נחשפו סודות הדייגים בעמק החולה לפני 13 אלף שנה  

מחקר ארכיאולוגי חדש, שנערך באתר מדרגות הירדן (JRD) על חופו של נהר הירדן במוצאו מעמק החולה, מתעד עשרות אלפי שנים של ביקורים חוזרים של תושבי עמק החולה הקדומים, לאותה נקודה לחופו של אגם החולה הקדום. כמו כל האתרים הפרהיסטוריים החשובים לחופו של הירדן, גם באתר זה יש שימור יוצא דופן של ממצאים ארכיאולוגיים, שמאפשרים לחוקרים לשחזר את הסיבה בגללה חזרו שוב ושוב לאתר במשך אלפי שנים.

במחקר, שמתפרסם הערב (יום ד'), נחשפה העדות הקדומה בעולם לשימוש בקרסים, שאליהם מוצמדים חומרים שונים ההופכים את הקרס עצמו לפיתיון. ממצאי המחקר כוללים משקולות אבן גיר להשקעת רשתות, עצמות רבות של דגים, קרסי דיג וממצאים נוספים, המאפשרים הצצה יוצאת דופן לעולמם של הדייגים הקדומים. במאמר שהתפרסם בכתב העת המדעי PLOSONE מתארים החוקרים את הממצאים המרהיבים מלפני 13 אלף שנה, באתר מדרגות הירדן. את המחקר הוביל פרופ' גונן שרון, ראש התוכנית ללימודי גליל במכללה האקדמית תל-חי, ביחד עם צוות חוקרים מארצות הברית, גרמניה, איטליה וישראל, אשר בחן היבטים שונים של הקרסים והממצאים הנוספים.

"המחקר הרב תחומי איפשר לנו לשחזר לפרטי פרטים את טכנולוגית הדייג, ששימשה את הדייגים הקדומים בעמק החולה". מסביר פרופ' שרון. "בעזרת שימוש בטכניקה של סריקה תלת ממדית ומיקרוסקופים בעלי הגדלה גבוהה הצלחנו לשחזר את הטכנולוגיה המתקדמת שבה יוצרו הקרסים. הקרסים עשויים מעצמות בעלי חיים. כל קרס הוא יצירת אמנות בפני עצמו ואין שניים הזהים זה לזה, לכל אחד מהקרסים גודל משלו, צורה שונה ושימוש במגוון של זיזים ונקודות אל-חזור כמוהן לא מוצאים אפילו בקרסים מודרניים. הקרסים יוצרו תוך שימוש בטכניקות מתקדמות הכוללות קידוח ושיוף ברמה גבוהה מאוד של פריטים זעירים. למרבה ההפתעה, בניסיונות שערכנו עם אנשים המתמחים בשחזור טכנולוגיות עתיקות, לא הצליחו הדייגים המודרניים לחכות בהצלחה את הטכנולוגיה הקדומה, אפילו בעזרת כלי מתכת מודרניים".

אחד ההיבטים המרתקים שנחשפו במחקר הוא שחזור שיטות הקשירה ששימשו את הדייגים הקדומים כדי לחבר את הקרסים והמשקולות לחכה אחת. החוקרים מצאו כי הדייגים הקדומים השתמשו בחוטים דקיקים העשויים חומר מן הצומח, קשרו קשרים מורכבים ומתוחכמים ואפילו זיהו שימוש בדבקים, כנראה משרף עצים, בכדי לוודא שהקרסים לא הולכים לאיבוד.

בנוסף, נחשפה העדות הקדומה בעולם במים מתוקים לשימוש בקרסים, שאליהם מוצמדים חומרים שונים ההופכים את הקרס עצמו לפיתיון. חומרים כגון שיער או נוצות ההופכים את הקרס לדמוי חרק ומושכים את הדג אל הפיתיון ללא צורך בפיתיון חי (FLY FISHING). "זו שיטת דייג מתוחכמת ביותר והיא, יחד עם רמת הגימור המושלמת, מגוון הצורות והגדלים של הקרסים, וגודל החוטים מעידים כי הדייגים הקדומים הכירו היכרות מלאה את הדגים בסביבתם ואת השיטות המתאימות לדיג של כל מין. ניתן לומר כי למעט השימוש במתכת לעיצוב הקרסים ובניילון לחוטים, לא המציאו הדייגים המודרניים שום דבר חדש", אמר פרופ' שרון.

באתר נמצאו גם עצמות רבות של דגים, דבר שאיפשר לחוקרים לזהות את מיני הדגים שעלו בחכות הקדומות. מחקר העצמות ובעיקר מחקר השיניים של הדגים, עולה כי חלק מהדגים היו עצומים והגיעו לגודל של למעלה משני מטרים - ומן הסתם לא הוצאו מהמים בעזרת הקרסים אלא בטכנולוגיה אחרת. בין היתר נחשפו עצמות דג שמך (טרוטה) – עדות לכך שמין זה חי לפני עשרות אלפי שנים באגם החולה הקדום.

לדברי החוקרים, להבנת מקומם המרכזי של דגים ומשאבים מן המים בכלכלת תושביו הפרהיסטוריים של עמק החולה יש חשיבות רבה. המחקר חושף את מקומם המרכזי של הדגים, לצדם של צמחי ביצה צדפים ושאר ומשאבים מן המים, בכלכלת תושביו הפרהיסטוריים של עמק החולה, ובעיקר את תרומתם להבנת המהפך הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית – המעבר לחיים המבוססים על חקלאות.

תושביו הנאטופיים של האתר מדרגות הירדן (JRD) הם אחרוני הציידים לקטים. הם נמצאים על סף המעבר לאורח החיים החקלאי הכרוך גם בישיבת קבע. מעבר זה טמן בחובו אתגרים רבים. דגים לעולם אינם מתכלים לגמרי, בניגוד לצמחים ובעלי חיים ביבשה הנעלמים בעקבות ניצול אינטנסיבי (ליקוט וצייד) סביב האתר. לכן משאבים מן המים יכולים להסביר כיצד התמודדו ראשוני יושבי הקבע עם האתגר של משאבים מתכלים ובהמשך הצליחו לפתח כלכלה המבוססת על חקלאות.