החזק לא שורד: כשמאה מטוסים הביסו יותר מאלפיים  

אבל הסיפור של היום שונה בתכלית: מככב בו צבא עם 114 מטוסים שניגב את הרצפה עם צבא של 2,500 מטוסים. זה סיפור נידח של מלחמה נשכחת, שנבלעה בצל מלחמת העולם השנייה האיומה והפוטוגנית - ועדיין, מלחמה שהצליחה להשפיע לא מעט על ההיסטוריה; של התעופה ובכלל.

מטוסי פוקר D21 בשירות חיל האוויר של פינלנד (צילום: SA-Kuva CC BY 4.0)

סיפורנו מתחיל בסוף שנות השלושים בצורה לא אגדית במיוחד: איש אחד שחטף עצבים. נו, אתם יודעים - לכל אחד יש חבר או חברה שמתחממים בקלות על שטויות, וברור שזה ייגמר רע אם לא תתפסו ותגידו להם "נו חלאס, מה נסגר איתך? למה לחפש צרות בכוח?".

ובכן, גם לרוסיה היה פעם חבר כזה, וקראו לו החבר סטאלין; הוא עלה לשלטון בגלל שהיה חסר רחמים ולעס את מתנגדיו - ובילה את כל ימיו בלפחד שיעלה מבין השורות חסר רחמים אחר וילעס גם אותו. מה עשה? דילל את השורות; אלפי קצינים, פוליטיקאים ואנשי חברה הודחו, נכלאו, נרדפו ונקברו בקברים רדודים עם כדור בעורף.

זועם, פרנואיד, מסוכן. סטאלין (צילום: Wikimedia)

וסטאלין הסתכל כך גם על מדינות: בעיניו היה ברור שכל שותפה של רוסיה תבגוד בה, ולכן חובה להתכונן. מבחינת סטאלין, פינלנד היתה גשר נוח עבור האויב הגרמני השנוא, גשר להגעה קרוב-קרוב לעיר לנינגרד, שנחשבה ערש הקומוניזם.

אז בחורף 1939 פנה רשמית לפינלנד וביקש להציב כוחות צבא בשטחה, או לפחות שתזיז את הגבול ביניהן כמה מאות ק"מ הלאה מלנינגרד. פינלנד השיבה בגרסה דיפלומטית ומנומסת ל"תגיד לי, אתה השתגעת?" ונתנה לצבאה פקודת חירום; הפינים ידעו היטב שהנהגת רוסיה לא מוברגת עד הסוף, ובשקט-בשקט בנו תוכניות מגננה במשך שנים.

חייל פיני וחבר (צילום: SA-Kuva CC BY 4.0)

כצפוי, סטאלין הזועם קידם כוחות לחזית, חצי מיליון חיילים, בהובלת קיריל מרצוב ושאר הגנרלים הכי נאמנים שלו. האם הם היו גנרלים טובים? את מנהיג בריה"מ זה לא הטריד. הוא ידע שיש בידיו כזו עדיפות מספרית, כך שאפשר להתפשר על האיכות.

כשנכנסה רוסיה ללחימה, הביאה איתה כ-2,500 מטוסים; חיל האוויר האדום עמד להכות בפינים החצופים האלה עם מיטב הנדסת התעופה הרוסית.

מטוסי פוליקרפוב I16 של חיל האוויר האדום (צילום: גטי)

כדי להבין כמה כושלת היתה המלחמה באוויר, נתחיל דווקא בטעויות שנעשו על הקרקע: הצבא האדום הגיע לקרבות בשלג עם מעילים חומים כבדים, בעוד הפינים - עם מעילים לבנים.

הסובייטים נעו על מספר מאוד מצומצם של צירים בשיירות ארוכות, בעוד הפינים - הסתובבו על מגלשי סקי ועברו מאין שרק רצו. והסובייטים גם זלזלו באויב ובשטח שלו, בעוד הפינים למדו היטב את את היריב. התוצאה, בקיצור, היתה מטווח ברווזים באפס מעלות. הרוסים איבדו המוני חיילים, ועשו פשוט כל טעות אפשרית.

חיילי פינלנד מוסווים היטב בעמדת אש, מחכים לטרף (צילום: SA-Kuva CC BY 4.0)

במקרה אחד, חצה כוח סובייטי חצה אגם שנראה קפוא. מארב פיני ידע כמה דק מעטה הקרח, וירי מדויק פשוט גרם לו להתבקע; עשרות רוסים טבעו למוות כי לא טרחו לבדוק שהאגם באמת קפא.

הפינים גם פיזרו כוחות קטנים על שטחים גדולים, כדי שהסובייטים לא יפסיקו לרדוף אחריהם, בלי לדעת אם איתרו כוח חלוץ שמעיד על הימצאות יחידה גדולה ומסוכנת; משחק של חתול שמן והיסטרי ועכבר תחמן. ועתה, נעבור למלחמה באוויר; האמינו או לא, היא היתה אפילו יותר חובבנית.

פוליקרפוב I16 רוסי ששתל באדמה כמו פרוסטי איש השלג (צילום: SA-Kuva CC BY 4.0)

נתחיל בכישלון מטוסי הקרב של רוסיה: על הנייר, המלחמה היתה אבודה מבחינת הפינים. כשפרצה, היו להם מטוסי בריסטול בולדוג בריטיים, פוקר C5 ופוקר C10 הולנדיים שהם דו כנפיים - ונשענו כולם על טכנולוגיה של שנות העשרים, מנועים חלשים וגוף שעשוי ברובו מעץ ובד.

המטוס הכי מתקדם של פינלנד היה הפוקר D21, בעל ארבעה מקלעים (לעומת שניים ביתר המטוסים), מנוע קצת יותר חזק וגוף מתכתי שעוטף שלדה עמידה. טייסי פינלנד היו מיומנים מאוד והתאמנו לעיתים קרובות.

פוקר D21 של חיל האוויר הפיני (צילום: MPM productions)

אגב, אני יודע שסמל צלב הקרס הכחול שעל מטוסיהם מדליק נורות אדומות; בפועל, אימצה פינלנד את הסמל הזה עוד ב-1918, הרבה לפני שקיבל את המשמעות האיומה שאנו מכירים כיום.

מערך הקרב של הרוסים נשען על מטוס ה-I16 שתכנן ניקולאי פוליקרפוב. מדובר באווירון קטנטן וקל שרבע מגופו - מנוע. הוא נבנה בעיצוב דומה לשל מטוסי מירוץ, אך עם שלדה עמידה ביותר - מטוס חי"רניק, כזה שיודע לחטוף הרבה ולהמשיך לטוס. טייסי בריה"מ מאוד אהבו את המטוס הזה, וכינו אותו "פרד"; פשוט כי היה בהמת עבודה.

רוב המטוס הוא מנוע. I16 (צילום: ICM)

הפרד היה בעל ביצועים טובים בהרבה משל מטוסי פינלנד, ואוי למסכן שנפל לו לכוונת: לצד צמד המקלעים הקלאסי של התקופה, נשא גם זוג תותחים 20 מ"מ. מדובר במטוס מהיר וזריז מאוד, שהפינים כינו "סנאי מעופף". והוא היה גם קשוח ביותר: במלחמת רוסיה-סין השנייה תועדו מקרים בהם טייסי I16 נגחו במטוסי אויב כשאזלה התחמושת, הפילו אותם והצליחו לנחות בשלום.

איך התמודדו הפינים מול המטוס הזה? עם עליונות טקטית עצומה. הרוסים טסו במבנה שנקרא וי (V) - טקטיקה מיושנת מימי מלחמת העולם הראשונה. במסגרתה, קל יותר לכל הטייסים לראות זה את זה, ולשבור הצידה כשהם תחת אש מבלי להיעלם לחבריהם. בכל וי היו לרוב שלושה מטוסים, שנלחמו כיחידה אחת - איתרו מטוסי אויב, ואז אחד תקף אותם (לפעמים שניים) בעוד האחרים חיפו עליו.

כוח מטוסי I16 בדרכו למטרה - שתי שלישיות, שיתפצלו לשני V כשייתקלו באויב (צילום: airwar)

השיטה הזו נראתה מאוד הגיונית לסובייטים; מזג האוויר הבעייתי חייב טיסה צמודה ונמוכה גם כדי לנווט וגם כדי שאף מטוס לא ייעלם. הפינים עבדו אחרת: הם טסו במבנה בשם ארבע אצבעות, בו ארבעה מטוסים המחולקים לזוגות; כל זוג הוא יחידה אחת, ולעיתים קרובות טסו במרחק-מה זה מזה.

כך יצא שכל מבנה סובייטי של שלושה כלים מסוגל לטפל במטרה אחת, בעוד מבנה פיני של ארבעה כלים יכול לטפל בשתי מטרות.

מימין: החיסרון הסובייטי, מול היתרון הפיני (צילום: eduard wings)

בנוסף, לטייסי חיל האוויר הפיני היתה רוח לחימה פשוט לא נורמלית: גם מטוס קרב בודד שזיהה כוח רוסי פשוט הסתער עליו בכל הכוח; לעיתים קרובות קרה שכוח פיני התנפל על כוח רוסי גדול פי עשרה ויותר. הסגנון האגרסיבי הזה היה לא רק ממקום של חייל שמגן על ביתו - אלא גם עם היגיון אופרטיבי.

למגן יש יתרון אינהרנטי על התוקף: האויב תמיד יגיע אליו. ושטחה הנרחב של פינלנד משמעו שהרוסים יגיעו תמיד עם מגבלת דלק יותר בעייתית. ולכן, כל מטוס שמעכב כוח מפציצים יאלץ אותו לתמרן ולשרוף יותר דלק, ויוכל לשבש את המשימה. לעיתים קרובות קרה שמטוסי רוסיה הסתבכו בקרבות מטוס פיני בודד והמבצע נכשל. ולפעמים קרה שהפינים פשוט שחטו אותם; למשל, ב-6 בינואר 1940 נתקל אלוף ההפלות יורמה סרוונטו בשבעה מפציצי איליושין DB3, והפיל שישה מהם תוך ארבע דקות.

מפציץ סובייטי שהופל (צילום: SA-Kuva CC BY 4.0)

הכישלון השני הגיע בדמות קמפיין ההפצצה האסטרטגי: ההערכה היתה שצבא שיבוא עם הרבה מפציצים יוכל לגרוס לפתיתים את מפעלי הנשק, התחמושת והציוד של היריב ולחסל את יכולתו להילחם. והסובייטים אכן באו עם המוני מפציצים.

מהר מאוד גילו צוותי המפציצים שכוונות ההפצצה הפרימיטיביות ומזג האוויר הקשה חייבו טיסה נמוכה כדי למצוא את המטרות ולתקוף אותן. כשהנמיכו המפציצים - לרוב, מדגם טופולב SB דו מנועי - זכו לקבלת פנים חמה מיחידות הנ"מ של פינלנד.

מפציץ טופולב SB (צילום: ICM)

ניצולי הנ"מ היו טרף קל למטוסי הקרב הפיניים: לרוסים לא היו מטוסי קרב לטווח ארוך, כך שלא היו מסוגלים ללוות את ה-SB והצוותים נותרו לבדם מול טייסי האויב.

במקור, תוכנן ה-SB להיות מפציץ מהיר שיוכל לברוח לרודפיו, אך כמו מטוסים רבים בגזרה, צויד במגלשיים לנחיתה על שלג; בגובה נמוך הם ייצרו הרבה גרר, וה-SB היו טרף קל ביותר. עד סוף המלחמה חוסלו 200 מהם ועוד מאות ניזוקו קשה.

חיילים מצטלמים עם הריסות מפציץ רוסי (צילום: FORTEPAN / Csorba Dániel CC BY-SA 3.0)

וגם כשהצליחו המפציצים להגיע למטרה, להטיל פצצות ולפגוע - היתה המשימה חסרת תועלת, משום שמערכי הייצור של פינלנד לא רוכזו באזורי תעשייה גדולים, אלא פוזרו על פני המדינה. התוצאה: גם לאחר 2,075 מבצעי הפצצה נפרדים והטלת רבבות פצצות, נפגע כושר הייצור הצבאי של פינלנד רק ב-5%.

הכישלון השלישי היה מודיעיני: פה בישראל אוהבים לדבר על בנק המטרות הצה"לי, ולחשוש שיאזלו מטרות האיכות בטרם יושגו יעדי המבצע. הרוסים פלשו לפינלנד ב-1939 עם בנק מטרות כללי, ושלחו המון מטוסי סיור במחשבה שתוך כדי תנועה ימצאו בסיסים ומפקדות, נתיבי תנועה של כוחות וכן הלאה. מה מצאו בפועל? קדחת; כל מחנות פינלנד היו מאולתרים ודילגו עם הכוחות. הרוסים בנו על תקיפת גייסות בכבישים - אך אלו נקברו בשלג והפינים כלל לא השתמשו בהם. בקיצור, פשוט לא ידעו מה והיכן להפציץ. אחת המתקפות הכי מוצלחות של רוסיה היתה נגד שדה תעופה בו במקרה שהו שישה מטוסים, שהושמדו על הקרקע. שאר מטוסי פינלנד פעלו מאגמים קפואים אי שם בשממה הלבנה, כשהדלק והתחמושת מועברים על מזחלות איילים ומגדל הפיקוח הוא בית על עץ.

מפציץ בלנהיים פיני בשדה תעופה פיני. כן, ככה הם נראו (צילום: SA-Kuva CC BY 4.0)

מלחמת החורף המשיכה להסתבך ונראתה כאסון ממש מכל זווית; על הקרקע תועדו מקרים בהם חיילים רוסים היו מבודדים ומוקפים בידי אויב שבועות ארוכים ללא אספקה, ומתו מרעב (לא לפני שהגיעו לקניבליזם). ולאחר רצף הכשלונות הזה, סטאלין רתח מזעם, ושלח את הגנרל סימיון טימושנקו למערכה ביחד עם עתודות עצומות. מה שלא עבד בכוח, יעבוד בעוד הרבה יותר כוח.

טימושנקו, שהיה מוכשר בהרבה מקודמיו, הבין שצריך לשנות את השיטה בשטח ואכן חל שיפור בטקטיקה הרוסית. אבל המצב החל להשתנות לטובת הסובייטים בעיקר בגלל שלפינלנד התחילה להיגמר התחמושת. ולמרות הסכמים וקריאות לעזרה, בריטניה וצרפת לא נקפו אצבע.

המתנדבת אלן קיורו מדגמנת משקפת בעמדת תצפית נ"מ פינית (צילום: SA-Kuva CC BY 4.0)

בפברואר ויתרה רוסיה והגישה הצעה להפסקת אש; לראיית מוסקבה, המלחמה הזאת הפכה יקרה ומסובכת מדי, ובקיץ תהפוך לקטלנית יותר. פינלנד קיבלה אותה בלית ברירה, ונאלצה לקבל את תנאי הסובייטים - לוותר על כ-11% משטחה ולהעביר ממקומם חצי מיליון אזרחים.

אבל בריה"מ היתה המפסידה האמיתית בסיפור הזה: חיל האוויר האדום איבד יותר מ-500 מטוסים בקרבות אוויר ואש נ"מ, ועוד מאות רבות ניזוקו בצורה כה קשה שלא היה טעם לתקן אותם. המוני טייסים נטשו וקפאו למוות, ביניהם קצינים מנוסים שהיוו מקור ידע ביחידות שלהם. בסך הכל, איבדה רוסיה ב-105 ימי המלחמה הזאת יותר ממאה אלף מבניה, הכל בשם הפראנויות של סטאלין. הפינים, אגב, איבדו 62 מטוסים.

מפציץ רוסי מוכן למשימת הפצצה (צילום: aviadejavu)

ואולם, היה שחקן בינלאומי אחד שמאוד התלהב ממלחמת החורף, עקב אחריה באדיקות ולמד ממנה המון: פיהרר גרמניה אדולף היטלר. הוא ראה עד כמה מבולגן הוא צבא ברית המועצות, וכמה חלש חיל האוויר הרוסי הענק אל מול טקטיקה עדיפה.

הוא גם ראה עד כמה פוגעת הפרנואידיות של סטאלין באיכות הצבא, כמה הססניות בריטניה וצרפת וכמה אימפוטנט הוא חבר הלאומים. וכל השיעורים הללו חיזקו את תוכניות הכיבוש שלו, לכינון רצף גרמני שישלוט בכל אירופה.

השראה לכיבוש אירופה. היטלר (צילום: אי פי)

מלחמת החורף הנשכחת היא אחד העימותים הפחות מוכרים בהיסטוריה המודרנית, למרות שהיתה איומה ועקובה מדם. ב-2006 פרסמה ממשלת פינלנד מאגר של מאות תמונות שצילמו חייליה בימי המלחמה. הן מציגות תמונות זוועה של מוות, הוצאות להורג, חיילים שגוועו ברעב ושאריות של כאלה שנאכלו בידי חבריהם. לדעתי, המלחמה הזו היתה אחת הקשות והמופרעות ביותר במאה ה-20 - תואר מפוקפק במיוחד, בהתחשב במה שקרה באירופה בעולם בשנות הארבעים, ובעימותים כווייטנאם, איראן-עיראק, מלחמת האזרחים ברואנדה ועוד.

אז מה למדנו? שיש דבר כזה, "ניצחון מעטים על רבים", אבל הוא לא קורה בגלל שצד אחד "נבחר לנצח", אלא בגלל שהוא נערך בהתאם והצד השני כנראה לא ידע לנצל את העדיפות המספרית שלו. ושאסור לזלזל באף אויב אף פעם, אפילו אם הוא נראה הכי חלש וזניח - ובטח כשיוצאים להתמודד מולו אצלו במגרש הביתי. טיסה נעימה!