גירסת הדפסה        
   
קבוצות דיון סקופים נושא #629849 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 629849        
לגוף העניין לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 22.7.14
9177 הודעות, 92 מדרגים, 148 נקודות.  ראה משוב
יום חמישי כ''ז באייר תש''פ    21:18   21.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  

גיהינום, התעללות ומוות יומיומי: המסע לישראל שאסור לנו לשכוח  

 

אפריל 1983. מסע רגלי מפרך של כמה חודשים מסתיים כאשר אנחנו מגיעים - עשרה נערים בגילאי 18-14- לגבול סודן. זה גם היום הראשון שרגלינו דורכות על אדמתה. שם, על גדות הנהר שמפריד בין המדינות, אנחנו ממתינים לאישור כניסה כפליטים. הייתי בן 13 וחצי כשיצאנו מביתי באתיופיה, נחוש להגיע לארץ המובטחת, לאחר ארבעה חודשים בג'ונגלים, בסוכה שבנינו בסמוך לגבול. הוריי נשארו מאחור.

מידי לילה מגיעים חיילים סודנים יצוקים כפלדה מהמחנה הצבאי הסמוך, בניסיון לחטוף את הילדות בקבוצה ולהפכן לשפחות מין. ההתנגדות שלנו למעשה נבזה זה עולה לנו בהתעללות בלתי נגמרת. ראשים מדממים, רגליים מרוסקות מבעיטות חסרות רחמים של החיילים בנעליהם הצבאיות הכבדות בגופינו הילדי, והבגדים שנקרעים מרוב משיכה וחושפים את גופינו השדופים לשיחים הקוצניים. צרחות, צעקות ובכי הופכים לשגרת לילותינו, הפנס הדולק הנע לעברנו הוא הסימן לסיוט שבדרך.

כאשר באים החיילים הסודנים בלילה החמישי, אנחנו קמים כקבוצה, מחליטים לעזוב את המחנה - ומתחילים ללכת בחזרה לכיוון שממנו הגענו, לאתיופיה. לא שחשבנו שנחזור בשלום לכפרים שמהם יצאנו, אלא שלא יכולנו לסבול ולהכיל עוד את התעללות החיילים. ההחלטה מלווה בתחושה של הליכה אל המוות הבטוח. החיילים עוקבים אחרינו, במרחק מה מאיתנו, ולאחר הליכה של כשני ק"מ, באופן מפתיע מגיע אלינו חייל - ומבקש מאיתנו לחזור למחנה ההמתנה.

אנחנו מציבים שני תנאים לחזרתנו: הראשון, הפסקת ההתעללות, והשני, התחייבות כי מחר מאפשרים לנו להיכנס כפליטים לסודן. החיילים מסתכלים אחד על השני בחושך, ולאחר רגע שנדמה כנצח - מאשרים את דרישותינו פה-אחד. מעמד מוזר. חבורת ילדים חסרי ישע מציבים תנאים לגוליית, ויותר מכך, הוא, החזק במשוואה, מסכים לתנאים. מה קורה פה?

בחששות כבדים אנחנו חוזרים למחנה להמשך הלילה (שבדיעבד היה השקט ביותר מאז הגיענו). השכם בבוקר מתייצבת ליד המחנה משאית צבאית עמוסה בשקי פלפל יבש, ואנחנו חבורת ילדים, עולים ומתיישבים על השקים המלאים. המשאית יוצאת לדרך, ובמשך כל שעות הנסיעה אנחנו מתעטשים ודומעים מחמת אדי הפלפל החריף החודרים לדרכי הנשימה שלנו ללא רחם. מיותר לציין שאיש מאיתנו לא מתלונן על כך. לאחר נסיעה של כעשר שעות מגיעה המשאית לעיר גדאריף, ונכנסת היישר אל תוך מחנה צבאי.

הולכים לעבר מקום ארור
בקושי הספקנו לאכול את הכריכים שהגישו לנו, וכבר הורו לנו החיילים להתפצל לשניים: בנות בכיתת הלימודים ובנים במסדרון ("ברנדה" בפי המקומיים). זהו הכלל במדינה מוסלמית. לא נשכח כיצד שמענו בלילה את צעקותיהן של הבנות, ואת השומר שמבריח את החיילים שניסו לחטוף אותן דרך החלונות הרעועים. הסיוט מסתיים עם עלות השחר. בשעות המוקדמות של הבוקר אנחנו נרשמים על ידי פקיד צבאי ומקבלים אישור לצעוד למחנה הפליטים הסמוך לעיר טואבה.

הליכה רגלית מביאה אותנו מחנה פליטים ענק וקודר במראהו, שנמצא מאחורי הגבעה היחידה באזור. המראה מעורר בי תחושת פחד וחרדה. אנחנו חוצים את המחנה על מנת להגיע למחנה של הסוכנות לפליטים של האו"ם. בצידי הדרך המאובקת עומדים רבים מהפליטים האחרים, מכוסי אבק, בגדיהם הקרועים בקושי מכסים את גופם המצולק, והם מביטים בנו וצועקים בקולי-קולות, "למה, למה הגעתם למקום הארור הזה? למה? למה עזבתם את הארץ היפה שלנו?" מצוקתם מורגשת וצעקותיהם מחרידות.

מסע החצייה של מחנה הפליטים בסודן מקבל גוון ותחושה של הליכה לעבר הגיהינום. אני רועד מפחד. רגליי הרזות וברכיי העייפות לא מצליחות ולא מסוגלות להחזיק אותי יציב. אני חושש להביט בעיניהם של האנשים שקוראים אליי בתחינה, משפיל את מבטי מטה וממשיך ללכת.

לבסוף אנחנו מגיעים לשער המחנה של הסוכנות לפליטים. בשער עומד גבר רזה דובר טיגרית, לא עוברת שנייה והוא מכסה אותי בדלי אבקת DDT לחיטוי. בין רגע אני הופך ללבן כסיד מכף רגל ועד ראש. שם במחנה משאירים אותי לשבועיים של מעין שיקום מהמסע המפרך. לאחר מכן אנחנו יוצאים אל "החיים אמיתיים" בתוך מחנה הפליטים. לחושות שמספקים לנו פעילים בני העדה שפעלו במחנה בחשאי.

אלימות משתוללת ותמותה גבוהה

בימים הראשונים אני מפחד מדי על מנת לצאת החוצה, ונשאר בתוך החושה המחוררת שהפכה למקום מוגן עבורי. לאט ובזהירות אני מנסה להתרגל למצב החדש. בהתחלה אני יוצא למרחקים קצרים, לראות מה קורה בחוץ. המחנה רועש ומאובק. אנשים מהמרים, פושעים ופליטי מלחמה - כולם מסתובבים עם מעין מוט שבקצהו גרזן ופניהם עצבניות. אני חוזר פנימה. ממלאת אותי תחושה ממשית שאני מסתובב במקום מסוכן מאוד.

השהייה במחנה הפליטים הופכת בלתי נסבלת עם כל יום שעובר. אלימות משתוללת, מחלות וצפיפות קשה; הכול קודר ומערער את הנפש. מיום ליום הולך ומתגבר זרם המתים. המוות לא מבחין בין זקנים, תינוקות, נשים וגברים. הוא הופך להיות חלק משגרת החיים במחנה. שם אין מערכת בריאות, ואלה שהולכים "לבית חולים"- לא חוזרים חיים.

מחנות הפליטים הופכים למלכודת מוות הפוקדת אותנו כל דקה ביום ובלילה. המוות לא פוסח על גברים, אימהות, נערים, ילדים וזקנים שכל חייהם חלמו על ירושלים. תינוקות שזה עתה באו לאוויר העולם וטרם הספיקו לראות אור שמש, נלחמים על חייהם עד נשימתם האחרונה. אלפים נכנעים ונובלים כפרחים בזה אחר זה.

משפחות נמחקות באחת כלא היו, ילדים מתייתמים וקוברים את הוריהם, הורים קוברים את ילדיהם, בעלים ונשים הופכים לאלמנים ואלמנות. אדמת סודן פוערת את פיה להכחיד אותנו ללא רחמים מבלי להשאיר זכר. גם הקבורה לא קבורה, תחת צל הפחד הנורא שמא יגלו את יהדותנו, הפחד שלא עזב אותנו גם בעת המוות וקבורת יקירינו. אלפים מוצאים את מותם שם, בארץ סודן הארורה ובמסע בדרך לירושלים.

נפש מלאה בסודות ודמעות
בשנת 1984 הגעתי סוף-סוף לישראל. שנה אחריי עלו גם הוריי. 36 שנים חלפו מאז אותם ימים בהם חיינו בין תקווה לייאוש, מאז אותם ימים שמהלו את חיינו בכאב תמידי המלווה אותנו. היום (ה') ומחר נציין את יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לירושלים - לארץ ישראל. כן, זהו הסדר, ראשית ירושלים ואחריה ארץ ישראל. רבים שלא שפר גורלם, חלמו ולא זכו להגשים. נותרו מתים ונעדרים, שם בצדי הדרכים של אתיופיה ובמדבריות סודן.

אלפים מאתנו שהצליחו לעבור את התקופה הנוראה הזאת נשארו מצולקים פיזית ונפשית. חלקנו עדיין מרגישים אשמים שאולי לא עשינו מספיק להציל את יקירינו, לשקם את החיים שנהרסו שם. חלקנו יתומים שלא טעמו חיבוק של הורים ולא מעזים לפתוח את הכאב הגדול, ואחרים שלא מפסיקים להתגעגע לילד שלא הספיק לטעום חיים. כולם מתהלכים בינינו. עבור רבים בתוך הקהילה האסון שפקד אותם בסודן הוא בגדר סוד. במשפחה חוששים לגעת בו כמו באש. החרטה, האשמה והכאב הנורא מלווים אותנו מאז ועד עולם.

לא נותר לנו אלא לזכור את יקירינו שלא זכו להגיע לכאן כמונו, ונשארו קבורים בצידי הדרך באתיופיה ובמדבריות סודן; להתפלל ולקוות כי הנעדרים עדיין בחיים ויחזרו אלינו במהרה בשלום. לא נשאר לנו אלא להעלות על נס את גבורתם ואת המחיר היקר ששילמה הקהילה בעבור הגשמת משאלת הדורות להגיע לירוסלם – ירושלים.

"אנו מצווים וחייבים לזכור, לתעד, לספר ולהנחיל את החלק הזה בפאזל של העם היהודי ובהיסטוריה שלו בקרב החברה הישראלית כולה. לזכרם, למען כולנו", מוסיפה ד"ר שמחה גטהון, יו"ר המרכז למורשת יהודי אתיופיה, ששם לו למטרה את שימור והנחלת הזיכרון לדורות הבאים. "מכאן אנו קוראים לכם, כל בני הקהילה, להיות שותפים פעילים ואקטיבים בבניית הנרטיב ובהתוויית הזיכרון".

יהי זכרם ברוך.

הכותב הוא מנכ"ל המרכז למורשת יהדות אתיופיה
מקור: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5725456,00.html


"הרי זה מכבר ידוע שכל שר בממשלה מקבל תיק בו אין לו כל מושג" אפרים קישון

              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה         (ניהול: למבזק)        
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד


  האשכול     מחבר     תאריך כתיבה     מספר  
  וואו מעל לטבע 21.05.20 21:21 1
     אלה ההורים. חבל שכשהגיעו לארץ לא השכילו כאן למנוע מחלק מהם להפוך ל''סולומון טקות למינהם'' argon 22.05.20 06:37 19
         סלומון טקה היה עבריין נפשע. הם הפכו לעבריינים נפשעים? rocsteady 22.05.20 07:13 24
         אולי די להכליל, זה מגעיל ולא נכון (מעתיק תגובה שכתבתי למטה) סטודנט 22.05.20 09:33 30
  מרגש לקרוא את התלאות של היוצאים לכיוון ירושלים Hermon 21.05.20 21:33 2
  בהכנעה, בהתפעלות, בהערכה, אני מצדיע! פשטות 21.05.20 22:40 3
  האמונה שהובילה אותם, והדם שהקיזו בדרך לארץ. חייב להיות יום או ציון לזכרם. לגוף העניין 21.05.20 22:41 4
     היום זה היום הרשמי לזכרם, אבל לצערינו אין לזה שום יזכור בשום מקום ואף אחד לא מכיר את זה.. יהודי 21.05.20 22:52 5
  אין לי מילים להוסיף. מורשה 22.05.20 01:00 6
  גיבורים ואשרינו שזכינו לבואכם לארץ shai 22.05.20 01:30 7
  וואו! מצדיע ליהודי אתיופיה! המבצע 22.05.20 01:30 8
     רק שיהיה לך ברור, אלו שהגיעו אתמול למשל, הם גויים גמורים אור-וצל 22.05.20 02:00 9
         מאיפה לך? אתה בדקת את האילן יוחסין שלהם Selomon 22.05.20 08:39 28
     עד לרגע שהם מפגינים וחוסמים כבישים אז שואלים למה הביאו אותם. incanus 22.05.20 07:13 25
  ''הילדים אמרו לנו שהמורה שמלמדת אותם, סיפרה להם שאין בית המקדש בירושלים. מי יכול להגיד להם דבר כזה ?'' vs_vs 22.05.20 02:01 10
     דמעתי QE2 22.05.20 03:52 13
  ולמה הפכו האתיופים? אהרון5 22.05.20 02:37 11
     יש איתנו מתפלל בהנץ החמה, אתיופי. טוביה 22.05.20 06:30 18
         ++2 - בדיוק ההכללות הללו מגעילות. סטודנט 22.05.20 09:32 29
             במקרה אני מומחה להכללות אהרון5 22.05.20 09:42 31
     1+++ argon 22.05.20 06:39 20
  לא לשכוח. מנדי 22.05.20 02:57 12
     יש הבדל גדול איש י-ם 22.05.20 06:05 14
         תזרום. מאוחר מידי. TheTruth 22.05.20 06:07 15
         ביתא ישראל לא גויים וגם מה זה משנה. אלסטי-7 22.05.20 06:59 22
             הזיקה האמיתית לדת באה לביטוי אמיתי מדיד אחד בלבד. המשכיות בין-דורית שלה. תבחן את הדור הצעיר ותספר לי על הזיקה. rocsteady 22.05.20 07:19 26
  ועם כל הכאב זאת לא שואה כפי שנאמות אמש בטקס דנץ 22.05.20 06:26 16
     מי ההזוי שהשווה את זה לשואה? TheTruth 22.05.20 06:29 17
         ברור שאין השוואה... בשום נקודה אי אפשר להשוות בר-כוכבא 22.05.20 07:07 23
  רק מנסה לחשוב כמה כאב חש כל אתיופי יהודי שעבר את זה ועכשיו נמצא בארץ בר-כוכבא 22.05.20 06:48 21
  שימו לב לפעילות של הסודנים המסכנים בכתבה אין חדש תחת השמש Disco 22.05.20 07:36 27

   
   
מעל לטבע לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 22.3.20
1772 הודעות, 21 מדרגים, 42 נקודות.  ראה משוב
יום חמישי כ''ז באייר תש''פ    21:21   21.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  1. וואו  
בתגובה להודעה מספר 0
 

חתיכת סיפור. לא יצא על זה סרט בנטפליקס? משהו רפסודה?



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
argon לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 2.12.18
1568 הודעות, 14 מדרגים, 12 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    06:37   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  19. אלה ההורים. חבל שכשהגיעו לארץ לא השכילו כאן למנוע מחלק מהם להפוך ל''סולומון טקות למינהם''  
בתגובה להודעה מספר 1
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
rocsteady לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 21.10.18
7967 הודעות, 39 מדרגים, 69 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    07:13   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  24. סלומון טקה היה עבריין נפשע. הם הפכו לעבריינים נפשעים?  
בתגובה להודעה מספר 19
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
סטודנט לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 20.5.08
4387 הודעות, 56 מדרגים, 108 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    09:33   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  30. אולי די להכליל, זה מגעיל ולא נכון (מעתיק תגובה שכתבתי למטה)  
בתגובה להודעה מספר 19
 
  
בכל דור שעולה לארץ נוצר משבר בדור הילדים, ההורים (בעיקר האבא) והזקנים שהיוו הסמכות המרכזית, הופכים בארץ לחסרי אונים, חסרי שפה ופעמים רבות לנזקקים.
דור הילדים שרואים ומבכים את אובדן הכבוד של הוריהם, ובנוסף הם עצמם לא מצליחים להתאקלם והאוכלוסיה המקומית מתנשאת עליהם. מחפשים דרך לזעוק את זה, או להביא פתרונות הביתה.

לעיתים זה מתפרץ בהצלחות פנומנליות (ואני מכיר כמה כאלה שלא יאמנו) ופעמים רבות בפניה לכוח דרישה באלימות, טענות על קיפוח ושנאה של הריבון במדינה החדשה.

קרה ליוצאי צפון אפריקה, לרוסים(קצת פחות), ולעולים לפני כן ולמהגרים באופן כללי בעולם (ההיספנים בארה"ב).

הכי חשוב זה להכיל את האנשים הנפלאים האלו, להפריד בין הבעייתים ולטפל בהם.
וכמובן - לא להכליל. מדובר בעדה הכי מקסימה והכי ערכית שאני פגשתי בארץ בשנותי הרבות.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Hermon לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 15.8.02
32625 הודעות, 86 מדרגים, 171 נקודות.  ראה משוב
יום חמישי כ''ז באייר תש''פ    21:33   21.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  2. מרגש לקרוא את התלאות של היוצאים לכיוון ירושלים  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
פשטות לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 16.10.15
4497 הודעות, 36 מדרגים, 67 נקודות.  ראה משוב
יום חמישי כ''ז באייר תש''פ    22:40   21.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  3. בהכנעה, בהתפעלות, בהערכה, אני מצדיע!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
לגוף העניין לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 22.7.14
9177 הודעות, 92 מדרגים, 148 נקודות.  ראה משוב
יום חמישי כ''ז באייר תש''פ    22:41   21.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  4. האמונה שהובילה אותם, והדם שהקיזו בדרך לארץ. חייב להיות יום או ציון לזכרם.  
בתגובה להודעה מספר 0
 


"הרי זה מכבר ידוע שכל שר בממשלה מקבל תיק בו אין לו כל מושג" אפרים קישון


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
יהודי לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 3.11.19
1126 הודעות, 6 מדרגים, 8 נקודות.  ראה משוב
יום חמישי כ''ז באייר תש''פ    22:52   21.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  5. היום זה היום הרשמי לזכרם, אבל לצערינו אין לזה שום יזכור בשום מקום ואף אחד לא מכיר את זה..  
בתגובה להודעה מספר 4
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
מורשה לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 8.5.10
11796 הודעות, 135 מדרגים, 269 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    01:00   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  6. אין לי מילים להוסיף.  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  


https://www.viglink.com/?vgref=4328741


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
shai
חבר מתאריך 27.11.14
284 הודעות
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    01:30   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  7. גיבורים ואשרינו שזכינו לבואכם לארץ  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
המבצע לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 28.1.19
2740 הודעות, 7 מדרגים, 14 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    01:30   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  8. וואו! מצדיע ליהודי אתיופיה!  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אור-וצל לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 6.5.16
4181 הודעות, 42 מדרגים, 72 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    02:00   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  9. רק שיהיה לך ברור, אלו שהגיעו אתמול למשל, הם גויים גמורים  
בתגובה להודעה מספר 8
 
  
לעומת אלו מהסיפור המופלא בכתבה, שלהם לפחות עומדת זכות חיבת א''י כמליץ יושר



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Selomon
חבר מתאריך 28.11.19
31 הודעות
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    08:39   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  28. מאיפה לך? אתה בדקת את האילן יוחסין שלהם  
בתגובה להודעה מספר 9
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
incanus
חבר מתאריך 25.3.09
4487 הודעות, 52 מדרגים, מינוס 6 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    07:13   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  25. עד לרגע שהם מפגינים וחוסמים כבישים אז שואלים למה הביאו אותם.  
בתגובה להודעה מספר 8
 
  
כמובן שלא מתייחס אליך אישית.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
vs_vs לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 2.4.12
4792 הודעות, 48 מדרגים, 96 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    02:01   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  10. ''הילדים אמרו לנו שהמורה שמלמדת אותם, סיפרה להם שאין בית המקדש בירושלים. מי יכול להגיד להם דבר כזה ?''  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
זעקה קורעת לב מאת קרן גוטליב


בכל שנה, כשהיה מגיע תשעה באב, הייתי קצת בבעיה.

מדובר היה ביום שבו אנו אמורים להתאבל על חורבן בית המקדש. יום שבו אנו לא אוכלים, לא שותים, לא נועלים נעלי עור, ונוהגים מנהגי אבל שונים ומיוחדים.

בכל שנה הייתי מגיעה לבית הכנסת לשמוע את מגילת-איכה, שמקוננת על חורבנה של ירושלים, אך בכל פעם מחדש הייתי מוצאת את עצמי מרחפת במחשבותי לאיזורים אחרים לגמרי.

בעוד החזן היה קורא על בית המקדש, אני הייתי מתנתקת לחלוטין, מתכננת את חופשת הקיץ שלי, שמחה על שנגמרה תקופת המבחנים, או סתם מקווה שהצום יעבור בקלות גם השנה.

בואו נודה בזה, קצת קשה להתאבל באמת על דבר שקרה לפני אלפיים שנה, שמעולם לא ראינו, ושלא כל כך חסר לנו בחיי היומיום.

נקודת המפנה – "מבצע שלמה"

בתחילת שנות העשרים של חיי, עבדתי בתור מורה ומדריכה באתר-הקארוונים 'בת-חצור', שהיה ממוקם ליד גדרה. אתר שבו היו 700 קרוואנים, שאיכלסו אלפי עולים חדשים מאתיופיה.

בבקרים עבדתי כמורה בבית-הספר 'יד-שבתאי' באשדוד (שם למדו העולים), ובשעות אחר הצהריים והערב עבדתי כמדריכה באתר עצמו.

היה זה זמן קצר לאחר "מבצע שלמה", מבצע שבו הובאו לארץ בערך 14,500 יהודים מאתיופיה, ברכבת אוירית. היה זה מבצע מרגש ומיוחד, וכל הציבור בארץ הופתע לראות שפתאום מסתובבים פה יהודים שלמעשה 'נתלשו' מהעם שלנו לפני שנות דור.

הם לא הכירו את יום העצמאות, לא את יום ירושלים, ואפילו לא את פורים או את חנוכה.

ניכר היה שהם יהודים. הם שמרו שבת, הכירו את רוב החגים, שמרו על מסורת יהודית באופן אדוק ושמרני, אך ברור היה שלא הכל היה ידוע להם. כנראה הנתק שעברו במשך כל השנים הללו, השפיע על עולם המסורת שלהם.

הם לא הכירו את יום העצמאות, לא את יום ירושלים, ואפילו לא את פורים או את חנוכה. כנראה שהאירועים ההסטוריים הללו התרחשו לאחר הניתוק בינינו לבינם, ולכן הם לא שמעו על הארועים או על ההלכות שנגזרו כתוצאה מכך לאורך הדורות.

כמורה ומדריכה, התפקיד שלי היה מורכב מכמה משימות. בראש ובראשונה, הוטל עלי כמובן ללמד אותם את השפה העברית. כעולים חדשים, התנאי הבסיסי ביותר לקליטה מהירה, הוא השיחה היומיומית עם נהג האוטובוס או עם בעל המכולת.

במהרה הסתבר לי שזו היתה המשימה הפשוטה והמשעממת ביותר מבין שאר המטלות שלי.

במהלך הזמן, גיליתי כל כך הרבה חסכים בידע ההסטורי והמסורתי שלהם, וחשבתי לעצמי שאם לא אשים דגש על השלמת הפערים הללו, הקליטה שלהם בארץ לעולם לא תהיה שלימה. הרי כיצד יוכל נער להשתלב בתנועת הנוער השכונתית, אם הוא לא ידע מהו סביבון, או דגל ישראל?

החלטתי שאקדיש זמן ניכר בכל יום בכדי ללמד על היהדות בתקופתינו. יהדות שכבר אינה נראית בדיוק כפי ששמרו עליה יהודי אתיופיה.

אביב הגיע פסח בא...

הגיע ראש חודש ניסן, והחלטתי להתחיל ללמד בכיתה על חג הפסח.

היו לי בכיתה 20 תלמידים בכיתות ג'-ו' (הם שובצו על פי רמת הקריאה שלהם, ולא לפי גילם הכרונולוגי). התכנון שלי היה, ראשית, לקשור את חג הפסח לחגים האחרים, בכך שאזכיר להם את נושא שלושת הרגלים, את שלושת המועדים בשנה שעם ישראל נהג לעלות לירושלים. התכוונתי לקצר בהקדמה הזו, רק תזכורת קטנה, ומייד לפתוח בנושא חג הפסח.

"היום ראש חודש ניסן, וזהו חודש שבו אנו חוגגים את חג הפסח", פתחתי את השיעור. "פסח הוא אחד משלושת הרגלים. בפסח נהגו כל היהודים לעלות לירושלים, לבית המקדש".

אך בשלב זה, קפץ אחד התלמידים וקטע את דברי: "המורה, את היית פעם בבית המקדש?"

חייכתי אליו, מתוך הבנה שהוא קצת מבולבל. "לא, מה פתאום, זה היה ממש מזמן!"

התלמיד התעקש, ואליו נוספו כמה זוגות עיניים: "כן, בסדר, מזמן, אבל את היית שם? היית בבית המקדש פעם מזמן?"

שוב חייכתי, הפעם קצת מבולבלת. חשבתי לעצמי, מה הוא לא מבין? אולי העברית שלי קשה לו?

החלטתי להסביר בבהירות: "לא, מה פתאום, זה היה ממש ממש לפני הרבה מאד שנים. לפני הרבה הרבה זמן!", קיוויתי שהפעם הבהרתי את עצמי כראוי.

אך כעת שאר התלמידים הצטרפו אליו, ושאלו בהמולה ביחד: "אף פעם לא היית שם?", "המורה, איך זה להיות בבית המקדש?", "איך נראה בית המקדש?"

"שקט!", ניסיתי להרגיע את הרוחות, "תקשיבו, אין בית המקדש! היה מקדש לפני הרבה מאד שנים, אבל היום אין! הוא חרב! הוא נשרף! אני לא הייתי שם, אבא שלי לא היה שם, סבא שלי גם לא! כבר אלפיים שנה אין בית המקדש!".

אמרתי את המילים שוב ושוב. מה הסיפור? זו מציאות שנולדנו כולנו לתוכה, למה הם כל כך מוטרדים מזה?

ההמולה בכיתה רק התגברה יותר ויותר, כשכעת הם התחילו לדבר ביניהם באמהרית, מתווכחים, מתרגמים, מסבירים, צועקים, ואני כבר לא מצליחה להשתלט על הסדר בכיתה.

כשצלצל פעמון בית הספר, הם אספו את חפציהם ורצו הביתה.

אני יצאתי מבית הספר מותשת ומבולבלת לגמרי.

למחרת...

בבוקר שלמחרת, עמדתי באוטובוס שהביא אותי אל בית הספר, כשאירועי יום האתמול כמעט ולא הטרידו אותי. למעשה, כמעט שכחתי לגמרי מכל הסיפור. תכננתי היום ללמד רק מקצועות כמו חשבון והנדסה, כך שלא חשבתי על נושאים אחרים.

כשהגיע האוטובוס לתחנה שלי, ירדתי ממנו והתחלתי לצעוד בשלווה לכיוון שער בית הספר.

השומר שעמד בשער קיבל את פני במבט קצת מבוהל. "תגידי", הוא פנה אלי, "מה קורה פה היום? יש לך מושג?"

ניסיתי להיזכר אם יש איזו פעילות מיוחדת, או טקס מסוים ששכחתי ממנו, אך לא הצלחתי להיזכר במשהו חריג.

"למה?", שאלתי אותו, "מה קרה?"

הוא לא ענה לי, ורק הצביע לכיוון פתח בית הספר.

הרמתי את מבטי, וראיתי שם התקהלות לא קטנה של עולי אתיופיה מבוגרים, כנראה הוריהם של התלמידים שלי. מה הם עושים פה? ועל מה כל הצעקות שלהם?

ניגשתי אליהם, מנסה להבין מתוך מעט האמהרית שהבנתי, על מה כל הרעש.

כשהתקרבתי אליהם, פתאום השתרר לו שקט גמור. אחד המבוגרים שידע עברית ברמה טובה יותר, שאל אותי: "את המורה של הילדים שלנו?"

"כן", עניתי, "מה קורה פה, אדוני?"

"הילדים חזרו אתמול הביתה, ואמרו לנו שהמורה שמלמדת אותם, סיפרה להם שאין בית-המקדש בירושלים. מי יכול להגיד להם דבר כזה?", הוא הביט עלי במבט כועס.

"אני אמרתי להם. דיברנו על בית המקדש, הרגשתי שהם קצת מבולבלים, אז הבהרתי שבית המקדש נשרף לפני אלפי שנה, ושהיום אין לנו שום בית-מקדש. זה הכל. על מה כל המהומה?"

הוא הביט עלי במבט לא מאמין. "מה? על מה את מדברת?"

עכשיו הייתי עוד יותר מבולבלת. "אני לא מבינה. על מה כל הכעס? פשוט הזכרתי להם שבית המקדש הוחרב, שאינו קיים היום".

האיש פנה לשאר חבריו, ותרגם עבורם בגמגום ובקול רועד את דברי.

פתאום ההמולה התחדשה, אך אפילו בטונים גבוהים יותר מאשר קודם.

הנציג שלהם השתיק את רעיו, ושוב פנה אלי. "את בטוחה?"

לא הבנתי על מה הוא מדבר. "מה בטוחה? אם בית המקדש חרב? ברור שאני בטוחה!", לא הצלחתי להסתיר את החיוך מעל פני. איזו סיטואציה מוזרה, חשבתי לעצמי.

האיש שוב פנה לחבריו, ובטון דרמטי תרגם את דברי.

נראה היה שבשלב הזה סוף סוף הובן המסר, אך כעת התחיל מחזה שונה; אישה אחת נפלה על האדמה, השניה פרצה בבכי קורע לב, גבר שעמד לידם הביט בי כלא מאמין. קבוצה של שלושה גברים התחילו לדבר ביניהם בשקט, מילים מהירות, מבולבלות ומתקשות להאמין; הילדים עמדו בצד, הביטו במתרחש במבוכה ניכרת; עוד אישה פרצה לפתע בבכי נרגש; בעלה ניגש וחיבק אותה.

עמדתי מולם, והייתי המומה.

הרגשתי כאילו הבאתי אליהם בשורת איוב שהיתה קשה מנשוא. כאילו בישרתי להם על מותו של אדם אהוב. עמדתי מול קבוצת יהודים שממש התאבלו על חורבן בית המקדש שבירושלים!

תשעה באב

לאחר כמה חודשים, שוב הגיע תשעה באב. עמדתי בפיתחם של הלימודים באוניברסיטה, והתקופה בה הייתי מורה ומדריכה נראתה לי אי שם רחוקה בתוך ההסטוריה.

הגעתי כמו בכל שנה לבית הכנסת, כולם כבר ישבו על הרצפה (כפי שנוהגים בבית האבלים), וחיכיתי לשמוע את מגילת איכה. כבר ציפיתי שכמו בכל שנה, זה יהיה זמן שבו 'ארחף' למחשבות רחוקות, ואקווה לא להיות רעבה מדי בצום הזה.

קריאת המגילה החלה, ופתאום קראתי את הפסוקים הראשונים:

"איכה ישבה בדד... היתה כאלמנה... בכו תבכה בלילה, ודמעתה על לחיה, אין לה מנחם מכל אוהביה, כל רעיה בגדו בה, היו לה לאויבים".

לא יכולתי שלא להיזכר באותו ראש חודש ניסן. במבטים של הילדים הכועסים. בצעקות של ההורים. בבכי של האימהות. בשקט האומלל של הגברים. בהלם שהשתרר לשמע בשורה כל כך קשה. כאילו בישרתי להם שכרגע מת אדם שהיה יקר ללבם.

באותו הרגע הבנתי.

הבנתי שכך, בדיוק כך, אנחנו אמורים להתאבל על המקדש בתשעה באב. אנו אמורים לבכות על אובדן האחדות והשלום בעולם כולו. להצטער על היעלמות השכינה והקדושה מחיינו בארץ ישראל. לכאוב את חורבנו של המרכז הרוחני והתרבותי, שאיחד את כל העם סביבו.

מאז, בכל שנה כשמגיע תשעה באב, אני חווה מחדש את המקרה ההוא, את אותם האנשים שמצד אחד אני לימדתי אותם על היהדות שבארץ ישראל של היום, אך מצד שני, הם לימדו אותי שיעור משמעותי ביותר על יהדות עמוקה, יהדות שנמצאת מעל מושגי הזמן והמקום. יהדות אמיתית.

https://www.aish.co.il/h/yy/48848787.html


דברי מרן הראשל"צ הרב מרדכי אליהו על הרב ניר בן ארצי: https://youtu.be/cihHCi9EFqs


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
QE2
חבר מתאריך 19.2.20
120 הודעות
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    03:52   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  13. דמעתי  
בתגובה להודעה מספר 10
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אהרון5 לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 19.10.15
54595 הודעות, 229 מדרגים, 396 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    02:37   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  11. ולמה הפכו האתיופים?  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  

איך ננסח בעדינות?
למתפרעים התומכים בסוחר סמים.
לכאורה וכביכול.
גם אם תגידו לי ששמאלנים הסיתו אותם, אז הם קלים להסתה, גם לא כבוד גדול.
אני עם האתיופים גמרתי.


רוצה להציל את העולם? שאל אותי כיצד: https://normot.000webhostapp.com


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
טוביה לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 19.10.15
3502 הודעות, 82 מדרגים, 153 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    06:30   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  18. יש איתנו מתפלל בהנץ החמה, אתיופי.  
בתגובה להודעה מספר 11
 
  
בחור שנראה היה עדין, נעים הליכות, ביישן.
לא ידעתי שהוא אדם אלים וסוחר סמים. אני בהלם.
אני חושב שאנתק איתו קשר, כליל, ואזהיר את הגבאים, שיזהירו את השאר.

תודה!


ב'תמ"ט חטא המרגלים; ה'תש"ח הקמת רשות השידור. כ- 3,300 שנה של לוזריות . לא שומע תקשורת תבוסתנית!


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
סטודנט לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 20.5.08
4387 הודעות, 56 מדרגים, 108 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    09:32   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  29. ++2 - בדיוק ההכללות הללו מגעילות.  
בתגובה להודעה מספר 18
 
  
בכל דור שעולה לארץ נוצר משבר בדור הילדים, ההורים (בעיקר האבא) והזקנים שהיוו הסמכות המרכזית, הופכים בארץ לחסרי אונים, חסרי שפה ופעמים רבות לנזקקים.
דור הילדים שרואים ומבכים את אובדן הכבוד של הוריהם, ובנוסף הם עצמם לא מצליחים להתאקלם והאוכלוסיה המקומית מתנשאת עליהם. מחפשים דרך לזעוק את זה, או להביא פתרונות הביתה.

לעיתים זה מתפרץ בהצלחות פנומנליות (ואני מכיר כמה כאלה שלא יאמנו) ופעמים רבות בפניה לכוח דרישה באלימות, טענות על קיפוח ושנאה של הריבון במדינה החדשה.

קרה ליוצאי צפון אפריקה, לרוסים(קצת פחות), ולעולים לפני כן ולמהגרים באופן כללי בעולם (ההיספנים בארה"ב).

הכי חשוב זה להכיל את האנשים הנפלאים האלו, להפריד בין הבעייתים ולטפל בהם.
וכמובן - לא להכליל. מדובר בעדה הכי מקסימה והכי ערכית שאני פגשתי בארץ בשנותי הרבות.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אהרון5 לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 19.10.15
54595 הודעות, 229 מדרגים, 396 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    09:42   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  31. במקרה אני מומחה להכללות  
בתגובה להודעה מספר 29
 
  

המומחה, עם כל הצניעות, ויש קצת.
בקצרה: השאלה היא: איפה הייתה ההנהגה שלהם כשהיו ההתפרעויות?
אם כל הקייסים והמנהיגים שלהם נאמו מעל כל במה וקראו לציבור לאיפוק? ההכללה שגויה.
אבל אם הם שתקו, אז הם שיתפו פעולה, ואז ההכללה נכונה, כי המחאה נחשבת של הציבור האתיופי בכללותו.
זה כמו באסלאם. מתי לאחרונה שמעת את כל השייחים חותמים על אמנת הדתות נגד אלימות, נגד השריעה, נגד סטיות מין כלפי נשים וכדומה? טרם.


רוצה להציל את העולם? שאל אותי כיצד: https://normot.000webhostapp.com


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
argon לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 2.12.18
1568 הודעות, 14 מדרגים, 12 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    06:39   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  20. 1+++  
בתגובה להודעה מספר 11
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
מנדי
חבר מתאריך 1.1.19
4167 הודעות
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    02:57   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  12. לא לשכוח.  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
וגם התימנים עברו תלאות כאלו בדיוק.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
איש י-ם לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 6.4.11
21232 הודעות, 122 מדרגים, 226 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    06:05   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  14. יש הבדל גדול  
בתגובה להודעה מספר 12
 
  
התימנים שעברו את המסע יש להם מסורת מפוארת לדורות.
האתיופים שבאו לכאן הם לא היו יהודים.
הרב היחיד שהיו איתו עוד כמה בודדים שפסקו שהם יהודים זה הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
הוא חזר בו בסוף אבל זה כבר היה מאוחר.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
TheTruth לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 26.3.17
8894 הודעות, 38 מדרגים, 50 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    06:07   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  15. תזרום. מאוחר מידי.  
בתגובה להודעה מספר 14
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
אלסטי-7
חבר מתאריך 2.4.20
240 הודעות
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    06:59   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  22. ביתא ישראל לא גויים וגם מה זה משנה.  
בתגובה להודעה מספר 14
 
  
כל מי שהצטער וסבל על ירושלים, יראה בשמחתה.
ביתר ישראל 100 אחוז יהודים. ויש מסורת.
לגבי העולים מהפלשמורה אותם הרב עובדיה גייר זה בסדר גמור. כולם אבל כולם עברו גיור לחומרא. כולם משרתים בצבא ומוסרים את הנפש למען עם ישראל. כולם מכבדים מאוד את הדת ומזוהים עם הצד אידיאליסט הלאומי.

לא מתעלמים כמובן מאחוז הפשיעה הגבוה שעובר שם. אך זה לא פרמטר ליהדות.



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
rocsteady
חבר מתאריך 21.10.18
7967 הודעות
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    07:19   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  26. הזיקה האמיתית לדת באה לביטוי אמיתי מדיד אחד בלבד. המשכיות בין-דורית שלה. תבחן את הדור הצעיר ותספר לי על הזיקה.  
בתגובה להודעה מספר 22
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
דנץ
חבר מתאריך 11.9.14
9228 הודעות
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    06:26   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  16. ועם כל הכאב זאת לא שואה כפי שנאמות אמש בטקס  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
תפסיקו כבר להוריד מערכה ההזוי של השואה...



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
TheTruth לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 26.3.17
8894 הודעות, 38 מדרגים, 50 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    06:29   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  17. מי ההזוי שהשווה את זה לשואה?  
בתגובה להודעה מספר 16
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
בר-כוכבא לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 29.11.14
16825 הודעות, 109 מדרגים, 202 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    07:07   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  23. ברור שאין השוואה... בשום נקודה אי אפשר להשוות  
בתגובה להודעה מספר 17
 
  


אמונה יש עכשיו עובדים על חיזוק הביטחון


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
בר-כוכבא לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 29.11.14
16825 הודעות, 109 מדרגים, 202 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    06:48   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  21. רק מנסה לחשוב כמה כאב חש כל אתיופי יהודי שעבר את זה ועכשיו נמצא בארץ  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  
רואה במו עיניו שמכניסים סודנים שהם כנראה המתעללים עצמם או הילדים שלהם, נותנים להם מעמד של "פליט" וזכויות ושומרים עליהם , ולסיום גם גמ מקשים על הישראלים להבדיל בינם לבין ה"פליטים" אללו


אמונה יש עכשיו עובדים על חיזוק הביטחון


            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
Disco לחץ כאן להצגת דירוג המשתמש
חבר מתאריך 14.5.19
2499 הודעות, 11 מדרגים, 22 נקודות.  ראה משוב
יום ששי כ''ח באייר תש''פ    07:36   22.05.20   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  27. שימו לב לפעילות של הסודנים המסכנים בכתבה אין חדש תחת השמש  
בתגובה להודעה מספר 0
 
  



            תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד

  

תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
   
   


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
חדשות