תרגיל מסריח: איתי גרנק מספר על פיצוץ המגעים לאיחוד מפלגות הציונות הדתית  

למעלה משנה אני ועוד חברים רבים פועלים לאחד את כל מפלגות הציונות הדתית למפלגה אחת עם פריימריז פתוחים, זאת גם הסיבה שהגשתי את מועמדותי לראשות הבית היהודי כי חשבתי שראוי להציב את הדרך הזאת בצורה ברורה למרכז הבית היהודי.

יומיים לפני הבחירות חגית הזמינה אותי ללשכתה, בפגישה שוחחנו על כך הדרך והמהות וגם על כך שהקרב האמיתי במרכז הוא בינה ובין אורבך ואני לשון המאזניים, אורבך הציג דרך של חיבור עם ימינה והיא הציגה דרך של חיבור קודם עם האיחוד הלאומי, לאחר שעות של שיח ודברים חתמנו על הסכם במסגרתו היא התחייבה להתאחד עם מפלגות הציונות הדתית למפלגה אחת ולהתחיל מפקד מיד אחרי הבחירות שכאמור אני אהיה הממונה על המפקד.

כשבצלאל סמוטריץ' יצא לדרך חדשה סברתי שזה המעשה הנכון ושנה מאוחר מדי, הוא הזמין אותי אליו לפגישה וסיפר על רצוניות להביא כוכבים. אל הבית היהודי הוא התייחס בזלזול רב, שאלתי אותו מה עם מפקד ופריימריז והוא אמר אחרי הבחירות הזכרתי לו שגם לפני לפני שנה לפני ואחרי הבחירות הקודמות הוא אמר את זה וכתב את זה בכל מקום ונעלם לשנה.

למה חשבתי שנכון היה לבצלאל להפרד מבנט? כי נפתלי על אף רשימתו המדהימה לא מעוניין במפלגה של הציונות הדתית ובטח לא בלי דמוקרטי. צריך לומר לזכותו שליבו ופיו שווים. הוא הקים מפלגה כדי לקדם את עצמו לראשות הממשלה, הציג רשימה יפה ואיכותית שהוא בחר ומי שרוצה אותו כראש ממשלה מוזמן לבחור בו. אבל צריכה להיות מפלגה ציונית דתית.

כמו שביישובים נבחרת מזכירות על ידי התושבים , בבית כנסת אנחנו בוחרים גבאים גם הנבחרת של מפלגה ציונית דתית צריכה להיבחר על ידי הציבור הרחב. לא מרכז של אלף איש אלא עשרות אלפים ואף מאות אלפים. במשך שנתיים מספרים לנו שזה לא אפשרי בזמן קצר והנה באה מירב מיכאלי ומראה לנו שתוך שבוע אפשר להרים פריימריז עם 59 מתמודדים ועשרות אלפי מצביעים.

התמונה הקבועה של ארבע מערכות הבחירות הקודמות של מלחמות העסקנות, הכיסאולגיה ואגו בשעות האחרונות שלפני הגשת הרשימות ובסוף נסגרים כל מיני הסכמים מאילוצים מגעילה אותי כל פעם מחדש.

לא הייתי מעורב במו"מ, רק ביום האחרון חגית עידכנה אותי שלצערה לא תוכל לעמוד בהבטחה שלה ואז נכנסתי לעובי הקורה.

אני יודע בוודאות שבמהלך המשא ומתן רבים הציעו לה לנהל משא ומתן עם עוצמה יהודית ועם בנט והיא עמדה על שלה שהבטחת הבחירות שלה הייתה קודם כל לסגור על בצלאל, נפתלי אף הציע לה ממש לפני הגשת הרשימות את מקומות 4 ו8 והיא סירבה כדי לעמוד בהבטחת הבחירות שלה. ברגע שימינה הגישו את הרשימות ישר בצלאל חתך וסגר עם עוצמה בלוק טכני ושינה את כל מה שסוכם עד אז, בעיני תרגיל מסריח.

אסביר, תארו לכם שאתם מנהלים משא ומתן קניית בית במשך שבועיים ולאחר שבועיים שבהם עורכי דין ומתווכים מתקשרים ומחליפים טיוטות בא אליכם המוכר ואומר שסגר עם מישהו אחר, המוכר רשאי למכור למי שהוא רוצה אך מן הראוי לעשות גילוי נאות לקונה שהוא עובר לנהל משא ומתן עם מישהו אחר, בפוליטיקה שעיני הציבור נשואות אליך זה עוד חשוב מבית פרטי.

להבנתי היו שני מכשולים עיקריים לחיבור, הראשון הוא שבצלאל סמוטריץ' החליט ביום האחרון אחרי שכבר ימינה הגישו את הרשימות ואחרי שכמובן היה סגור עם עוצמה, שהריצה של חגית תהיה רק דרך מפלגת האיחוד הלאומי (למחוק את הבית היהודי) אחרי שנחתם הסכם שבו נועם ועוצמה כן רצות כמפלגות בסיעה. לבית היהודי אסור כי בצלאל החליט כך ביום האחרון אחרי ששאר הדלתות נסגרו להם. והמכשול השני הוא דוידי בן ציון שנבחר במרכז הבית היהודי, הטענה הייתה שהרשימה גם ככה מתנחלת ודוידי הוא מתנחל ודוס.

ובטח תשאלו, הרי אתה בעד מפלגה אחת אז מה רע שירוצו באותה מפלגה?

קודם כל מבחינתי ריצה במפלגה אחת ולא בסיעה אחת עם הרבה מפלגות הוא הדבר הנכון, צריכה להיות מפלגה אחת עם פריימריז, אבל האיחוד הלאומי או בשמו המכובס היום "הציונות הדתית" זה מפלגה עם מרכז של 120 איש שלא פתוחה לציבור מעין מועדון סגור, בעבר היו בחירות לרשימה, כך בצלאל הדיח את אורי אריאל, הפעם גם זה לא היה אלא שלטון יחיד שבוחר מועמדים, בדיוק כמו בנט רק עם שאיפות אידאולוגיות אחרות למען עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. בסך הכל הדרך שלי, אבל היא לא יכולה להקרא מפלגת הציונות הדתית כל עוד זה מועדון סגור.

יש לי הערכה רבה לבצלאל ואני חושב שהוא פרלמנטר מצטיין. רהוט בתקשורת , וביצועיסט אבל חסר לו מנהיגות, אם הוא באמת רוצה להיות מנהיג הציונות הדתית שייפתח עכשיו את מפלגתו לציבור הרחב, לא באיזה אתר התפקדות לשום מקום. בתקנון ועוד לפני הבחירות, כל עוד הוא לא עושה את זה הוא עוד פולטיקאי שמבטיח הבטחת בחירות כמו שעשה לפני הבחירות הקודמות, אבל כל עוד המפלגה שלו היא מועדון סגור היא לא מפלגת הציונות הדתית, היא מועדון סגור שלו ושל חבריו, סוג של תרמית.

לעניין דוידי בן ציון איש מתוק מפז וחבר טוב בסופו של דבר במקומו שובצה אורית סטרוק שכולנו יודעים שלא פחות מתנחלת כך שכל הטיעון היה על רקע אישי ופרסונלי וגם שעלתה ההצעה שהוא יהיה במקום ששוריין בליכוד היא סורבה.

בניגוד לאיחוד הלאומי לבית היהודי שיש לו מנגנון דמוקרטי של עשרות אלפים בוחרים, מרכז שנבחר, אומנם בארבע מערכות הבחירות הקודמות נלקח הכח מהמתפקדים ולהערכתי זה גם מה שגרם לירידה באמון הציבור אך עדיין זה מפלגה ששייכת לציונות הדתית ונמחקה השבוע לראשונה מהגשת הרשימות.

דבר חשוב נוסף הוא אחרי שנה שכולנו מדברים על איחוד המפלגות למפלגה אחת הוא שמבחינה חוקית אי אפשר לאחד מפלגות, אחת צריכה להמחק בשביל השניה , מה שדובר בכל ההסכמים בעבר הוא שינוי החקיקה כך שיהיה אפשר לאחד ואז אחת לא תצטרך להמחק, בצלאל הבין שיש לו הזדמנות לקצר תהליכים וכך עשה.

אודה ולא אבוש שגם לחגית היה דרישות גבוהות במהלך המשא ומתן יחסית לאמון הציבורי שיש בבית היהודי אך זהו טבעו של משא ומתן אך עדיין נעשה לה תרגיל מסריח בעיני שמזכיר תרגילים אחרים ממערכות קודמות ,לא אהבתי ההסכם עם ימינה ואף ניסיתי לשכנע אותה כל היום לסגור עם בצלאל אבל אני יכול להבין שהוא נבע מחוסר ברירה.

אני שמח שאיתמר בן גביר ומפלגתו לא הוחרמו הפעם מחוץ למחנה אל אף שכמו שכתבתי ואמרתי בעבר ישנה רק דרך אחת והיא מפלגת אחת עם פריימריז וגם איתמר ראוי להתמודד בהם ולהציג את דרכו, אל אף שלמרות זה שהוא הפעם לא הוחרם לא בטוח שיהיה חבר כנסת כי אחדות מלאה לא הייתה פה וגם לא הליך דמוקרטי לצערנו ולצערי האמון הציבורי נמוך עובדה שהיה צריך בלוק טכני (מילה מגעילה ) כדי שהמפלגות יגיעו לאחוז החסימה בסקרים.

למה אני כותב את כל זה?

קודם כל כי קיבלתי מאות הודעות ביומיים האחרונים ואני מרגיש מחויבות לספר את הסיפור מנקודת מבטי לציבור שתומך בדרך שאני מוביל בשנה האחרונה ושנית כדי להגיד שלי ולהרבה אנשים אין מפלגה להצביע אליה בבחירות הבאות, אנחנו כן מאמינים במפלגה שנושאת על דגלה את ארץ ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל אבל לא פחות מאמינים במפלגה ששייכת לציונות הדתית, אנחנו נמשיך להלחם על הדרך שאנחנו מאמינים בה ולא נוותר ונעשה הכל כדי שחברי הציונות הדתית שמחפשים מפלגה שתייצג אותה יהיה להם בית גאה שהם שותפים בבחירת נציגיו ובהתוויית הדרך שלה.