ארבעה רופאים שהתראיינו בסרט של אורלי וגיא הגישו היום תביעת דיבה נגד ד''ר שרון אלרעי פרייס  

ודי לזלזל בהם, הם עשו רק טוב בזה שהציפו בעיות רבות שיש בניהול המדינה בעיקר בשנה האחרונה. כולם אנשי מקצוע בעלי שם מהשורה הראשונה.

לכל מי שעדיין נשארה בו טיפת הגינות בחיים וברמה המינימלית ביותר שרק ניתן להעלות על הדעת חייב לפנות 38 דקות מחייו ולצפות ב כ-ו-ל הסרטון כולו ואחר כך נמשיך לנדבר.. להלן:

אז אמיר שחר בהחלט היה "מקטין" קורונה על סף ההכחשה והשוואתה למחלות אחרות. הנה כאן:

https://www.mako.co.il/news-lifestyle/2020_q3/Article-73c3faf2da46471026.htm

מנהל המיון שקורא לאמץ את השיטה השוודית - והתשובה החריפה של פרופ' ברבש‎
ד"ר אמיר שחר מביה"ח לניאדו יוצא בחריפות נגד מדיניות ההגבלות והאפשרות של סגר וטוען: "ההתנהלות היסטרית" • מנגד, פרופ' גבי ברבש תוקף את גישת "חסינות העדר" ומסביר: "זו הדרך להקריס את בתי החולים ולספק עבודה לחברה קדישא" • האם צעדי המאבק בנגיף באמת מועילים או שבכלל גורמים נזק? מגפה אחת, שתי גישות הפוכות

"בתי החולים לא קורסים, ההיסטריה מיותרת לחלוטין"

ד"ר שחר מייצג גישה שהולכת ותופסת תאוצה לאחרונה, ולפיה שיאה של המגפה כבר מאחורינו, וכעת היא פשוט "עוד מחלה" שצריך ללמוד לחיות איתה. הקריסה של בתי חולים בגל הראשון התרחשה רק במעט ערים בודדות באיטליה, ספרד וארצות הברית, וגם שם זה קרה בגלל ניהול כושל, אותה הסיבה שלדעתו – שלחה אותנו לסגר מיותר בגל הראשון.

"אנחנו לא קורסים תחת העומס", אמר בריאיון למהדורה המרכזית. "אנחנו יודעים איך לטפל בחולים הקשים, התמותה לא חריגה ביחס למחלות ויראליות אחרות, וההיסטריה מיותרת לחלוטין. ההתייחסות לנגיף ולאיום שכביכול נשקף ממנו יצאה מכל פרופורציה. אני חושב שכשהעולם יסתכל אחורה וישאל את עצמו 'איך התנהלנו בשנת 2020?'- יסתכלו על זה בתמיהה, יגידו איזה טיפשים היינו".

ובאותו בית חולים 4 חודשים יותר מאוחר:
https://www.mako.co.il/news-lifestyle/2021_q1/Article-f46118c31271771027.htm

הרפואיים מתריעים: "בקרוב נבחר את מי להנשים ואת מי לא"
העומס בחולים במחלקות הקורונה מעמיד את הצוותים הרפואיים בפני דילמות קשות • ניתוחים ופעולות רפואיות לא דחופות נדחים והמנהלים נאלצים לתת יד כדי להוריד מהעומס • "אני כבר 40 שנה רופא, לא נתקלתי בכזה עומס ובכזו חוויה קשה", סיפר פרופ' צבי שמעוני מבית החולים לניאדו • "אני יוצאת מפה בבכי לפעמים כי מרוב עומס אני אפספס משהו", סיפרה האחות מעיין שאג

העומס בבתי החולים ובמחלקות הקורונה קשה מאוד והוא קרוב להכריע את הצוותים הרפואיים שמתריעים על כך שהאסון הבא קרוב מתמיד. בביקור שערכנו בבית החולים לניאדו בנתניה שמענו מהצוותים על איכות הטיפול בחולים שיורדת, על הצורך לבחור במי לטפל ועל הקריסה שנראית קרובה מתמיד.

"אנחנו מאוד עמוסים", אומר ד"ר עבדול מוסתראחי, מנהל מחלת הקורונה בבית החולים לניאדו. "יש 49 חולים, מתוכם 14 מונשמים. קשה. אם עד עכשיו היית נותן 100 אחוז, אתה צריך לתת 250 אחוז אפילו".

"אנחנו מבטלים ניתוחים, מבטלים פעילות אמבולטורית במרפאות", מספר פרופ' צבי שמעוני, מנהל רפואי בבית החולים לניאדו. "אני כבר 40 שנה רופא, לא נתקלתי בכזה עומס ובכזו חוויה קשה".

בתי החולים ברחבי הארץ מתריעים מאז פרוץ הגל השלישי כי הם עומדים בפני סכנת קריסה. התחלואה הגבוהה ומחסור בכוח אדם ובציוד מעמידים אתגר גדול מאוד בפני שירותי הבריאות. במצב הזה, לא נדיר לראות את מנהל המחלקה שמסייע גם בעבודות אחרות כדי להוריד מעט עומס מהצוות הרפואי.

העומס החריג הזה מעמיד את הצוותים הרפואיים בפני דילמות קשות, והם נאלצים לקבל החלטות בלתי אפשריות. "יש לנו חולה קשה בחוץ שעלול להידרדר אבל בינתיים אין לנו מקום פה בחדר אז יכול להיות שננשים אותו ונשאיר אותו בחוץ", מתאר בפנינו ד"ר עמאש רביע, רופא במחלקת הקורונה, את המצב.

לידיה לנקסנר, אחות אחראית טיפול נמרץ, ציינה: "אנחנו מנהלים את היחידה לטיפול נמרץ קורונה על חשבון טיפול נמרץ כללי וזה פשוט הזוי שאתה צריך לסגור שירות אחד כדי לפתוח שירות אחר".

מעיין שאג, אחות במחלקת הקורונה, סיפרה: "זה קשה, זה קשה, אני בוכה מלא תוך כדי. יש פה סיטואציות קשות. אני מרגיש שאני צריכה עוד ידיים. כזה טירוף עוד לא הכרתי. ואני יוצאת מפה בבכי לפעמים כי מרוב עומס אני אפספס משהו. אני יודעת שנתתי 150 אחוז אבל יכול להיות שצריך עוד".

התנאים הקשים והשעות המטורפות מסביב לשעון כמעט בלי לראות את המשפחה מעמידים את הצוותים הרפואיים בסיטואציות קצה שהם לא חלמו שיגיעו אליהן. "אני נכנס ב-8 בבוקר לעבודה ויוצא כמעט ב-12 יום למחרת", מספר ד"ר רביע. "אני חוזר בצהריים, ישן כמה שעות ואז אני מתחיל עם המחשב לעקוב אחרי המטופלים שלי ולדבר עם הצוות. כמעט 36 שעות אני עובד".