היום (לפני) במזרח התיכון: שיבת השָׁאהּ בהפיכה כפולה  

בחלק א של טור זה שהתפרסם לפני מספר חודשים (קישור בתגובה הראשונה כמובן) ציינתי את חשיבות שנות ה-50 והשרירים שעשו מדינות המזרח התיכון מול מעצמת העל הדועכת, בריטניה. ציינתי גם את השתלשלות האירועים של האירוע שקדם להלאמת תעלת סואץ ע"י גַמָאל עֲבְּד א-נָּאצֶר, נשיא מצרים והוא - הלאמת הנפט האיראני בידי ד"ר מֹחַמַּד מֹצַדֶק, ראש ממשלת איראן.

בחלק א הרחבתי על הנזק הכלכלי והמדיני שהלאמת הנפט הייתה לאמפריה הבריטית ותגובותיה בתביעות בין לאומיות שכשלו ותמרונים צבאיים חרם כלכלי שהצליחו יותר.

עצרנו במה שהיה נראה כרגע השיא של מֹצַדֶק מול יריבו הגדול, השָׁאהּ האיראני, מֹחַמַּד רֶזָא פַּהְלַוִי. ביולי 1952 התפטר מֹצַדֶק מראשות ממשלת "החזית הלאומית" משום שהשָׁאהּ סירב להעניק את הסמכות לבחור את שר המלחמה.

תומכי מֹצַדֶק ומפלגת תוּדֵה הקומוניסטית יצאו לרחובות להפגנות ושביתות. עימותים בינם לאנשי השָׁאהּ הובילו למותם של עשרות. אירוע מזעזע זה הוביל את ראש הממשלה החדש אַחְמַד קַוֶאם בן ה-80 להתפטר אחרי ארבעה ימים בלבד - מה שאילץ את השָׁאהּ להשיב את מֹצַדֶק כראש ממשלה עם הסמכויות שדרש מראש.

יש לציין את פער הגילים בין ראש הממשלה (71) שהיה יותר מפי שניים מהמלך שלו (34) שעלה לכס השלטון בגיל 22 בשל הגליית אביו במהלך מלחמת העולם השנייה. אך זה לא רק פערי גילים, מעמדו של השָׁאהּ בשנות ה-40 אל תוך ה-50 לא היה חזק כמו שחלקכם זוכרים כשליט יחיד וכל יכול לפני הדחתו ב-1979.

הבריטים שראו שהמשא ומתן עם איראן לא מתקדם לשום מקום החלו לחשוב על הדחת מֹצַדֶק והחלפתו בגנרל פָטַ'ל-אַלְלָה זְאַהָדִי. מֹצַדֶק חשד בבריטים וסגר באוקטובר 1952 את השגרירות הבריטית באיראן וגירש את הדיפלומטים הבריטים – מכה קשה למחשבות של בריטניה להדיח אותו.

אחרי שהבריטים נכשלו בשכנוע ממשל טרומן לשתף פעולה בהדחת מֹצַדֶק, עם עליית אַייזֶנהַאוּאֶר לנשיאות ארה"ב – השכנוע כי איראן תיפול בידי הקומוניזם סייע בשכנוע ושיתוף הפעולה.

עם התחזקות מעמדו הפוליטי והמשפטי של מֹחַמַּד מֹצַדֶק כראש ממשלה עם סמכויות מורחבות היו שחששו שיהפוך את עצמו לשליט יחיד (והשאיר את השָׁאהּ כראש מדינה באופן סמלי בלבד). היו שגם חששו מהקשרים שהיו לו עם מפלגת תוּדֵה הקומוניסטית, שכנראה היו פחות משמעותיים מהחשש.

במהלך מרץ 1953 הרצון להדיח את מֹצַדֶק הן בתוך איראן וכמובן מחוצה לו, בעיקר בבריטניה אך גם בארה"ב, עבר הילוך. אפשר היה לראות את השפעת הכסף האמריקני על העיתונים המקומיים שהחלו לכתוב נגד ראש הממשלה מֹצַדֶק – האשימו אותו שהוא קומוניסט, הומוסקסואל, סוכן בריטי ואפילו יהודי לא עלינו.

השוחד לא נעצר בתחום התקשורת והגיע כנראה גם לידי פוליטיקאים, אנשי הצבא האיראני וגם בריונים – כי בסופו של דבר איראן, לעומת העולם הערבי במהלך המאה ה-20, היא מדינה בה העם יכול להגיד את דברו במחאות עממיות (כמו מרד הטבק ב-1890 או המהפכה החוקתית של 1905).

במהלך מרץ החל קרע בין ראש הממשלה ואיש הדת הבכיר שותפו הפוליטי דאז אַיַתֹאלַלה סַיְד אַבּוּ אל-קַאסֶם כַּאשַאנִי. אַיַתֹאלַלה כַּאשַאנִי - שהיה פוליטיקאי לאומי שהתנגד לאמפריה הבריטית ורצה ליישם את השריעה ולבטל את החוקים החילוניים - התנגד בין השאר לבקשת מֹצַדֶק לאפשר לו לשלוט שנה נוספת באמצעות צווי חירום.

ב-24 באפריל 1953 נחטף עונה ונרצח מפכ"ל המשטרה האיראני, מַחְמוּד אַפְשָארטוּס, מקורב לראש הממשלה מֹצַדֶק. הסיפור מזכיר לי את פרשת העיתונאי ואיש האחים המוסלמים הסעודי גַ'מָאל חַ'אשֻקג'י - שחוסל ב-2 באוקטובר 2018 בקונסוליה הסעודית בתורכיה.

הטענה הייתה שהמטרה הייתה רק לחטוף את אַפְשָארטוּס אבל כשהוא קילל את השָׁאהּ, אחד מקציני הצבא התחרפן וירה בו. תמונת גופתו של המפכ"ל אַפְשָארטוּס שעברה התעללות קשה הופיעה בעיתון הבית של מפלגתו של מֹצַדֶק אחד העיתונים "החזית הלאומית".
הרצח היה חלק מהרצון של הבריטים והאמריקנים לתת את התחושה לחוסר יציבות בממלכה האיראנית. היה חשד כי הגנרל פָטַ'ל-אַלְלָה זְאַהָדִי קשור לרצח המפכ"ל, והוא היה במנוסה מפני מעצרו, בסיוע בריטי.
במהלך יולי-אוגוסט 1953 נראה כי מתקיימים שני המהלכים סותרים. האחד של ראש הממשלה מֹצַדֶק שכוחו הפוליטי התעצם ומהצד השני, המתנגדים לו מתקדמים עם תוכנית להדיח אותו.

ב-1 ביולי וב-11 ביולי אישרו מנהיגי בריטניה וארה"ב וינסטון צ'רצ'יל ודוַוייט אַייזֶנהַאוּאֶר את מהלך הדחתו של ד"ר מֹחַמַּד מֹצַדֶק מראשות ממשלת איראן. דמות איראנית שסייע למהלך הייתה לא אחרת מאחותו התאומה, אשראף שגרה בתקופה זו בפריז – המטרה הייתה שהנסיכה, דמות שהשָׁאהּ סומך עליה תשכנע אותו לחתום על פיטורי מֹצַדֶק, למרות חוסר הרצון או החשש של השָׁאהּ ומינוי הגנרל פָטַ'ל-אַלְלָה זְאַהָדִי במקומו.

ראש הממשלה מֹצַדֶק המשיך בתהליך התעצמות כוחו והכריז ב-12 ביולי על קיום משאל עם שיחזק את ממשלתו ואותו, יבטל את המַגְ'לִס (הפרלמנט) ובעצם ירסן את כוחו של השָׁאהּ. המהלך אושר ע"י הקבינט ב-14 ביולי.

במעין עולם מקביל, ב-25 ביולי טסה הנסיכה אשראף, מפריז לטהראן – המטרה כבר ברורה – הדחת מֹצַדֶק.

מהלכו של מֹצַדֶק המשיך כמתוכנן ובמחצית הראשונה של אוגוסט התקיים משאל העם וב-16 באוגוסט ראש הממשלה מֹצַדֶק הודיע רשמית על פירוק המַגְ'לִס. עם התוצאות המרשימות של כמיליון בעד המהלך מול 67 קולות בלבד נגד פירוק המַגְ'לִס. שלחה ממשלת מֹצַדֶק מכתב לשָׁאהּ ביקשה ממנו לפזר אותו, דבר שבסמכותו.

השָׁאהּ דחה את מכתב ממשלת מֹצַדֶק והבין שהגיע הזמן לעשות סוף לסיפורו של ד"ר מֹחַמַּד מֹצַדֶק. השָׁאהּ שלח אליו לקראת חצות הלילה בין ה-15 ל-16 באוגוסט בליווי כלים צבאיים את הקולונל נֶעְמַתֹאלַלה נַצִירִי, מפקד המשמר המלכותי עם מכתב פיטורין ורצון למנות את הגנרל פָטַ'ל-אַלְלָה זְאַהָדִי כראש הממשלה.

מהלך זה כשל משום שמֹצַדֶק קיבל מידע על ההפיכה דרך קצין צעיר במשמר האימפריאלי שהיה חבר במפלגת תוּדֵה הקומוניסטית. והקולונל נַצִירִי וכמה מהקצינים שלו נעצרו בידי מאבטחיו של מֹצַדֶק ובהמשך הרמטכ"ל, גנרל תַקִי רִיָאחִי שאף הכריז כי נַצִירִי הוא בוגד. בבוקר הכריז מֹצַדֶק כי היה ניסיון הפיכה שארגנו גורמים זרים בשיתוף פעולה עם השָׁאהּ.

השָׁאהּ הבין את הסכנה וב-17 באוגוסט עלה על מטוס עם רעייתו דאז, סוֹרָאיַה אֵסְפַנְדֵיַארִי בַּחְ'תֵיַארִי לבגדאד ומשם לרומא. ובינתיים בטהרן יצאו אוהדי מֹצַדֶק וקראו קריאות ניצחון לעם האיראני ולמֹצַדֶק עצמו. יחידות צבא התומכות במֹצַדֶק הראו נוכחות בטהראן ועצרו חשודים הקשורים לניסיון ההפיכה נגד מֹצַדֶק, ראש ממשלה נבחר שזה עתה זכה באופן גורף לחיזוק במעמדו במשאל העם.

היה נראה לרגע כי שוב הצליח ראש הממשלה המבוגר לגבור על יריבו הצעיר והחלש, מֹחַמַּד רֶזָא פַּהְלַוִי, השָׁאהּ האיראני. בינתיים המשיכו הדיווחים כי "החזית הלאומית" של מֹצַדֶק הקימה ועדה שתכריע את גורל המלוכה – האם איראן בדרך להפוך לרפובליקה?

אך שקט לא הגיע וההמונים שהשתוללו ברחובות ואף בזזו חנויות והרסו פסלים של השָׁאהּ האב. מדובר היה במלוכנים, תומכי השָׁאהּ, שהתחזו לפעילי תוּדֵה הקומוניסטית-אתאיסטית שזרקו אבנים על מסגדים ואחרים שהיו בעצם בריונים שפעלו כידם הארוכה והממומנת של ארה"ב ובריטניה שלא ויתרו על הפלת מֹצַדֶק.

מטרת המהומות - להראות לעולם אנרכיה באיראן וכי מחאה ספונטנית עממית נגד מֹצַדֶק מוכיחה שהוא לא שולט במדינתו. ולא פחות מזה - הפחדת העם כי איראן עוברת מהפכה קומוניסטית.

בלילה של ה-18 מֹצַדֶק הורה למשטרה לפזר את מפגיני מפלגת תודה ולהשתלט על משרדי המפלגה. בבוקרו של ה-19 באוגוסט העלו באש את עיתון הבית של מפלגתו של מֹצַדֶק – בשכונות העוני פרצו הפגנות התומכות בשאה והמפגינים היו בני מעמדות נוספים.

האנרכיה האלימה הממומנת ברחובות המשיכה – עם קריאות נגד מי שעד לפני רגע חשבנו שהוא המנצח מֹצַדֶק ובעד השָׁאהּ שברח לרומא.

הגנרל פָטַ'ל-אַלְלָה זְאַהָדִי ניצל את המצב וכוחות צבא שברשותו דיכאו את מה שהיה נראה כ"מהפכה קומוניסטית" של מפלגת תודה. לאחר מכן הסתער על כל בנייני הממשלה בתמיכת המפגינים.

לקראת אחר הצהרים, הפעם בליווי כ-30 טנקים, הגיעו ההמונים אל בית ראש הממשלה מֹצַדֶק. קרב של תשע שעות מסתיים עם מעל ל-300 הרוגים ומאות פצועים. צבאו ההמונים על בית ראש הממשלה מֹצַדֶק. ההמונים דרשו את שובו של השָׁאהּ.

הגנרל זְאַהָדִי הכריז כי הוא ראש הממשלה וכי הוא שולט כרגע במצב. הוא ביקש ממֹצַדֶק להיכנע כדי למנוע עוד שפיכות דמים וכך עשה מֹצַדֶק - וכוחותיו של הגנרל זְאַהָדִי אסרו אותו ראש הממשלה המודח.

ד"ר מֹחַמַּד מֹצַדֶק, האיש החזק ביותר באיראן לכמה רגעים, נידון בבית הדין הצבאי למאסר בגין בגידה ואחרי ששוחרר מהכלא שהה במעצר בית באחוזת משפחתו באַחְמַדאַבַּד עד מותו בשנת 1967.

רבים מתייחסים לשבר הגדול בין ארה"ב לבין איראן ב-4 בנובמבר 1979, עם השתלטות הסטודנטים על השגרירות האמריקנית בטהראן. אך הכרות מחודשת עם אירועי אוגוסט 1953 מחדדת לנו שהכעס על מעורבות אמריקנית באיראן לא החל עם מהפכת 1979, אלא הרבה לפני.

ולנו נותר לחשוב מה היה קורה עם מעצמות המערב לא היו מתערבות?
לעולם לא נדע.

כתמיד אשמח לשאלות, הערות חידודים - וכמובן שאתם מוזמנים להמשיך לעקוב, לקרוא, להגיב ולשתף 🙂 כך נוספים עוקבים נוספים.

תודה למדרגים המפרגנים (מוזמנים להמשיך 🙂 )

אני אמשיך לעדכן בפרויקט #היום_במזרח_התיכון בטוויטר (ולעתים בפייסבוק) -
המעוניינים לעקוב אחרי הפרסומים שלי - תוסיפו aravimislam לטלגרם, לטוויטר, לאינסטגרם, ליוטוב או לפייסבוק.

נעם בנעט - חלון למזרח התיכון המתחדש