הפגנה מול הכנסת, שם מתקיים דיון על הדרכון הירוק שיוענק למתחסנים נגד קורונה: ''נגד כל כפייה''  

לא ירחק היום שאולי יכפו על ״נתינים״ לתרום כליה, גם זה הרי מציל חיים באופן ודאי, במשטרים בהם אין לאזרחים רצון חופשי יש בעיקר שיעבוד ורוע, ה״מדינה״ היא המלך של העם, ולא כלי שלו.

התחסנתי, ויש לי אישור על כך.

במקום חתימה בפנקס חיסונים, קיבלתי דרכון ירוק.. מה ההבדל?

אני לא מתנגד חיסונים (והתחסנתי בחיי לא מעט, בילדות, בגיוס, בטיסות ליעדים מסוימים בעולם וכו׳) ואיכפת לי מחיי קרוביי ומשפחתי לא פחות מאף אחד אחר, אבל אני לא רוצה לקחת חיסון כנגד מחלה שלא מסוכנת לי, בדיוק כפי שאיני רוצה לקחת חיסון נגד שפעת לצורך הדוגמא, למה זה בסדר שאהפוך להיות מוקצה? (מדברים על טיסות, אירועי תרבות, בתי ספר, גנים וכו׳)

למה זה לגיטימי שאוותר על רצוני החופשי והחירות האישית שלי ואקח חיסון שאיני צריך ואיני רוצה?

רק כדי לקבל מה״מדינה״ את חיי השגרה שהכרתי קודם? מי מבטיח שה״מדינה״ לא תשתמש בכוח שהיא תקבל מאיתנו בעתיד נגדנו?

למה שה״מדינה״ לא תציע חליפות הגנה ל20% שבסיכון (פלוס החיסון בין היתר) במקום להתייחס לכלל כאל מקשה אחת בניגוד למציאות האמיתית?

כוח תמיד רוצה עוד כוח!
אני לא ממציא את הגלגל בטענה הזאת, ושלא יהיה בילבול, אם המציאות הייתה מוכיחה שהקורונה היא כמו אבולה לצורך הדוגמא, בהחלט הייתי תומך בשלילת חירויות ומבין את המצוקה, אבל כאן זה פשוט לא המקרה, הקורונה היא לא מטאוריט, ובגלל שה״מדינה״ החליטה שזהו כן המקרה ומפמפמת את זה בתקשורת זה לא הופך את זה מבחינתי באוטומט למשהו נכון, לא אוותר בכזאת קלות על הרצון החופשי שלי ואהיה ״נתין״ ממושמע, מקווה שכמוני יהיו רבים וטובים ונמנע את הגזירות והגדלת הכוח של ה״מדינה״.

הבעיה היא שאסור בכלל לדבר על כך, המדינה שבויה בגישה אחת ויחידה שאומרת שהמחלה היא בכלל מגיפה, והיא לא מסוכנת ל20%, אלא לכולם, ואם לא נתחסן בחיסון שהאדם ״ברא״ תוך קיצורי דרך (כי בגישה שלו הרי מדובר על מגיפה שמסוכנת לכולם), אז המגיפה לא תחלוף ואולי האנושות תושמד, מי שמעיז לחשוב אחרת נתקל בתרבות שלילה מחליאה.

החיסון לא מונע מחלה והדבקה אלא רק הופך אותה לקלה יותר.

ג. מדובר בפרוצדורה פולשנית ובלתי הפיכה. ד. מדובר בהפרה של הסכמה מדעת.
ברגע שאדם נאלץ להתחסן בכדי שיהיה רשאי לא להיות כלוא או לעבוד, הוא לא עשה זאת מתוך הסכמה מדעת אלא בגלל שנכפה עליו לעשות זאת על מנת שימשיך בחייו ובכדי שלא יאבד את מקום עבודתו וכו'.

אם בא לך להקריב את הגוף שלך לטובת הניסוי, שא ברכה והרבה בריאות.

אני שומר על הגוף שלי בגאווה, מפיץ מחלות זה ביטוי קשה בהתחשב בנסיבות.

אבל אני *רוצה* להתחסן ולא יכול כי אני לא בקריטריונים שמקבלים.

אז המדינה תגביל אותי בחיסונים ותגביל את החירות שלי בגלל משהו שלא עשיתי??

למה מה עשו כל הצעירים שלא זכאים לחיסון אבל כל פעם מנסים לעמוד בתור ולהתחסן (בניגוד לתקנות הנוכחיות אגב)

כנראה שלא יהיה פה חיסון של אוכלוסייה צעירה עד אפריל.

אני בספק אם יחכו עם הדרכון הירוק עד אפריל.
אני לא מפגין, לא מפר סגר, שומר על הנהלים, עובד מהבית או בקפסולות ואני פשוט רואה איך כל מי שדואג לעצמו או מתקמבן פשוט משאיר אותי בחרא הזה.

קח, לא שתקרא אבל לאחרים:
https://www.cdc.gov/vaccines/covid-19/downloads/pfizer-biontech-vaccine-what-Clinicians-need-to-know.pdf

״עד המנה השניה אתה לא באמת מחוסן״ - שקר. לוקח שבועיים עד שלוש לגוף ללמוד לייצר את הנוגדנים בעקבות החיסון ואז (תלוי ביצרנית) מדובר על יעילות של החיסון ב80%-85% (אל תתפוס אותי במספרים אני זוכר סביב המספר הזה). כלומר, גם ללא מתן המנה השנייה כ80%-85% מהמחוסנים יפתחו נוגדנים למחלה. בגלל זה ובגלל שלוקח שבועיים - שלושה, ניתנת המנה השנייה בדיוק שבועיים לאחר הראשונה ובכך היעילות המדווחת עולה ל95% (פייזר). הסיבה שיש כמה בודדים (בעולם) שחוסנו ונידבקו - זה בדיוק בחלון הזמן הזה, שבועיים, בהם אנשים חושבים הם סופרמן ומזלזלים בהנחיות.