במסווה של מאבק למען ייצוג מגוון: אמסלם מנסה לפרק את נבחרת הדירקטורים  

בשבועות האחרונים ניטש ויכוח בין השר דוד אמסלם, למשנה ליועמ"ש, דינה זילבר. אמסלם, שר הדיגיטל שקיבל לידיו גם את הסמכות על רשות החברות הממשלתיות, מנסה לפרק את "נבחרת הדירקטורים" שקובעת רף כניסה לתפקידי דירקטור בשירות הציבורי.

המאגר של "נבחרת הדירקטורים", שהוקמה ב-2013 בעקבות דו"ח מבקר המדינה, נבנה במטרה למנוע מינויים של דירקטוריות ודירקטורים על בסיס קשר פוליטי לתפקידים הנחשקים. כלומר – לקבוע רף שמבוסס על כישורים ולא על קשרים (לשרים).

אבל אמסלם, בהתנצחות בלתי נגמרת עם הייעוץ המשפטי ועובדי המדינה, מנסה לעקוף את המאגר ולמנות מקורבים ללא תנאים.

בפוסט שפרסם בפייסבוק הוא טוען כי: "משאת הנפש שלי היא שנבחרת הדירקטורים תשקף את כלל החברה במדינת ישראל, את הפריפריה ואת העם, את העובד במפעל ואת עקרת הבית, ולא רק את הקצפת הצפונבונית שנבחרה על ידי לפיד ויוגב, זו שגם השתלטה על מערכת בתי המשפט, העולם הכלכלי והתרבותי במדינת ישראל".

אבל נראה שהכוונות שלו הפוכות ב-180 מעלות מהמילים הגדולות. אמסלם לא מציג מנגנון חלופי שוויוני לנבחרת הדירקטורים, ואם יצליח לפרק אותה – יפגע בשירות הציבורי. במקום להוביל קדימה, הוא מנסה להחזיר את מדינת ישראל אחורה.

אמסלם נתקל בהתנגדות

באמצע דצמבר, הודיעה לו דינה זילבר, שפרשה לאחרונה מתפקיד המשנה ליועמ"ש, כי הוא אינו יכול לבטל את נבחרת הדירקטורים ולמנות חברי דירקטוריון כאוות נפשו. המשנה ליועמ"ש הבהירה כי "דרך המלך למינויים של דירקטורים בחברות הממשלתיות היא ככלל באמצעות הצעת מועמדים שנבחרו בהליך פומבי, תחרותי ושוויוני – קרי מתוך מאגר נבחרת הדירקטורים, תוך שמירת הליך תואם הנבחרת כהליך חריג ומצומצם, או בהליך פומבי, תחרותי ושוויוני אחר אותו יקבעו השרים".

למרות חוות הדעת הברורה, אמסלם ממשיך בשלו והורה לרשות החברות לאפשר לו למנות דירקטורים שלא דרך הנבחרת ושלא לפעול, לכאורה, בניגוד לחוק החברות הממשלתיות.

אבל גם ברשות החברות נתקל אמסלם בהתנגדות. במענה לפניה של התנועה לאיכות השלטון הודיעה עו״ד דלית זמיר, היועצת המשפטית של הרשות, כי תפעל בהתאם לחוות הדעת המשפטית של המשנה ליועמ״ש, וכי אין שום כוונה לבטל את נבחרת הדירקטורים כל עוד לא גובש הסדר חדש.

אמסלם לא אהב את החלטת רשות החברות והחליט להעניש אותה. בפועל הוא העניש את אזרחי ישראל. הוא הודיע כי הוא מסרב לחתום על ייפוי כוח לנציג המדינה, כפי שביקש ממנו מנהל הרשות, לקראת האסיפה הכללית השנתית של רכבת ישראל. בכך הוא פגע בייצוג של הציבור בקבלת החלטות בחברה ציבורית חשובה ביותר. אחת ההשלכות היא הלנת שכר ליו"ר דירקטוריון רכבת ישראל, משה שמעוני.

נדגיש: על פי חוות הדעת של המשנה לשעבר ליועמ"ש, דינה זילבר, אמסלם יכול לקבל החלטה לבצע שינויים בהליך המינוי, אבל זה צריך להיעשות באופן מוסדר ושיוויוני. השר לא יכול להתנהל כאילו מדובר בעסק המשפחתי שלו.

בנוסף, אם אמסלם חושב שיש לו מועמד ראוי שלא נכנס עדיין לנבחרת הדירקטורים, עומד לרשותו הליך שנקרא "תואם נבחרת" – מסלול שמאפשר לשר להגיש מועמד שידרש להוכיח בנוסף על קשריו גם את כישוריו כמו שאר המועמדים בנבחרת ואף להוכיח יתרון יחסי – מדוע למרות הזיקה שלו לשר עדיין הוא המינוי המתאים ביותר.

זה, אגב, כפי שכבר כתבנו כאן, https://shkifut.info/2020/11/digital/
חלק מניסיון פוליטיזציה של השירות הציבורי. רק לאחרונה, אמסלם וח"כ אסנת מארק (הליכוד) ניסו לקדם חוק שיסיר את חובת המועמדים לתפקידי דירקטור להצהיר על זיקה פוליטית לשר הממנה.

תנוח דעתכם, "עובדי המפעלים ועקרות הבית", כפי שאמסלם מכנה אתכם. אמסלם טרם הציע מסלול חלופי וספק אם תוכלו להתמודד לתפקיד ללא היכרות אישית.

"בלי שיקולים זרים"

נבחרת הדירקטורים הוקמה ב-2013, בזמן שיאיר לפיד כיהן כשר האוצר, כחלק מהרפורמה ברשות החברות הממשלתיות. היא הוקמה לאור דוח מבקר המדינה משנת 2004 שכתב כי: "האיסור על מינויים פוליטיים הוא מאושיות שיטת המשטר בישראל. במינוי עובד בשירות הציבורי פועל הממנה כנאמן הציבור. נאמנות זו יש להפעיל בהגינות, ביושר, בלי שיקולים זרים ולטובת הציבור שמכוחו ולמענו מסורה סמכות המינוי בידי הרשות הממנה".

מטרת הרפורמה הייתה ליצור מאגר מועמדים גדול שרק ממנו יוכלו שרי הממשלה לאייש את הדירקטורים בחברות הממשלתיות שתחת אחריותם, במטרה להפחית את הפוליטיזציה והמקורביזציה וכדי לשפר את השירות הממשלתי ואת עבודת החברות.

ב-2013 יצא לדרך לראשונה הליך לאיתור מועמדים למאגר נבחרת הדירקטורים. גיוס לנבחרת לא נעשה באופן שוטף, אלא במועדים קבועים. עד כה היו שלושה סבבים רשמיים כאלה. כדי להיכנס לנבחרת הדירקטורים צריך המועמדת או המועמדת לעמוד במספר תנאי סף. כלקח מסבב הגיוס הראשון הוחלט לפתוח מספר מסלולי קבלה כדי לאפשר גיוון. מאז מסבב גיוס לסבב גיוס נערכו שיפורים נוספים במטרה לגוון את הנבחרת, ולאפשר ליותר מועמדות ומועמדים להצטרף.

כל המסלולים דורשים השכלה אקדמית. יש מסלול למי שיש לו ניסיון וותק ניהולי בכיר: נשיא חברה, ניסיון בדירקטוריון, דיקאן פקולטה, בכיר במגזר העסקי, בשירות הציבורי ועוד; מומחיות פיננסית; מומחיות משפטית; מומחיות ביטחונית במגזר הציבורי או הפרטי; מומחיות בתחום התשתיות, כדוגמת: אנרגיה, מים, תחבורה, בינוי/נדל"ן, איכות הסביבה, תשתיות תיירות ותשתיות תקשורת; מומחיות בתחום החברתי; ומומחיות בתחום הטכנולוגי.

בביקורת שערך ארבע שנים אחר כך, בשנת 2017, כבר מצא המבקר שיפור ניכר: "עד הקמת נבחרת הדירקטורים היו רק כ-26% מהדירקטורים המכהנים בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות בעלי ניסיון ניהולי בכיר וכ-14% בעלי מומחיות פיננסית; רק כ-56% מהדירקטורים המכהנים היו בעלי תואר שני ומעלה. לעומת זאת, בדיקה שקיימה הרשות בסוף 2016 העלתה כי בקרב הדירקטורים מתוך הנבחרת המכהנים בפועל לכ-69% ניסיון ניהולי בכיר, כ-63% הם בעלי מומחיות פיננסית וכ-81% מחזיקים בתואר שני ומעלה. על פי הרשות, מינוי מועמדים מתוך נבחרת דירקטורים הוביל לשיפור ניכר באיכות הדירקטורים המכהנים בחברות הממשלתיות והגדיל את רווחיותן. 51% מהדירקטורים שמונו מתוך הנבחרת הם נשים ו-16% נבחרו מהמגזר הערבי".

עכשיו, כשאנחנו שוב בדרך לבחירות, אמסלם עלול לקחת את כל ההתקדמות המבורכת הזאת ולהחזיר אותנו עשרות שנים אחורה. כמה גרוע זה יכול להיות? בשנת 1989 פרסם מבקר המדינה דו"ח לפיו "61% מאנשי הציבור שהשרים מינו לדירקטורים היו חברי מרכז של מפלגות הקואליציה".