עקבות אנושיים עתיקים שהתגלו בניו מקסיקו מקדימים את הזמן הידוע אודות הגעת האדם לאמריקה  

עקבות אנוש עתיקים שנשמרו באדמת הפארק הלאומי ווייט סנדס בניו מקסיקו, התבררו כנושנים להפליא ומתוארכים ללפני כ-23,000 שנה - כך דיווחו מדענים במסגרת מחקר המצביע על כך שייתכן כי האדם הגיעו לאמריקה הרבה לפני שהקרחונים של עידן הקרח נמסו.

התוצאות, אם יתבררו כאמינות, עשויות להציף מחדש את הוויכוח המדעי על האופן והנסיבות בהן התפשט המין האנושי מהיבשת העתיקה אל יבשת אמריקה, מה שמרמז שהם עשו זאת בתקופה שבה קרחונים מאסיביים כיסו חלק ניכר מדרכם.

"אני חושב שזו התגלית הגדולה ביותר על תושבי אמריקה מזה מאה שנים", אמר ציפריאן ארדלאן, ארכיאולוג באוניברסיטה האוטונומית בזקטקאס במקסיקו, שלא היה מעורב במחקר. "אני לא יודע לאילו אלים הם התפללו, אבל זהו ממצא חלומי".

במשך עשרות שנים, טענו ארכיאולוגים רבים כי בני אדם הגיעו לצפון אמריקה ולדרומה רק בסוף עידן הקרח האחרון. הם הצביעו על הכלים העתיקים ביותר שנמצאו, כולל להבי חניתות, כלי חפירה ומחטים, המתוארכים ככל היותר ל-13,000 שנה. הכלים הללו כונו בשם קלוביס (Clovis), על שם העיירה קלוביס בקליפורניה, שם נחשפו כמה מהכלים העתיקים הללו.

עידן כלי הקלוביס התיישב היטב עם תקופת נסיגת הקרחונים. מערך זה חיזק תרחיש שבו ציידים עברו להתגורר באלסקה בעידן הקרח, שם חיו במשך דורות עד שנפתחו נתיבים ללא קרח שאפשרו להם להתפשט דרומה. אך החל משנות השבעים, כמה ארכיאולוגים החלו לפרסם עדויות ישנות יותר להימצאות האנושות בצפון אמריקה. בשנה שעברה פרסמו ד"ר ארדלאן ועמיתיו דיווח על כלי אבן במערת הרים במקסיקו, שגילם מתוארך ל-26 אלף שנה.

מומחים אחרים היו ספקנים לגבי ממצאים עתיקים כאלה. בן פוטר, ארכיאולוג במרכז ללימודי ארקטיקה באוניברסיטת ליאוצ'נג בסין, אמר כי חלק מהכלים האמורים עשויים להיות סלעים בעלי צורה מוזרה. ד"ר פוטר גם הטיל ספק בכמה מהתאריכים שקבעו מדענים לממצאיהם. אם כלי שוקע למשל במשקעים הבסיסיים, הוא עשוי להיות מבוגר מכפי שהוא באמת. "יש בעיות בלתי פתירות בכל אחד מהם", אמר ד"ר פוטר על הממצאים הישנים יותר. "אף אחד מהם איננו חד משמעי".

ממצאי המחקר החדש בפארק הלאומי "החולות הלבנים" מוסיפים קו ראיות חדש להגעה מוקדמת של אדם, כשבמקום כלים עתיקים, מצאו החוקרים עקבות קדומים.

העקבות התגלו לראשונה בשנת 2009 על ידי דיוויד בוסטוס, מנהל תוכניות המשאבים של הפארק. במהלך השנים הוא הביא למקום צוות מדענים בינלאומי שיסייע בהבנת הממצאים.

בעבודת מחקר משותפת הם הצליחו למצוא אלפי עקבות אנושיים על פני 80,000 דונם של הפארק. אחד השבילים נעשה על ידי מישהו שהלך בקו ישר במשך קילומטר וחצי. שביל עקבות אחר משתייך לאם שבהמשך הדרך אף ​​מניחה את תינוקה על הקרקע. מסלולי עקבות אחרים נעשו על ידי ילדים.

"הילדים נוטים להיות יותר אנרגטיים", אמרה סאלי ריינולדס, פליאונטולוגית מאוניברסיטת בורנמות' באנגליה ומחברת עמיתה של המחקר החדש. "הם הרבה יותר שובבים וקופצים למעלה ולמטה".

מתיו סטיוארט, זואואאראולוג במכון מקס פלאנק לאקולוגיה כימית בג'נה, גרמניה, שלא היה מעורב במחקר, אמר כי הראיות לכך שבני אדם השאירו את עקבותיהם הינן "חד משמעיות".

טביעות הרגל נוצרו כאשר אנשים צעדו על קרקע לחה וחולית בשולי האגם. מאוחר יותר, משקעים מילאו בעדינות את התבניות והקרקע התקשחה, אך תבניות הדפוס שתחתיהן השתמרו. במקרים מסוימים ניתן לגלות את העקבות רק כאשר הקרקע רטובה, או לחילופין יבשה בצורה קיצונית - אחרת הם בלתי נראים לעין בלתי מזוינת, עם זאת, מכ"ם מיוחד חודר קרקע יכול לחשוף את המבנה התלת-ממדי שלהם, כולל העקבים והבהונות.

לידיעה המלאה בניו יורק טיימס:
https://www.nytimes.com/2021/09/23/science/ancient-footprints-ice-age.html