היפוך היוצרות, הרשע בחוצפתו מדבר בשם הצדק וטיהור העולם מרוע והצודק הוא הקורבן והטוב אבל מדביקים לו רפש סתם ומשכנעים את הסובבים אותו שהוא הרע וש"מדיע לו".

לעיתים אחד הדברים הראשונים שעושה המטריד הזדוני הוא שיכנוע המוטרד שהוא אשם.זה נעשה ע"י נאומים צדקניים על מה שהמוטרד כביכול עשה עד שהמוטרד בסוף חושב שאולי באמת היה לא בסדר ועד ביום סיטואציות שבהם המוטרד יוצא כביכול מי שנהג לא בסדר.

ההטרדה בפועל מתבצעת בשיטת המיקרו טראומה,שום ארוע שנעשה אינו קיצוני ואין בו כדי לשבור אדם, אלא מתנהלת מלחמת התשה, משתמשים הרבה בפאסיב אגרסיב, שיטת כפל הלשון,דיבור בסגי נהור, מבטים של כעס או לחלופין התעלמות ושפת גוף אלימה.השפלות קטנות, לעיתים די בהימהומים ברגע הנכון והבעות פנים כדי ליצר אוירת עוניות אלימה ומשפילה ואין לזלזל בחומרת הענין. והכל כמובן באופן לא ישיר שגורם לקורבן לתהות אולי הוא מדמיין ואולי לא הכוונה אליו כשרק רצף הארועים עושה את ההטרדה לברורה.

העמדת פנים של נחמדות, שימוש בלשון דו משמעית לגלגנית, פער בין תכנים פוגעניים לטון דיבור כאילו רגיל ונורמלי באופן מיתמם, כל אלו הטכניקות השטניות של ההטרדה הנפשית.

ההטרדה היא שטנית כי הרבה פעמים אף אחד חוץ מהמוטרד לא רואה אותה, המטריד מיתמם ומשקר במצח נחושה ומציג את המוטרד כמשוגע שמדמיין.

הטרדה מילולית ע"י משחקי מילים וביום סיטואציות בהן התוקפן באופן מיתמם מעמיד פנים שהוא "נפגע" או "נעלב" זה הפשע הכמעט מושלם בפרט כשעדיין לא עלו על התוקפן ולא מכירים את טבעו ולא מתייחסים בערבון מוגבל לדבריו, כשלא מודעים לכך שהוא שקרן מניפולטיבי.

זה מאד קל להטריד, מאד קשה להוכיח וגם אם הצלחת להוכיח, אנשים שלא חוו הטרדה ולא מודעים לדפוסים השטניים האלו מתקשים להבין את מידת החומרה של הדבר, את עוצמת הנזק הנפשי שנגרם לקורבן ההטרדה ונוטים לזלזל בתום לב עקב חוסר מודעות/הבנה או רגישות לנושא.

בסופו של דבר כל בני האדם צריכים פסיכולוגית להמצא בסביבה שמתייחסת אליהם באופן הוגן וחיובי, בסיבה שבה האוירה היא טובה, לסבול מהתנכלות ובפרט בסיטואציה בה הקורבן מרגיש חסר אונים להגיב, לסבול את ההשפלות ותחושת אי הצדק, יש לכך תוצאות נפשיות קשות.

עוד אחת מהטקטיקות החביבות על המטרידנים, בין מטרידן יחיד ובין מטרידנים בכנופיה, היא להעמיד פנים תקופה מסוימת שהם חברים של הקורבן ולהרדים אותו ולשחק אותה שהם אוהבים אותו ובנתיים לאסוף מידע טרוויאלי עליו, לעוות אותו ולרקוח מזה סיפור שמבאיש את ריחו ואז ביום אחד להפיצו ובאופן מיתמם לשנות פניהם ולהיות רעים אליו בצורה קיצונית ואכזרית. ההנחה של המטרידנ/ים היא שהקורבן התמים יצא משיווי משקל עקב ההלם הכבד שיתקף בו לנוכח הגילוי על תרגיל העוקץ שעשו לו ואז כששיקול הדעת שלו נפגם עקב תחושת העלבון הצורף קל יהיה להוציאו מדעתו ולגרום לו לצעוק או להתנהג באופן אחר שיפגע בעצמו.

המטריד עושה פעמים רבות שימוש באפקט הקפיאה, רוב האנשים כשהם מותקפים מילולית כשהם לא מוכנים ובאופן לא צפוי ובעיקר כשההתקפה היא מרומזת ודו משמעית הם מתקשים להגיב בזמן אמת ופשוט קופאים מרוב הלם. ההתקפה משתקת אותם. לעיתים התוקף מבצע פגע וברח, הוא תוקף מילולית בצורה נבזית ואכזרית ואז מיד נעלם, כדי לא לאפשר לקורבן להגיב.

אין לזלזל בחומרה שעשויה להיות לדבר ההכי "פשוט" ו"קטן" - העלבונות על נפש המוטרד. במיוחד כשהן נעשות בשיטתיות ובעקביות ובצורה שמותירה את הקורבן חסר אונים, נטול כל יכולת להגיב. בכולו קיים אותו "ילד קטן" רגיש שכשפוגעים בו הוא נפגע.

יש אנשים שעצם הידיעה שהם תחת מתקפה, שמציקים להם ואין להם כל דרך להפסיק את המתקפה שובר אותם מבחינה פסיכולוגית,הם לא יכולים לשאת הצקות קטנות, מה שנקרא "עינוי סיני" .....

שיטת ההטרדה היא שיטת הפאסיב אגרסיב.

הסובלים מהפרעת האישיות פאסיב אגרסיב לא יגידו בגלוי וביושר שהם כועסים עליך ולמה ויבטאו כעס בגלוי אלא יחפשו דרך לפגוע ברגשות/להעליב/להשפיל

ט. הדינמיקה ההרסנית בנפשו של המוטרד.

כל ארוע הטרדה הוא סוג של מיקרו טראומה שתורם להרס הנפשי, למועקה,הדיכאון, תחושת חוסר האונים והחולשה.האפקט המצטבר של ההטרדה הוא מאד טראומטי.

ויכול להוביל במקרים קיצונים להתפרקות גרעין האישיות,אובדן כושר התפקוד דיסאסוציאציה ובמקרים קיצוניים אף אלימות או לחלופין התאבדות.

דיס אסוציאציה- כשאדם נמצא בסיטואציה בה הוא מותקף קשות ואינו יכול להגיב אבל לא עוזב לרוב הוא נכנס למין ריחוף כזה של "אני לא כאן" זה לא קורה לי, התעלמות מהמציאות שנובעת מהדחקה והכחשה פסיכולוגית של מה שקורה לו.

המטריד הוא לרוב בעל אישיות סדיסטית ונהנה לראות את תהליך ההרס הנפשי שעובר על הקורבן.זה נותן לו תחושת כוח ושליטה מעוותים.

סכנה גדולה היא למוטרד כשהתפקוד שלו בעבודה ואף ההתנהגות שלו מושפעים,

כשהתפקוד מושפע הוא יפוטר כי הוא עובד גרוע וכשהתנהגותו תושפע ירכלו עליו שהוא משוגע, מדמיין, ממציא, מוזר, מפריע לאחרים בהתנהגויות לא נורמליות וכד`.

לעיתים אנשים מוטרדים שוקעים במחשבות אובססיביות על מה שעושים להם וחדלים לתפקד ואז מפוטרים עקב כך.

במיוחד צריך הקורבן להזהר מהדינמיקה התת מודעת של "הם רעים אלי, אני אהיה רע אליהם בחזרה" כי לרוב את מעשי הרוע המתוחכמים של המטריד/ים לא רואים ואילו את התגובות הלא מחושבות והאינסטינקטיביות הלא מודעות שלו כן רואים.

הנזק הנפשי שנגרם לקורבן עקב ההויה של להיות קורבן הוא עצוב. הידיעה הזאת שנעשה לו עוול והוא חסר אונים, שמי שמולו הוא רשע וחזק והוא טוב וחלש והרשע יכול להרשות לעצמו להתעלל בו כמה שבא לו פשוט כי הכח בידיו ולמנהל שמעל שניהם לא אכפת, הוא יתן גיבוי לפסיכופת , תחושת חוסר הישע והחולשה היא איומה.

הגדרת פוסט טראומה:

http://www.mental-health-today.com/ptsd/dsm.htm

http://www.ptsd.va.gov/professional/pages/dsm-iv-tr-ptsd.asp

י. הפיתרון- מה בכל זאת ניתן לעשות ?

( מנקודת ראות הקורבן)

הכל מתחיל במודעות והבנה של הדינמיקה ההרסנית.

קורבן שלא מבין מה עושים לו הוא אבוד ויסתחרר לנצח במצוקתו עד הסוף המר.

בלי מודעות לא ניתן להתחיל בכלל לטפל בבעיה ולהתמודד.

ההמשך הוא בהעצמה אישית פנימית רגשית , שמאפשרת גם לשמור על השליטה העצמית ,כי לעיתים קורבנות נכנסים לתפקיד שיצרו להם ומתוך תסכול וכאב ובלי מודעות בסוף התנהגותם נעשית מוזרה ופוגעים כך בעצמם.

במישור הפרקטי על הקורבן המודע לאסוף ראיות והוכחות למה שעובר עליו,

למשל לנהל יומן ולרשום כל הטרדה בפני עצמה ,יום,שעה ובמה היא התבטאה,

בימנו יש מכשירי הקלטה זעירים שמחירם נמוך וניתן להקליט בסתר את המטריד ולצבור ראיה ניצחת שאינה ניתנת להכחשה.

ניתן להקליט גם שיחות טלפון מטרידות, בנייח ובנייד.

בהמשך כדי לשים קץ להטרדה לעיתים תלונה היא התגובה הנכונה, יש במקרה של תלונה לשים לב לנטיה של ארגונים לטייח ולחפות על מטרידים בעמדות כח בגלל פוליטיקות פנים אירגוניות ולהיות בטוח שאתה מתלונן בפני אדם ישר ועם מצפון

וכן שאתה מספיק חזק להתמודדות הזאת. לעיתים רצוי לשכור עו"ד לצורך התלונה ולהיות מוכן לפנות לביה"ד לעבודה אם ינסו לנקום בך על ההטרדה.

לעיתים ניתן להשיב לתוקף באופן ישיר, לעיתים ניתן להגיב בעקיפין.

לעיתים מתברר שהתוקף אינו כה חזק והוא מושפע מאד קשה כשמחזירים לו.

שיחה ישירה?פה ושם יש מטרידים שניתן להרתיע אותם בשיחה או ליישר את ההדורים אבל לרוב המטרידים הם חסרי תקנה , פשוט אנשים רעים שמבינים אך ורק את שפת הכח, הם חסרי מצפון או רגשות אנושיים לזולת לחלוטין. שילכו עד הסוף.

סכנת "הפגיעה השניה"- לעיתים הקורבן מחליט פשוט בתום לב להתלונן

מתוך איזה אמונה נאיבית שרק זה שתקף אותו הוא אדם רע ולכל היתר יש מצפון.

הוא נתקף הלם כשהוא נתקל בחומה של אנשים בעמדות כח שמחשקים אותה טמבלים שלא מבינים כדי לחפות ולגונן על התוקפן שהוא בעל כח, חזק ויש לו רשת של חברים וקשרים ( לעיתים מושחתים) שכל מטרתן לגונן עליו בכל מחיר.

את המחיר משלם הקורבן התמים שעובר גיהנום נפשי אולי יותר גרוע מההטרדה שעבר.

ההשפלה והכאב הכרוכים באיבוד האמון בבני אדם לנוכח מימדי הרוע והריקבון פוצעים אאת הנפש לעיתים באופן בלתי ניתן לתיקון ומותירים טראומה.

לכן לתלונה יש להערך היטב, הכי טוב כשיש ראיות בדמות הקלטות סתר ואחרות ועם עו"ד ותמיכה חברתית.

תזכור כי לרוב המטריד מרשה לעצמו להטריד כי הוא יודע ש המנהל הישיר שלו מתוך רוע,שחיתות או פחד יחפה עליו ולא אכפת לו, וכן כל מנהל אחר עלול להיות רקוב, לכן יש לשתף בתלונה לפחות 2 מנהלים, בדרגים יותר בכירים או אופקית בהיררכיה, למשל מבקר פנים או מנהל כח אדם, לדאוג שיהיה פרוטוקול לישיבת התלונה או לקבל מכתב שמאשר שנתקבלה תלונה עם פרטיה. לעולם לא תדע מי יחפה על המטריד.

קורבנות רבים יסבלו בשקט ו/או יעזבו ויעדיפו לא להתלונן ואלו הסיבות לכך.

פוסט טראומה, המשתקת את הקורבן כפי שהלם קרב משתק חיילים, גם שנים לאחר שהקרב נגמר.

בושה לחשוף לזרים את פרטי האירוע המביך/משפיל שעברו.

חשיפה זו משנה גם את יחס החברה למתלונן שקודם היתה "אזרח רגיל" וצפוי למסכת של הפצת שמועות שהוא משוגע וממציא.

במילים אחרות- "אות הקין" שלרוב מודבקת רק לנאשמים, פועלת כאן כחרב פפיות ומודבקת גם לקורבן המתלונן.

פחד שלא יאמינו לגרסתו (במיוחד כשהנאשם מוכר ומכובד)

האשמה עצמית, שמתלווה פעמים רבות לטראומה שחווה הקרבן, גורמת לו לפעול כמו האשם האמיתי, שמנסה להעלים את המקרה מעל סדר היום. (ניסיון זה יצלח אולי במישור המשפטי, אך יכשל בפסיכולוגי) .

לא משתלם, יאמר לעצמו הקורבן, נוכח תקדימי העבר, בהם חזה איך יסורי המתלונן לא הבטיחו בסופו של דבר שהצדק ייעשה בבירור בתוך החברה או בבית הדין לעבודה.

לעיתים יעדיף הקורבן לעזוב בשקט אבל חודש אחרי שעזב ירים טלפון למנהל כח האדם או למנכ"ל ויספר את הסיפור.

זו אזרחות טובה שאולי תמנע מהתוקפן לתקוף שוב כי תהיה מודעות למעשיו וגם יתן סיפוק רגשי ולפעמים הקורבן ישלח מייל אנונימי עם הסיפור בחלקו או בעיקרו.

לחלופין, ניתן להתנחם במה שרב ידוע אמר: אנשים רעים שבמקום לעסוק בעניניהם עסוקים להציק לאחרים ולהטריד אותם יענשו מידי שמים. את חשבון השכר והעונש על מעשים רעים כדוגמת הטרדה סמויה עושה האלוהים שבשמים.

אני ממליצה לא להיות פחדן, לדבר,לספר, להתלונן ולהגיע לדרגים בכירים. לא לשתוק למטריד, בפרט אם מנסים לפטר את המוטרד עקב השמועות שהמטרידים הפיצוי עליו.

לא לפחד להתלונן גם אם הדברים שעשו לכם הם חריגים,יוצאי דופן, "משוגעים,, לא לפחד שיגידו שאתם פרנואידים ומדמיינים ולהתלונן !!!

יא.מה ניתן לעשות? מבחינת האירגונים:

בשנים האחרונות גוברת המודעות לבעיה ומנהלי משאבי אנוש מוכנים להתמודד עימה

עד גבול מסוים. עד גבול מסוים כי לעיתים פוליטיקות מושחתות מגינות על התוקפנים כשהם בעמדת כח בארגון ויש מי שיחפה עליו ויטייח את התנהגותו.

מנהל משאבי אנוש או מנהל שרוצה להלחם בהטרדות ולמנוע אותן ישקיע מאמץ וזמן בפיענוח יחסי האנוש בין העובדים ,יעודד פתיחות של עובדים לדבר על מה שהם עוברים,אפילו ישתמש בכמה מהעובדים כמארגלים לספר לו מה שהם רואים שהמנהל מפספס, ישים לה לאותות מצוקה ,ירידה בתפקוד,דיכאון,עצבות,חרדה,בהלה שמתבטאים בשפת הגוף וכד` ולא יעתעם ממה שהוא רואה אלא יברר עם העובד ועם אחרים מה עובר עליו.

יב. הטרדה גורמת נזק כלכלי לארגון לפוסט טראומה לקורבן.

רצוי מאד לעובד ולארגון למנוע את ההטרדה ,לאירגון זה גורם נזק כלכלי, החברה מפסידה עובדים טובים שעוזבים כדי להפסיק את ההטרדה ועובדים אחרים שראו כיצד כל דאלים גבר סובלים מדמורליזציה וכן לעיתים עלול המוטרד כשיתעשת להגיש תביעה לביה"ד לעבודה ולגרום לפירסום שלילי בעיתונות ,אבל הנזק העיקרי האמיתי הוא לעובד.

מחקרים מחקרים כי הטרדה ממושכת מותירה פוסט טראומה וצלקות נפשיות לשנים רבות ולעיתים לכל החיים ולעיתים נדרש טיפול נפשי ממושך.

הדבר במקרים הקיצוניים דומה למקרים של ילדים שעברו התעללות ממושכת בילדות מצד אחד ההורים,חייל שעבר הלם קרב או קורבנות תקיפה מינית.

המאפיינים של הפוסט טראומה הם עצבות,דיכאון,מתח,כעס,לחץ נפשי וחרדות,נטיה להסתגרות,אובדן הביטחון העצמי,אובדן האמון בבני אדם וצימצום הקשרים האישיים,חוסר יכולת להאמין ולאהוב בני אדם,פאסיביות והמנעות מיוזמה,נטיה להזכר שוב ושוב באופן אובססיבי בטראומה.

אני ממליץ בנושא זה על הספר "טראומה והחלמה" של ג`ודית הרמן בעברית בהוצאת עם עובד.

יג.לסיכום

רשימת הכשלים האופיינים שבגללם אנשים הופכים לקורבנות מחוקים, לזומבים של מטרידנים:

כשל המודעות:

להיות מודע מראש לקיום דפוס כזה וחוסר מודעות לעובדה שלא ניתן לשאת

הטרדה נפשית לאורך זמן בלי לשלם מחיר נפשי כבד מנשוא.

כשל הנאיביות ומתן האמון האוטומטי.

להיות חשדן כלפי אנשים אבל בלי לגלוש לפרנויה מופרזת..

להבין שיש פשוט אנשים רעים ויש למצוא את הדרך הנכונה להתמודד איתם.

כשל המודעות- זיהוי סיטואציות:

לזהות ספיציפית סיטואציות מהר, התגברות על הנטיה להאשמה עצמית, מבוכה,רצון להדחיק ולהתעלם,תחושות חולשה וחוסר אונים,הנטיה לפרש סיטואציות דו משמעיות כלא ברורות ולא בטוחות.

כשל המודעות: הערכות אופי:

יש להעריך נכון ומהר אופי של אנשים.

כשל צפית תסריטים לעתיד:

להעריך בכל סיטואציה כמה עוד יותר חמורה היא עלולה להיות ולנקוט צעדי מנע בזמן.

כשל התגובה הטקטית , להגיב נכון טקטית:

שמירה על פרופיל נמוך, לא לאבד ביטחון עצמי, לשמור על קור רוח ושליטה עצמית

ותגובות תקיפות אבל מתונות והדרגתיות, כלומר לא להיות פאסיבי, אבל לא להגיב בחריפות.

כשל חוסר הרצון להודות במציאות קשה ולהתמודד איתה.

-סוף-

---- --

פרטי הספר הטרדה נפשית:

http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=37984

הטרדה נפשית

מארי-פראנס היריגוין

יצא לאור ע"י הוצאת כתר, בשנת 2002, מכיל 202עמודים, תירגום: מצרפתית: דן שליט.

עיון» אלימות וטרור

אפשר להרוס אדם באמצעות מילים, מבטים, נימות קול, שקרים, מניפולציות, מסרים כפולים. לעיתים גם לאדם עצמו דרוש זמן להבין שהוא קורבן של אלימות, ועל פי רוב גם הסובבים אותו אינם ערים למה שמתרחש מתחת לאפם. מארי - פראנס היריגוין מתארת בספרה מצבים שונים של דיכוי והטרדה נפשית בין בני זוג, בין הורים לילדיהם, בין עובדים למעבידיהם ובין עובדים בינם לבין עצמם. הספר מבקש למקד את המבט באלימות המוסווית הזאת, להגדירה ולאבחן אותה, כך שמי שנפלו קורבן להטרדה נפשית במשפחה או במקום העבודה - והם רבים יותר מכפי שמקובל לחשוב - יוכלו לנסח את מצוקתם ולהצטייד בכלים להיחלץ ממנה. גם אנשי מקצוע, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ועובדים סוציאליים המתקשים לאבחן את סימני ההטרדה הנפשית יוכלו להיעזר ברשימה הארוכה המפרטת את המצבים שבהם היא מתקיימת. הספר החשוב הזה, המטריד ומעורר המחשבה, עורר עם פרסומו סערה גדולה בצרפת, היה לרב - מכר ותורגם ל - 22 שפות.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2850856,00.html

אלימות בעבודה: כשהבוס שלך עושה אותך חולה

אנשים רבים סובלים מהתעללות נפשית או מילולית במקום העבודה שלהם, לרוב מצד הבוס. האווירה האלימה והתקשורת האגרסיבית עם העובד עלולות לגרום לו נזקים גופניים ונפשיים חמורים. מה קורה בשטח ואיך ניתן להתמודד עם הבעיה

חמוטל דגני

כשמצאה א` את מקום העבודה האחרון שלה, לא היתה מאושרת ממנה. אמנם השכלתה, כישוריה והכשרתה המקצועית היו `גדולים` בכמה מידות מתפקיד האסיסטנטית של מנהל משרד פרסום קטן שאליו התקבלה, אך היא היתה בת 45, ובגילה, ידעה, צריך להתפשר.

מהר מאוד הפכה השמחה לאימה. במשך שנתיים היתה א` קורבן להתעללות מילולית ונפשית יומיומית בלתי פוסקת. מדי יום היא ספגה עלבונות, האשמות, הטפות אינסופיות. מדי יום נאמר לה עד כמה היא לא מוכשרת, לא יעילה, לא נחוצה. "אני משאיר אותך כאן רק מתוך רחמים", אמר לה הבוס.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?contrassID=1&subContrassID=5&sbSubContrassID=0&itemNo=701405

ההתעללות הסמויה מהעין

מאת ורד לי

משפטים כמו "מי מגהץ ככה חולצה?" או "מה אתה תמיד נפגע ממה שאני אומרת?" מכאיבים לא פחות מקללה או מסטירה - אומרת ניני גוטספלד-מנוח, מחברת הספר "מלים הורגות". החברה מתעלמת מהאלימות המילולית הזאת, ולעתים גם הקורבן לא מודע לה

לפני כחמש שנים פנתה אל הלשונאית ניני גוטספלד-מנוח חברה שעוסקת בפסיכודרמה. החברה עבדה עם קבוצה של נשים שטענו כי המערכת הזוגית שלהן מסבה להן סבל רב, אך לא ידעו להגדיר מה בדיוק גורם להן להרגיש רע. החברה ביקשה מהן לתעד דיאלוגים שגרתיים עם בני זוגן והציגה בפני גוטספלד-מנוח את הטקסטים, כדי להבין מה במלים האלה גורם לנשים להרגיש רע.

גוטספלד-מנוח, שעוסקת במשך כ-30 שנה בהוראת לשון לאוכלוסיות מגוונות, כולל נוער בסיכון, שוטרים ואסירים, היתה רגישה לשפה כמשקפת את עולמן הפנימי, התרבותי והרגשי של הכותבות. "גיליתי תבניות לשון קבועות", משחזרת גוטספלד-מנוח, "שבהקשרים מסוימים ובמינון מסוים יכולות להוות כלי נשק הרסני. הבנתי שהמלים האלה מאחסנות כלי נשק סמוי, שהגיעה העת לבדוק לעומק את מידת קטלניותו". גוטספלד-מנוח החלה לאסוף טקסטים ודיאלוגים משגרת יומן של נשים נוספות, ומצאה את עצמה שוקעת במחקר שנמשך חמש שנים ובימים אלה יצא כספר "מלים הורגות" (הוצאת ידיעות אחרונות), שעוסק באחת התופעות היותר שכיחות ופחות מדוברות: אלימות מילולית.

"אלימות מילולית", אומרת גוטספלד-מנוח, "אינה תופסת כותרות בעמודים הראשונים וגם המשטרה אינה מתערבת כשהיא מתרחשת, כי היא לא משאירה סימנים הנראים לעין. אנחנו עדיין לא מתייחסים בחומרה ליכולתן של מלים להיות הרסניות כלפי הקורבן כמו באלימות פיסית". בספרה מצטטת גוטספלד-מנוח סקר שנערך במרכז מינרווה באוניברסיטת חיפה ב-2001. הסקר מלמד על שכיחות התופעה: עולה ממנו כי 20% מהנשים בישראל סופגות בבית קללות ועלבונות, 56% חשופות להתפרצויות זעם וצעקות ו-31% חשופות לגילויי שתלטנות מצד בעליהן המתבטאים גם בביקורת מתמדת.

http://www.reader.co.il/article/7376/׳”׳×׳¢׳�׳�׳•׳×-׳ ׳₪׳©׳™׳×

התעללות נפשית:

אורית לוי-פסיכוכירולוגית ומגשרת

כל אחד מאיתנו עלול לשמש מדי פעם קורבן לאדם הפרוורטי(סוטה) ולהפך לקורבן באם זה

בן הזוג, הבוס, הילדים או ההורים עצמם. הבן אדם הפרוורטי התוקף חייב להשתמש בקורבן כדי להגדיל את כוחו הפנימי ולהפוך את הקורבן למרמס ע"י עלבונות, רמזות, פגיעה בנקודות הרגישות כך בכוחו לערער את מצבו הנפשי של הקורבן ולשפיל אותו, הם גם לא נוטלים על עצמם אחריות אלא מטילים אותו על הקורבן .

הטורפים נראים בעינינו כבעלי כוח יש להם ייתרון בכךשהם לא מוסריים ולא איכפת להם כאבו של הזולת,ההיפך הם נהנים כשהם תוקפים (לא פיזית) אלא מילולית המטרה אצלהם מקדשת את האמצעים .

השתיקה של הקורבן והסכמתו לשתף פעולה מתוך חוסר ברירה, "אני אוהבת אותו, אני מרחמת עלו(עליה)

"הוא לא התכוון וכו" .הקורבנות משתמשים בכל מיני תרוצים מדוע הם לא קמו וגוננו על עצמם.

מטרתו הראשונית של "הטורף"הוא שיתוק הקורבןכדי שלא יוכל להתגונן,גם אם הקורבן יבין את המתרחש שאין לו את הכלים הדרושים לעמוד מנגד.

http://www.dignity.org.il/Texts.aspx?ID=38

התעמרות במקום העבודה/רבקה אלישע

התעמרות במקום העבודה/רבקה אלישע

רקע:

תופעת התעמרות במקומות עבודה, אינה תופעה שניתן לראות אותה כבעייה מבודדת של ארגון אחד, אדם או קבוצת אנשים בתפקיד מסויים. זוהי בעייה מבנית רחבה ששורשיה נעוצים במבנה החברתי כולו, בהתייחסות לדפוסי הכוח והתקשורת בחברה, בתפיסה הכלכלית שלה וכמובן בתרבות. החברה הישראלית, הנשענת רבות על ערך הדרת הכבוד, האלימות ותפיסת העולם הנלווים לה, תופסים מקום מרכזי. לפיה, הכוחניות, המאבקים והמתחים מהווים דרך חיים. התעמרות במקומות עבודה מהווים סמפטום אחד, מקיף בולט ומשמעותי של אלימות בחברה כולה.

במשך שנים רבות הייתה התעלמות מוחלטת מתופעת ההתעמרות במקומות העבודה. למרות שעובדים רבים נחפשו לאלימות, מקובל היה לראות בתופעה זו כסוג של מטרד אשר יש ללמוד כיצד לחיות איתו. רק בתחילת שנות ה - 2000 מתחיל לדווח ארגון העבודה הבין-לאומי, שתופעת ההתעמרות בעובדים במקומות עבודה, החלה ללכוד את תשומת הלב ולהמדד במדדים של עלויות גבוהות הן לעובד/ת שחווה התעמרות, הן לחברה בה הוא עובד והן לקהילה כולה. המידע אשר מתחיל לזרום בשנים האחרונות מעיד לדבריהם שאנו מתחילים היום לראות רק את קצה הקרחון של תופעה מדאיגה זו. במקומות שונים בעולם נותנים לתופעה שמות שונים:mobbing, bullying,emotional abuse.

אנחנו מגדירים התעמרות או הטרדה במקום עבודה ככוללת את ההתנהגוניות במעשה, בדיבור או בכתב העלולים לפגוע באישיות האדם, בכבודו או בשלמותו הגופנית או הנפשית או להעמיד בסכנה את משרתו או להעכיר את האווירה במקום העבודה.

רקע:

תופעת התעמרות במקומות עבודה, אינה תופעה שניתן לראות אותה כבעייה מבודדת של ארגון אחד, אדם או קבוצת אנשים בתפקיד מסויים. זוהי בעייה מבנית רחבה ששורשיה נעוצים במבנה החברתי כולו, בהתייחסות לדפוסי הכוח והתקשורת בחברה, בתפיסה הכלכלית שלה וכמובן בתרבות. החברה הישראלית, הנשענת רבות על ערך הדרת הכבוד, האלימות ותפיסת העולם הנלווים לה, תופסים מקום מרכזי. לפיה, הכוחניות, המאבקים והמתחים מהווים דרך חיים. התעמרות במקומות עבודה מהווים סמפטום אחד, מקיף בולט ומשמעותי של אלימות בחברה כולה.

במשך שנים רבות הייתה התעלמות מוחלטת מתופעת ההתעמרות במקומות העבודה. למרות שעובדים רבים נחפשו לאלימות, מקובל היה לראות בתופעה זו כסוג של מטרד אשר יש ללמוד כיצד לחיות איתו. רק בתחילת שנות ה - 2000 מתחיל לדווח ארגון העבודה הבין-לאומי, שתופעת ההתעמרות בעובדים במקומות עבודה, החלה ללכוד את תשומת הלב ולהמדד במדדים של עלויות גבוהות הן לעובד/ת שחווה התעמרות, הן לחברה בה הוא עובד והן לקהילה כולה. המידע אשר מתחיל לזרום בשנים האחרונות מעיד לדבריהם שאנו מתחילים היום לראות רק את קצה הקרחון של תופעה מדאיגה זו. במקומות שונים בעולם נותנים לתופעה שמות שונים:mobbing, bullying,emotional abuse.

אנחנו מגדירים התעמרות או הטרדה במקום עבודה ככוללת את ההתנהגוניות במעשה, בדיבור או בכתב העלולים לפגוע באישיות האדם, בכבודו או בשלמותו הגופנית או הנפשית או להעמיד בסכנה את משרתו או להעכיר את האווירה במקום העבודה.

https://www.youtube.com/watch?v=H8diw96FMlk

https://www.youtube.com/watch?v=X61HfpIMvfM

http://www.themarker.com/allnews/1.2673543

הפסיכופתים:

רוב הפסיכופתים אינם רוצחים סדרתיים או רוצחים בכלל או אנסים או מועלים...

פסיכופת הוא אדם שבמודע או בטבעיות , בלי מחשבה לא אכפת לו מהחברה, מאחרים או מהמוסר ויעשה כל דבר שמקדם את צרכיו,רצונותיו והאינטרסים שלו בלי שיהיה אכפת לו מהסבל,הנזק שהוא גורם לאנשים אחרים.

רוב הפסיכופתים עסוקים בדברים קטנים, אינטריגות,שקרים,הונאות קטנות,התעללות מילולית, עקיצות,אכזריות רגשית, כוחניות קטנונית,הם עושים דברים אלו במשפחה,בעבודה,בקבוצות חברתיות ובכל מקום.

הם לא עושים דברים חמורים יותר מחוסר יכולת או חוסר אומץ.לא ידוע ולא ניתן לעשות הערכה דרך מחקר מהו אחוז הפסיכופתים באוכלוסיה אבל יש הטוענים שהוא יחסית גבוה.לא רואים עליהם ממבט ראשון, הם מיומנים לעשות הצגה של נחמדים,נורמטיבים,אמינים.

חלקם רבי אומנים בהצגה מעוררת אמון.אבל לא אכפת להם מהזולת, הם יעשו כל דבר שהם מעריכים שלא יתפסו בעשיתו ויענשו עליו.

ויש הרבה אנשים שעושים דברים רעים,איומים, לא כי הם פסיכופתים אלא באמונה שהמעשה מוצדק מבחינה אנושית ומוסרית כי איזה שרלטן מניפולטיבי בעל כושר רטורי רב הצליח להסית אותם, לשתול להם אמונות ומחשבות בראש ולהשניא אדם או קבוצה עליהם ולהניע אותם לפעולה נגדו.

H

נקודה מאד חשובה בעיני היא פרק הזמן שלוקח לקורבן להבין שהוא קורבן והסבל שלו בזמן הזה .התוקף הוא הרי מתוחכם, ערמומי, מניפולטיבי ומיתמם. הוא לא "סתם תוקף" או אומר, אני פסיכופת רשע ונהנה להתעלל או שיש לי אינטרס. הוא עוטה עור כבש ומיתמם. הוא מפברק לעיתים סיטואציות שכביכול מצדיקות פגיעה, הוא מאשים את הקורבן בהאשמות שווא ,וקורבן תמים, חסר נסיון ולא מודע עוד לוקח את האשמה על עצמו לפרק זמן עד שהאמת נעשית ברורה. הקורבן חושב שבאמת טעה וזה מצדיק תגובה נגדו, הגם שהיא לא נעימה, שיש רק אי הבנה או שרשרת אי הבנות ללא זדון, במקרים אחרים התקיפה המרושעת נעשית בכפל לשון, משחק מיתמם שבו התוקף יודע שבאופן סוגסטיבי הקורבן יבין ויפרש את ההערות כמרושעות נגדו ( כי התוקף ברצף הערות שלא יכולות להיות מקריות בגלל הכמות וכן באמצעות שימוש בטון דיבור מוזר ו/או מימיקות של הבעות פנים ושפת גוף רומז רמז ברור שזו הערה מרוזמת לקורבן) אבל מצד שני אם הקורבן יתלונן הוא יוצג כמשוגע ,שמדמיין שדברים שבכלל לא כוונו אליו כן מכוונים אליו, ממש פרנואיד. ולמרבה הזוועה, תוקף פסיכופת בעל ביטחון עצמי, קסם אישי ומעמד בכיר וגיבוי יכול לשכנע גם מנהלים שמעליו ואפילו אנשי מקצוע בתחום משאבי האנוש ופסיכולוגיה שהקורבן משוגע והוא הקורבן האמיתי להאשמות שווא. כל תלונה מצד הקורבן תתקל בהחומה נחרצת וחזקה ממנו שתטען שלא עושים לו כלום, הוא משוגע שמדמיין ואז יפוטר על רקע האשמת שווא שהאשים ויפיצו שהוא משוגע ועושה צרות ,הוא גם לא יצליח למצוא עבודה חדשה .מילכוד מוחלט....ההבנה של הענין הזה קריטית לשרידות הקורבן. החוק חשוב ,אין ספק, אבל היכולת של הקורבנות לעזרה עצמית, לדעת למלט עצמם ולהציל את עצמם בסיטואציות האלו מאד חשובה וכאן רק חינוך והסברה יעזרו. לעיתים במקום העבודה מתקיימת פרודיה על הנורמליות, כשמאחורי דלתות סגורות וגם בדלתות פתוחות מנעשים מעשי רשע קטנים שמצטברים לתופת לקורבן ,לזוועת עולם ואף אחד לא רואה ולא מרגיש את התעללות.

אזהרת תוכן- התעללות

כמה פעמים גברים אומרים לבנות הזוג שלהם שהן מגזימות? היסטריות? רגישות מדי? פרנואידיות?

אלימות במערכת יחסים לא חייבת להיות פיזית או מילולית, אחד מסוגי האלימות המסוכנים וההרסניים ביותר זה דווקא הסוג שהכי קשה לזהות ונקרא gaslighting.

״גזלייטינג״- זוהי טקטיקה של אנשים מניפולטיביים שגורמים לכן לפקפק במציאות ובעצמכן. זה גורם לכן לחשוב שאתן לא בסדר, שאתן לא ראויות להיות מוערכות או להפך, משכנע אותכן שאתן מוערכות (כי שכנעו אותכן שזה מה שמגיע לכן) על אף היחס המקטין.

זה גורם לכן לפקפק בעצמכן, ברגשות שלכן, בתפיסת המציאות שלכן, בזכרון שלכן, וחלק קטן וחנוק בתוכן תוהה האם אתן משוגעות.

המקרבן ישקר לכן לעתים קרובות ובגסות, יכחיש כל ניסיון לשלוט בכן ויתקוף או יבקר את האישיות שלכן על בסיס קבוע כדי לערער את הביטחון העצמי. צורת ביטוי אחרת של ההתנהגות הזו, כוללת פעולות הסתה נגדך ושליחת מסרים סותרים שיבלבלו אותך. "אפילו האישה הכי מאוזנת, בטוחה ומודעת לעצמה יכולה להישאב לתוך ההתנהגות הזו. זה שקר קטן פה,שקר אחר שם והערות עוקצניות בתדירות מתגברת",

Gaslighting, at its core, is a form of emotional abuse that slowly eats away at your ability to make judgments. Essentially, a Gaslighter spins their negative, harmful or destructive words and actions in their favor, deflecting the blame for their abusive deeds and pointing the finger at you. This is often done by making you feel “overly sensitive,” “paranoid,” “mentally unstable,” “silly,” “unhinged,” and many other sensations which cause you to doubt yourself.

Commonly adopted by psychopathic, sociopathic and narcissistic types of people, Gaslighting tends to eat away at you slowly until you realize that you’re a shell of the former person you were.

לקריאה נוספת כאן:

https://lonerwolf.com/gaslighting/

(הפוסט מתייחס לתופעה במערכת יחסים אבל התופעה יכולה להתקיים גם בקשרים בתוך המשפחה, עם חברים, עם קולגות וכו׳)

https://lonerwolf.com/gaslighting/

You’re Not Going Crazy: 15 Signs You’re a Victim of Gaslighting ⋆ LonerWolf

LONERWOLF.COM

https://www.google.com/amp/www.agogo.co.il/gaslighting/amp/

לפליטמן חשוב לדבר על התופעה הבעייתית של "התעמרות בעבודה" ולשלוח מסר לציבור. "התופעה של 'התעמרות בעבודה' דומה לתופעה של ההטרדות המיניות שנחשפה בקמפיין ""Me too ("גם אני") במובן זה שבשני המקרים מדובר בתופעות שהן יותר שכיחות ממה שחשבנו", אומר פליטמן. לדבריו, "יש הרבה מקרים שבהם בוסים מתעמרים בכפופים להם והתופעה הזאת מצריכה מענה משפטי הולם".

היו הרבה ניסיונות לחוקק חוק למניעת התעמרות בעבודה שיזמה ח"כ מרב מיכאלי וניסחה פרופ' אורית קמיר, אך הצעת החוק נותרה תקועה.

פליטמן: "נכון שרצו לחוקק חוק שיטפל קונקרטית בתופעה. אבל העובדה שאין חוק קונקרטי למניעת התעמרות בעבודה אין משמעה שאנחנו נמצאים בחלל משפטי. אם תבחן את הפסיקה שלנו, תראה שכשהתגלו מקרים שבהם היחס לעובד התבטא בהתעמרות, חייבנו את המעסיק לשלם פיצוי לעובד על אופן ההתנהלות הזה. אנחנו לא נטולי כלים לטפל בתופעה, שממדיה הרבה יותר רחבים ממה שסברנו".

https://www.themarker.com/markerweek/1.4649075

"לא מרפים העלוקות, כולם צריכים למות. צריך אפידורל לנטרול קרציות"

הטחת עלבונות, התפרצויות זעם, פגיעה בתנאים ומשימות משפילות - 13% מהעובדים במשק סובלים מהתעמרות באופן קבוע, ו–42% יחוו הצקה כלשהי במהלך הקריירה ■ "בגלל הלחץ, שעה אחת של עבודה מרגישה כמו יום שלם. המנהלת נותנת הוראות - ואנשים לא מדברים אתי"

07:4701.12.2017מאת: שוקי שדה

ב–2013 ישבה באומץ ד"ר ליאנה בני־עדני, מומחית לנוירוכירורגיה ילדים, מול מצלמות תוכנית התחקירים "עובדה", וסיפרה על שחיתות בכל הנוגע לתיירות המרפא באיכילוב, שעליה דיווחה לטענתה להנהלת בית החולים שנתיים קודם לכן. בתחקיר תועדו שלוש קולגות שלה — פרופ' שלמה קונסטנטיני, פרופ' צבי רם וד"ר יוסי פז — מקבלים כסף מתחת לשולחן בתמורה לניתוחים של תיירים רפואיים. במארס 2016 המליצה המשטרה להעמיד את השלושה לדין בגין שוחד, וכיום הם ממתינים להחלטת הפרקליטות בעניינם.

הפרשה עוררה הדים והיכתה גלים, אך מה שפחות ידוע הוא מה שעבר על בני־עדני בשנים שלפני ואחרי שידור התוכנית. בתביעה על סך 3 מיליון שקל, שמתנהלת בימים אלה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, טוענת בני־עדני באמצעות עוה"ד סיגל פעיל ומיכל הולצמן, כי במהלך 2015 נאלצה להתפטר (בדין מפוטרת) מעבודתה באיכילוב, בין היתר בעקבות "התעללות" ו"טרור תעסוקתי" שחוותה מצד הממונים עליה, ובכללם קונסטנטיני.

בכתב התביעה מתארת בני־עדני את היכרותה ארוכת השנים עם מי שהיה המנטור שלה כאשר היתה מתמחה בבית החולים הדסה בסוף שנות ה–90 ושיכנע אותה לעבוד לצדו באיכילוב. לטענתה, במקום עבודה משותפת בהקמת מחלקת נוירוכירורגית לילדים, היא מצאה עצמה פעמים רבות לבד במחלקה — בעוד קונסטנטיני נוסע באופן תכוף לחו"ל, גם בתקופות הפיגועים הקשות של האינתיפאדה השנייה, כשהיתה בהריון מתקדם.

בפעם ספציפית אחת, היא טוענת בתביעה, ביקשה ממנו שיישאר בארץ בתקופת שלושת חודשי הריונה האחרונים — אך הוא בכל זאת נסע ללונדון, והיא נשארה לנתח ילד שנפצע בראשו באופן קשה בפיגוע. הניתוח ארך עשר שעות, ובעקבות אפיסת הכוחות שאליה הגיעה ילדה מוקדם מהצפוי לאחר שהתאומות שבבטנה נקלעו למצוקה עוברית. לאחר מכן, כאשר ביקשה להאריך את חופשת הלידה מעבר לשלושה חודשים, קונסטנטיני סירב.

"פרופ' קונסטנטיני נתן משימות משפילות (כגון משימות הגהה שמזכירות מבצעות עבור רופאים אחרים), הפעיל בקרת יתר וניתור יתר, פעל תוך התעמרות בדרך של יחסי מבזה ומשפיל וניסה לנקוט פעולות שיש בהן להכפיש את שמי בפני צוות רופאים ואחיות", טוענת בני־עדני בתב התביעה. לפי התביעה, בספטמבר 2007, לאחר אחת הפעמים שחזר קונסטנטיני מחו"ל, ביקשה ממנו לקחת אחריות על המחלקה מכיוון שהיא עייפה — ו"הוא זעם על עצם בקשתי והטיח בי שעלי לחפש מקום עבודה אחר", היא מתארת.

במקרה אחר טוענת בני־עדני כי ב–2011 התכוונה לנתח תינוק שנולד עם שבר בראשו, בעקבות בקשה שהגיע מהפגייה, אך אז התקשר אליה קונסטנטיני ובלשון בוטה אמר לה "תורידי את הידיים מהתינוק הזה". לטענתה, "ראיתי כי פרופ' קונסטנטיני פונה מאחורי גבי לצוות הפגייה ומודיע בצורה משפילה, בוטה ומלבינת פנים כלפי כי הניתוח מבוטל". בתביעה מוסיפה בני־עדני כי קונסטנטיני מנע את קידומה במשך השנים ובפרט ב–2014, כאשר היה שותף בעיצוב מכרז למשרה ניהולית בכירה באיכילוב עבור רופא אחר.

לטענתה, לאחר פרסום תחקיר "עובדה" גבר היחס הפוגעני כלפיה מצד קונסטנטיני והנהלת איכילוב. "החל מסע הזוי של ממש, שלא היה כמוהו, של פגיעה בחולים המטופלים על ידי, מתוך נקמנות גרידא בי", טוענת בני־עדני. "משפחות חולים נאלצו בפועל ללכת להנהלה ולדרוש ניתוח נחוץ...והכל כדי לנקום בי ולא לאפשר לי לבצע את חובתי כרופאה בכירה".

בכתב ההגנה דוחים הנהלת איכילוב וקונסטנטיני בתוקף את הטענות. "התביעה נולדה לאחר שהתובעות לא זכתה בתפקידה שבו חפצה", נכתב בכתב ההגנה. "מאז ניהלה התובעת מלחמת חורמה ממש נגד איכילוב...היא לא בחלה להטיח האשמות נטולות בסיס כלפי מנהליה ועמיתיה למחלקה, לרבות האחיות והצוות האדמיניסטרטיבי, התעלמה במפגיע מנוהלי העבודה ומההנחיות שניתנו לה, והפגינה חוסר לויאליות וחוסר קולגיאליות. התובעת איבדה את עשתונותיה והתנהגה באופן פרובוקטיבי ושערורייתי ממש. הפריעה לדיונים רפואיים, ירקה, צרחה וקיללה". לפי כתב ההגנה, בני־עדני "חסרת יכולת להפריד בין עניינה האישי לבין טובת המחלקה, ואינה מסוגלת לתפקד במערכת רפואית היררכית".

"החברה נהגה עם העובדת כאילו היתה חפץ"

בני־עדני לא לבד בטענותיה על התעמרות בעבודה. ממחקר בקרב 900 נשאלים שערכו לפני שנתיים עבור משרד הכלכלה ד"ר יריב איצקוביץ', ראש המחלקה ליחסי אנוש במכללה האקדמית כנרת, ופרופ' סיביל היילבורן, דיקנית בית הספר למדעי החברה במכללה, עולה כי 13% מהעובדים במשק סובלים מהתעמרות באופן קבוע. לפי המחקר, לאורך קריירה שלמה 42% מהעובדים יחוו הצקה כלשהי בעבודה.

בשנתיים האחרונות, לצד ההד התקשורתי הרב שגוררות התביעות השונות שעובדים במעון ראש הממשלה מגישים נגד שרה נתניהו, האחרונה שבהן הוגשה לפני כחודש על ידי שירה רבן, צעירה חרדית שתיארה עצמה בכתב תביעה חריף כמי שעברה התעללות קשה מצד אשת ראש הממשלה (המכחישה את הטענות), עולה המודעות הציבורית לסוגיית ההתעמרות וההתנכלות במקומות עבודה. הצעת חוק שהגישה בנושא ח"כ מרב מיכאלי — שהתעמרות בעבודה תיחשב עוולה אזרחית שניתן לפסוק בגינה פיצוי שלא יעלה על 120 אלף שקל, ללא הוכחת נזק — אמנם לא צלחה את שלב הקריאה הטרומית (לטענתה, בשל התביעות נגד שרה נתניהו), אך פסק דין של השופטת דיתה פרוז'ינין מבית הדין לעבודה בירושלים, שפסקה בפברואר 2016 לטובת אב בית ראש הממשלה לשעבר, מני נפתלי, בתביעתו נגד המדינה ושרה נתניהו, נחשב כמשפיע על היחס לטענות של עובדים על התעמרות.

במקרה זה נפתלי זכה בפיצויים מלאים כשטען כי העסקתו היתה פוגענית. "הובאו עדויות רבות המצביעות על כך שבמעון שררו תנאי העסקה פוגעניים בגין התנהגותה של גברת נתניהו", נכתב בפסק הדין. לדברי תמר גולן, אחת מעורכות הדין הוותיקות והבכירות בישראל בתחום יחסי העבודה, "מאז הפסיקה בעניין מני נפתלי, אני שמה לב שביותר ויותר מקרים מופיעה המלה התעמרות, אף על פי שהצעת החוק בעניין לא התקבלה. זה נכנס דרך הפסיקה. אבל כל העניין הזה עדיין בראשית דרכו, כמו שפעם הטרדה מינית ביחסי עבודה היה דבר חדש. שם לקח כמה שנים מחקיקת החוק למניעת הטרדה מינית עד שהחלו להיות מוגשות תביעות, שהוגשו בעשרות ובמאות. תחילה צריכה להיות מודעות לכך של העובדים והמעסיקים, דבר שבסופו של דבר מוליד את התביעות".

דוגמה לעלייה במודעות היתה השבוע, כאשר חייל משוחרר, עובד רשת הנעליים פוט לוקר, סיפר בפייסבוק — בפוסט שנהפך במהרה לוויראלי — שהתפטר מעבודתו לאחר שהממונה עליו לא אישרה לו להיעדר כדי ללכת ללוויה של סבתו.

דבר זה מעלה את השאלה של עצם ההגדרה: מהי התעמרות? לדברי ד"ר אפרת סלטון־מאיר, פסיכולוגית, יועצת ארגונית ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת בן גוריון, ניהול פוגעני מוגדר כ"התנהגות הכוללת לעג, התעלמות של מנהל מעובדיו, השפלה בנוכחות עובדים אחרים, להזכיר ללא הרף טעויות וכישלונות מהעבר, וכמובן מנהל שמתפרץ ומוציא את הכעס שלו כלפי עובדים ומתנהג כלפיהם באופן גס רוח. צריך להבחין שאם דברים כאלה נעשים באופן חד־פעמי, אז לא מדובר בניהול פוגעני. התעמרות ניהולית מתוארת כאשר דברים כאלה חוזרים ונשנים באופן תכוף לאורך זמן".

המקרה של רובי קפר, אם יחידנית לשני ילדים בוגרים, ממחיש את הדקויות השונות בתופעת ההתעמרות. במאי 2016 זכתה קפר בפיצויים של 30 אלף שקל, כאשר בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את טענתה כי הממונה עליה התעמר בה, בנוסף לפיצויים הרגילים שלהם היתה זכאית. קפר עבדה במשך ארבע שנים בחברה קטנה בשם סקאן־דוק שעסקה בסריקת מסמכים. בשלב מסוים האשים אותה בנו של בעל החברה, כי שוחחה בטלפון במשך שלוש שעות — טענה שאותה קפר הכחישה. לאחר המקרה היא הושמה בחדר נפרד וריק, והיתה צריכה לדווח על כל יציאה שלה מהחדר, כולל הליכה לשירותים, בזמן שבעל החברה ישב בחדר הצמוד. כך היה במשך כשלושה חודשים — עד שהיא עזבה.

במהלך אותם חודשים נדרשה קפר לעשות "משימות שחורות" של פריקת ארגזים, בעוד שקודם לכן עבדה כשווה יחד עם חברתה לעבודה בסריקת המסמכים. "ברגע שהעבירו אותי לחדר הריק, פרקתי את החומר והייתי צריכה להגיש אותו לנילי, שעבדה יחד עמי. זאת השפלה בפני עצמה", תיארה בעדותה.

בית הדין קבע כי סקאן־דוק נקטה דרך "שלא ניתן אלא לראותה כמשפילה, מבזה ופוגעת בזכויות התובעת כעובדת וכאדם. בפרט אמורים הדברים בכך שהתובעת נדרשה לשהות ימים ארוכים לבדה, בחדר ריק מציוד עבודה, ללא מעש, במעקב צמוד. התובעת נדרשה לדווח על כל יציאה, לרבות לשירותים, משל היתה תלמידת בית ספר יסודי הנדרשת לאישור המורה...הנתבעת נהגה עם התובעת כאילו היתה חפץ, המונח לעת עתה בפינה נסתרת עד למועד שבו תתקבל ההחלטה מה לעשות עמה".

לדברי סלטון־מאיר, מנהלים שמזהים את הבעיה יכולים גם לשנות את המצב. "בארגונים קיימים סוגים שונים של אקלים אתי", היא אומרת. "במחקר שלי, שנערך בארגון הפועל בתחום הבריאות, מצאתי שביחידות בארגון שבהן היה אקלים אתי ואכפתי, כלומר הרווחה הנפשית של העובדים הובאה בחשבון בעת קבלת החלטות יום־יומיות ומדיניות בכלל, היו פחות דיווחים על ניהול פוגעני. לעומת זאת, ביחידות שבהם היה אקלים אתי אינסטרומנטלי, שבו הנורמות מעודדות קבלת החלטות והשגת יעדים וביצועים מנקודת מבט אגואיסטית המשרתת יחידים, קבוצות או הארגון כולו בלי להתחשב בפגיעה אפשרית באחרים, היו דיווחים רבים יותר על ניהול פוגעני. זה ממצא חשוב, כי הוא מעיד על כך שלארגונים יש מה לעשות ברמת האקלים שאפשר כדי לייצר אווירה שבה תהיה פחות התעמרות".

קשה לשכנע נפגעי התעמרות לספר באופן גלוי את מה שחוו

ובכל זאת, נראה שעניין ההתעמרות במקומות העבודה רחוק מלהיות במודעות הציבורית, בוודאי בהשוואה להטרדה מיניות, עניין שבחודש האחרון עלה לכותרת בעולם ובארץ בעקבות קמפיין Metoo#. לצורך כתבה זו, למשל, דיברנו עם שתי עובדות שסיפרו על מקרה התעמרות בעובדים בחברה ציבורית גדולה ומוכרת בישראל, שאותה עזבו באחרונה. עובדות אלה התחרטו ברגע האחרון וביקשו שלא נפרסם את שם החברה מחשש שהפרסום עלול לפגוע בהן, גם אם הן לא מזוהות בשמן. אחת מהן אמרה לנו: "בסיפור הזה, פעם ראשונה הבנתי למה לקורבן לוקח זמן להבין שהוא קורבן. עברה חצי שנה בערך עד שהבנתי שאני חווה התעמרות".

פעמים רבות, בדפוס שאולי דומה למקרים של הטרדות מיניות, מועלות טענות נגד עובדים שכן מספרים את הסיפור בשמם. הדבר בלט בתביעות נגד שרה נתניהו: כמעט נגד כל אחד מהעובדים שתבעו את נתניהו בשנים האחרונות עלתה טענה כזו או אחרת על המניעים שמאחורי התביעה, פוליטיים או אחרים.

עו"ד נעמי לנדאו, שמייצגת שלושה מהתובעים נגד שרה נתניהו (מני נפתלי וגיא אליהו, שזכו בתביעה, ושירה רבן) ולצד זאת עוד לא מעט מקרים אחרים של התעמרות, מכירה היטב את הטענות. "את נפתלי שאלו — אם היה כל כך רע, למה לא עזבת מוקדם יותר? על רבן אומרים עכשיו — 'היה לך רע, אבל בכלל לא עבדת מספיק זמן במעון'. צריך להבין שבדברים האלה אין קשר לזמן העבודה. כל פגיעה, כל מעשה של בריונות, עומד בזכות עצמו. יש כאלה שאומרים 'זה יעבור', ונשארים בעבודה. יש כאלה שמחליטים מיד לנקוט צעד. לנפתלי ואליהו, למשל, היתה מטרה: הבטיחו להם שיהיו עובדי מדינה. נפתלי חיכה לזה, כי אז היה יכול לבקש העברה ולקבל, ובכך לעזוב את המעון. הוא חיכה וחיכה, ואז נשבר. הוא לא חווה חצי ממה שרבן חוותה, במיוחד שהיא משתייכת למגזר המוחלש ביותר של החברה הישראלית".

לדברי רינת אורן, לשעבר סגנית מנהלת מינהל החינוך בעיריית תל אביב, שייסדה השנה את המרכז הישראלי למניעת התעמרות בעבודה, ארגון ללא מטרות רווח שמטרתו לסייע לנפגעי התעמרות ולמגר את התופעה, קשה לשכנע נפגעי התעמרות לספר באופן גלוי את סיפורם. "אנשים שנפגעו מהתעמרות במקום עבודתם פוחדים להודות בעובדה שמתעמרים בהם. זאת, בשל הבושה והחשש מסטיגמה, אבל בעיקר כי לוקח להם זמן לזהות ולהבין מה מתחולל סביבם", היא אומרת. "כשהם כבר מבינים, הם לרוב כל כך פגועים וחסרי אונים שהפחד משתלט עליהם ביתר שאת והם חוששים מעשיית צעד אקטיבי או מחשיפת הסיפור והמתעמר בפומבי. תחושת הפחד נובעת גם מהצורך בביטחון כלכלי וחשש מפיטורים או מפגיעה קשה בתנאים".

לדברי אורן, "את תחושת הפחד ניתן למצוא גם אצל הצופים מהצד שעדים לתופעת ההתעמרות. הם חוששים להיות הבאים בתור. לכן הם מעדיפים להתעלם ולא להיות חלק מהסיטואציה סביבם. הפחד של הצופים רק מגביר את תחושת הבדידות וחוסר האונים של נפגעי ההתעמרות".

"במעלית אומרים 'הנה הגבר שלא פוחד', אבל בחוץ לא מדברים ככה"

לפחות חלק מהדברים שעליהם מדברת אורן מכיר היטב רפי גלילי, פקיד במחלקת חיים של חברת הביטוח מנורה־מבטחים, שדווקא החליט לצאת בגלוי נגד מקום עבודתו. גלילי עובד במחלקה שמונה שנים, ולטענתו, בשנתיים וחצי האחרונות, מאז החל להיות פעיל בהתארגנות להקמת ועד העובדים בחברה, מנהלת המחלקה, י"ז, מתעמרת בו. אל גלילי ופעילים אחרים בהתאגדות הגיעו תכתובות ווטסאפ פנימיות של מנהלים במנורה, בימים של תחילת ההתארגנות במאי 2015, שם הם השמיצו את מובילי ההתארגנות. בין היתר, כתבה י"ז על מארגני הוועד כי "הם כולם עומדים למות...שבוע שעבר עוד ניסו להראות חוזק...עוד שבוע־שבועיים הם ייעלמו". כעבור יום כתבה שם י"ז כי "לדעתי חייבים שיהיו לנו איזה שתי תלונות נגדם כדי שיהיה באמתחתנו כלים...אם נגיע אתם לבית משפט".

מנהלת אחרת בחברה כתבה כעבור כמה ימים באותה קבוצת ווטסאפ: "תביאי לגלילי עבודה, תגידי לו שבמשך היום הוא לא עבד, אז עכשיו משמרת שנייה". לטענת גלילי, כעבור כמה חודשים הוא אכן זומן לבירור על מה שהוא מכנה תלונת שווא — מצב שבו לא נתן אישור מסוים לסוכן, דבר שנחשב פעוט, וקורה לדבריו ללא מעט פקידים בחברה. במקביל, לטענתו הועמסה עליו יותר עבודה, ובניגוד לשאר העובדים במחלקה הוא לא קיבל תוספת של כ–500 שקל, כ–9% מהשכר, בשל מעבר המחלקה מראשון לציון לתל אביב. לפי גלילי, מנהלת צוות במחלקה אישרה בפניו שקיבלה הוראה מי"ז "לחפש אותו". לדבריו, חבריו במחלקה תומכים בו, אבל בסתר. "כשפוגשים אותי במעלית הם אומרים לי 'הנה הגבר, זה שלא פוחד'. אבל הם עצמם פוחדים על מקום העבודה, ולא מדברים ככה בחוץ".

התנהלות פוגענית לכאורה במנורה היתה גם נגד פעיל אחר בהקמת הוועד. אותו עובד החליט לעזוב וקיבל פיצויים של 40–50 אלף שקל, כפשרה בינו לבין הנהלת החברה, מעבר לפיצויים הרגילים. לדברי אותו עובד, לפני שהחלה ההתארגנות הוא זכה להערכה מצד י"ז, שאף אמרה שתקדם אותו. לאחר שגילה על דברי י"ז בווטסאפ על כך ש"הם כולם עומדים למות", הוא פנה אליה ושאל למה כתבה דבר כזה. בתגובה, לדבריו, היא הרימה את קולה ואמרה לו בנוכחות עובדים נוספים אמירות כגון "מי אתה בכלל", "אני לא חייבת לך שום דבר". "זו ממש הרגשה של השפלה", מספר אותו עובד. "כשאדם בדרג גבוה יותר מרשה לעצמו להתנהל מולך בצורה כזו, רק כי יש לו הכוח — בא לך לקבור את עצמך".

האמירות של המנהלים בקבוצת הווטסאפ הפנימית במנורה שהגיעו לידי גלילי וחבריו יכולות להעיד על האווירה הקשה בימי הקמת הוועד. מלבד האמירה ש"כולם צריכים למות", היו אמירות נוספות כלפי מובילי ההתארגנות, כמו "צריך אפידורל לנטרול קרציות", "לא מרפים, עלוקות", "שתהיה להם עקמת", "כל המחלקה שלי הכינה שקיות מים, ביצים ועוד הפתעות". בעניין זה נעשתה פנייה למנהלת משאבי האנוש בחברה, אך לטענת גלילי וחבריו, דבר לא נעשה.

בשבועות האחרונים היה גלילי במשא ומתן עם הנהלת החברה בנוגע לעזיבתה או עזיבת המחלקה. לדבריו, הוא לא יוותר על מה שנעשה לו. "שנתיים וחצי י"ז מתעללת בי", הוא אומר. "באחרונה חשבתי על התביעה של שירה רבן, ובמובן מסוים אני מרגיש דומה. בגלל הלחץ, שעה אחת של עבודה מרגישה כמו יום שלם. י"ז נותנת הוראות — ואנשים לא מדברים אתי. אתה פתאום מגלה שאתה במקום שלא רוצים אותך. אבל לא אתן לה לנצח אותי. אם צריך, אלך גם לבית משפט". אתמול, לאחר שפנינו למנורה־מבטחים לתגובה בעניינו של גלילי, הוא קיבל מכתב פיטורים.

במנורה־מבטחים אמרו בתגובה: "החברה דוחה את ההאשמות המופרכות המיוחסות לה. החברה מנהלת יחסי עבודה טובים והוגנים מול כל העובדים. לחברה טענות קשות על אופן התנהלותו ותפקודו של גלילי, והוא היה בהליך שימוע לקראת פיטורים עוד לפני פנייתכם. מטעמי צנעת הפרט לא נרחיב בנושא".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5014512,00.html

מחכה למכה - ההתעללות שלו בנפש שלי

שרית אופק העבירה סדנאות כעובדת סוציאלית לנערות על זיהוי נורות אדומות בקשר זוגי – בזמן שאצלה בבית התחולל גיהנום. "חייתי עם בן זוג שהתעלל בי נפשית. אנשים עדיין מופתעים שזה יכול לקרות גם לנשים רגילות לגמרי, בלי זנב וקרניים", היא מספרת. טור חושפני

שרית אופקפורסם: 12.09.17 , 08:15

התעללות נפשית בעבודה/פסיכופת בעבודה:

המשחק הוא לעקוב, לבלוש, להציק ולהטריד, "לשגע”.

כשכשקורים דברים שמהווים הצדקות קטנות, הטרדות קטנות ,רשע קטנוני, פגיעות רגשיות קטנות שמצטברים לכלל מיקרו טראומה שיטתית ,מתמשכת ,והדברים אינם מקריים אלא מכוונים ויזומים ומתוכננים אבל מבחינת הקורבן ,כמי שלא מעלה על דעתו דפוס כזה ושיטה כזאת ,אלו דברים שמצד אחד הם יכולים להיות מקריים והם דו משמעיים , והמשמעות תלוית הקשר, מה שמגדיל את הבילבול ומצד שני ההסתברות שהם יקרו ובודאי ברצף ובכמות כזאת היא נמוכה ולא הגיונית.

בשלב הזה הקורבן מצד אחד מרגיש פגוע רגשית, נעלב ,כעוס ומתוסכל ומצד שני הקורבן מבולבל ולא בטוח מה באמת קורה ,אולי הוא מפרש לא נכון, אולי זה לא כל כך נורא ,אולי זה יעבור, או זה נגרם עקב אי הבנה ובעיקר הוא לא מודע לקיום דפוס כזה. ….ואז הוא סובל והנזק נגרם לו, נפשית ובדימוי שלו.

כי את מה שעושים לו לא רואים, אבל את הסבל, הבהלה ,התגובות החיצוניות והפיזיולוגיות של המצוקה בה הוא מצוי ,את זה כן רואים.

ובכל מקרה, בהמשך, כשעקב כך שקרו כל כך הרבה מקרים שכבר לא יכולים להיות מקריים והקורבן עבר את שלב הבילבול וברור לו מה קורה,הוא למד את הדפוס והשיטה - גם כשעבר את שלב הבילבול- אם יתלונן הוא בסיכון גבוה שיגידו שהוא משוגע, מדמיין ויסמנו אותו כמשוגע.

מה ש"גאוני" /שטני בשיטה הזאת זה שהדברים שעושים לקורבן הם בדיוק הדברים שעליהם פרנואידים מתלוננים. לכן הקורבנות נאלצים לשתוק מפחד שיחשדו שהם פרנואידים, בפרט שאין להם שום ראיה להוכחת הדברים.

לכן איסוף ראיות ככל הניתן, מיילים,הקלטות וכד' מאד חשובים.

בפרט שהמנהלת הישירה,היחידה מהדרג הניהולי שיודעת הכל ומבינה הכל ורואה הכל משחקת אותה טמבלית, מיתממת, מכחישה ונחושה לחפות על הפסיכופתית שיוזמת את זה ,מסתירה, מטשטשת .

כשהקורבן מתלונן היא מעמידה פנים שלא יודעת מה קורה ומורחת אותו וכמובן לא מדווחת למנהל שמעליה על התלונה אלא קוברת אותה ולמחרת פוגעת בקורבן ברשעות סתם על כלום ,בתירוץ כלשהו, כדי לאותת לו שידע שאין לך גיבוי ויפחד להתלונן לדרג בכיר יותר.

במקביל ביום אחר מביימת הצגה כאילו היא נוזפת בפסיכופתית, ביום אחר נותנת לו הרגשה שהיא בעדו ומבינה שהפסיפותית לא בסדר וסתם מרחמת עליה ,אומרת לו שהפיתרון הוא לא להתרגש ממנה ,מורחת אותו בתירוצים מבלבלים.אדם קצת תמים או חסר נסיון בחיים יפול בפח ויאמין לה.

הענין הוא שההתעללות סמויה מן העין, אף אחד לא רואה אותה חוץ מהקורבן ,זו שעושה לו את זה ,ארגנה את זה יחד עם כנופיה שפועלת בשליחותה ,נחשבת נורמטיבית, לא יודעים שהיא מרשעת פסיכופתית והיא נהנית מגיבוי.

זה הדרך לערער נפשית אדם ולהרוס אותו.

וכשהסימפטומים של הלחץ, החרדה, הבהלה ניכרים בקורבן קל מאד להגיד הוא משוגע ולהתמם.

לדבר עם התוקף לא יעזור כי הוא יתמם.

לדבר עם הממונה הישיר לא יעזור כי היא נחושה לחפות עליה.

להתלונן ממש למנהל בכיר או מנהל כח אדם או מבקר פנים גם מסוכן.

קודם כל יכול להיות שהם בעצמם לא ישרים ויבינו מה באמת קורה אבל ישחקו אותה טמבלים, יחפו על התוקפן ויקריבו אותך.

גם אם "בפוקס" תיפול על מנהל בכיר/ מבקר פנים ישר ,כיוון שהדפוס של מה שעשו לך הוא נדיר וחריג ,קרוב בודאי שלא יאמינו לקורבן , בפרט שלא ניתן לאסוף ראיות לדבר כזה, ההתעללות הסמויה מן העין, דברים שתלויי הקשר וחלקם הבעות פנים ,תנועות גוף ,ולכן אפילו הקלטות הן חסרות ערך ראייתי.

תוסיפו לזה פיברוקים, תפירת תיקים, השמצות ,עלילות ואף אחד לא יודע ולא מבין שהכל מבויים, למעט התוקף וסייעניו – וחיי הקורבן הרוסים.

לכן הכלל הוא "רע לך תעזוב”.

כן, לפעמים הפיתרון הוא להשלים עם אי הצדק, להשלים עם ניצחון הרשע.

אבל גם בתוך סיטואציה כזאת יש דרכים להתמודד יותר טוב.

כשמבינים שהקורבן מבין ולא מבולבל ומפחדים שהוא מקליט ניתן לצמצם את הנזק.

נשמע מטורף, אבל זו המציאות והאמת לעמיתה של מה שעובר על מי שנופל על פסיכופת בעבודה.