בית המשפט הכריע: עבריין המין אלון קסטיאל לא ישוחרר  

יש מקרים מחליאים של אנסים ומחבלים שמשחררים מתחת לראדאר ועובר בשקט.

.
.
שוב, ברור שזה על בסיס הנפגעות, ולא צריך לשחרר גם אם הנפגעות מסכימות.

מערכת שמשחררת עבריינים או חותמת איתם על עסקאות טיעון הזויות כשאף אחד לא רואה,

מערכת שרודפת אחרי פוליטיקאים "שלא באים לה טוב בעין".

מערכת שצריך לעקור השורש, לטחון עד דק, לערבב במלט ובטון ולצקת לתוך יסודות חדשים, למערכת משפט חדשה של חברה בריאה ושוויונית יותר.

מערכת שיהיו בה בהכרח גם הרבה אנשים אחרים.

למה צפוי? כי שנינו יודעים באיזו מדינה אנחנו חיים.

ואם שנינו רואים בעיה, כדאי שנשנה. התיק הזה מדגיש את העניין, כי הברנזה התגייסה נגדו. אז למה הברנזה לא מתגייסת למען כל אחד ואחת?

זוכרת את המסכנה שנקברה בחול בעודה בחיים? רצו לתת לרוצח עסקת טיעון.

למה? ככה. פשוט כדי לקצר את התהליך. מה אכפת להם אם הוא ישב 20 שנה או מאסר עולם? חוסכים לעצמם עבודה, הרי אף אחד לא מסתכל. גם שם קמה למזלנו צעקה, והופ, יש כתב אישום תקני על רצח.

וסליחה אם זה נשמע כבר מאוס, אבל... משפט נתניהו. האזנות סתר אונליין (אסורות!) לכל אדם במדינה בלי צו? אכן, בעיה. המשטרה חקרה את עצמה וגילתה שהכל בסדר. יופי, זה מאחורינו.

ומה עם כל המקרים שהברנז'ה לא מתעסקת בהם, סתם כי מדובר באנשים לא מעניינים שלא עברו עבירות של אונס או רצח, אלא "סתם" נשדדו וחטפו מכות, או הוטרדו מינית ולא היה להם את הכח ללכת עד סוף לתקשורת, או עברו התעללות מצד המטפלת שקיבלה עסקת טיעון והופ הביתה?

הסיפור מתחיל בזה שועדת השחרורים החליטה (זה לא אוטומטי, כן? הועדה התכנסה והחליטה שזה מה שצריך לקרות) - שהעונש של קסטיאל יקוצר.

נקודה למחשבה: למה זו ההחלטה שהתקבלה? פה הדגש. פה.

אח"כ היה לחץ של הנפגעות, נשים שהיה להן קשר לקסטיאל - מן הסתם לא גרות בערד או שלומי, בצפון או בדרום. נשים מהמרכז שקשורות לאותו מיליונר, שיש להן גישה לאינטרנט, לתקשורת, לברנז'ה. במילה אחת: יכולת. ואח"כ בית המשפט קיבל החלטה נכונה. פשוטה ונכונה. כזאת שלא צריך בשבילה לשבת על המדוכה. טריוויאלית.

בעצם, את ההחלטה שועדת השחרורים היתה אמורה לקבל מראש.

אז למה, למה ועדת השחרורים החליטה להוריד מעבר לשליש המקובל?! ואיך נתקן שם? כדי שזה לא יקרה עוד פעם, לנשים שאין להן יכולת, ושהברנז'ה "תנפנף" את הפקס היחיד שיתקבל מהן, אולי? או שלא נתקן כלום, כי בהם לא נוגעים?

עובדת היותו מליונר הועלתה כי הנשים שהיו איתו בקשר היו כאלו שיש להן נגישות למליונר. לי אין. לכל מכרי אין. ועדיין, אני גר במרכז הארץ. קל וחומר, נפגעות שגרות בפריפריה. נפגעים גברים שקשה להם להתלונן מחמת הבושה. אנשים שההתעללות שעברו לא היתה מינית, ואני עדיין לא נתקלתי בעמותה או מועצה שנלחמת בסתם בריונות - את זה משאירים למשטרה.

לכאלה אין מי שיאזין, אין מי שילחם בשבילם. מי שאמור להילחם בשבילם זה הפרקליטות, ואז בית המשפט ואז ועדת השחרורים. לנשים שמכירות את קסטיאל היו מטבע הדברים חברים בכירים אחרים, היה להן קל לארגן הפגנה.

למסעודה משדרות אין.

נקודה שניה, קביעות נחרצות כאשר אף אחד לא היה שם.

אבל זו לא טעות, זאת בכלל לא טעות! כן היו שם, כן עשו דיון, ואז בית המשפט הגיע - אחרי הפגנות - והפך את ההחלטה. החלטה שהתקבלה בטעות, את אומרת? טועים פעם אחת, טועים פעמיים... כמה אפשר לטעות? איך קורה שכל הזמן מערכת המשפט הזאת עושה "טעויות"?

אם המזגן אצלך בבית טועה פעם אחת, את מכבה ומדליקה. אם אחרי שבוע שוב טועה, את מזמינה טכנאי. ושוב, ושוב.

אם תוך שלושה חודשים המזגן לא מפסיק לטעות, את מחליפה לחדש. לא?
גם במערכת המשפט, כ"כ הרבה טעויות, כנראה שצריך משהו *אחר*. לא לתקן.