בשבע: רפורמת הכשרות תייקר את עלות ההשגחה ב20 אחוז  

יוני רוטנברג

ח' בחשון תשפ"ב 10:0614.10.21

כמו כל מוצר שבעליו מעוניינים לשווק אותו אפקטיבית, גם רפורמת הכשרות של שר הדתות מתן כהנא משווקת בשני קמפיינים מקבילים לקהלי יעד שונים. קמפיין אחד, שמטבע הדברים נכח גם בעיתון זה לא מעט, מדבר על הגברת הפיקוח, ביעור השחיתות והשוואת הסטנדרטים שהרפורמה תביא לעולם הכשרות. במשפט אחד: יותר כשרות ביותר מקומות. הקמפיין השני, בשיתוף שר האוצר ואנשי המקצוע במשרדו, משווק לציבור הכללי רפורמה כלכלית שתחתוך משמעותית ביוקר המחיה שלו במסעדות, ברשתות המזון ובבתי המלון. זה גם הצידוק לכך שהרפורמה נכללה בחוק ההסדרים ("התוכנית הכלכלית") שמוגש בצמוד לתקציב המדינה, ושמה הרשמי הוא "ייעול מערך הכשרות".
הדיונים בוועדות הכנסת השונות על חוק ההסדרים נמצאים בימים אלה בשיא קדחתנותם. חברי הכנסת יושבים חמש ושש שעות ביום על כל סעיף בחוק, מקשיבים לאנשי המקצוע ומצביעים על שינויים ותיקונים. עם כל הגישה הצינית שנהוגה במדינתנו כלפי עבודת חברי הכנסת, מומלץ להציץ בשידורי אחת מהוועדות כדי להבין כמה משאבים נפשיים משקיעים נבחרינו בכל סעיף.

הערכות ללא ביסוס
אחת הוועדות הסוערות אך ענייניות שפועלות במשכן היא ועדת מיזמי תשתית לאומיים מיוחדים ושירותי דת יהודיים בראשות חברת הכנסת יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), שהוקמה במיוחד לשני נושאי ענק בחוק ההסדרים: רפורמת הכשרות והרכבת התחתית בגוש דן.
הדחיפות בוועדה רבה. תאריך היעד להעברת התקציב – 14 בנובמבר – כבר מתקרב, ואם לא תעבור הצעת החוק עד לאותו יום בקריאה שנייה ושלישית ממשלת בנט־לפיד תיגדע בדמי ימיה. שלוש פעמים בשבוע היא מתכנסת, כאשר רוב הדיונים בימים אלו עוסקים ברפורמת הכשרות. השאלה הכלכלית, זו שבשמה מקדמים משרד האוצר והשר הממונה עליו את הרפורמה, עלתה לדיון בוועדה בשבוע שעבר בישיבה מיוחדת שאליה הגיעו שר הדתות כהנא ונציגת משרד האוצר. אלא שהנתונים וההסברים שסופקו היו בלתי מניחים את הדעת בלשון המעטה.

נציגת משרד האוצר תלתה את החיסכון המובטח בשני גורמים עיקריים: הורדת העול הרגולטורי ומניעת כפל השגחה. נסביר בהרחבה. לטענת נציגת האוצר, המציאות הקיימת שבה כל רבנות מקומית קובעת סטנדרטים ומציבה תנאים משלה לבתי העסק, וכל זה כאשר היא מחזיקה במונופול על מתן הכשרות, מגדילה את הנטל הכלכלי על בתי העסק, שמגלגלים את העלויות בסופו של דבר אל הצרכן. אגרות הרישוי, כמות שעות ההשגחה, סוג המוצרים שבהם ניתן להשתמש ומרכיבים נוספים נקבעים כיום באופן בלעדי על ידי הרבנות המקומית, ובגלל היעדר תחרות הם בסטנדרט שיוצר עול כלכלי מיותר, טוען האוצר.
הנושא השני הוא כפל ההשגחות. על פי חוק הונאה בכשרות כפי שהוא מנוסח כיום, אסור לבעל עסק להציג עצמו ככשר בלא שיש בידו תעודה של הרבנות המקומית. עם זאת, בתי עסק רבים מעדיפים להוסיף על ההשגחה המחויבת של הרבנות גם השגחה מטעם גוף כשרות פרטי שנחשב למחמיר יותר, ובכך לקרוץ לקהלים שמחפשים כשרות של בד"ץ ספציפי. אם תצא לפועל הרפורמה, הגופים הפרטיים הללו יוכלו להעניק תעודת כשרות לעסק גם בלי השגחה של הרבנות, ובכך תיחסך העלות של השגחת הרבנות מבעל העסק. במצגת שהציג האוצר בפני המשתתפים בדיון נאמד החיסכון לבעלי העסקים וללקוחות בביטול הכפילות הזאת בכ־510 מיליון שקלים. סכום נאה ללא ספק, עד שבוחנים אותו לעומק.

ראשית, יש לסייג את כל ההערכות בכך שהן מבוססות על נתונים שנאספו בשנת 2017 על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת במסגרת דו"ח אברמזון. די מפתיע שמשרד הדתות לא עשה יחד עם משרד האוצר את המאמץ המינימלי של איסוף נתונים מחדש לקראת רפורמה שמשנה סדרי בראשית, לכל הפחות כדי לתת למתנגדים את התחושה שנעשתה חשיבה משמעותית לקראת צעד דרסטי כל כך. גם בנתונים הקיימים, העיבוד שנעשה לקראת ישיבת הוועדה הוא כמעט בגדר עלבון לחברי הכנסת שהתכנסו, והם גם העירו על כך לנציגה. לכל הנושא כבד המשקל של כפל השגחות הוקדשה שקופית אחת, ובה הערכה מגושמת כי הסכום הנקוב למעלה ייחסך כתוצאה מהרפורמה. על מה מבוססת ההערכה? על איזה פרק זמן מדובר? האם נלקחו בחשבון כשלים אפשריים שייווצרו במערכת החדשה? אל תפריעו למשרד האוצר בשאלות, הוא בקמפיין.

הלקוח יממן את המנגנון

פרט למבוכה שבאופן הצגת הדברים, ישנן שאלות טובות שלא זכו להתייחסות. כל מי שמצוי מעט בתחום הכשרות יודע שברוב גדול של המקרים השגחה נוספת של בד"צים אינה דורשת משגיח נוסף מטעמם. במקרים רבים הבד"ץ מסמיך את המשגיח הקיים מטעם הרבנות לאכוף סטנדרטים מחמירים יותר ולתת מספר מעט גדול יותר של שעות. זה לא מגיע לכפל עלויות, ובעל העסק לא נדרש לשלם שתי משכורות. בנוסף לכך, גם במצב הנוכחי בתי עסק רבים מחזיקים בכמה כשרויות פרטיות מעבר לכשרות הרבנות, כדי להגדיל את חוג הלקוחות. זהו שיקול עסקי נטו. במשרד האוצר לא לקחו בחשבון שבלי מותג הכשרות המפורסם של הרבנות, שלו קהל הלקוחות הרחב ביותר שסומך עליו, ייאלצו בתי העסק לפנות מיוזמתם לכמה גופי השגחה על מנת לרצות את קהל הלקוחות הזה.
ובאופן רחב יותר, ההסתכלות של האוצר ומשרד הדתות על רכישת מותגי כשרות כרגולציה מיותרת שנופלת על כתפיהם הרצוצות של בעלי העסקים ומתגלגלת ללקוחות היא מוטעית מעיקרה. ישנן רגולציות חונקות בישראל, במיוחד על בעלי העסקים, וכבר כתבו על כך בלי סוף פרשנים כלכליים מומחים ממני. אם יש רגולציה שצריכה לחכות לסוף התור, אם בכלל, זו תעודת הכשרות. הרי איש אינו מחייב את בעלי העסקים לעמוד בכללי הכשרות, שלא כמו מכבי האש או משרד הבריאות שמחייבים את אותם עסקים עצמם ברישיונות מרישיונות שונים. הכשרות היא אינטרס עסקי של בעלי העסקים, השקעה ולא הוצאה. הם בוחרים בה כי זו האיכות שהם רוצים לתת ללקוחות שהם מכירים, ויש גם כאלה שמכוונים ללקוחות עם סטנדרט של בד"ץ אחד ויותר. כמו שהמדינה לא תשקיע מאמץ להנגיש כלכלית מלונות יוקרה, כך היא לא צריכה להשקיע מאמצים בהוזלה של מי שחפץ בבד"ץ על גבי בד"ץ.

נחזור למצגת של האוצר. אם יש שקופית אחת שמדברת על שינוי בטווח הזמן המיידי ומציגה עלויות ריאליות, זו השקופית שעוסקת דווקא בעליית המחירים שרפורמת הכשרות צפויה לגרום. אומנם הסתירו את זה מכם במסגרת הקמפיין, אך הדברים נכתבו שחור על גבי לבן על ידי משרד האוצר בעצמו. 20 אחוזי התייקרות בעלויות הכשרות צופים שם לעסקים שהם כיום בהשגחת הרבנות בלבד, והמקור לאומדן הזה ברור ומוצק פי כמה מהאומדנים הספקולטיביים הקודמים שהבאנו. במצב שקיים היום, כל מערך הכשרות למעט המשגיח בשטח מתוקצב על ידי המדינה. מדובר בכל העלויות של החזקת תאגיד: משרדים, מכשור, מזכירות, רבנים, מנהלים ועובדים מכל הסוגים. זהו סכום גדול פי כמה וכמה מעוד כמה שעות של עבודת משגיח, שמקבל 37 שקלים לשעה. כל אלה ייפלו ברגע אחד על בעלי העסקים ולקוחותיהם, שהיו רגילים לשלם לרבנות עד היום אגרת השגחה שנתית של 1,400 שקלים ושכר שעתי למשגיח הכשרות. גם בלי להיות מומחה לכלכלה, ההערכה שההתייקרות לא תעלה על 20 אחוזים לפחות בשלב הראשון נשמעת זהירה למדי.