בעקבות הציוץ של שוקן: מה היה המצע הרעיוני של הפת''ח בזמן הרצח של שלהבת פס ז''ל  

ברגותי, מפקד הזרוע הצבאית של ארגון פתח באיו"ש, היה אחראי על פיגועי הטרור שבוצעו בתקופת האינתיפאדה השנייה נגד חיילים ואזרחים ישראלים בשטחי איו"ש ובישראל. הוא הורשע בחמישה מעשי רצח ונידון למאסר עולם. בסדרת ראיונות מהכלא חזר והציג ברגותי את עמדותיו המציגות מחויבות מלאה ובלתי מתפשרת לעמדות היסוד הפלסטיניות, ובראשן מימוש תביעת השיבה של הפליטים וצאצאיהם לשטח ישראל. מסמך שפרסמה הוועדה העליונה של ארגון פתח בראשותו של ברגותי, שלושה חודשים לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה (המתפרסם במלואו לראשונה באתר המרכז הירושלמי), חושף את המצע הרעיוני של מרוואן ברגותי, היעדים האסטרטגיים של פתח, התמיכה במאבק המזוין למימוש "זכות השיבה" והחתירה המשתמעת להביא לחיסולה של מדינת ישראל.

תנועת השחרור הלאומי הפלסטינית - פת"ח

חוזר תנועתי היוצא מטעם הוועדה העליונה של פת"ח בגדה המערבית

פלסטין, 1 בינואר 2001

בשם אללה הרחמן והרחום

חוזר פנימי זה יוצא מטעם הוועדה העליונה של פת"ח לציון יום השנה ה-36 לפרוץ המהפכה הפלסטינית המודרנית ותקומת תנועת השחרור הלאומית הפלסטינית פתח.

הוי אנשי פתח הלוחמים הגיבורים,

הו גיבורי האינתיפאדה, היוצרים אמת חיים בגוף, בנפש ובאש. הו המבקיעים את האנושיות של הצדק הנעדר, המוציאים את הלהבה והאש מחשכת התבוסות באמצעות רצון עם בן חורין, אשר גמר אומר להפוך את המוות לדרך חיים ולמוטט את הכיבוש. הו הבאים מרחמה של האידאה והארץ, לוחמים כמו שיבולים, אורות המאירים את דרכי החשיכה ומרעידים את עמודי ושרשראות הברזל. הו האחים של אבו ג'יהאד, הכדור הראשון והאבן הראשונה, נושאים את עונות הקציר דור אחר דור, בדרך החירות והעצמאות, ואינתיפאדה מבורכת אשר מבשרת על הבאה בעקבותיה, גל אחר גל, בשבעה ימים סוערים מפציעים בבוקר הקרוב על חוף פלסטין.

זה רצונכם, רצון החללים ובני החורין, ושיבת המודעות, החמושה באמונה ובשליחות של החללים מאל-קסאם למוחמד אל-דורה, ושיבת המודעות, כשהיא חמושה באמונה ונושבת בה רוח, היא פלסטין, מתוך כעס עולה , מתחברת יחדיו, נושאת פרי ומטילה ושולחת רעש וגעש על הגזלנים והשתקנים והנוטלים חלק במזימה. פתח פועמת בעורקים של הגיבורים, ילדים, נערים, זקנים, נשים, רוחות ושירים. שאו אותה אל ירושלים, האבן, ההחלטה, החומות, ופתחו את כל השערים, שכן פתח השיבה את מבועי הרובים שלה לחצות את הים במקל של הנביאים לעבר אל-קודס בירת הדם הפלסטיני, במקום הראשון, הנוכחי היפה ביותר והעתיד אשר נולד כעת.

הו אנשי הפתח הגיבורים,

מהקנה של הרובים שלכם נשפך השלום האמיתי על הארץ העצובה הכואבת. אם הם רוצים לשאת ולתת, אזי הם יישאו ויתנו עם הקול של האינתיפאדה שלכם, קול הזיכרון שלכם הנפתח בכל טבח ורצח המוני, וזעקה בעיר ובכפר ורעב אשר התפרץ. ואם ישאלו אתכם על כל הערפל הגדוש בדם והגשם מגיע ומגיע, הסופות של פתח אינן מפסיקות וחללים ירעמו ברעש גדול, אזי  אמרו: אין חזרה לאחור, אין חזרה לחטא הגדול, לטעות ולתעייה, פלסטין הגדולה לא תהיה השומר הקטן של חופי תל אביב. פלסטין, העולה והמתנשאת בדם ובהחלטה שקיבלה, הסירה מעליה את לבוש העבדות, וכפתה את המצור של הרוח, כדי להכריז על היותה גלויה כעת בגופה המתקומם מיפו ועד הנגב.

והיום האגדה הציונית החלה לסגת מעמדותיה, האגדה תיכנע, והם יצאו מאדמותינו, הם יצאו מעופרה ומביתר, הם יצאו מאגדת השווא שלהם, ואנו צועדים לעבר האינתיפאדה כדי להגיע ללידה. 36 שנה אללה ברך את הזיכרון המתפוצץ, והוא עדיין מברך אותו היום, והשנה אנו מוצאים מנוח מפני האויב, בעוד אנו מקלפים את קליפת האגדה שיצר ומעצבים אותה מחדש כפי שרוצה הדם שלנו.

36 שנה חינכנו את נפשנו למות בכבוד ובגאווה, והם יכולים להטיל מצור, הרעב שלנו גדול, יום הקמח ופריון החללים יתעצמו בסופה. הו אנשי הפתח, חורף הארץ והקיץ שלה החם, היו הבתולים שלה שיפתחו עתה. האירו את גופכם ואל תרשו שיגנבו את רמאללה מבין ידיכם, אל תאפשרו שהגלות תחזור בלבוש אחר. הכיבוש והרוצחים והמתנחלים לא יהיו ידידים. לא נתיר שיקברו את ההיסטוריה שלנו בבכי של המקום, בו הם מקוננים בזמירות הרבנים האובססיביים שלהם, ולא יהיה דו קיום ולא מו"מ עם רוצחי הילדים, אורך רוח של זמיר, ולא יהיה דו קיום עם השחיתות והסרסורים ואלה המוכרים את המולדת עבור חופן דולרים.

ובעת הזו מתחילים להתעצב גבולות פלסטין מכל בית, מכל חזה, מכל זעקה, מכל טיפת דם מתחילים גבולות פלסטין. זו הכרזת הנוכחות, נוכחות פלסטין מהיעדרותה בעל כורחה, מהשכחה אל כאב המחנה ואבק האוהל, ואל תאמינו אם הכרטיס של הסיוע יהיה תעודת זהות. לא יהיה פיוס בין דיר יאסין וההגנה, ולא יהיה פיוס בין דלאל אל-מוגרבי וברק, ולא יהיה פיוס בין הגלות לבין מה שנקרא תכניות השלום והיישוב . זו אינתיפאדת השיבה אל הכותרות הראשונות אל הכפר, הבית והמפתח.

36 השנים בדרך לשיבה אל האדמה והחירות. זהו קולכם הרם, קול האינתיפאדה, הצדק והעצמאות. אין מקום כיום לנושא ולנותן, למזרחן ולפחדן. כל המסכות התפוררו תחת צעדיהם של ילדי האבן בג'נין, שכם וחברון, ברפיח ובמשולש החללים. המשיח כבר הגיע, נחת על כוכב המולד בבית לחם, והפגיז את גילה באבן שלו, והכריז על קריסת החטא הציוני וכי פלסטין לא תהיה גן עדן למתנחלים ולזרים. היא גיהינום תחת רגליהם ומעליהם, ומקום רענן ובטוח לבניה הכנענים. אל תאמינו פרט לדם שלכם וקול האבן שלכם, פרט לאלה אשר נפלו חלל למען אללה, ועונו והתפוצצו בחשכת הצינוקים ומחנות המוות כדי שתחיה פלסטין, ואל תאמינו פרט לפצועים שלכם, ולייסורי השמש, החלום, והפצצות אשר הילדים מחביאים בתיקים שלהם.

הו אנשי הפתח, נושאי ההבטחה האדירים,

כבר ניצחנו, ניצחנו ברגע הראשון, בו נזרקה האבן הפלסטינית המקודשת על האויבים. כבר הרגנו את האשליות הישנות שלנו ואת הלשון האבודה שלנו, כבר ניצחנו את הפלישה הפנימית המחלחלת בתוכנו. כבר שחררנו את עצמנו מהכיבוש, אשר בא לעיתים בצבא ובטבח, ולעיתים בלגיטימיות של שלום העבדים. שחררנו, באמצעות האינתיפאדה הזו, את העור שלנו מהפולשים, והניצחון הזה הוא הראשון, אשר נשיב באמצעותו את ההיסטוריה המזרחית אל תקופת הבגרות.

ואם יאמרו אחדים, כי האינתיפאדה היא הסדר, אל תשעו לדברים אלה, שכן מעשי הגבורה של עמנו, בעוד האינתיפאדה שלו ממשיכה וממשיכה, יהפכו את ההשמצה הזו לאוויר ותו לא. אין שיבה לאחור. תקופה שלמה קורסת עתה, וחלונותינו היו לרחבים יותר ומשקיפים על עולם חדש שלנו, הנמצא בבעלות הדם שלנו והחלטתנו.

המשך האינתיפאדה היא ההחלטה היחידה אשר תביא להחזרת הכבוד האנושי שלנו מהשפלה של מאה שנים של תבוסה והתמקחות.

המשך האינתיפאדה הוא בית המשפט היחיד הראוי להוצאה לפועל של הצדק בינינו ובין הסוג הזה של האויבים הטרוריסטים.

המשך האינתיפאדה היא הניסיון ההכרחי לבחירת האדם הערבי, אשר אינו מממש את בחירתו לאורך תקופה ארוכה עד אשר מבשיל תהליך יציקתו של האדם הערבי במסכה חדשה. המשך האינתיפאדה משמעותו, שאנו איננו חותרים לניצחון מהיר וזול, אלא לניצחון ולשחרור, אשר יחוש בפעולת ההמונים ובחלומות שלהם ויהיה מחובר לקיטור של הדם שלהם ושחרור הרצון שלהם.

המשך האינתיפאדה משמעותו, שאנו מרוויחים זמן, אשר אתה משלם אותו מאיזור הניטרליות עד להשתלבות בשורותינו, והזמן נוטל את כל האנרגיות הנצפות והשליליות מעמדות אלה הצופים והמהססים, ומסיסמא גרידא הוא עובר לאזור של הר געש מתפרץ.

המשך האינתיפאדה משמעותו ליווי מהלך ההיסטוריה על מנת שנדע כי אין עם לאורך ההיסטוריה אשר יכול היה לנצח ללא הקרבה וללא מחיר. האויבים החלו להבין כי הניצחונות שלהם היו מקריים באבן הבוחן ההיסטורית.

האחיות והאחים הלוחמים, בני פתח הגיבורים, הו יוצרי הניצחון, הו נושאי דגל החירות, העצמאות והשיבה. הו המתקדמים בשורות, מאז הירייה הראשונה אשר ירו אותה קבוצה קטנה של אלה המאמינים בריבונם, במולדתם, בעמם ובהנהגת מנהיגנו, והסמל שלנו, האח אבו עמאר, ועימו החללים המנהיגים, אשר אנו זוכרים אותם ברגעים האלה ההיסטוריים, כאשר ילדיהם בני דור הפתח נוטלים חלק במערכת האינתיפאדה הגיבורה, אשר מזכירה לנו את מערכת אל-כראמה, מערכת בירות ומערכות אנשי הפתח, אשר לא הסתיימו לאורך 36 שנים של מאבק והקרבה.

כן, האחים האחיות, בני ארגון פתח הלוחם, אתם נוטלים חלק בימים אלה באחת המערכות האצילות, הקשות והחזקות מאז ההקמה המנצחת , וזו מערכה על אדמת המולדת ובהתמודדות ישירה עם האויב. אנו נתקדם בשורות, כפי שנהגנו תמיד וכפי שלימד אותנו אבו ג'יהאד, אמיר החללים; סעד סאיל, כוכב מערכת בירות; כמאל עדוואן; אבו יוסוף אל-נג'אר; אבו סברי; אבו שראר המהולל; אבו איאד, איש הפתח הענק; השהיד אבו אל-הול וסמל התהילה, אבו עלי איאד. הו אתם הלוחמים אנשי הפתח, הו מי שנושא ביד אבן ובאחרת רובה. אתם, לבדכם, היורשים של אלו ושל ההיסטוריה הטהורה והזכה. אתם המופקדים על הדרך הזו, וזו הדרך של פתח. אתם הבנים של החללים האלה. אל תסכימו לכבד את זכרם בהתמקחות על גרגר של אדמה מאדמת המולדת.

זיכרון ההקמה מתקיים השנה כאשר עמנו נוטל חלק במערכה גורלית והוא מאוחד בחזית אחת, היא חזית העצמאות, חזית השיבה, חזית אל-קודס, והוא מפלס את דרכו בהנהגת תנועתכם החלוצה לעבר אל-קודס ולעבר העצמאות.

החגיגה שלנו השנה מתקשרת למרחץ הדמים הפלסטיני, בעוד תנועתנו ועמנו נוטלים חלק במערכה גורלית, מערכת העצמאות, מטילה על זיכרון ההקמה חשיבות מיוחדת. ההיסטוריה תהיה עדה לנאמנות של התנועה הזו לפלסטין ולעמנו, וההיסטוריה תהיה עדה לנאמנות שלנו לחללים שלנו, לפצועים שלנו ולאסירים שלנו. ההיסטוריה תהיה עדה לשורשיות של בני התנזים , השורשיות של הלוחמים והשורשיות של אנשי השטח של פתח, אשר על כתפיהם נמשכת מערכת האינתיפאדה האדירה, והיא אינה מחפשת טובת הנאה כלשהי, אינה מצפה לדבר, אלא לעצמאות. הצבא הזה של הלוחמים, אנשי פתח אשר התחנכו בתנועה הזו, אשר נתנו לה ולא לקחו ממנה, אינם שואפים אלא לחירות ולעצמאות, ואין להם מצפן אלא אל-קודס, השיבה והעצמאות. אחיזתם של אלה באבן שלהם ובהדק של הרובים שלהם תהיה חזקה, עד אשר יתממשו החירות והעצמאות.

הו האחיות, הו האחים, כאשר בחרה פתח את דרך השלום, בדרך אסטרטגית ולא טקטית, היא הדגישה פעם אחר פעם כי היא מוכנה לשלם את המחיר של השלום הזה, ובפועל היא שילמה ואמרה כי השלום הוא השלום הכולל והצודק המתקיים על בסיס הלגיטימיות הבינלאומית, וכי היא תנסה את הדרך הזו במסירות למען עמנו וחירותו, והיא הלכה בדרך הזו והתמודדה עם ההאשמות נגדה, הטלת הספק בה, הסילופים והקמפיינים, אשר לא עצרו רק בהאשמות. היא חרקה שיניים והדחיקה את פצעה בסבלנות ובנחישות מלאה למען אחדות עמנו, היא העניקה הזדמנויות בזו אחר זו וקיבלה הסכמים מרים, שבירים וחלשים. ולמרות שפתח הודיעה על תנאיה לשלום, שהם: זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים בהתאם להחלטה 194 למקומות מגוריהם ולבתיהם בפלסטין, בנוסף לזכותם לפיצויים, ונסיגה ישראלית כוללת עד לגבולות ה-4 ביוני, ושיבת אל-קודס לריבונות ערבית ופלסטינית, וזכותנו להקים מדינה, והגדרה עצמית, ופרוק ההתנחלויות, וסילוק המתנחלים, וסיום הכיבוש וכל השלכותיו, והיא אמרה, כי היא הולכת בדרך של המו"מ למימוש היעדים האלה, ואולם, אם היעדים האלה לא יתממשו, אזי הדרך של פתח ברורה והיא המאבק והלחימה בכל האמצעים והדרכים כדי לממש את הזכויות האלה. כבר היה מו"מ בקמפ דיוויד, אשר המשלחת הפלסטינית הלכה אליו, כשהיא מוכנה לחתום על הסכם בנוגע לסוגיות של הסדר הקבע על בסיס עקרונות היסוד הלאומיים.

ואולם, מה שקרה הוא שישראל הגישה הצעה, אשר מהותה אינה חורגת יותר מאשר הסכם לארגון מחדש של ענייני הכיבוש באדמות הפלסטיניות, וברק ביסס את עמדתו זו על הלאווים והקווים האדומים, אשר העלה וחזר עליהם לא פעם אלא מדי יום, כדי לדחוף אותנו להתייאש מאפשרות של נסיגה , וכדי שאנו נציע נסיגה מול הלאווים שלו, אשר באו לידי ביטוי כדלהלן: לא תהיה נסיגה לגבולות ה-4 ביוני 1967, ירושלים מאוחדת ובירת ישראל הנצחית של ישראל ולא יהיה צבא זר מערבית לנהר הירדן, לא לפרוק ההתנחלויות ולא לשיבת הפליטים.

מקצת מנכי הרוח בעמדות קבלת ההחלטות התכוננו לוויתורים פלסטיניים תחת הכותרת של "גישה מציאותית" ואי איבוד הזדמנויות על פי תפיסת אחדים. ייתכן שיסוד זה בלט בהסכמי הביניים, ואולם, הייתה תפיסה כי כל זה הינו זמני ונתון לשינוי ב הקבע ואין נזק בסבלנות וכו'. למרות ניסיון ההנהגה הפלסטינית מספר פעמים לדחות אותה ולהזהיר מפני עריכת הפסגה, אמריקה התעקשה על עריכתה מתוך רצון לרצות את ברק, השיחות האלה עסקו בסוגיות המרכזיות, אל-קודס, הפליטים, הגבולות, ההתנחלויות וכיוצא באלה.

ייתכן שהייתה בשיחות קמפ דיוויד חציה של הקווים האדומים והלאווים של ברק בעניין ירושלים והגבולות, ואולם, אחדים מהמשתתפים בקמפ , ואחרים, החלו לספר על ההזדמנות שנגלתה בקמפ דיוויד, ולגנות את יאסר ערפאת על דחייתו את ההצעות שהוצגו בפניו שם. בדחייתו ביטא אבו עמאר את העמדה של פתח, אשר ביססה לה ההיסטוריה, ולחם בכל הלחצים והאיומים, אשר אין להם גבול, ובקמפ דיוויד הסתבר כי ישראל רוצה להותיר את הכיבוש שלה על אל-קודס המזרחית עם מתן סמכויות אזרחיות לפלסטינים, שתהיינה מוחלות על חלק מהשכונות, והותרת ההתנחלויות בגדה וברצועה תחת הסיסמא של "חילופי" שטחים, וביטול זכות השיבה של הפליטים, וקטיעת חלק מים המלח וסיפוחו. כמו כן, הותרת השליטה הביטחונית על חלקים אחרים והותרת בסיסים צבאיים, שמירה על קווי אורך ורוחב לצרכים צבאיים, וכן סיפוח רצועה לאורך הגבול עם ירדן, שימוש בשמים הפלסטיניים וקיומה של נוכחות בגבולות, במעברי הגבול האוויריים, היבשתיים והימיים, ושליטה על האקוויפרים, וכפיית הסכם כלכלי שיותיר את הכלכלה שלנו קשורה לישראל. זה מהות ויסודות ההסכם אשר הוצע לפלסטינים, ואשר אחדים סברו שהוא הזדמנות שאבדה? זה בראייתנו הזדמנות ישראלית שאבדה ולא פלסטינית!!

כל לוחם בקרב עמנו וכל אדם השוקד בקרב העם הזה כבר הבין, כי אין מנוס ממעבר לשלב חדש, ובפועל, החלו העניינים להצטבר על אדמת המולדת, וגברה מורת הרוח הפלסטינית לאחר שעמנו המתין זמן רב למו"מ על הסדר הקבע ונתגלה כי מה שהוצג היה תמיכה בכיבוש. והנה, לאחר תוקפנות שרון נגד מסגד אל-אקצה, פוצץ את מהפכת הזעם, הדיכוי וההשפלה, אשר כוונו כלפיו לאורך השנים הקודמות, ועמנו  קם ואת הראשונות בשורותיו תופסים בני פתח, פעילי הארגון בשטח, באינתיפאדה עממית גיבורה. זה הדור המנוסה במאבק על צורותיו השונות, המנוסה באינתיפאדה של שבע שנים ולו ניסיון במאבק המזוין במשך 30 שנה. בני פתח החלו באינתיפאדה הזו והיו האבירים, והם עדיין כאלה, ולהם אומץ של החללים הלוחמים אשר נפרדו מאיתנו למען תחיה פלסטין. פתח הצליחה לנהל את המערכה באופן ראוי לציון והערכה. כמו כן, הושיטה את ידה לכל האחים והחברים בארגונים הפלסטיניים, וקיבצה אותם מסביב לשולחן אחד, וזאת, לאחר שלא נאספו יחדיו במשך 25 שנה כפי שהם היום בימים אלה, והוקמה מסגרת הכוחות הלאומיים והאסלאמיים במישור המרכזי הלאומי, ובמישור של האזורים והמחוזות, והם התעקשו על הוצאת קריאה אחת לארגון הפעילויות בשטח של האינתיפאדה.

כן, הו האחיות והאחים, הו הלוחמים האצילים, הו נושאי האבן, הו ההולכים כל יום לפגוש את הכוחות הישראליים עם האבן שלכם והאמונה שלכם, הו הנושאים את בקבוקי המולוטוב, הו אלה שחוסמים את הכבישים העוקפים, הו האוחזים את הנשק, הו האבירים הגיבורים, האחים חוסיין עביאת, מחמוד אל-עמסאווי, אל-ענאתי, אל-מגרבי ועבד אל-ראזק, הו הנלחמים בגאווה אצילה של פתח, הו הדוחים את טובות ההנאה, ואינם חוששים מהכיבוש הפושע ועדרי המתנחלים, הו אלה שיצרו משמעות לאומית אצילה לנשק, הו אתם הנוטלים חלק במערכת החירות והעצמאות, אל תסכימו שאיש יחסום בפניכם את הדרך בטענה כלשהי.

האינתיפאדה הגיבורה והמבורכת אינה התפרצות עממית לחודש או חודשיים כפי שאחדים רצו, אלא דרך אסטרטגית להיחלצות מהכיבוש, כדי לגרש את המתנחלים ולהשיג עצמאות. זו הדרך הקצרה ביותר להשיג את זכותנו לחירות, לעצמאות ולשיבה. לאיש אין זכות להתמקח על הדם שלנו, על הפצועים שלנו ועל הסבל של עמנו. לא להסכם חלקי כלשהו פה במקום זה או אחר. האינתיפאדה בהנהגת פתח ביססה שלב היסטורי חדש והסירה לתמיד את הכיסוי מעל השלב ההיסטורי, ולא ניתן לסכל את מהלך ההיסטוריה או להשיב אותה בחזרה. האינתיפאדה וההתנגדות הן הדרך של עמנו, הן היכולות לבדן להפוך את מחיר הכיבוש ליקר ובעטיין יטו אוזן שליטי ישראל ויסתלקו כפי שהסתלקו מדרום לבנון.

תנועת פתח, בעוד היא מציינת 36 שנה לתחילת המהפכה הפלסטינית המזוינת בהנהגתה משנת 1965, מדגישה את העובדות, העקרונות והיסודות הבאים:

ראשית: האינתיפאדה העממית וההתנגדות הן הדרך האסטרטגית של עמנו, בה דבקה תנועת פתח ותמשיך בה, עד לסיום הכיבוש ומימוש השיבה והעצמאות.

שנית: האירועים והניסיון הוכיחו, כי אין תועלת בשולחן המו"מ כאשר אין אינתיפאדה ואין פעילות לוחמת בשטח, אלא, שולחן המו"מ הופך לשולחן של תחנונים שאינו ראוי לעמנו, והחשוב מכך, שאינו מביא לכל תוצאה, שכן המו"מ בדרכו הקודמת הגיע לדרך ללא מוצא. לכן, העיקרון החדש, אשר ביססה אותו האינתיפאדה, הינו, שהאינתיפאדה היא תנאי להצלחת המו"מ. בעניין זה תנועת פתח מדגישה את התנגדותה לכל תנאי, או מגבלות, או הבנות, או הסכמים, שיציבו תנאים להפסקת האינתיפאדה, וכל ניסיון מסוג זה ייתקל מצידה של תנועת פתח בכוח שאיש לא חזה.

שלישית: תנועת פתח מדגישה, כי המו"מ חייב להתנהל על יסודות חדשים, ובראשם, הרחבת החסות הבינלאומית על מנת שתכלול את האיחוד האירופי, רוסיה, סין והאו"ם, וכן אג'נדה חדשה, שתקבל ביטוי בלוח זמנים חדש לשם יישום החלטות הלגיטימיות הבינלאומית וסיום הכיבוש הישראלי.

רביעית: תנועת פתח מדגישה, כי תנאי השלום האמיתי יהיו על בסיס נסיגה ישראלית כוללת לגבולות ה-4 ביוני, כולל העיר ירושלים, זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לבתיהם ולמקומות מגוריהם, ושחרור כולל של האסירים. תנועת פתח רואה בכל הסכם, העומד בסתירה לתנאים אלה, או שאינו מספק אותם, כהסכם שאינו מייצג את התנועה, ואינו מייצג את עמנו באופן מוחלט, והיא לא תכיר בו.

חמישית: תנועת פתח מדגישה את הצורך לארגן מחדש את המבנה הכלכלי, כך שהכלכלה שלנו תהיה מבוססת על כלכלה של העמידה האיתנה וההתנגדות, ולא כלכלה של צריכה הקשורה לישראל ושייכת לה. במסגרת זו, תנועת פתח מודיעה על חרם כולל על כל סוגי הסחורות הישראליות, ובפרט אלה שיש להן חלופה לאומית בשוק הפלסטיני, ואנו קוראים לפעיליה ולבניה להחרים לאלתר את כל המוצרים הישראליים, ולא להתמהמה בכך, ולראות ב-1 בינואר 2001 את תחילתו של חרם במישור של כל חבר, תומך ופעיל בתנועה הזו.

שישית: תנועת פתח, כאשר היא מברכת את האחים הפועלים במנגנוני הביטחון הפלסטיניים, ומחזקת את ידיהם כשהם מבצעים את חובתם הלאומית והפתחאווית, במערכה המפוארת הזו, מדגישה את הצורך, לסירובם באופן מוחלט לתיאום הביטחוני ולסיורים המשותפים. כמו כן, היא קוראת להם למלא את תפקידם במערכה ההיסטורית הזו, אשר עמנו מנהל ובראשו התנזים ותנועתנו, וקוראת להם להתעמת ולהילחם במסע החיסולים הישראלי, אשר עלה בחייהם של מספר פעילי פתח והשייכים לכוחות האחרים, רובם באיזורים הנמצאים תחת ניהולה של הרשות הלאומית הפלסטינית. במסגרת הזו, אנו מביעים תמיהה על כך שהמנגנונים הביטחוניים אינם מקיימים פעילות מעצרים נרחבת ומביאים למשפט את הסוכנים, החשודים והמרגלים אשר הם חלק מהכיבוש.

שביעית: תנועת פתח קוראת לרשות הפלסטינית לבחון מחדש את המבנה שלה ואת התנהגותה המדינית, הכלכלית, הפיננסית, המנהלית, הביטחונית והצבאית, באופן שישרת את הקו של האינתיפאדה וההתנגדות. התנועה מדגישה את החשיבות של סוגיית הנשיאה באחריות והתשאול והרחקת המשחיתים והמושחתים מעמדותיהם, מתוך הוקרה לחללים, לפצועים, לאסירים וללוחמים.

שמינית: התנועה קוראת לפעיליה לקיים את חובתם, לדאוג ולבקר את משפחות החללים, ולדאוג לפצועים ולאסירים, ולחבק את הלוחמים, ולהפעיל את תפקיד הועדות בכל המקומות ולהשתתף בכל הפעילויות הלאומיות של האינתיפאדה המבורכת.

האינתיפאדה הזו מדגישה את החשיבות של הפעלת המסגרות, המוסדות והארגונים השייכים לתנועה ובכל הרמות, על מנת שימלאו את תפקידם באינתיפאדה הזו, ואין זה מקובל שאיש יתפוס את תפקיד הצופה או המשקיף מרחוק, המבקר או הלאה, הזועף או העצלן. המערכה הזו מדרבנת את כולנו להתעלות מעל הפצע שלנו, לרסן את עצמנו ולצעוד בדרך של החללים, הלוחמים והאצילים. הנחישות שלנו נובעת מהחללים ומעמנו, ואין הכרח שניקח דוגמה מאותם המושחתים הגנבים וממי שהשיגו עמדות וטובות הנאה ללא זכות.  יבוא היום והלוחמים יבואו בחשבון עם אלה, ואולם אנו איננו רוצים להסיט את המערכה, ואין משמעות הדבר, שאנו משלימים את ההתנהגות הסוטה של "אחדים" מהמישור המדיני, הביטחוני, המנהלי או הפיננסי. על מוסדות התנועה למלא את תפקידם בהתוויית מדיניות התנועה ובפיקוח על תפקודה, בבקרה אחריה ובהנהגת המאבק שלה. חלק מהגופים הפכו להיות פורמאליים גרידא.

אם האינתיפאדה בכוח ובמרץ שלה לא הצליחה להניע חלק מהמסגרות , מה נדרש כדי להניע אותן או להביא אותן להיות כשירות ?

הלוחמים בשטח הם הפנים הזורחות של התנועה הזאת, והם הדם החדש בה וזכותם שמסגרות ההנהגה של התנועה בכל המישורים ידאגו להם.

הו אנשי הפתח הלוחמים, זה הזמן הפתחאווי, זה הזמן שלכם, זה הזמן של המאבק ברחובות ובכיכרות, זה זמן הנתינה, זה הזמן לאחדות התנועה, זה הזמן לאינתיפאדה ולהתנגדות. אתם אלה שינצחו בסוף, אתם יוצרי האתוס הפתחאווי, אשר ישלוט בהיסטוריה של התנועה שלנו ובעמנו באותיות של אור, באמצעות מסע הלפידים של פתח. הו יוצרי הניצחון, אתם רשמתם הישגים גדולים באינתיפאדה הזו, והיא עדיין בראשיתה, והחשובים שבהם:

עמנו ותנועתנו הוכיחו בראש ובראשונה, כי אין אסיר ש לשולחן המו"מ, ההצעות והתכתיבים של אמריקה וברק, אלא דרך המאבק שלו בידיו, והוא הוכיח, שהוא יכול ליצור את הדרך הזו באופן מעשי.
האינתיפאדה הוכיחה, כי מאגר המאבק והכוח הלאומי של עמנו אינו נדלה, וכי תנועתנו מטעינה את עצמה בחיים, במאבק ובלאומיות השורשית ברגע המכריע וההכרחי, וכי היא תנועה אשר תופסת את הרגע ההיסטורי ומפעילה אותו בכל המרץ, החיוניות והכוח. האינתיפאדה הוכיחה את הנאמנות הפתחאווית לעקרונות, לחללים, להקרבה, לעם ולמולדת והדגישה, כי שבע השנים אשר עברו לא השפיעו על הלוחמים האמיתיים ולא החלישו את הגחלת של המאבק בנפשותיהם ו הדגישה כי הלוחמים האלה מקרב הקאדרים, הפעילים, החברים והלוחמים בשטח, הם הנאמנים לעם ולמולדת. האינתיפאדה הזו, שבה התפקיד הפתחאווי הינו חלוצי, החזירה את הפנים המקוריות של התנועה ושל ההיסטוריה שלה ובחנה מחדש את המשמעויות השורשיות של התנועה הזו. האינתיפאדה הזו הדגישה, כי המצפן של פתח הוא אל-קודס, השיבה והעצמאות.
האינתיפאדה הצליחה לחזק את האחדות הלאומית בין הקבוצות והשכבות השונות של העם הפלסטיני, מפלגותיו, פלגיו וכוחותיו הפוליטיים והיא  איחדה את העם ברשות השלטונית שלו, בהנהגתו ובכוחותיו והיא החזיקה את ערכי הסולידריות, המאבק וההקרבה והדגישה את אחדות המאבק נגד האויב האחד.
האינתיפאדה החזירה את המעמד של עמנו והבעיה שלו לליבם ולשכלם של הערבים, לאחר שהוא נעדר בגלל ההסדר המדיני, המו"מ וההסתה אשר הייתה בעולם הערבי נגד פתח והרשות . האינתיפאדה השיבה את ההערכה לבעייתנו ולתנועת פתח במולדת הערבית. האינתיפאדה הצליחה להניע את הרחוב הערבי, דבר אשר לא חזינו בו מזה שלושה עשורים, והיא הצליחה להביא לעריכה של הפסגה הערבית ללא קשר לתוצאותיה וכן הפסגה האסלאמית. האינתיפאדה הציתה את האש ברחוב הערבי, וזירזה את אמריקה לשרם אל-שיח' כדי להביא לקבורתה של האינתיפאדה, ולשמירה על המשטר הערבי, וחובה עלינו לשמור על המצב החדש שהשגנו אותו בעולם הערבי באמצעות האינתיפאדה הזו, ולחזק את הקשר של תנועתנו עם המפלגות, ההתאחדויות, האיגודים, העמים, המדינות והממשלות הערביות. עלינו להימנע מכל פגיעה באחינו הערבים באמצעי התקשורת ובמהלך התהלוכות שלנו, משום שאנו זקוקים לאחינו הערבים ומתוך ביטוי הוקרת התודה שלנו על עמדתם לצידנו.
האינתיפאדה החזירה והבהירה את המציאות של המצב הקיים לאחר הטעיית דעת הקהל הבינלאומית, שסברה כי השלום כבר הגיע וכי נשאר לדון על בעיות חלקיות פה ושם. האינתיפאדה הגיעה כדי לחשוף לעולם שעמנו וארצו עדיין תחת הכיבוש הפושע, וכי עמנו נתון להתקפה ומבוצעים נגדו פשעים ומעשי טבח וכי ממשלת ברק, אשר התיימרה לדבר על שלום, חשפה את פניה האמיתיות, וזו ממשלת פשע וטרור מדינה מאורגן, והיא הדגישה, כי העם הפלסטיני הוא קורבן של הכיבוש, ההתנחלות והייהוד. כמו כן, האינתיפאדה חשפה לעולם כולו, כי עמנו לא יחיה עם הכיבוש והמתנחלים, וכי זכותו להתנגד לכיבוש בהתאם לכל הנוהגים והחוקים הבינלאומיים.
האינתיפאדה הוכיחה וחשפה, כי על העם הישראלי לבחור בין הכיבוש, ההתנחלות וההתנכרות לזכות הפליטים לשיבה, לבין השלום, הביטחון והיציבות. האינתיפאדה וההתנגדות הדגישו, כי ישראל, על הכיבוש שלה ומתנחליה, לא תיהנה מביטחון ושלום, וכי התנאי לכך הוא סילוק הכיבוש וההתנחלות ואישור זכות השיבה לפליטים הפלסטינים. האינתיפאדה הוכיחה כי עמנו יכול להפוך את מחיר הכיבוש ליקר בכל המישורים.
האינתיפאדה הוכיחה את עומק ושורשיות ההשתייכות לעמנו הפלסטיני בפלסטין של 1948 בתוך הקו הירוק, ועמנו שם הוכיח כי הוא עם הפועם בחיים, מאבק והקרבה, והאירועים שם הוכיחו, כי אל-קודס תופסת מקום של הלב בגוף הפלסטיני וכי הגיאוגרפיה מתבטלת בנוגע לפלסטינים, כאשר הדבר קשור לרוחה הנצחית של אל-קודס. תנועתנו, בעודה רוכנת מתוך כבוד והאדרה של חללי עמנו בפלסטין 48', פצועיו, אסיריו ולוחמיו, היא מדגישה כי עמנו אחד, הדם שלנו אחד והגורל שלנו אחד. כמו כן, האירועים הוכיחו, כי עמנו בפזורה ובגלות, קובע את עמדתו הלוחמת בכל ההיבטים באינתיפאדה הזו, ולכן סיסמת השוויון, השיבה והעצמאות מאחדת את עמנו כולו ומקבצת אותו תחת היעדים האלה.

הו אנשי הפתח הגיבורים, זו הדרך אשר פרצה אותה תנועתכם לפני 36 שנה וזו השבועה אשר נשבעה למען שחרור המולדת והקמת המדינה ומימוש זכות השיבה. הנה אתם היום מגשימים את החלום הזה והופכים אותו למציאות, ואתם היום עומדים על סיפה של אל-קודס, מתוך שבועה שהם ייסוגו לגבולות ה-4 ביוני וסיסמאותיהם אינן מוליכות אתכם שולל.

הם ייסוגו מאל-קודס והפליטים ישובו ונקים את מדינתנו החופשית בזרועותינו הלוחמות והחופשיות, מדינת בני החורין, מדינת החלום. הו הלוחמים, ודי בחללים שבנו והם היקרים ביותר מכולנו, הם הפכו את החלום למציאות, אל תרפו אצבעותיכם מההדק ואחיזתכם באבן, גלו סבלנות והרוצחים האלה ייסוגו ויצאו מארצנו כפי שיצאו מדרום לבנון, ואם לא כן הם לא יטעמו את טעם הביטחון, השלום והיציבות.

מכותיכם תתחזקנה והאינתיפאדה תוסיף ותמשיך, אל תאבדו את ההזדמנות ההיסטורית הזו בשל הבטחות מפה ומשם, ואל תכבו את הלפיד של המהפכה היוקד בדור הצעיר הלוחם, ואל תסכימו להתמקחות על אחיכם ובניכם החללים, הפצועים, האסירים והסבל של עמנו, המשיכו במאבק, התעלו מעל פצעיכם הפרטיים והסבל ואל תשימו לה לפילוסופים של הוויתורים ובעלי התיאוריות של קמפ . החליטו בפעם זו ובפעם האחרונה על סילוק הכיבוש וסיום הסבל וההשפלה. אל תקשיבו לבעלי טובות ההנאה ומה שאומרים ומעריכים תחת הסיסמא של "הגישה המציאותית" וההשלמה למה שמציעים שליטי ישראל, הם מגנים על טובות ההנאה ולא על דמכם ועל המולדת.

הו אנשי הפתח בכל מקום, נמשיך באינתיפאדה ונסלים אותה, ונמשיך איתה בדרך לכיוון אל-קודס, והיא הדרך הקצרה ביותר לעבר אל-קודס, השיבה והעצמאות, ונהפוך את ציון הקמת ואת ציון האינתיפאדה הגדולה הראשונה, להזדמנות לחיזוק ולהסלמת האינתיפאדה, ולדחוף אותה קדימה, כדי להביא אותה בתחילת ינואר 2001 לנקודת האל חזור, וזאת מתוך נאמנות לדם החללים האדירים, חללי האינתיפאדה הגיבורה, ומתוך נאמנות לפצועים הגיבורים ולאסירים בני החורין בסופו של דבר, ואנו נחדש את השבועה להמשיך את האינתיפאדה העממית עד העצמאות, השיבה וסיום הכיבוש.

התהילה לחללים הזכים,

ההחלמה לפצועים הגיבורים,

החירות לאסירי החירות,

הניצחון לאינתיפאדה והברכה לעמנו האדיר,

זו מהפכה עד לניצחון.