ערוץ 14: ''שרשרת הנאמנות'' נוצרה, הופצה לעיתונאים ופורסמה ע''י עצמאים ללא קשר לליכוד לצורך רווח כלכלי אישי  

היא חותנה בגיל 16 אבל כשבעלה לשעבר חטף את הילדים היא החליטה לעזוב. היום היידי מוזס נלחמת עבור זכויות הלהטב"ים

מאת מירי סער
|
18 במרץ 2018

בבוקר חתונתה התיישבה היידי מוזס על כיסא בביתה בשכונת גאולה החרדית כדי להתכונן לאירוע החשוב בחייה. אלא שבמקום להרגיש את חום הפן והבייביליס על תלתליה הרכים, היא שמעה את זמזום מכונת הגילוח. בתוך שלוש דקות הוסר כל שערה, על ראשה הונחה פאה ועל גופה שמלה לבנה אטומה וצנועה. מוזס, שהייתה אז בת 16, הכירה את המנהג בחצרות מאה שערים אך חשבה שלה לפחות יהיו עוד כמה שנים ליהנות מילדותה.

"דווקא הכינו אותי טיפה", משחזרת מוזס את הערב, "כשהייתי ילדה שלחו אותי לא מעט לדודה שלי בחיפה שחיה בחסידות יותר ידידותית לסביבה, והיתה ילדה שסיפרה לי בסוד שהגבר שם את האיבר שלו בתוך האישה. לפני החתונה סידרו לי מדריכת כלות ספרדייה, והיא הראתה לי דף עם המבנה האנטומי של האישה והסבירה לי לאן אני אמורה לכוון את התנועה. חברה נוספת שהתחתנה כמה ימים לפני כן אמרה לי, 'תדמייני שחתיכת בשר חודרת אלייך לשם, תעצמי עיניים ואחרי כמה דקות זה יעבור'".
לא כמו כל הגברים
היידי מוזס (35) אינה דומה כלל לנערה שעמדה בגיל 16 מתחת לחופה בירושלים החרדית. במשך השנים עברו עליה תהפוכות ושינויים. בגיל 23, כשכבר היו לה שני ילדים, התגרשה מבעלה, אחר כך עזבה את הדת ובהמשך גם יצאה מהארון. היא מספרת על התהליך הזה בהרצאותיה "היציאה מארון הקודש והחזרה בתשוקה". השריד היחיד שהיא לקחה איתה מהבית הוא האהבה לפוליטיקה שירשה מאביה, חבר הכנסת החרדי מנחם מוזס מיהדות התורה. אחרי מערכת יחסים ארוכה ומורכבת היא גאה לספר שהיום היא ואביה יושבים לקפה במסדרונות הכנסת שבהם היא פועלת בתור לוביסטית עצמאית ופעילה חברתית.

מוזס, השמינית מבין עשרה אחים, נחשבה למורדת מגיל צעיר מאוד. "הייתי ילדה שובבה שעומדת ונואמת ומדברת בקול", היא מספרת, "סירבתי לדבר יידיש ורכבתי על אופניים בשכונה. כל ההתנהגות שלי לא תאמה את האופן שבנות צריכות להתנהג בו". כמו מורדות נוספות בעולם החרדי, היא נשלחה למוסד מיוחד במנצ'סטר, אנגליה, שמחנכים בו בנות שנחשבות לסוררות. אלא שבמקום שתחזור משם "מתוקנת", הנסיעה לאנגליה דווקא עוררה אצלה את ניצני נטייתה המינית. "כשהורידו אותי בשדה התעופה בדרך ללונדון ניגשה אלי בת של מטיף מוכר בעולם החרדי", היא נזכרת, "היא ישבה לידי וסיפרה לי כל הדרך שהיא נמשכת לאחת התלמידות במוסד. כשנחתנו הבחורה הזאת רצה לחברה שחיכתה לה, חיבקה ונישקה אותה. נחנקתי לרגע – חיבוקים בין בנות היו חדשים לי לגמרי. אחרי כמה שבועות באתי לבקר את הבת של המטיף בחדרה וראיתי שתי בנות מתלטפות ומתגפפות. נרתעתי מאוד, אבל משהו גם התחיל לזוז לי בפנים, הרגשתי חום פנימי והתלהטות".

בינתיים נערכו בארץ ההכנות למסיבת האירוסין שלה לגבר שלא הכירה. "חזרתי הביתה לחופשה והרגשתי שמשהו לא תקין מתרחש", היא מספרת, "חברה שלי התקשרה ושאלה אותי למה אני בארץ, אמרתי לה שאני בחופש, היא אמרה לי 'היידי זה לא חופש, את מתארסת'. למוחרת הבחור הגיע, הסיט את המבט ממני כל הערב וכך אירסו אותי".

ובגיל 16 ותשעה חודשים התחתנת.
"זה היה כמו חלום. אבא ואימא בכו מרוב אושר, אבל השמחה בכלל לא נגעה לי. לא הכרתי את מי שיהיה בעלי. בליל החתונה הבנתי שמשהו לא תקין אחרי שניסיתי לכוון את התנועה כמו שמדריכת הכלות לימדה אותי אבל לא הצלחתי. בעלי אמר לי, 'אני לא גבר כמו כל הגברים, נשים דוחות בעיניי'. בהתפרצות של אופטימיות אמרתי, 'אני אלמד אותך לאהוב אותי'. ניסיתי להתייחס אליו הכי יפה, אבל הוא הלך וברח ונמנע וחיפש כל פעם חסידות אחרת להיצמד אליה. הוא גם היה תוקפני כלפיי, חוויתי אלימות מילולית כל הזמן".

אבל נשארתם יחד?
"התחלתי לחיות כפי שראיתי שכולם חיים. קיימנו מצוות 'פרו ורבו', ונכנסתי להיריון פעמיים. נולדו לי שני ילדים מהממים, שלומי וריקי, והם היו כל עולמי. אבל בעלי המשיך לברוח ממני, להיגעל ממני, להיות אלים ולא מכבד. חשתי שאני לבד עם שני ילדים ושאין אף אדם קרוב אלי".

אז למה בעצם לא התגרשתם?
"ביקשתי להתגרש, אבל זה לא התקבל יפה. אבי ייעץ לי לפנות לפסיכולוג של בעלי. הפסיכולוג היה מתואם ככל הנראה עם בעלי והוא התחיל לשכנע אותי שהבעיה היא אצלי ושיש 'לטפל בי'. בדיעבד גיליתי שבעלי רצה להרחיק ממני את הילדים. יום אחד הוא נכנס הביתה עם מבט אטום ומוזר בעיניים. הוא זינק לעברי, אני נרתעתי לאחור, והוא חטף ממני את ריקי שהייתה אז תינוקת ונעל אותי בחדר. שמעתי את הבכי של הילדים והבנתי שהוא לקח אותם. הייתי מזועזעת ומפוחדת והתקשרתי למשטרה כדי שיחלצו אותי. שוטרת הגיעה אלי הביתה, פרצה את הדלת והורתה להחזיר לי את הילדים, אבל זה לא עזר. רק אחרי כמה ימים, כשאבא שלי ראה שאני לא מתפקדת, הם הוחזרו אלי".

אני רק יכולה לדמיין את הטראומה לאחר שבוע כזה. איך ממשיכים?
"מבחינתי האירוע הזה היה איתות שאני חיה לא נכון. החזירו לי ילדה שינקה ממני שבוע קודם ופתאום לא יכלה לינוק. זה שיברון לב גדול. החלטתי שלא אחיה בקהילה כזאת ששולטת בנשים ושבעתיד אתפרנס לבד כדי לא להיות תלויה באף אחד. יום אחד בעלי אמר שהוא נוסע לרב שלו לל"ג בעומר, ואני הבנתי שזאת ההזדמנות שלי לעזוב. נסעתי לאח שלי יידל שכבר היה מודר מהמשפחה כי הוא הוריד את הזקן והכניס הביתה מחשב". אחרי שלושה שבועות אימא שלה ביקשה שתבוא לחיות איתה. "ראיתי שהיא אוכלת את עצמה על כל מה שעבר עלי. עברתי לגור עם הוריי".

הגיע הזמן לצאת עם המין הנכון
בת 23, גרושה עם שני ילדים קטנים, החלה מוזס לגלות את העולם שבחוץ. בעודה גרה בבית הוריה היא החלה ללמוד רפואה אלטרנטיבית. "לא עבר זמן רב והשכנים לחצו על הוריי שאעזוב את השכונה כי אני השפעה רעה על סביבתי".

לאן הלכת?
"עברתי לגור ברחביה בירושלים. לא היה קל למצוא עבודה. עסקתי בכל דבר שאפשר לדמיין. נשארתי לעבוד במגזר החרדי כי כשניסיתי לעבוד במקומות חילוניים ביקשו לדעת אם שירתי בצבא או בשירות הלאומי. קניתי אופניים, מצאתי חדר כושר ובריכה. התחלתי לטפל באנשים, והיו מרוצים ממני מאוד. לאחר מכן פתחתי קליניקה קטנה יחד עם חברה במכון כושר. שלב אחרי שלב טיפסתי החוצה". עם הטיפוס החוצה, החלה מוזס לחקור תחושות שלא העזה לחקור בעבר. כל אותם מפגשים מיניים עם נשים שראתה בית הספר במנצ'סטר החלו לעלות במחשבותיה, וכמה מפגשים עם נשים לסביות עזרו לה לקבל את עצמה ולצאת מהארון.

איך התמודדת עם ההבנה שאת בעצם נמשכת לנשים?
"יום אחד, כשעדיין חייתי אצל הוריי, ישבתי לאכול פיצה אחרי חדר הכושר. הייתה שם בחורה שהתיישבה לידי ודיברנו. היא נתנה לי את המספר שלה ונישקה לי את היד כשנפרדנו ואני, מרוב התרגשות ובלבול, הלכתי לכיוון ההפוך. לאחר זמן מה שלחתי לה הודעה וקבענו להיפגש לסושי. כשהגעתי הסרתי את הפאה. היא אמרה לי, 'הגיע הזמן שתעשי חשבון נפש ותצאי עם המין הנכון' והפנתה אותי לארגון 'בת קול' שהוא ארגון תמיכה לחרדיות לסביות יוצאות בשאלה. 'שם', כך אמרה, 'יעזרו לך להבין מי את'. בבת קול סיפרו לי על מפגש בין הבנות וסידרו לי טרמפ עם אישה צרפתייה מהממת שכל הנסיעה הסתכלה עלי דרך המראה. הייתי נבוכה. אחרי כמה שבועות קבענו להיפגש לקפה. אני שתיתי שוקו. היא הזמינה אותי אליה הביתה. הייתי מבולבלת מאוד, והלב שלי דפק בעוצמה. ישבתי על הספה בבית שלה ונשענתי לאחור בפחד. היא שאלה אותי אם הייתי עם אישה קודם, ולא הצלחתי לענות. הרגשתי שהגוף שלי בוער. היא אמרה, 'אני רוצה לנשק אותך, אבל האם תסכימי?' עניתי לה בקושי, 'תעשי מה שנראה לך'. היא התקרבה ודפקה לי נשיקה צרפתית אמיתית. היינו יחד ככה בלהט שמונה חודשים. פתאום הרגשתי שמעריצים את הגוף שלי, שאני נאהבת ומוערכת".

אחר כך הכירה מוזס את מי שהיא קוראת לה אהבת חייה. "היא הייתה בחורה חילונית, נשואה עם שלושה ילדים, וכבר שנים לא חוותה אהבה בביתה. ניהלנו רומן סוער מאוד, אך עד מהרה חברים ראו אותנו יחד וסיפרו לבעלה. היא ביקשה ממנו להתגרש כי היא לא אוהבת אותו, אבל הוא סירב לתת לה גט. מדובר בזוג חילוני ושמאלני שגם אצלו הפחד והמוסכמות הכתיבו את החיים. יום אחד, בלי מילים מיותרות, היא פשוט נעלמה לי. הפחד מבעלה גבר על הכול. נשברתי לרסיסים. לא האמנתי שגם אישה חילונית מבית שאמור להיות מתקדם נבלמת על ידי בעלה ומשלימה עם הסירוב שלו".

לא מתוסבכת, מאוהבת
מוזס חיה היום עם שני ילדיה שלומי (15) וריקי (13) בתל אביב. היא לא מגדירה את עצמה חילונית, וגם לא דתית. "אני יהודייה גאה", היא אומרת, "אני מאמינה בבורא עולם, אבל לא במתווכים". תהליך השינוי הארוך גרם לה לרצות להביא לשינוי גם אצל אחרים. "בהתחלה הגעתי לכנסת בתור לוביסטית מטעם עצמי כדי לקדם נושאים שחשובים לי כמו יוצאים בשאלה מהקהילה החרדית, מסורבות גט והקהילה הלהט"בית. אצל החרדים לא קוראים לך 'מאוהבת' אלא 'מתוסבכת'. ואני נלחמת עבור ה'מתוסבכים' הללו".

את לסבית מוצהרת, מסייעת לקהילת הלהט"בים אך מִתפקדת לליכוד, מפלגה שהצביעה נגד זכויות שוות לקהילה. איך זה מסתדר אצלך?
"בליכוד הצביעו נגד זכויות הגאים בגלל החשש מווטו מצד החרדים, ממילא לא היה אפשר להעביר את החוק. אבל יש תמיכה מאוד רחבה בנושא הלהט"בים, ואני מאמינה שבבוא היום, ללא התלות במפלגות החרדיות לבניית קואליציה, יהיה אפשר להעביר את החוקים דרך הליכוד".

על חבר הכנסת אמיר אוחנה אמרת לאחרונה, "אוחנה כעת צריך לרצות ציבורים נוספים כחבר ועדת חוץ וביטחון ולכן לא יוכל להילחם עבור הקהילה הגאה כבעבר", והוא נפגע מדברייך. את לא חוששת שזה יקרה גם לך אם תצליחי להיבחר לכנסת?
"אמיר אוחנה הוא חבר כנסת שאני מעריכה מאוד באופן אישי. הוא עזר לי בעבר כעורך דין, ואני מלאת הערכה כלפיו. אני חושבת שהוא הבין שלא התכוונתי לפגוע בו. כיום שנינו מבינים שאנחנו יכולים לעשות הרבה ביחד למען הקהילה ושעלינו לשתף פעולה. התחלתי ב'קדימה' אצל ציפי לבני אבל מהר מאוד הבנתי שאפשר לשנות רק מספסלי הקואליציה ולכן התחברתי לליכוד. כיום אני עובדת על אפשרות להיבחר דרך פריימריז בבחירות הקרובות בליכוד על משבצת 'אישה חדשה'. מבחינתי אין מפלגה כשמדובר בלטפל באנשים שעולמם קורס או שהחברה לא מאפשרת להם לחיות כמו שהם רוצים – כולם שליחי ציבור. אני זוכרת שבכנסת ה־18 היה כנס חירום ללהט"בים שארגן הח"כ לשעבר ניצן הורוביץ. ראיתי במסדרון את מירי רגב שהייתה אז חברת כנסת, לקחתי אותה ביד ואמרתי לה, 'בואי תיכנסי ותשמעי איך הקהילה סובלת'. הכנסתי את ח"כ משה פייגלין ואמרתי לו, 'בוא תראה איך חיילים עם נטייה מינית שונה סובלים'".

את אבא שלך את מצליחה לגייס לנושאים של קהילת הלהט"ב?
"הוא מבקש ממני לא להכניס אותו לזה. הרי אין לו כוונה להילחם. במי הוא יילחם, בליצמן? כולם שם קיצוניים, ואין שם שום שיח בנושאים מיניים. אני מכבדת את בקשתו ולא מכניסה אותו לפינות הללו. לדעתי הגיעה העת שהחרדים ישבו באופוזיציה ולא יהוו כזה כוח במדינה. שישבו באופוזיציה עם שאר המפלגות הקיצוניות האחרות".

ככה הוא העלים את האמת מאחורי כוונותיו גם במחאה החברתית ב 2011 שלא עמד מאחוריה דבר מלבד השאיפות של השמאל למדינת כל אזרחיה :

עצוב לי לראות שזה המנהיג שלכם, אדם שאומר דבר והיפוכו(לפעמים גם באותו משפט) שמחולל שנאה ומפיץ פילוג.

עמית סלונים
18/07/2022
אבל יש מקום אחד, רקוב במיוחד, בו פרסום רע עדיין נחשב לחיובי - פוליטיקה. קשה שלא לשים לב שהפוליטיקה הישראלית הצמיחה לא מעט דמויות שכל מטרתן היא למשוך אש, לספוג אש ולייצר אש. רמי בן יהודה, פעיל ליכוד מוכר, הוא דמות כזאת. באפריל 2021 כבר נכתב פה על האיש שמשתמש בשפה היפה של אליעזר בן יהודה (אין קשר משפחתי, סביר להניח) בצורה הכי דוחה שאפשר. איש שהשתמש בקללות הקיצוניות ביותר, המיזוגניות ביותר, כנגד מריה, אשתו של זאב אלקין - מול בתה בת ה-5.

"הקב"ה הפיל מום על פינטו ואלהרר". רמי בן יהודה(צילום: צילום מסך, קשת 12)
עוד בוואלה!

זה לא היה מקרה חד-פעמי. נגד בן יהודה כבר הוגש כתב אישום פלילי בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לאחר שחטף בכוח רמקול מידיה של מפגינה נגד נתניהו בבלפור, וגרם לפציעתה. ברשת צצו לא מעט סרטונים שלו מקלל בצורות בוטות במיוחד חברי כנסת. בין השאר הוא תקף את חברות הכנסת שירלי פינטו וקארין אלהרר, תוך כדי שהוא מתייחס לנכות שלהן: "הקדוש ברוך הוא בשמיים לא סתם הפיל מום עליהן". סרטון ישן יותר מראה אותו כשהוא מתאם לכאורה קידום של "פרוייקטים" שלו בפגישה עם איש התקשורת הימני בועז גולן, לצדו של חבר הכנסת מהליכוד שלמה קרעי.

ופה בעצם נעוצה הבעיה האמיתית של בן יהודה - לא רק שנציגי הציבור לא מתנערים ממנו, הם מחבקים אותו. תרתי משמע. זו גם הסיבה שאי אפשר להתעלם ממנו, כפי שראוי היה לעשות. אמש במהדורת חדשות 12 הקדיש ציון נאנוס כתבה שלמה ל"רוח החיה" של כנס שערכה מפלגת הליכוד במבשרת ציון בשבוע שעבר. רמי בן יהודה הפך ברגע אחד לכוכב. במקום להיות קוריוז צדדי בכתבות על פעילי שטח בוטים (כאלה גם יש במפלגות השמאל), הוא הפך ללב הסיפור שהופיע בכותרות המהדורה.

למען הסר ספק, זו לא הייתה כתבה צהובה. הערך החדשותי שלה נבע מהדרך בה חברי הכנסת של הליכוד, נבחרי הציבור מטעם המפלגה הגדולה בישראל, מהללים, מתחנפים ומחבקים את האיש בעל הלשון המתועבת. התמונות מראות את מירי רגב, שלמה קרעי, אופיר אקוניס וישראל כץ - מבכירי הח"כים של הליכוד - מתבזים מול האיש שמייצג יותר מכל את כל מה שחולה בחברה שלנו. חשוב שמצביעים פוטנציאליים של המפלגה ידעו שזה הכיוון שהמפלגה הולכת אליו.

בצורה יעילה, נאנוס הראה כיצד בן יהודה מקלל את חבר הכנסת יוראי להב-הרצנו מ"יש עתיד" ושואל אותו: "האם מנסור עבאס עושה אותך מאחורה או מקדימה?", ומיד לאחר מכן מתחבק עם אמיר אוחנה, מי שהיה השר ההומו הראשון מטעם הליכוד. נזכיר גם כי בעבר התייצב בן יהודה מול ביתו של ח"כ מתן כהנא וקרא לו "להיזהר לא להוריד את המכנסיים ליד ניצן הורוביץ, הוא מוריד לך את הכיפה ואונס אותך". המדהים הוא שאוחנה ידע שהוא מצולם מחבק הומופוב בוטה. אלה לא תמונות שנקלטו במצלמה נסתרת, הצוות של חדשות 12 הקליט את התמונות בגלוי. אף אחד מחברי הכנסת של הליכוד לא חשב שיש משהו לא בסדר בתמונות האלה כנראה.

מעניין לציין גם את התמונות שנאנוס הציג, בהן בן יהודה מקלל את ניר אורבך ("יא כלב, תוריד את הכיפה ודחוף אותה לתחת") ואת עידית סילמן ("יא בוגדת עלובה! שטיח של האחים המוסלמים!") - שני ח"כים שצפויים להיות משוריינים לרשימת הליכוד בבחירות הבאות. יהיה מעניין לראות את שניהם מחבקים ומהללים אותו כמו שאר חבריהם. ברור לכם שזה יקרה.

בלי להתבייש, בפנים גלויות, מול מצלמות של ערוץ 12, אמיר אוחנה מחבק מישהו שמשתמש בקללות הומופוביות באופן קבוע(צילום: צילום מסך, קשת 12)
כשמדברים על "ביביזם" מתכוונים בין השאר לתמונות האלה. אנשים ששמים את כל האידיאולוגיה שלהם בצד למען המטרה, שהיא הצלת המנהיג העליון. נתניהו חכם מדי מכדי להצטלם מתחבק עם בן יהודה, אבל המיניונים שלו יעשו את זה בשבילו. המסקנה עבור הפעילים פשוטה: תהיו רמי בן יהודה. תהיו בוטים, אלימים וחסרי גבולות - ותזכו להערכה. הסיפור הוא לא רמי בן יהודה, הוא לא זה שמייצג את הציבור הגדול של מצביעי הליכוד, אבל החיבוק שהוא זוכה לו מבכירי המפלגה משריש את ההתנהגות הדוחה שלו אל תוך שורות המפלגה, זו שפעם ייצגה את ההדר הבית"רי של ז'בוטינסקי. בן יהודה הוא בסך הכל סימפטום. דוגמה לרוחות הרעות שהביביזם מביא לתוך הליכוד, ולכל המדינה בעצם. מתישהו אולי יהיו פה פוליטיקאים אחרים, וגם נתניהו יוחלף יום אחד, אבל התיקון לזוהמה שפושה בעם שלנו יהיה קשה עד בלתי אפשרי. יכול להיות שזה מאוחר מדי.

איך אמר נתן אשל אחד האנשים הקרובים אליו ביותר:
"בציבור הזה, אני קורא לו אפילו 'הלא-אשכנזי' הזה, כן, מה מחמם אותו?... למה הם שונאים את התקשורת? למה הם צעקו 'הו-הא מה קרה, נוני אכל אותה' לפני הבחירות? הם שונאים הכל", נשמע אשל אומר בהקלטה. "הצלחנו להטריף את ה... השנאה הזאת היא מה שמאחד את המחנה שלנו."

למען הסר ספק, זו לא הייתה כתבה צהובה. הערך החדשותי שלה נבע מהדרך בה חברי הכנסת של הליכוד, נבחרי הציבור מטעם המפלגה הגדולה בישראל, מהללים, מתחנפים ומחבקים את האיש בעל הלשון המתועבת