בריחת המוחות: החמ''ד מאבד 96 אחוזים מהמחוננים שלו עד התיכון  

הכתבה המלאה בכיפה https://g.kipa.co.il/1124706/r/

במשך שנים אהב הציבורי הדתי לאומי לטפוח לעצמו על השכם ולהתגאות באיכות ובמצוינות של תלמידיו. גם היום, בתי הספר הדתיים מובילים בממוצעי הבגרויות הגבוהים, ומדורגים גבוה ברשימות המתפרסמות מדי שנה. אך למרות הנתונים היפים, מבדיקה של חדשות כיפה עולה כי קיימת בעיה עמוקה סביב הטיפול במחוננים במוסדות החמ"ד.  

כל הורה משוכנע שהילד שלו גאון, אבל כשאנחנו עוסקים במחוננים ככל הנראה אנחנו כנראה לא מדברים על הילד שלכם, שכן רק שלושה אחוזים מהאוכלוסייה מוגדרים כמחוננים, לרובם יש IQ מעל 130 נקודות.

בכיתה רגילה, ניתן יהיה לזהות את המחונן פעמים רבות דווקא כתלמיד המתוסכל והמשועמם, זאת בשל מחסור בגירוי אינטלקטואלי ובאתגרים לימודיים. לפעמים דווקא התלמידים המחוננים יקבלו את הציונים הנמוכים במבחנים, "הוא לא יפריע בכיתה אבל אם הוא לא יקבל מענה, אז הוא יקרא ספר באנגלית מתחת לשולחן ויבזבז את הזמן שלו", מנסה "להרגיע" זאב יבניאלי, מומחה לתחום, ומסביר שזוהי הסיבה המרכזית לכך שישנה חובה לזהות את התלמידים המחוננים בשלב מוקדם ולהשאיר אותם במערכת תומכת לאורך כל שנות הלימודים. 

רק אחד מ-17 מחוננים בתיכון - תלמיד החמ"ד

מנתונים שהגיעו לידי חדשות כיפה, עולה כי מספר תלמידי החמ"ד, בבתי הספר היסודיים המשתתפים בתכניות למחוננים, עומד על 2,304 תלמידים. מדובר בכ-19 אחוזים מכלל המחוננים בגיל זה בישראל, שיעור גבוה משמעותית מחלקם של כלל תלמידי החמ"ד במערכת החינוך. 

עם המעבר לחטיבות הביניים צונח מספר תלמידי החמ"ד המחוננים ל-738 תלמידים, שמהווים כ-11 אחוזים מתוך כלל מחונני חטיבות הביניים בישראל. המצב מחמיר אף יותר בגילאי התיכון, שם לומדים רק 92 תלמידים, פחות מ-6 אחוזים מכלל המחוננים בשכבת הגיל.

92 המחוננים במוסדות החמ"ד התיכוניים, מהווים ארבעה אחוזים בלבד מתוך מספר המחוננים הדתיים שהחלו את המסלול אי אז בבית הספר היסודי, קרי - 96 אחוזים לא שרדו, גם לעומת הנתון הארצי שעומד על קצת יותר מ-12 אחוזים מדובר בנתון שצריך להדיר שינה מעיניהם של ראשי החינוך הממלכתי דתי.

בשיחה עם חדשות כיפה, מבהיר בכיר במשרד החינוך כי הירידה במספר המחוננים במעבר מבתי הספר היסודיים לחטיבות הביניים קיימת בכל המגזרים ולא רק בציבור הדתי, כשהסיבות המרכזיות לכך הן לחצים חברתיים, הרצון להיות "מקובל" וגם העומס של מבחני הבגרות בכיתות הגבוהות. לדבריו, יש סיבות ייחודיות לאחוז הגבוה של מחוננים הדתיים שמוותרים על מסגרת ההמשך בחטיבה ובתיכון.

לדברי הבכיר במשרד החינוך, הגורם הראשון לירידה הוא ההליכה של הבנים לישיבות תיכוניות ושל הבנות לאולפנות, שם לא מאפשרים להם ללמוד במרכזי המחוננים. גורם נוסף הוא העובדה כי פעמים רבות, במיוחד בזרם התורני, מסגרת המחוננים לא תואמת למה שההורים רוצים. מה שהיה תקין מבחינתם בכיתות הנמוכות, מתחיל להפריע בחטיבת הביניים ובתיכון. הבכיר מציין שהדבר המשמעותי יותר שמפריע להורי המחוננים לשעבר הם הכיתות המעורבות בין בנים לבנות: "לפעמים עוד בגיל האיתור ההורים אומרים כי אם הכיתות מעורבות אז הם מוותרים על המסגרת". אחוז ניכר מ"פרישות" המחוננים נובע מתכנים לימודיים העוסקים בתיאוריות הבריאה וניתוח טקסטים שכתבו פילוסופים לא יהודים - תכנים אותם מבקשים ההורים למנוע מילדיהם.

חוג רובוטיקה - זה לא פתרון למחוננים

זאב יבניאלי, מורה למחוננים העוסק בשנים האחרונות בפיתוח תכניות והכשרת מורים לשילוב מחוננים בכיתות רגילות, טוען כי בבתי הספר לא יודעים איך להתייחס לאותם תלמידים: "בהרבה מוסדות אומרים שהם יודעים מה זה מחוננים, אבל אף אחד לא באמת למד על זה. כל מוסד שמוסיף לשם שלו 'מצוינות' או שמביא חוג רובוטיקה ישר חושב שהוא נותן מענה למחוננים - זה פשוט לא נכון". 

"נכון, משרד החינוך עובד על השתלמויות למורים המסבירות מה זה 'מחוננים', וזה מחלחל לאט לאט", אומר יבניאלי, "אבל מורים לא יודעים מה עושים עם ילד מחונן בשעה הפרטנית. כמה מחוננים מקבלים הכוונה ליכולות שלהם בשעה הזאת? יש גם כאלה שאומרים למחונן: 'סיימת מהר את החומר אז תעזור למורה או לילדים אחרים', זה חשוב לעזור אבל זה לא התפקיד שלו. זאת נקודה שהרבה טועים בה".

מחונן בגיל ההתבגרות שלא מקבל מענה יכול להגיע לתת-הישגיות 

יבניאלי, בעברו תלמיד מחונן בישיבה תיכונית והיום מורה בעצמו בכיתת מחוננים באמית בר אילן בפתח תקווה, מבהיר כי "אנחנו עלולים לפספס את התלמידים הללו. המחונן הוא סוג של 'משאב לאומי' - עכשיו משקיעים בו ואחר כך הוא מחזיר את זה בתעשייה ובאקדמיה. יש עניין של מוטיבציה ושל עבודה קשה לאורך זמן - ככה מעידים כל זוכי פרס נובל, והדברים הקוסמטיים החיצוניים - פה האקתון, שם תחרות - זאת לא העבודה היום יומית שהם צריכים. בשביל להבין מה הם צריכים, חובה ללמוד את זה. בשלב מסוים הם צריכים את 'קבוצת השווים' שלהם, ולכן בתקופה של הישיבה התיכונית והאולפנה לא קל להם, למרות שהם יכולים להתאפק ולהיות שקטים עד הצבא והתואר. בינתיים זה יתבטא בכך שהם יעשו יותר סיומי מסכת מאחרים כי הם רוצים להתמיד בכל דבר, אבל הזיהוי והליווי, ולא ברמה החד פעמית - חסרים".  

אנחנו גוזרים עליהם ועלינו בינוניות

מחקרים רבים מראים שילד שלא נמצא במסגרת שממצה את יכולותיו משלם על כך מחיר כבד: "מחונן בגיל ההתבגרות שלא מקבל מענה יכול להגיע לתת-הישגיות", טוען יבניאלי ומסביר כי, "כמו שתלמיד עם לקויות למידה יכול לשרוד בעזרת שיעורי עזר ותמיכה בבית, אבל עדיין יהיה לו קשה בלי הכרה והבנה של המערכת, כך גם המחונן".

רובד נוסף שצריך להטריד אותנו נוגע להסתכלות רחבה יותר על המחוננים בוגרי המגזר הדתי. כשהם לא מקבלים את הכלים המתאימים כדי ללמוד, לחקור ולפתח את יכולותיהם הגבוהות, אנחנו גוזרים עליהם ועלינו בינוניות ומה יודע אם פספסנו את ישראל אומן ועדה יונת של הדור הבא.

אז מה צריך לעשות עכשיו כדי לעזור למחוננים האלה?

"הדבר הכי משמעותי שצריך לעשות זה חשיבה מערכתית", מבהיר יבניאלי, "אין כאן עניין של מי זוכה במחונן, הישיבה התיכונית או מרכז המחוננים, אנחנו מדברים על צורך של ילד וכולם צריכים להושיט יד - הילד זקוק לכולם. זאת לא תחרות. אגף המחוננים הוא המומחה לתחום, אז תנו למקצוענים לעבוד ותבינו שאף אחד לא מאיים על האחר.