''להשתחרר מבלפור'': קבוצת תמיכה רגשית הוקמה עבור פעילי מחאת בלפור  

אבל הוא מציף שוב את התופעה הכל כך מרתקת הזו של הרל"ביות (שלא נעלמת גם אחרי שלכאורה השיגה את מטרתה... וגם זה היה צפוי).

כתבתי כבר לא מעט פעמים... אם הייתי צריך עכשיו להתחיל את הדוקטורט או הפוסט דוקטורט שלי - זה הנושא שהייתי בוחר בלי להסס לשניה... מרתק מרתק מרתק.

(אגב, המרתקים יותר הם כמובן הרל"בים הימניים.... שם זה על סטרואידים)

תופעה שאין לה כמעט מקבילה בחברות המערביות

הדמיון בדמוניזציה גדול אבל בקלפי - הערכים והלויאליות המפלגתית היו רלוונטים.

הרל"ט - איפיינה את חוסר האכפתיות לגבי המועמד שיהיה בראש המפלגה הדמוקרטית... אבל היא לא הסיטה כמויות של רפובליקאים להצביע לביידן (לכל היותר השאירה כמה מהם בבית).

מעבר לזה שהיא נסובה במידה גדולה למדי על מדיניות.

בצרפת אתה אפילו לא קרוב... והפגנות נגד מקרון אינם אישיות (אם ישנה מדיניות ההפגנות יעלמו)

בפיליפינים (אם נקרא לה דמוקרטיה) זה אכן פולחן אישיות מדהים אבל המערכת הפוליטית שם מאוד מאוד שונה.

הונגריה אני קצת מכיר... יש ויכוח על אישיותו של אורבאן אבל אין שם אפילו שבריר מהסממנים של הרל"ביות.

את הפוליטיקה של ברזיל ואת אופי התקשורת במדינה העצומה הזו אני לא מספיק מכיר ולכן לא יכול לחוות דעה.

בברזיל ובהונגריה להבנתי המצב דומה, אם כי מאחר שאני לא דובר את השפות המקומיות, אם מישהו יפנה אותי למקור שסותר זאת אני פתוח להשתכנע.

בצרפת אני מסכים שזה סיפור קצת אחר, ואת מקרון הבאתי יותר כדוגמא לפוליטיקה אישית, ולאו דווקא למקבילה לרלביזם (הרי מקרון מייצג כלום ושום דבר, ובכל זאת מעורר כאלה אמוציות). עם זאת אני חושב שגם בקרב מתנגדיו של מקרון בצרפת יש מי שהמימד האישי משחק אצלם תפקיד מהותי, גם אם במידה פחותה בהרבה מאשר בארץ.

זה משעמם וזה לא יחודי לכלום וזה עתיק משחר ההיסטוריה

הרל"ביות לעומת זאת נשענת על יסודות אחרים לגמרי

זה לא מנגנון הפוך מ"הערצה"... זה גם לא מנגנון דומה.

גם התרבות המערבית נסחפת בצורה מפחידה לכיוון הזה. פעם היו רק מערבונים. מערבון קלאסי (לא כזה מהורהר שבודק את הז'אנר מתוך הז'אנר) מסתיים בזה שהטוב (שהוא טוב מוחלט אגב) יורה והורג (לא פוצע, לא שולח לבית החלמה, הורג) את הרע. אחר כך הוא לוקח את הכסף ורוכב לשקיעה. זהו. סוף הסיפור. אף פעם לא סיפרו לנו מה קרה למחרת, ואיך הוא מרגיש אחרי כל כך הרבה שעות של רכיבה והאם הוא תמיד כל כך טוב וצודק. אז זה היה המערבון.

עכשיו, שכל מה שאנחנו רואים זה גלגולים ופרמוטציות של הגיבורים של מארוול, אז למעשה כל המציאות מתחלקת לגיבורים ונבלים. נעלם האפור.
לדעתי זה לא בא על רקע של חלל ריק. יש לזה רקע ברור. אולי בגלל הטכנולוגיה הדור הוא דור לא מעמיק, בכללותו. דור שמגבש את דעתו על סמך סאונדבייטס ומסרים שעוברים בפריצות קצרות כמו טוויטר או פייסבוק. משהו שלוקח יותר מ10 דקות כדי להסביר אותו הוא מורכב מדי ומעייף מדי.

השילוב של כל זה מסתכם להפרעת אישיות קולקטיבית שעל בסיסה פורחות שיטות ניאו מרקסיסטיות. דיאלקטיקה. כל העולם הוא שדה קרב, יש רעים ויש טובים, אם אתה לא חבר אז אתה אויב ולא סתם אויב, אויב שיש להסתער עליו בחמת זעם עד שהוא מת סופית. והנצחון על האויב, כמו במערבונים וכמו בסרטים של מארוול, אמור לתת קתרזיס.

ואז באה המציאות. אין קתרזיס. אנחנו לא חיים בסרט, והרבה פעמים המלחמה באחר נועדה לספר לעצמנו שאנחנו הטובים, ולאפשר לנו לעבוד על עצמנו שאנחנו הפתרון ולא הבעיה (אפילו לא הבעיה שלנו עצמנו).

מה שקורה היום לא דומה למהפכות של אביב העמים ב1848, וגם לא לאמנספציה של העמים בתחילת המאה ה20, כי שם היה מהלך אידיאולוגי מסודר, אפילו ארכני ולפעמים מייגע. מה שקורה היום דומה לסרט רע.

הנטיה לשפוט בשחור לבן קיימת אצל הרבה מאוד אנשים (בעיקר בקבוצות גיל צעירות אבל לא רק) ובכל מקרה היא לא סממן של הפרעה נפשית.

מה שכן זו נטיה שקיימת לאורך כל ההיסטוריה.

אני לא מתרשם שאנחנו במצב חדש
רוב מה שכתבת בעצם מתקיים לאורך כל הדורות כמעט אחד לאחד.
כנ"ל המהפכות החדשות שאתה מוטרד מהם

אידאות צומחות מתוך סביבות חברתיות מתאימות

לא צריך ללכת עד למהפכה הלותרנית שחיכתה 400 שנה עד שהגיע המצע המתאים
המרקסיסזם העולמי שפרץ כנחשול סוחף
כמוהו גם האנרכיזם המפחיד של סוף המאה ה19
ושלל תופעות נוספות שיכולות להכנס לסל הזה לאורך ההיסטוריה.

לכאורה את כולן אפשר היה לשייך לאיזה גל של הפרעת אישיות קולקטיבית... אבל לא באמת.

אני לא שותף לתחושה שהדור הנוכחי הוא דור בעייתי
בעיקר כי אני מכיר את המאמרים הרבים שנכתבו מדי דור ודור על אודות כשלונותיו וכשליו של הדור החדש בהשוואה לעבר.
דור האספרסו/ דור הברזלים/ ילדי השוקולד... כל דור חוטף את זעם הדור שקדם לו.

הדור הנוכחי חי במציאות שונה בדיוק כמו קודמיו
הוא נולד לעולם טוב יותר ובטוח יותר... בזה אין בכלל ספק
הגירויים אחרים
תחומי העיניין משתנים
הטכנולוגיה מתפתחת

זה לא הופך את חבריו לטובים יותר או גרועים יותר.
ולא הופך את ה"מהפכות" שלו (אם אפשר בכלל לקרוא להן כך) לנכונות יותר או מוטעות יותר.

(אנחנו כמובן לא במדע מדוייק ואין כאן "נכון"/ "לא נכון"... רק שהנושא עצמו נראה לי כבד מדי לפורום מהסוג שלנו 🙂)

אני מכיר את הטענה על פערי הדורות, אבל הקטע עם הדור הזה הוא שאין פער בין דורי, אלא שבתוך אותו דור יש פערים שאני לא זוכר שהיו פעם. אדרבא, מבוגר שנמנה עם הקבוצה שעליה אני מדבר, רואה לעצמו למטרה ולאידיאל לבטל את פער הדורות. הפער הוא לא בין שכבות גיל אלא בתוך השכבות. המקבילה הסוציולוגית של העתק גיאולוגי שנובעת מתנועת הלוחות הטקטונים.

אכן, תמיד היו לי תכונות של נביא זעם ויש לי שערות פרועות בצדעיים כדי לתמוך בזה, אבל אני חושב שבמקרה הזה זה גם נכון.

אבל, כמו שאמרת (ותודה על ההתייחסות הרצינית), אנחנו במגבלות הפורמט כרגע

"האיום "(נתניהו) הוסר :

https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-MAGAZINE-1.8944244