הכר את הגולש מי אתה - הקרנף של סרטר ?  

קרנף מקומי... יהודי/ ציוני/ ישראלי/ דמוקרט/ ליברל/ אתאיסט – בדיוק בסדר הזה.

וכשחלק מההגדרות מתנגשות... ההיררכיה גוברת.

אני מגיע מתחום מדעי החברה והמחקר.

היו לי כמה הרפתקאות מרתקות באקדמיה וקצת בחו"ל אבל בעיקרון כמעט כל הקריירה המקצועית שלי היא במערכת הצבאית והביטחונית... בהתחלה במסלול הפיקודי ואח"כ בזה המקצועי.

את רוב הדמויות שהגיעו משם ואנחנו מדברים עליהם כאן בפורום... אני מכיר באופן בלתי אמצעי מממשקים כאלה ואחרים.

גיל?

הספקתי לראות את סמי וסוסו בזמן אמת.

מאיפה במקור?

רמת גן

מקום מגורים נוכחי?

מרכז הארץ

סטטוס משפחתי?

נשוי + שישה ילדים.

מסוג התשובות הגורמות תמיד להרמת גבה לאור היותי נטול כל זיקה לתרבות החיים הדתית לא בעבר ולא בהווה... משום מה ההנחה הרווחת היא שאין לחילוני מוחלט מה לחפש ברעיון של משפחה מרובת/ברוכת ילדים.

בכל מקרה זוגתי ואני לא התקרבנו אפילו לשוליה של המלכודת המלתוסיאנית... בהחלט יכולנו עוד.

משפחה גדולה בעיני היא דבר נפלא.

האם קראת בפורום טרם נרשמת? מה משך אותך להירשם?

קראתי לאורך שנים....

הפורום היה עבורי למקור מידע מרכזי ואפשר לי להתנתק מצינורות המידע הסטנדרטים ולקבל רק את ה"עובדות" הבסיסיות ללא המעטפת הרעילה.

אני מטבעי לא נכנס ליותר מדי ויכוחים בסוגיות פוליטיות ולא חשבתי להיגרר אליהם במסגרת הפורום אבל לאורך השנים צרם לי יותר ויותר ההתקבעות של המונח "שמאל" כמונח שלילי כשבפועל נציגיו של אותו מחנה שמאל שלכאורה מייצגים אותי הם למעשה ימנים לכל דבר וענין... פשוט ימין של הצד השני.

אני רואה מסביבי בחיים האמיתיים לא מעט חברים שמאלנים, ציונים, פטריוטים ודמוקרטים – והם ואני צריכים להיות מיוצגים על ידי אנשים מהסוג של מוסי רז, עופר כסיף, רינו צרור או אילן לוקאץ'???

ברצינות?

זו הסיבה שנגררתי לזירה.

אני מרגיש שנתתי את חצי האגורה שלי ויכול כעת לעזוב בלב שקט על שתי רגלי בלי שאחרים יראו לי את הדלת.

איך הכרת את הפורום?

לא אירוע ספציפי... חשיפה כללית של כל מי שגולש ברשת.

פוליטיקה?

אני לא אדם פוליטי... אבל משחר נעורי אני נמצא במה שמוגדר כמפלגת העבודה על שלל גלגוליה.

ערכיה ועקרונותיה שעליהם נוסדה - חופפים לגמרי לעקרונותיי.

כידוע לגולשי הפורום אני עדיין שם https://rotter.net/forum/scoops1/685934.shtml#213 אבל זז באי נוחות גדולה על הכיסא שכן שעם השינוי בהגמוניה התקשורתית - כל המערכת זזה עוד ועוד שמאלה ומפלגת העבודה של היום כבר איננה זו שלפני 30 שנה.

הטענה שהעם נעשה יותר ימני לא עומדת במבחן המציאות... בפועל - מפלגת העבודה המיתולוגית ניצחה.

המצע הנוכחי של הליכוד (אם היה לו מצע) היה מאתגר את מפלגת העבודה של רבין ופרס דווקא מהצד השמאלי של המפה.

עמדות שבעבר היו מבוטאות בחשש על ידי מפלגות מנודות שמחוץ לקונצנזוס... היום מקבלות ביטוי מרכזי ואוהד בשיח הפוליטי וזוכות לגיבוי תקשורתי סוחף כדעות מיינסטרים.

למרבה הצער (תלוי של מי) באותה תזוזה תקשורתית נזנח לחלוטין הרעיון הציוני.

ליבת הוויכוח היום כבר איננה בין ימין ושמאל... לא מבחינה כלכלית (הימין ניצח) ולא מבחינה מדינית (השמאל ניצח).

ליבת הוויכוח הנוכחית היא בין יהודים לישראלים וכנגזרת ממנה בין ציונים לפוסט/אנטי ציונים.

בוויכוח הזה אני עם המחנה הראשון.

(וכמובן מבלי להתעלם לרגע מהפיל הענקי שעושה את צרכיו במרכז החדר... שכן כל הניתוח הזה מתייחס רק לתקופת טרום הטרלול הרל"בי ובתקווה שגם לאחריו... בתקופה הנוכחית יש שממה עמוסת סיסמאות ודקלומים נטולי קשר לעובדות או למציאות... ההווה אינו מכיל ויכוח... יש בו רק הטרלות של גן).

מי הפוליטיקאי הישראלי שהכי אכזב אותך, ומדוע?

פוליטיקאים לא יכולים באמת לאכזב... פוליטיקה כשלעצמה היא אומנות של כחש וגנבת דעת, כוחנות ואופורטוניזם... ומי שהולך למדמנה הזו – על פי רוב מתאים לה מאוד.

איזו סיבה יש להתאכזב מאנשים כמו ליברמן או עמיר פרץ? ...אילו צפיות כבר יכולתם לפתח עבורם?

מי שמאכזב אותי הם אנשים שאינם מתאימים לפוליטיקה ובכל זאת הסטטוס, הכוח והשררה מסמאים את עיניהם ומפתים אותם להצטרף.

אנשים כמו בוגי יעלון, אדם טוב (באמת אדם טוב... מהבחינה הזו הוא לא השתנה) ורבים הדומים לו שנכנסו לפוליטיקה בחטא (ולעיתים גם ביוהרה) וסופם שקצרו חרפה ואובדן ערכים.

הם מאכזבים אותי מאוד.

מהיכן הניק ולמה הניק הזה?

עניתי בזמנו

https://rotter.net/forum/scoops1/564554.shtml#87

אבל ארחיב טיפה יותר:

אני חובב גדול של פילוסופית המוסר בעיקר סביב התהליך האבולוציוני שלה.

היא כל כך תלויה באופן החשיבה המוטה של המוח האנושי על שלל מנגנוני עיבוד המידע הלא רציונליים שלו עד שבמצבים מסוימים היא הופכת לגרוטסקה.

ז'אן פול סארטר הוא בעיני פסגת הגרוטסקה בכל מה שקשור לאובדן מוחלט של היכולת לאינטרוספקציה רטרוספקטיבית של ערכיו (סליחה על ה"צרפתית")... מדובר בגדול האידיוטיים השימושיים של העת המודרנית.

והקרנף, מעבר להיותו חיה מופלאה ומושלמת שאני מאוד מחבב (צמחוני, נטול אויבים טבעיים, שליו, רגוע, ואוהב אדם) הוא מחווה ליוג'ין אונסקו שבחר אמנם ביונק הלא נכון (היה צריך לבחור בהיפופוטם) אבל הציב את המראה לגישות המפחידות של דמויי סארטר לאורך הדורות.

אישית אגב אני תומך גדול בגישה ההובסיאנית... אולי זה מסביר.

שניים/שלושה ניקים בפורום שאתה רוצה לציין לחיוב (משקיען, הומור ייחודי, תחום כתיבה ייחודי וכו')?

כמות לא קטנה של גולשים מוערכים מאוד בעיני... זה יהיה לא ראוי מצידי לפספס חלק מהם בטעות...

וסליחה מראש על ויתור ההזדמנות להעניק הערכה ראויה לאלו שמגיע להם.

אני פחות מתלהב ממביאי ה"סקופים" השונים שכן רובם מטבע הדברים טורח להביא אך ורק את הסקופים המשרתים את אג'נדתם (וחלקם אף עושים זאת בהספמה מציקה).

אני הרבה יותר מעריך אנשים שממש טורחים, מבררים, אוספים ומרכזים מידע אמיתי על סוגיות שונות ומביאים אותו כהסבר, תשובה או אפילו כסתם חיזוק לעמדתם בתוך וכחלק מהדיון השוטף...

מגיבים מהז'אנר הזה הם מעשירי ידע של ממש והם הסיבה העיקרית שאני גולש בפורום.

האם אתה בקשר מחוץ לפורום עם גולשים נוספים?

לא בידיעה

מה הספר הכי טוב שקראת, ומדוע דווקא הוא?

יתכן ואני טועה אבל לטעמי אין אפשרות לדרוג שכזה מבחינה אישית...

השפעה של ספר היא נגזרת פשוטה וברורה של גיל, מקום ובעיקר של מצב תודעה.

מרד הנפילים או התפסן בשדה השיפון למשל ישפיעו באופן הפוך לחלוטין על עלם בן 17 לעומת השפעתם על בעל משפחה בן 52... גם אם מדובר באותו אדם.

כנ"ל החטא ועונשו או זן ואומנות האחזקה.

אין דומה השפעת קריאתו של "אוהל הדוד תום" על ידי סטודנט למשפטים בוורג'יניה של אמצע המאה ה19 לעומת קריאתו על ידי נערה מתבגרת במדריד של המאה ה20.

סרוונטס כיוון להשפיע על בני דורו ולא על אלה שנולדו 100 שנה מאוחר יותר... כך גם הקנון התנ"כי.

ועל יצירות מהונדסות גנטית מהסוג של יוליסס אני בכלל לא מדבר...

קראתי אינספור ספרים במהלך חיי (מעולים וגרועים כאחד)... קריאה חוזרת שלהם לאחר שנים בדרך כלל יוצרת רושם אחר.

אני חסיד של הרבה מאוד ז'אנרים... החל ממד"ב (כלומר מהסוג שבו הבדיה היא מדעית ולא הפוך) דרך פרוזה ומונוגרפיות ועד לתיאולוגיה לסוגיה... אני מעיין כמעט בכל ספר שמתגלגל לידי.

ובכל זאת למרות שאין ספר שאני יכול להגדיר כהכי טוב או אפילו בטופ 10... אני כן יכול להגדיר ז'אנר ספרותי שאליו לא אתקרב גם עם מקל - "אוטוביוגרפיות" ... אם זה היה תלוי בי הייתה מוטלת שנת מאסר עם עבודת פרך על כל מי שכותב אחת כזו. (גם לביוגרפיות אני מציע להתייחס בספקנות מוגברת).

מקום אהוב בעולם:

הבית

הרגל מגונה:

צופה ביותר מדי ענפי ספורט... הלוואי ויכולתי להישאר רק עם הכדורסל אבל אני נגרר (וכשיש אולימפיאדות אני לא מתפקד בעליל... האמינו לי - אני לא מגזים).

אם היית יכול לבחור דבר אחד לקחת איתך לאי בודד, מה זה היה?

לא הולך לאי בודד בשום אופן... לא כיף שם.

אנשים מדמיינים ים צלול, חול לבן, דקלים, דגים וקוקוס... נסו במקום זה חולדות, חרקים, טפילים ורוחות מקפיאות.... זה יהיה יותר דומה למציאות.

ואגב... לכל אלה שממהרים לסחוב איתם לאותו אי בודד דווקא את אהוביהם... תבדקו שוב אם אתם באמת אוהבים אותם או שאתם אוהבים את עצמכם (וכן, אני כמובן יודע שזו התשובה הנכונה על פי כללי המשחק... אל תשנו אותה 😊).

אילו נתנו לך שנה חופש ומלגת לימודים ללמוד מה שאתה רוצה, במה היית בוחר?

אדריכלות

על אף הקריירה שבחרתי... אני נמשך דווקא לתחום הריאלי.

כשהתחלתי את דרכי המקצועית הייתי צריך לבחור בין לימודי פסיכולוגיה בתל אביב ללימודי הנדסה בטכניון... בחרתי בפסיכולוגיה ותוך שנתיים כבר הצטערתי על הבחירה.

ולמרות שהמשכתי לתארים מתקדמים ואני מאוד מאוד מאוד נהנה מהמסלול המקצועי שלי... ממש נהנה... עדיין ברקע יש קרנף שחולם במשוואות.

תאר במילה אחת בלבד את דעתך על:

קיץ: כיף

נתניהו: החמצה

פוליטיקה: מקצוע

צמחונות: מוסר

ישראל: נס אמיתי

ספורט: אסקפיזם

קורונה: מה זה?

ימין: יכין

שמאל: בועז

מערכת המשפט: מגלומניה

רוטר: אשליה

דת: סוג של מדע

אינטרנט: מהפכה

מוזיקה: חיים

ביידן: בדיחה

חו"ל: גלובליות

מסר לאומה:

"פרופורציות"

"הכרת הטוב"

(לחיים שפויים – קחו לפחות אחד מהשניים)