מנסור עבאס לכלי תקשורת ירדני: אני ואנשי לא ישראלים אלא חלק מהציבור הפלסטיני  

הממשלה מרחיבה את חוק השבות כך שיכלול גם ערבים מוסלמים ממוצא פלסטיני.
תחשבו שוב 48 ברח סבא רבא, בתור נער צעיר לסוריה, או לבנון או לירדן, היום סבל'ה כבר בן 90 ויש לו 100 נכדים, שלהם יש כבר 10 ילדים כל אחד (הגענו כבר ל 1000) ולכולם יש זכות לאזרחות ישראלית (רק בינתיים בהמשך זה ישתנה לאזרחות של מדינת פלסטין המאוחדת) ויש עוד הרבה סבא רבות כאלה, מדובר פה על המפה של מליונים.
ואז יש גם צורך באיחוד משפחות מהגדה ומעזה, אז יפתחו את הגבולות גם משם, ויתנו לכולם אזרחות.

השלב הבא יותר קל, עושים בחירות, לערבים רוב מוחץ, העבודה ומרץ מצטרפים לממשלה, ואז משנים את שמה של המדינה, ממדינת ישראל למדינת פלסטין המאוחדת.

כמובן שאת מדינת ישראל דואגים להגדיר כמדינת אפרטהייד, כל מי ששירת בצבא מוצא להורג או מגורש, כל הפוליטיקאים היהודים נזרקים לכלא.

יהודים שבכל זאת ישארו פה יחזרו לכינויים כבימי הממלכה העותומנית - חזירים ויענדו טלאי צהוב (לא הנאצים המציאו את הטלאי הצהוב אלא הערבים).
כמובן הערבים ישאירו להם כלבלב מחמד כדוגמת כסיף וחבריו.

אני מדבר על מציאות שיש לך מדינה מלאה ביהודים, שעוד מעט יאבדו את הרוב וייזרקו לים (במקרה הטוב).

אגב אם מהתחלה היו מבינים שברגע שהערבים תקפו את הישובים היהודים במלחמת השחרור, אסור היה להשאיר אפילו לא אחד (ושיצייצו מחוץ לארץ כמה שהם רוצים).

ברגע שהשארנו פה מחנות פליטים, הכרחנו את המציאות שבה המחנות פליטים -קיבלו מעמד של ישובים, והתושבים שם קיבלו תעודות כחולות וזכויות מלאות,מוהכל כמובן כי אין ברירה וזה לא מוסרי וכו', וצריך לשלב את החברה הערבית (וזה נכון, אני רק שואל למה היינו צריכים להגיע לשלב הזה).

שקד, כהנא, סילמן ואורבך.