עם מדים ומברשת: הכירו את ציירת הגרפיטי הצבאית  

צלם צבאי, זמרת צבאית, קוסם צבאי, כל התפקידים האלה ואחרים משונים לא פחות, קיימים בצה"ל רשמית, אבל דווקא ציירת צבאית אין. מי שמתכוונת לשנות את המצב הזה היא בת שבע שניידר, שהתגייסה לשירות כסמב"צית בבסיס צאלים והיום היא מציירת ציורי קיר בבסיסי צה"ל בכל הארץ. כמה מהם אפילו עצבנו אנשים, כמו אלה שציירה בבסיס "עזה הקטנה" - בסיס האימונים ליחידות מובחרות שמדמה את עזה עבור הלוחמים. צפו בסרטון:

"באימונים כאן הם אמורים להרגיש מוחשית בעזה עצמה, ויש כאן המון ציורים בסגנון של כפר ערבי, עם כתוביות בערבית", מספרת שניידר. "לצערי אנשים לא כל כך מבינים למה אני מציירת את דגל פלסטין ודגל חמאס, ויוצאים עליי. הם לא מבינים שאני מציירת את זה ממקום טוב, שזה עוזר לאימונים של לוחמים. הלוחמים גם כותבים לי 'המון תודה על הציורים שלך', ו'זה גורם לנו להרגיש יותר מוחשית בעזה, זה עוזר לנו באימונים'. אז אנשים שלא מכירים את המקום קצת מתעצבנים עליי, אבל אז אני מסבירה שזה מקום שמדמה את עזה - והם נרגעים ואומרים 'אוקיי, איזה מוכשרת את, כל הכבוד, תמשיכי'".

שניידר (19) משלבת את התחביב הגדול שלה עם התפקיד המקורי שלה כסמב"צית. כשהיא מסיימת משמרת של 12 שעות, היא חושבת על מה היא מתכננת לצייר. על שעות שינה היא מתחשבנת אחר כך. "היו כמה פעמים שנשארתי בבסיס בשבוע בית שלי, כדי לסיים ציורים. כי אני כל כך אוהבת את זה", היא מספרת. "מעבר לזכות שאני מרגישה, אני מרגישה שאני עושה משהו מיוחד שלא עשו לפניי. זה שווה הרבה יותר מעוד שעת שינה או עוד יום בבית".

בת שבע שניידר(צילום: ירון שרון)

ידעת שאת רוצה להיות ציירת צבאית? איך ניגשת לזה בכלל?
"לפני שהתגייסתי פחדתי שאני לא הולכת ליצור. רציתי למצוא דרך לשלב את הציורים שלי בשירות, והפריע לי שאני מתגייסת למקום שאין בו שום פלטפורמה לציור. אין בו מקום ליצירה מהסוג שלי כשיש מקום לזמר צבאי, לספורטאי מצטיין, שיכולים להמשיך את היצירה שלהם תוך כדי השירות".

אז מה עושים? בכל זאת זה צה"ל, יש חוקים מאוד ברורים.
"התחלתי לצייר שלטים ליחידה שלי וראיתי שאני ממש נהנית מזה. ואז באתי למ"פ שלי ואמרתי לו שאני רוצה לצייר ליחידה. סיכמנו שאני הולכת לצייר על המכולה שלנו. אחרי חודשיים בערך הביאו לי צבעים, הביאו לי מברשות, הכול. באתי עם סקיצות מוכנות עם רעיונות שלי, התחלתי לצייר, והתלהבו מזה בטירוף. את הכל תיעדתי ברשתות החברתיות וקלטתי שזה מקבל יחס הרבה יותר נלהב מאשר הציורים שאני עושה על קנבס לעצמי".

בת שבע שניידר ליד יצירה שלה(צילום: ירון שרון)

העירו לך פעם? נענשת על זה שציירת?
"אף פעם לא נענשתי על הציורים שלי, הכל מאושר. בהתחלה הרס"רים לא אהבו את זה בבסיס, בהתחלה היה רס"ר שהתעצבן ורצה למחוק את המכולה, אבל אמרו לו מהר מאוד 'תירגע'. וזה מבורך, כאילו, זה לא סתם מישהו שבאה וליכלכה. זה מבורך, זה נותן צבע, זה נותן שמחה. התגובות מטורפות מכולם וזה מרגש אותי".

לשניידר יש שגרת עבודה מאוד מסודרת. הציור הוא הנאה, אבל הוא דורש המון עבודה ותכנון מראש, בוודאי כשמדובר בציורי קיר. לפני שהיא ניגשת לקיר לצייר היא צריכה לקבל אישור מלמעלה, להכין סקיצות ואת הכול היא עושה לבד. "הרבה שואלים אותי אם הם יכולים לבוא לעזור לי או לצייר איתי, אבל זה קשה לי. אני מרגישה מאוד מחוברת לציורים שלי. קשה לי לחשוב שמישהו צייר את זה ולא אני. זה כמו שזמר לא ירצה שמישהו ישיר שורה בשיר שלו. אני פרפקציוניסטית מאוד, עד הסוף, עד הפרט הכי קטן, ואני מעדיפה לסיים בעצמי".

ציור של שניידר(צילום: ירון שרון)

כמה זמן לוקח לך לצייר ציור קיר?
"ציור ממוצע לוקח לי יומיים של עבודה, אבל זה כשאני נכנסת לזה. אם לא היה צריך לישון הייתי יכולה לצייר 24 שעות, באמת. אני יכולה לסיים ציור גדול ב-3 ימים בערך".

מה הקיר הכי גדול שציירת עליו?
"אני חושבת שהגעתי ליותר מ-10 מטר, זה לקח לי שבועיים ובשבילי זה המון זמן. אני רוצה להגיע לגדלים הרבה יותר מרשימים מזה. אני רוצה להגיע גם ל-20 מטר, אם אפשר. מצדי לכסות בניינים, אם רק ייתנו לי. אני מאוד אוהבת את זה, אני רוצה שיראו את הציורים שלי ממש מרחוק".

מתוך הוידאו(צילום: ירון שרון)

שניידר כבר הספיקה לצייר בבסיס גבעתי, בבסיס צאלים ובעזה הקטנה, והפרויקט הבא שלה הוא לצייר בבסיס הקריה. "פונים אלי מכל הבסיסים בארץ, מתקשרים אלי נגדים ורס"רים, 'את חייבת לבוא לצייר אצלנו, את חייבת להגיע'", היא מספרת בהתרגשות. "מאוד הופתעתי להגיע לבסיסים בארץ. הופתעתי שהם פחות נעימים לרוב, יש משהו קצת אפרורי לצערי. אני יודעת שצה"ל זה צבא והכל, אבל התבאסתי לראות שיש מקומות מאוד מוזנחים, לא צבועים, הכל לבן ומתקלף. ספציפית בבסיס שלי ראיתי את זה כשהייתי נכנסת לחדר האוכל, ולא נעים לאכול כך. ואז ראיתי, אחרי שציירתי בחדר האוכל, שפתאום אנשים נשארים יותר זמן בחדר אוכל, עוצרים רגע ומסתכלים. אני חושבת שזה ממש משמעותי, כי אווירה זה דבר מאוד חשוב, בסופו של דבר זה משפיע על הביצועים של הצבא שלנו, איך שהחיילים מרגישים. זה מתחיל בדברים הקטנים וזה המעט שאני יכולה לעשות".

מה החלום שלך?
"החלום שלי זה כן להיות ציירת צבאית, להמשיך את השירות שלי ככה, פשוט להגיע לבסיסים ולהשאיר אחריי רק טוב, תכנים חיוביים וציוניים שיעשו טוב לחיילים בבסיסים".