ההורים שהחליטו לא לפתוח מחר את שנת הלימודים  

בשעה טובה? מחר תיפתח שנת הלימודים תשפ"ב וכפי שהתרגלנו, גם היא תיפתח בסימן שאלה ולא במתכונת מלאה. הורים רבים מברכים על ה-1 בספטמבר, אולם השנה, לא מעט הורים הכריזו כי הם לא מתכוונים לשלוח את הילדים למוסדות החינוך עד אחרי החגים, או לפחות רק לאחר ראש השנה, כדי להימנע מהדבקות ומבידודים במהלך החגים.

לדויד ועדי שולחני, תושבי חיפה, יש חמישה ילדים במוסדות החינוך. הבן שעולה לכיתה ח' יפתח את השנה בזום, בהחלטת צוות הישיבה התיכונית בה הוא לומד מכיוון שהשכונה בה נמצא בית הספר נחשבת אדומה. שני ילדים נוספים בבית ספר יסודי, יישארו בבית עד אחרי החג. "אנחנו מאוד חוששים שבדקה ה-90 מישהו לא ישים לב לתסמינים או לא ייבדק ואנחנו נהיה בבידוד בראש השנה. לכן החלטנו לא לשלוח אותם לבית הספר" אומר דוד. את הילדים שבגנים, הם דווקא כן מתכוונים לשלוח "זה סיכון אבל הקטנים מאד צריכים את המסגרת ומתגעגעים אליה. כן, יש בזה סיכון מסוים אבל בגלל שהקבוצה יותר קטנה וכל הצוות שם מחוסן אנחנו מרגישים שהסכנה במסגרת שלהם פחותה.

זה מורכב גם עם הגדולים יותר" הוא מפרט די באכזבה, "הילדים שביסודי יכולים להסתדר לבד בבית, אבל מנהל בית הספר הודיע לנו שהם לא מאורגנים ללמידה מרחוק באמצעות הזום, אנחנו מקווים שיתנו להם חומר למידה הביתה".

יממה לפני פתיחת השנה בצל הקורונה, רוב ההורים וגם מוסדות החינוך לא יודעים כיצד אמור להתנהל מתווה משרד החינוך לחזרה לשגרה. "כל פעם אנחנו שומעים משהו אחר, כל גורם נותן את האינפורמציה שלו. משרד החינוך יכול להגיד משהו אחד, הנהלת המוסד משהו אחר וגם אגף החינוך בעירייה נותן אינפורמציה שונה. התוצאה היא או שלא אומרים כלום או שיש עשרים גרסאות שאתה לא יודע למה להקשיב".

כלומר, אפשר לומר שהאחריות עברה בלעדית לידי ההורים.

"נכון, היום ההורים כבר מבינים שהאחריות עליהם, ממילא היא צריכה להיות אצלנו לדעתי. ממורכבות ההנחיות שלהם אני מבין שהם מתקשים לתת הנחיות קוהרנטיות ולראות את התמונה הגדולה, לכן אני עושה אחד ועוד אחד ודואג לעצמך. וזו הגישה היום שאני פוגש ורואה מסביב".

שולחני חושב שההחלטה לפתוח ב-1 בספטמבר כרגיל, איננה סבירה ונגועה בפוליטיקה: "מה שמנחה את הממשלה לדעתי זה העיקרון שסגירת מוסדות החינוך משמעו סגר, וזה יעיד כביכול על כישלון של בנט שכולם יחזרו להזכיר לו את האמירות שלו בתקופת נתניהו. הוא חייב תמונת ניצחון ובשבילו תמונת הניצחון זו פתיחת השנה". הוא אינו חוסך ביקורת גם משרת החינוך: "כל גישתה כלפי הקורונה, איך נגיד בעדינות? היא לא במקום שהיא צריכה להיות. יש תחושה של התכחשות לנתונים והסתכלות שמנותקת מהמציאות. אני מאוד מקווה שהבלאגן הצפוי בפתיחת השנה לא יהיה סימן לבאות כי השנה האחרונה הייתה מאד מאתגרת".

עו"ד מאיר רובין החליט לעשות הכול כדי שילדיו לא ידבקו, "כל מה שעושים בפועל נגזר מזה". הקטנים שלהם היו בגנים ממאי עד יולי כשרמת ההדבקה ירדה משמעותית, "אבל מרגע שההדבקה חזרה לעלות מעריכית הם חזרו הביתה". לדברי רובין שעוקב מקרוב אחר התפתחות המאבק בקורונה, הוא מחכה לחסן את ילדו בן ה-6 שעולה לכיתה א' ממש בקרוב. "בארה"ב מדברים על בין ארבע עד שמונה שבועות עד שיינתן האישור לחסן בני 5-11. יש לחץ מאד גדול לזרז את התהליך. לתת לילד לא מחוסן להידבק בנגיף חדש זה לא רעיון טוב".

למשפחת רובין לא מפריע הבידוד, "אני חושש רק מהדבקה. קצב ההדבקה הנוכחי מלמד שבערך 1 ל-800 ישראלים יצא מאומת כל יום. אם נתבונן על המגזר החרדי, ששם שיעור המחלימים גבוה מאד, בקרב ילדים בגילי 10-11, כל ילד חמישי שנבדק יוצא מאומת. אתה מבין שרמת ההדבקה ממש מחרידה. בציבור הכללי באותה שכבת גיל הנתון הוא ילד אחד מתוך עשרים שמאומת כל יום וזה עוד לפני פתיחת שנת הלימודים".

המהלך הדחוף ביותר לדעתו של רובין הוא דחיית שנת הלימודים עד כמה שאפשר. "דבר שני, צריך לאוורר את הכיתות. משרד החינוך פרסם שני דוחות, אחד באוגוסט 2020 ואחד ביולי 2021 ובשניהם הוא מציע לסנן את האוויר בכיתות באמצעות מסנן בתקן אמריקני בעלות של מאות שקלים בודדים. לפי המרכז לבקרת מחלות בארה"ב זה צפוי להוריד את ההדבקה בעשרות אחוזים. למה לא לעשות את זה? זה יעלה כמה עשרות מליוני שקלים למשרד החינוך, אבל איזה מחיר יש לבריאות הילדים?"

הדבר השלישי לדבריו שדחוף כעת הוא פתרון לילדים שהם או המשפחה שלהם בסיכון. כרגע אין כזה בנמצא. בנוסף, גם הוא מלין על כך שאין מענה לילדים מבודדים. "צריך לבנות את מערך הלמידה מרחוק מחדש. פתיחה כרגיל תחזיק איקס זמן, ואחרי שיתחילו להימצא מאומתים, המוני ילדים יכנסו לבידוד. איפה המערכת המתוחכמת שנבנתה ללמידה מרחוק?"

"הורה שיכול לא לשלוח עכשיו את הילדים למערכת החינוך עושה טובה לכולם" הוא מסכם. "לילד, לעצמו ולמערכת החינוך עצמה ובעיקר לילדים שאין להם ברירה, הם חייבים לבוא לבית הספר. יש הרבה כאלו שחייבים את המסגרת או שלהורים אין שום אפשרות להשאיר אותם בבית. אם מי שיכול, לא שולח את הילדים שלו – הוא מקטין את הסיכון לכולם".