חמאס: הקריאות להרוס את מסגד אל-אקצא ב-29 במאי (יום ירושלים) מהוות משחק באש באחריות הכיבוש  

זה שהאוייב פלש וכבש את השטח ובנה דוקא שם בית תפילה שלו, לא אומר שצריך להסכים לכך כי מותרים להיכנס לשטח הזה.

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבֶךָ וְחָשַׁבְתָּ מַחֲשֶׁבֶת רָעָה (מי העלה בו את המחשבות? השווה: "וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל").

אולם התוצאה גשמית

וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן אַתָּה וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְ רֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם קָהָל גָּדוֹל וְחַיִל רָב. וְעָלִיתָ עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל אַרְצִי לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם גּוֹג.

(יחזקאל לח)

"גוג ומגוג" אצל הגשמיים משמע חיוב שימות המשיח יגיעו רק לאחר שיהיה חורבן וכאוס טוטלי בעולם - ולכן לפי פירושם הגשמי - יש ללבות ולתדלק תבערה וכמה שיותר קשה - כי רק ככה לדעתם הנפסדת יגיעו "ימות המשיח"

"ימות המשיח" במונחים גשמיים - פרושו "אדם פיזי שיגיע רכוב על חמור לבן" פשוטו כמשמעו (למרות שהפרוש הרוחני של הדברים הוא "ההצלחה להשית את הרוחני על פני הגשמי" - חמור=חומר - "ועני רוכב על חמור לבן" - זה מצב שבו בני האדם יצליחו להשליט את הרוחני על פני הגשמי - את הרוחני על פני החומרי (אל תקרא "חמור" אלא "חומר" - שלטון הרוח על פני החומר - ו"חמור לבן" - מסמל בדיוק את העניין הזה - ימים שבהם האדם יצליח להפך את החומרי לרוחני - "חמור לבן")

ו"ימות המשיח" זה מצב שבו נגיע לאחר עבודת נפש של מאות ואלפי שנים - שבהם נגיע כאמור למצב שבו נשליט את הרוח על החומר

אבל הקיצוניים המשיחיים - רואים את הדברים כפשטם - לדידם - חייבת להיות קטסטרופה חומרית - כאוס וחורבן טוטלי שיסמלו את בואם של "ימות המשיח" על פי פרושם של "הגשמיים" - ובזה אין שום הבדל בין הגשמיים מהדת היהודית לבין הגשמיים בני הדת המוסלמית - שניהם מקווים שעל ידי שפיכת דם, והרבה מאוד דם, רק אז יגיעו "ימות המשיח"

ויש עוד כל כך הרבה מה להאריך כאן - אבל בשום מקום במקורות של חז"ל ובשום מקום בחכמת הקבלה לא דובר שהעניינים הללו יכולים להיות מובנים במונחים גשמיים שהם נפסדים וכלים מעצם היותר כאמור "עניינים גשמיים" שהם כלים ונפסדים מתחילת התהוותם

הקב"ה לא נתן תורה סודית שתתפרש רק ליודעי ח"ן אלא העביר מסרים כפשוטם - אלא אם כן הטקסט מורה אחרת.

ע) וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל', נתיב תנינא), וז"ל:

"קומו ואתערו, לגבי שכינתא, דאית לכון לבא, בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו" - קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה, שהרי, יש לכן לב ריקן, בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם.

"ורזא דמלה, קול אומר: קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין".

וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה, מ'):

"קול אומר: קרא" - שקול דופק בלבו, של כל אחד ואחד מישראל, לקרות ולהתפלל, להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל.

ומביא ראיה מהכתוב:

"קרא נא היש עונך" - שקריאה פירושו תפילה.

אבל השכינה אומרת:

"מה אקרא" - כלומר: אין בי כח, להרים את עצמי מעפר, בשביל,

"שכל בשר חציר" - כולם המה כבהמות, אוכלי עשב וחציר, כלומר, שעושים המצות בלי דעת, כמו בהמות.

"כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם, במצות, שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם, הם עושים המצות.

"ואפילו, כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - ואפילו, הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם, בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם.

"בההוא זמנא, רוח הולך ולא ישוב, לעלמא" - בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם.

"ודא, איהו רוחא דמשיח" - דהיינו, רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל, מכל צרותיהם, עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'". הרוח הזה, נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם.

"וי לון, מאן דגרמין, דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה" - אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה.

"ווי לון, דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא" - אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו, עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות, בעולם. עכ"ל.

עא) וטעם דבריהם הוא, כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה, ומניחים אותה, כמו דבר, שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה, רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה, כעורים מגששים קיר - שבזה, המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים, על פנימיות התורה.

ואז המה גורמים, במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות, שישנן בעולם, מגבירות את עצמן, על כל חלקי הפנימיות שבעולם. כל אחת לפי מהותה:

א. כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו "עמי הארצות" שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל, שהם גדולי התורה.

ב. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם.

ג. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם.

ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמ"ש בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו.

ואחר שבעונותנו הרבים, נעשינו עדי ראיה, לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד, אלא שמדת הדין, פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמ"ש ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה.

הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.

ואז יזכה, כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צרכי הגוף.

ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם.

וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן.

וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות.

ואז, כל אוה"ע, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם.

ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה". וז"ש בזוהר, נשא, דף קכד ע"ב, וז"ל: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי (בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים)". דהיינו, כמבואר. אכי"ר.

וככל שניתן הסברים סופר גשמיים לעניינים הרוחניים והנשגבים הללו - ככה נגרום לעיכוב הגאולה השלמה יותר ויותר

איך בכלל אפשר לחשוב שה' ית' היה רוצה שנגיע לתכלית בריאת האדם, לתיקון הבריאה ולהגעה למטרת הבריאה שלשמה נברא העולם מלכתחילה על ידי המשך מרחץ הדמים שלא נפסק לרגע מאז נברא האדם לעולם הזה

ה' ית' מצפה מאתנו בדור "עקבתא דמשיחא" שבו אנו נמצאים שנתעלה מעל כל העניינים הגשמיים הללו שגורמים שוב ושוב למרחץ דמים

כל דברי הנביאים וכל דברי חז"ל במשנה ובתלמוד וכל ענקי הדורות לאורך אלפי שנים - וכל תורת הקבלה מתחילתה ועד סופה מיוסדים על הגעת העם היהודי לתכליתו, שהיא ממש לא המשך מרחץ הדמים, אלא שיתעלה מעל עניינים גשמיים עגומים אילו - ליום "שכולו שבת" ולא ליום שכולו מרחץ דמים מתמשך לאורך מאות ואלפי שנים

ואם אתה מדבר על כך שאין הפשט יוצא מידי פשוטו - אז גם הפשט לא מגוון כלל ועיקר להמשך מרחץ הדמים - ה' ית' וית' מצפה מהעם היהודי שנבחר להיות "אור לגויים" להתעלות מכל העניינים הגשמיים להחריד הללו - שיתעלה בקדושה, וידריך את העולם בדרך הרוח שהיא רוחב על פני החומר - נצחון הרוח על החומר - ולא הפוך כפי שלמרבה הצער מרבית מבין עמינו ובטח שמרבית מבני הדת המוסלמית חושבים שזה העיקר - הגשמי הכלה והנפסד ודעותיהם הגשמיות להחריד שאומרות שצריך להמשיך לשפוך דם וכמה שיותר הרבה כדי להביא לימות המשיח - לא בעבור זה נברא העולם ולא זה תכליתו