"אין קול ואין עונה ואין קשב" – על הכתובת שבקירות שער הרחמים:
הרב שי הירש
השבוע, בשקט, בשקט, וללא פרסום נרחב, דחה בג"ץ את עתירת ארגון "רגבים", כנגד ההשתלטות הבלתי חוקית של הוואקף המוסלמי על מתחם שער הרחמים בהר-הבית ובניית מסגד בלתי חוקי, שלישי במספר, בעשרים השנים האחרונות, במתחם הר-הבית.למרבה הצער, עקב הפולמוס הנמשך בסוגיית עליית יהודים בטהרה להר-הבית, אין פוצה פה ומצפצף ואפילו לא כ'דיבור התוכי וכצפצוף הזרזיר' (כדברי ריה"ל בספר ה'כוזרי' ע"פ תרגום אבן שמואל) כנגד חילול השם הנורא הזה ועבירה על איסור דאורייתא חמור של "וְלֹא תְחָנֵּם" (דברים ז', ב, בבלי ע"ז דף כ וכשיטת הש"ך ביו"ד סי' קנא ס"ק יח וכפסק הגר"ש גורן ב'משיב-מלחמה' ח"ד) – ואין לך מתן חנייה בקרקע גדול מזו.
כך יוצא שבעקבות הוויכוח ההלכתי המורכב לגבי שלבים ב' ו-ג' בדרך מימוש בעלותו הנצחית של עם ישראל על מקום מקדשו, נשכח שלב א', הפשוט והברור, של איסור מסירתו והסגרתו לנוכרים חלילה וחס, של משהו מהר-בית-חיינו, וכאילו הותרה הרצועה, בהפקרת שטחים חדשים במתחם ההר - לשליטה מוסלמית דה-פקטו, תוך ערעור בוטה על הריבונות המדינית הישראלית, דה-יורה, במקום.
ובמחנה ישראל, "אין קול ואין עונה ואין קשב" (מלכים א, יח' כט'), "נשכחתי כמת מלב, הייתי ככלי אובד" (תהילים לא', יג') אך, ציון כידוע, 'בעיא דרישה' (ר"ה ל.), ו-'ה' שאוג ישאג על נוהו' (ירמיהו, כה' ל').
החידלון הנוכחי, שוב מברר שה-"סטטוס-קוו" בהר, כבר אינו קיים, או ליתר דיוק, מופעל סלקטיבית למניעת מימוש האחיזה היהודית-ריבונית-ממלכתית בהר וזאת, חרף החלטות מועצות הרבנות הראשית לישראל הרבות לדורותיהן, בדבר איסור הסגרת משהו משטח הר-הבית לידי נוכרים.
לפני כעשרים שנה, ברבע האחרון של שנת תש"ס, אירעה השתוללות פרועה וחסרת תקדים של הוואקף בהר-הבית באזור "אורוות שלמה". חשובים מאוד תיאוריו של הרב זלמן קורן, מומחה לענייני הר-הבית, בפני מועצת הרבנות הראשית לישראל בעת דיון חירום שנערך באותם ימים:
"הבאתי תמונות להראות בפני הועדה הסוקרת את הנעשה כיום ע"י הוואקף, ואני אומר לכם בוודאות, שמאז טיטוס בתקופת חורבן בית שני, לא נעשה כזה הרס בהר-הבית וכל זאת דוקא תחת שלטון ישראל ולדעת הרדב"ז, שורת העצים שבהם עורכים כעת חפירות זה מקום עזרת נשים. לדעתי, על המועצה לחזור על ההחלטה הקודמת שאל יהין איש לעלות להר-הבית ובמקביל, על המועצה לפנות לממשלת ישראל בקריאה דחופה למנוע את ההרס בהר-הבית מפני, שאם לא עכשיו המצב במקום יהיה בלתי הפיך. בקשה זו תעמוד במבחן כל בית משפט, משום שאם חלילה היו פוגעים במקום הקדוש לדת אחרת כבר היו נעים אמות הסיפים והעולם כולו היה רועש וגועש" (מתוך פרוטוקול הדיון הנמצא בארכיון הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל, מכון "נזר-דוד").
במכתב חריף שנשלח לרבנים הראשיים לישראל באותה העת, ביקש הרב אברהם הכהן דוויק מירושלים, לכנס את מועצת הרבנות הראשית לישראל ולדון בהתרת תפילה אחר טבילה באולם שער הרחמים הנמצא כשלוש מאות מטרים מן החומה הדרומית-מזרחית של הר-הבית ולשיטתו הינו בכלל "ספק גדול אם הוא בכלל הת"ק אמה של מחנה לויה" . תוך כדי הצגת נימוקיו ההלכתיים, הוא מעיד על הסכמה עקרונית למהלך שקבל בשנת תשמ"ו מן הגאון הראשל"צ הרב עובדיה יוסף זצ"ל ואף מוסיף כי הדבר הינו "תיקון גדול לאקמא שכינתא מעפרא", את מכתבו הוא מסיים בתוכחה מגולה ואהבה מסותרת: "ועד שתחליטו, יבנו הוואקף את כל השטח ולא ישאירו לנו עד מדרך כף רגל..." (מכתבו של הרב דוויק נמצא בארכיון המדינה) – במלאת עשרים שנה לכתיבת מכתבו של הרב דוויק, לצערנו הרב, נבואתו מגשימה את עצמה, "וחכם עדיף מנביא".
נזכיר, כי שאלת בניית בית כנסת יהודי בצד המזרחי של הר-הבית ובכלל זה מעל מתחם שער הרחמים כבר נידונה באריכות מבחינה הלכתית, שנים רבות קודם לכן, על ידי הרב יצחק שילת ('תחומין' ז') ואף זכתה בשעתו, לתמיכה עקרונית מהגאון הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל (במכתבו לרב שילת מיום ה' אלול תשמ"ו).
כאן המקום להביא את ההחלטה החשובה של מועצת הרבנות הראשית לישראל, מיום חמישי ט' בטבת תשס"א וזה לשונה:
א. הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם ישראל, עליו עקד אברהם אבינו את יצחק בנו על המזבח, אותו כבש דוד המלך על מנת להקים עליו את המקדש שהוקם על ידי בנו שלמה המלך, ועליו עמדו הבית הראשון והבית השני. מכאן נובעת זכותו הדתית, המוסרית וההיסטורית של עם ישראל על ההר הקדוש הזה, זכות זו אינה ניתנת לערעור והיא קודמת לכל הזכויות ההיסטוריות של עמים ודתות אחרות.
ב. אנו חוזרים ומזכירים לראש הממשלה כי התחייב בעבר כי לא יוותר על קודשי ישראל ועל אחדות ובטחון ישראל, ואין מקום מקודש יותר לעם ישראל מאשר הר הבית.
ג. הסוגיה ההלכתית שמונעת כניסה להר הבית בגלל עצם קדושתו אינה גורעת מאומה מזכויותינו, ריבונותינו ובעלותינו על המקום שהוא בבת עיננו.
ד. יש איסור הלכתי מוחלט למסור שום ריבונות או בעלות בעקיפין או במישרין לזרים על הר הבית, למעשה, עצם הדיון על כך מהווה חילול השם.
ה. החלטה זו הינה המשך להחלטות מועצות הרבנות הראשית לישראל לדורותיה. (מתוך ארכיון הרב שאר ישוב הכהן, "מכון נזר-דוד").
כפי שהציעו בעבר, גדולי תורה חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל, ובהם הרב שאר ישוב כהן זצ"ל, הגיע העת להעביר את מתחם הר-הבית כולו לאחריותה של מועצת הרבנות הראשית לישראל ולתקן תקנות תפילה במקומות שבהן תורה הרבנות שהדבר ניתן מבחינה הלכתית ובתנאים המעשיים שהיא תתנה לשם כך.
ובינתיים, לכל הפחות, עלינו להשמיע קול תורני צלול וברור, כנגד הסיפוח הזוחל של חצרות בית השם על ידי הוואקף באופן חד-צדדי ובהתרסה בוטה כלפי שלטון ישראל במקום, דבר המהוה חילול השם חמור במיוחד, ובזכות כך, נזכה אי"ה במהרה, לקדש את שם ה', במקום מקדשו.
(הרב שי הירש, הינו מייסד מכון תורת שלמה - ע"ש הרב שלמה גורן ועורך הלקט "המחזיר שכינתו לציון". בקרוב, עתיד לראות אור ספר בנושא: הר-הבית בכתביו ובמשנתו של הרב שאר ישוב כהן זצ"ל מטעם מכון נזר-דוד, שחברי המכון, הרב שי הירש והרב ידידיה הכהן הם עורכיו).
מקור : https://www.facebook.com/harhabait.org.il/posts/2247651308862117?__tn__=K-R
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
