בדיקת גלובס מעלה: הטענות של ירון זליכה פשוט לא נכונות או מטעות מאוד  

בראיון עמוס בנתונים ל"פגוש את העיתונות", פרופ' ירון זליכה הכריז במוצ"ש על כוונתו להיות שר האוצר הבא של ישראל. לשאלה מה תועיל המפלגה העצמאית שהקים, "הכלכלית" שמה, הוא ענה כך: "אנחנו עומדים בפני מלחמה כלכלית, ומלחמה צריך לנהל מי שיש לו הידע, הניסיון, היכולת והאומץ. לי יש את האומץ. הוכחתי את זה ב-2003: התקופה שאני כיהנתי באוצר הייתה תקופת הצמיחה הכי ארוכה והכי חזקה בישראל. למה? כי אני יודע בדיוק מה צריך לעשות".

זליכה מספר, בעצם, לצופות ולצופים שאינם שוחים בביצה הכלכלית, שהוא חתום אישית על תור הזהב ההיסטורי של כלכלת ישראל. ננסה להוריד את הטענה הזאת אל הקרקע.

נתחיל בפרט שלא ידוע בהכרח למצביע הממוצע: כשזליכה אומר "כיהנתי באוצר", הוא לא מתכוון לכהונה של שר, מנכ"ל המשרד או אפילו ראש אגף התקציבים. בין 2003 ל-2007, זליכה היה החשב הכללי. החשכ"ל, בשמו המקוצר, הוא אחד מראשי האגפים באוצר, ומשמש מעין מנהל כספים לאומי: מפקח על הוצאות המדינה; מטפל בנכסי ציבור כמו דיור; לוקח הלוואות; חותם על חוזים. זה תפקיד מכובד בתכלית, אבל את המדיניות הכלכלית ניהלו באותה תקופה שורת שרי אוצר - בנימין נתניהו (שמינה את זליכה), אהוד אולמרט ואברהם הירשזון.

אבל נניח, לשם הטיעון, שזליכה היה חשכ"ל כה דומיננטי עד שצמיחת המשק הישראלי רשומה בעיקר על שמו. האם היא הייתה "הכי ארוכה והכי חזקה" בתולדות ישראל? צמיחה מציינת בכמה אחוזים גדל התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) - כלומר הערך של כל המוצרים והשירותים.

בגרף המצורף ציינו את הצמיחה השנתית בתמ"ג לנפש בישראל בדרך המקובלת, במונחים ריאליים (כדי להימנע מעיוותי אינפלציה). הנתונים הם מהבנק העולמי. אכן, בחמש השנים שהושפעו מחשכ"לותו של זליכה (2008-2004) הייתה צמיחה רצופה של 2.65% בשנה בממוצע.

אף על פי כן, מאז 1961 היו שני רצפים ארוכים יותר (2000-1990; 2019-2010) ושניים באותו אורך (1965-1961; 1975-1971). בשלוש מהן הצמיחה הייתה "חזקה" יותר. בין 1961 ל-1965, הגידול הממוצע היה 5.67% בשנה. ובכלל - כשישראל הייתה צעירה, הצמיחה הייתה לרוב מהירה יותר, תופעה רווחת במשקים מתפתחים.

שאלנו את זליכה למה הוא התכוון. ובכן, לפי ההסבר המלומד שקיבלנו, הוא התייחס "לצמצום פערי התוצר לנפש היחסיים בינינו לבין ארצות הברית. השוואה זו הנובעת מתיאורית הצמיחה (תיאורית ההתלכדות) המקובלת בספרות, לפיה כל מדינה אמורה לממש את פוטנציאל הצמיחה שלה ולצמצם את הפערים בינה לבין המדינות המפותחות ביותר, כאשר מקובל להשתמש בארצות הברית כנקודת ייחוס".

זליכה גורס שבתחילת הקדנציה שלו התמ"ג לנפש בישראל היה כ-50% מאשר בארה"ב, ובסופה הוא הגיע ל-62%. "זה הזינוק הגדול ביותר שרשמה ישראל בשיעור התוצר לנפש היחסי שלה לארה"ב", הוא כתב לנו. מאז המגמה התהפכה, לדבריו, "וערב הקורונה ירדנו חזרה ל-50%". הוא הוסיף שאת התוצר הוא חישב לפי כוח קנייה p).

זה פירוש יצירתי מאוד של המילים "צמיחה ארוכה". זליכה חישב, במילים פשוטות, באיזו מהירות צמצמנו את הפער מארה"ב בכל שנה. אז בדקנו: ימי חשכ"לותו של זליכה באמת היו התקופה הארוכה ביותר של צמצום רצוף. מצד שני, התמ"ג לנפש שלנו מעולם לא חזר להיות 50% מהאמריקאי. אנחנו מעל 60% גם היום.

לזליכה יש תשובה גם לזה: המספרים שלו לא מבוססים על מדד PPP הסטנדרטי, שמתעלם לדבריו מפערים במחירי הדיור, אלא על חישוב מתוקן. באיזו שיטה זליכה "תיקן" את החישוב הרגיל? הוא לא הסביר.

בשורה התחתונה: דברי זליכה מטעים. ישראל ידעה תקופות ארוכות יותר של גידול מהיר יותר בתוצר לנפש מאשר שנותיו כחשכ"ל. באותה עת אכן החל לצטמצם הפער בתוצר לנפש בין ישראל לארה"ב, אבל צמצום דומה נרשם גם בעבר, וממילא קשה לטעון שזהות החשכ"ל הייתה הגורם העיקרי למגמה הזאת.