חוקרי האוניברסיטה העברית מצביעים על כך שעיקר הלא מחוסנים הם הורים צעירים ונערים ונערות בגילאי 12-40  

האחת היתה להיישיר מבט אל הציבור ולהגיד את האמת. והאמת היא (ותמיד היתה), שאין לנו (או לאף אחד אחר בעולם) פיתרון קסם שיכול למנוע גלי הדבקה בוירוס. האמת היא, שלא לכל דבר יש 'פיתרון' – לא בתחום הבריאות, ולא בכלל . האמת היא, שאין דרך טובה וקלה למנוע באופן מוחלט תחלואה ותמותה מקורונה, וחייבים לקבל את זה כחלק מהחיים ומהמציאות החדשה.
אבל אפשרות זו היא האפשרות הקשה , כי אין בה את מי להאשים. אליבא דאפשרות זו, האדם אינו יצור כל-יכול, ואינו יכול 'להתגבר' באמצעות פרמקולוגיה על כל איום שהוא. אפשרות זו מחייבת לחשוב על הבעייה באופן אחר, צנוע יותר, שמכיר במגבלות הידע והכוח.

והאפשרות השנייה היתה למצוא שעיר לעזאזל – קבוצה שבאשמתה קרה לנו כל הדבר הזה, קבוצה שהביאה אותנו אל מצב הביש הזה. אפשרות זו היא אפשרות פופוליסטית ושקרית, אבל היא כל-כך מפתה, כי היא קלה וכי היא 'מתנה שלא מפסיקה לתת' – שהרי תמיד יוותרו 'לא מחוסנים', ולכן תליית האשמה בהם מונעת את הצורך מלהסתכל למציאות בעיניים, ולתווך אותה לציבור – דבר שמנהיגים אמיתיים אמורים היו לעשות.

אז מה זה משנה אם מחוסנים נדבקים ומדביקים.
ומה זה משנה שאחוז המחוסנים בקרב החולים הקשים דומה מאד לאחוזיהם באוכלוסיה.
ומה זה משנה שכל בר-דעת רואה ששום דבר בנרטיב הנוכחי לא מסתדר, לא מתקבל על הדעת, לא נופל על השכל.....

כל זה לא משנה – כי מצאנו את האשמים. וגם אם יישאר אדם אחד ויחיד שאינו מחוסן בארץ, ועדין הוירוס ימשיך וידביק, ופה ושם (בחלק קטן מהמקרים) יגרום לתחלואה קשה, ובחלק זעום של המקרים (0.2% מהנדבקים, אולי פחות מזה) יגרום לתמותה - הרי שכל זה יהיה אשמת אותו אדם. הוא הוא זה שמסכן את בריאות הציבור. הוא 'אויב העם'. ובו ניכנס בכל הכוח.

אז כן, ההרגשה הערב היא קשה.
אבל.
אסור להתייאש.

כי אפשר לשגות, לטייח, להתעלם, להטות, ואפילו לשקר – רק חלק מהזמן. סופה של האמת – שהיא תצא לאור.
וגם במקרה הזה, בסוף כוווווווווולם יבינו – שיש וירוס נשימתי, שמופיע בגלים, שאינו אלים יותר באופן מהותי (קרי – בסדרי גודל) מוירוס השפעת, וממילא התחלואה בו 'מחליפה' את התחלואה מהשפעת.
והוירוס הזה אינו מאיים למוטט את האנושות, ואפילו לא את מערכת הבריאות הציבורית בישראל.
וניתן להתמודד עם גלי הנזק שהוא גורם,
ואסור לאבד כל צלם אנוש וכל סממן של חברה מתוקנת כחלק מההתמודדות עימו.

אם זה לא יקרה בגל הרביעי – זה יקרה בגל החמישי. ואם לא בחמישי- אז בשישי.
ואם לא מחר – אז מחרתיים.

אני באמת מקווה שהדבר המביך הזה הוא רק איזה ציטוט קטן מאוד מתוך איזה מחקר מאוד רציני כי אם לא אז זה אשכרה זלזול בוטה באינטליגנציה של תושבי המדינה

בעיה 2 - ברגע שהציבור מרגיש צל רחש בחש של מגבלה כפיה אילוץ סנקציה ומניפולציה, הולכים לאיבוד מאמצים רבים של שכנוע, כי ברגע שצריך לאלץ זה אומר שיש בעיה לשכנע, כמה שינסו לכפות בכוח ולהעניש את הסוררים כך ההתנגדות תגבר ושיתוף הפעולה יפחת, במיוחד מצד הסקטורים המוחלשים שחשים במגננה ורחוקים מעמדת השפעה.

מצד שני, לפעמים נדרש לאלץ אנשים, כמו לשרת בצבא או לשלם מיסים, אולי אפשר להכניס את החיסונים מתחת לקטגוריה הזו, מי שלא מתחסן יפתח נגדו תיק פלילי בגין סיכון הציבור וכו', אבל, שוב, יצטרכו להוכיח זאת באותות ומופתים ברמת וודאות גבוהה, שהחיוניות תהיה ברורה כשמש כמו צבא ומיסים.

בעיה 3 - ככל שהזמן עובר מתבררים דברים שמפחיתים את החרדה מהנגיף אך מגבירים את החרדה מהחיסון, אז אנשים אומרים סבא וסבתא מחוסנים, גם אנחנו, אבל לסכן את הנוער בשום פנים ואופן.