הפיזיולוגיה מוכיחה: גירושים מקורם באָנוֹכִיּוּת ואילו זוגיות מאריכת ימים יסודה בזוּלָתָנוּת | מחקר מעמיק ורב שנים מגלה כיצד חיים באושר  

תחקיר האנטלנטיק

אֲדוֹנִים וַאֲסוֹנוֹת
בכל יום של חודש יוני, החודש העממי ביותר לנישואין בין חודשי השנה, כ-13,000 זוגות אמריקנים יגידו: "כן." ויתחייבו למערכת יחסים למשך כל ימי חייהם שתהיה מלאה בחברות, הנאה, ואהבה שייקחו אותם הלאה, ועד לסוף ימיהם על פני האדמה.
להוציא את זה שעבור הרוב, הסוף קצר בהרבה וכלל לא מאושר. רובם המכריע של הנישואין נכשלים, ונגמרים בגירושין או בפירוד, או נקלעים למרירות וחוסר תפקוד. מתוך עשרה נישואים רק שלושה מתוכם נמשכים כזוגיות בריאה ומאושרת כפי שמציין הפסיכולוג 'טיי טשירו' בספרו "המדע של ה-באושר ובעושר" שיצא לאור מוקדם יותר השנה.

חוקרים במדעי החברה החלו לראשונה במחקרם על מוסד הנישואים בכך שערכו תצפיות בשנות ה-70 בתגובה למשבר הגדול שאירע אז. זוגות נשואים החלו להתגרש בצורה חסרת תקדים. מודאגים מההשפעה שתהיה לגירושים אלו על ילדים מאותם נישואים הרוסים, החליטו החוקרים להביא זוגות כאלו למעבדה, לצפות בהם מקרוב, ולהחליט מהם המרכיבים של מערכת יחסים בריאה ויציבה. האם כל משפחה הרוסה הייתה אומללה בדרכה שלה כפי שטען הסופר 'לב טולסטוי' או שנישואים שעלו על שרטון חולקים כולם משהו רעיל במשותף?
הפסיכולוג ג'ון גוטמן היה אחד מאותם חוקרים. במשך ארבעת העשורים האחרונים חקר אלפי זוגות, כשמטרתו, לפענח מה גורם לנישואים להצליח. לאחרונה יצא לי לראיין את גוטמן ואת אשתו ג'ולי, אף היא פסיכולוגית בעיר ניו יורק. יחד, הזוג המפורסם מנהל את מכון גוטמן לזוגיות יציבה. מכון זה מוקדש כולו לסיוע לזוגות הנמצאים במערכת יחסים, לבנות ולתחזק מערכות בריאות ואוהבות על בסיס מחקרים מדעיים.

גוטמן החל באיסוף ממצאיו החשובים ביותר בשנת 1986 כשהקים יחד עם עמיתו למחקר 'רוברט לבנסון' את 'המעבדה לאהבה' באוניברסיטת וושינגטון. השניים הכניסו למעבדה זוגות נשואים וצפו בהם בזמן ששוחחו אחד עם השנייה. יחד עם צוות חוקרים, חיברו השניים את הזוגות לאלקטרודות וביקשו מהם לדבר על מערכת היחסים שלהם, כיצד נפגשו, מריבה גדולה שהייתה ביניהם, ועל זיכרון חיובי משותף אחד. בכל אותו הזמן מדדו האלקטרודות את זרימת הדם, קצב הלב, וכמות הזיעה אצל הנבדקים. לאחר מכן נשלחו הזוגות לביתם ונקראו שוב לאחר 6 שנים כדי לראות אם הם עדיין יחד.

מהנתונים שנאספו, הפריד גוטמן את הזוגות ל-2 קבוצות עיקריות: 'האדונים' ו-'האסונות'. האדונים עדיין חיו יחדיו באושר 6 שנים לאחר מכן. האסונות לעומתם נפרדו, או חיו במערכת יחסים רעילה וכרונית. כשנתחו החוקרים את הנתונים שנאספו על הזוגות, הבחינו בהבדלים ברורים בין האדונים לאסונות. האסונות אמנם נצפו רגועים במהלך הראיונות אך הפיזיולוגיה שלהם סיפרה סיפור אחר לגמרי. קצב הלב וזרימת הדם שלהם היו מהירים, ובלוטות הזיעה היו פעילות. גוטמן גילה כי ככל שהזוגות היו פעילים יותר פיזיולוגית בבדיקות המעבדה כך התדרדרו מערכות היחסים שלהם עם הזמן.

אך מה עושה כאן הפיזיולוגיה? האסונות הראו את כל הסימנים לעוררות של 'הילחם או ברח' בזוגיות שלהם. עבור גופם, ניהול שיחה כשישבו אחד ליד השנייה, היה כאילו הם ניצבים בפני חיית טרף חשופת שיניים. אפילו כשדיברו על היבטים נעימים או שגרתיים במערכות היחסים שלהם. הם היו בכוננות לתקוף או להיות מותקפים. זה גרם לדופק שלהם לנסוק, והפך אותם לאגרסיביים אחד כלפי השנייה. כל אחד מבני הזוג יכל לדבר על שגרת יומו, אך בעל קוצף במיוחד יכל לומר לאשתו: "מדוע שלא תתחילי לתאר את שגרת יומך, זה לא ייקח הרבה זמן."

האדונים לעומת זאת הראו עוררות פיזיולוגית נמוכה. הם חשו רגועים ומחוברים כשהיו ביחד, במה שתורגם להתנהגות חמימה ומחבבת גם כשרבו. זה לא שלאדונים היה כיסוי פיזיולוגי טוב יותר מהאסונות, אלא שהם יצרו אקלים של אימון וקרבה שהפכו את שניהם לרגישים ונוחים יותר.
גוטמן רצה לדעת עוד על הדרך בה יצרו האדונים את תרבות האהבה והאינטימיות, וכיצד האסונות החריבו אותה. במחקר-המשך שנערך בשנת 1990, הוא עיצב מעבדה בקמפוס האוניברסיטה שתראה כמו מקום התבודדות עם לינה וארוחת בוקר. לשם הוא הזמין 130 זוגות טריים לבלות את יומם וצפה בהם בזמן שעשו את מה שזוגות עושים בדרך כלל בחופשה: בישול, ניקיון, האזנה למוזיקה, אכילה, שיחוח, ובילוי יחד. במחקר זה חשף גוטמן תגלית מכרעת – אחת שעומדת בלב הסיבה לכך שמערכות יחסים מסוימות משגשגות, בעוד האחרות נחרבות.

לאורכו של היום, היו הזוגות שולחים "בקשות חיבור", להם קורא גוטמן, "הצעות". לדוגמא, נגיד שהבעל חובב ציפורים והבחין פתאום בחוחית (ציפור שיר קטנה) מעופפת לה בחצר. הוא אולי יאמר לאשתו, "תראי את הציפור היפהפייה הזאת בחצר." הוא לא רק מגיב על גילוי הציפור, אלא מבקש את תגובתה של אשתו, סימן להתעניינות או תמיכה מצידה בתקווה ליצירת קשר.
לאשתו, יש כרגע בחירה. היא יכולה להגיב בלהפנות אליו את הראש, או בלסובב אותו הצידה. למרות ש"הצעת" הציפור עשויה להיראות מטופשת ומינורית, היא למעשה עשויה לגלות הרבה על בריאות מערכת היחסים. הבעל חשב כי הציפור הייתה מספיק חשובה כדי להכניס אותה לשיחה. והשאלה היא האם אשתו מכבדת ומכירה בכך.

בני זוג שהפנו את הראש לעבר השותפים שלהם, וקיבלו את "ההצעה", גילו עניין ותמכו בה. אך אלו שסובבו את הראש, כלל לא הגיבו או הגיבו בקצרה והמשיכו לעסוק במה שעשו כמו צפייה בטלוויזיה או קריאת עיתון. לפעמים הם אפילו הגיבו בעויינות ואמרו משהו כמו: "תפסיק להפריע לי, אני באמצע לקרא."

ליחסי הגומלין של "הצעות" אלו הייתה השפעה עמוקה על בריאות הזוגיות. זוגות שהתגרשו לאחר 6 שנים הפנו את ראשם "להצעות" אלו רק ב-33 אחוזים מהזמן. הזוגות שהיו יחד לאחר שש שנים, הפנו את ראשם "להצעות" 87 אחוזים מהזמן, ו-9 מתוך 10 הפעמים תמכו בצרכים הרגשיים של בני הזוג.

הֲלַךְ רוּחַ
על ידי התבוננות ביחסי גומלין מסוג זה, יכול גוטמן לחזות בוודאות של 94 אחוזים האם זוגות, עניים או עשירים, חסרי ילדים או עם ילדים, בעל ואשה או חד מיניים, ייפרדו, יישארו יחד אך לא יהיו מאושרים, או יחיו יחד באושר ועושר מספר שנים לאחר מכן. הרבה מזה מגיע מהלך הרוח אותו מביאים הזוגות למערכת היחסים. האם הם מביאים נדיבות וטוב לב, או בוז, שיפוטיות, ועוינות ?
"האדונים אוחזים בהרגל תודעתי." – הסביר גוטמן בראיון. "כשהם בסביבה חברתית, הם מחפשים דברים עליהם יוכלו לומר את המילים: 'תודה לך'." הם בונים את התרבות הזאת של כבוד והערכה בכוונה תחילה. האסונות לעומתם מחפשים בסביבה החברתית את הטעויות של בני זוגם.
לא מדובר רק בסריקת הסביבה. אומרת ג'ולי. זה האם אתם סורקים את בני הזוג שלכם בחיפוש אחרי הטעויות, או בחיפוש אחרי נקודות הזכות, האם אתם עוסקים בביקורת או במתן כבוד.

'בוז' הוא הגורם מספר אחת שמפריד זוגות. בני זוג שמתמקדים בשיפוטיות על בני זוגם מפסידים כ-50 אחוזים מהדברים הטובים ששותפיהם עושים. הם רואים שליליות אפילו כשאינה שם. אנשים המגישים לבני זוגם כתף קרה, מתעלמים בכוונה מבן או בת הזוג או מגיבים בצורה מינימלית, פוגעים בזוגיות בכך שגורמים לבן הזוג לחוש בלתי נראה וחסר ערך. כאילו אינו שם. אנשים אלו הורגים לא רק את הזוגיות אלא גם את יכולתם של בני הזוג להילחם בנגיפים ובסרטן. רשעות היא המוות של מערכות יחסים.

'טוב-לב' לעומת זאת מדביק זוגות יחד. מחקר עצמאי של מכון גוטמן הראה כי טוב לב (יחד עם יציבות רגשית) הוא המדד החשוב ביותר לסיפוק ויציבות בחיי נישואים. טוב לב גורם לכל אחד מבני הזוג לחוש מקובל, מובן, ואהוב.

ישנן שתי דרכים לחשוב על טוב לב. אפשר לחשוב על זה כתכונה קבועה: או שיש לך את זה או שאין לך. או שאתה יכול לחשוב על טוב לב כשריר. אצל אנשים מסוימים שריר זה באופן טבעי חזק יותר מאשר אצל אחרים, אך הוא יכול להתחזק אצל כולם עם פעילות גופנית. האדונים נוטים לחשוב על 'טוב-לב' כשריר. הם יודעים שעליהם לאמן אותו בכדי לשמור על כושרו. הם יודעים, במילים אחרות, כי מערכת יחסים טובה דורשת עבודה קשה ומתמשכת. בפרט כשבן הזוג מביע צורך ואת לחוצה, עייפה, מוסחת, אז מגיע טוב הלב ואת מקבלת את "ההצעה" ומפנה את הראש לעבר בן הזוג.
הרגעים הקשים ביותר לתרגול טוב לב הם כמובן בזמן מריבה. אך זהו גם הזמן החשוב ביותר. לתת לתוקפנות ולבוז ביטוי בזמנים כאלו, עלול לגרור נזק בלתי הפיך למערכת היחסים. טוב לב אינו מונע מלבטא את הכעס, אך הוא קובע כיצד לבטא אותו. תוכלו להטיל את החנית על בן או בת הזוג, או שתוכלו להסביר מדוע אתם כועסים.
האסונות יצאו ששים ושמחים לקרב ויטילו את החניתות. "את מאחרת, מה דפוק אצלך, את בדיוק כמו אמא שלך." האדונים יגידו, אני מצטער שאני מציק לך בקשר לאיחורים הקבועים שלך, ואני יודע שזאת לא אשמתך. אך תדעי שזה ממש מרגיז אותי שאחרת שוב."

במחקר אחר משנת 2006, החוקרת הפסיכולוגית 'שלי גייבל' ועמיתיה הכניסו זוגות צעירים (בוגרין) למעבדה כדי לדון באירועים חיוביים אחרונים מחייהם. הפסיכולוגים רצו לדעת כיצד יגיבו בני הזוג לבשורות טובות אחד של השנייה ולהיפך.. הם גילו שבאופן כללי, זוגות הגיבו בארבע דרכים שונות להם קראו: הרסני-בלתי פעיל, הרסני-פעיל, בונה-בלתי פעיל, בונה פעיל.
נאמר שבת הזוג קיבלה לאחרונה את הבשורה המרגשת כי התקבלה לבית ספר לרפואה. והיא אומרת: "התקבלתי למקום הלימודים שהכי רציתי מכולם".
אם בן הזוג שלה הוא הרסני-בלתי פעיל הוא יגיב יתעלם מהאירוע ויגיב במשהו כמו: "לא תאמיני לחדשות הגדולות באמת: אתמול זכיתי בחולצת טי מגניבה."
אם בן הזוג שלה הוא בונה-בלתי פעיל הוא היה מגיב להודעה שלה בחצי פה. "זה ממש יפה מותק." תוך כדי שהוא מתכתב עם חבריו ברשת חברתית כלשהיא.

אם בן הזוג שלה הוא 'הרסני-פעיל' הוא מקטין את עוצמת הרגע בכך שהיה אומר: "את בטוחה שתוכלי לעמוד בלימודים הקשים האלו? ומה לגבי העלויות? בית ספר לרפואה זה עסק יקר כל כך."
ולבסוף בן הזוג שהוא 'בונה-פעיל' – הוא היה מפסיק מעיסוקיו ושמח מעומק ליבו על הבשורה. "וואו מדהים. מזל טוב. מתי גילית שהתקבלת, הם התקשרו אלייך? מה תלמדו בסמסטר הראשון?"

רוּחַ הַנְּדִיבוּת וְהָאַהֲבָה
במחקר המשך שנערך באותה שנה, עקבו החוקרים אחר הזוגות, וגילו כי ההבדל בין אילו שחיו עדיין יחד לבין אלו שנפרדו הייתה 'תגובה בונה-פעילה'. אלו שהפגינו התעניינות אמיתית בבני הזוג שלהם, נטו להישאר יותר יחד. במחקר זה גילו החוקרים כי 'בונים-פעילים' היו קשורים גם לאיכות מערכת היחסים ולאינטימיות רבה יותר בין בני הזוג.

ישנן סיבות רבות מדוע מערכות יחסים לא מצליחות. אך אם מחפשים את המניע, לעתים קרובות הוא היעדר טוב לב. כשלחצי היום יום מתחילים להיערם עם הילדים, קריירה, חברים, החותן והחותנת, והסחות דעת רבות אחרות, זוגות עשויים להשקיע פחות במערכות היחסים שלהם ולתת לכל הפגמים הקטנים ביניהם לצוף, ולקרוע את מערכת היחסים ביניהם. במרבית הנישואין, רמות הסיפוק יורדות דרמטית בשנים הראשונות. אך בקרב בני זוג שלא עסוקים רק בלשרוד, אלא בלחיות באושר יחד במשך שנים על גבי שנים, רוח הנדיבות והאהבה נושאת אותם קדימה והלאה.

קרדיט ל-MrW על הכותרת

מקור
https://www.theatlantic.com/health/archive/2014/06/happily-ever-after/372573/