נתניהו הגיש הודעה על כוונה להגיש בקשה לבטל את האישומים נגדו בתיק 4000  

בפסיקה, ומאחר שהמונח ״צדק״ הוא עמום מאוד - כך גם ההגנה. הרי ״הצדק״ מחייב, בראש ובראשונה, שמי שביצע עבירה יעמוד לדין ויישא בעונש בגין מעשיו.
אבל, הפסיקה קבעה שיתכנו מצבים שבהם התנהלותן של הרשויות היא בלתי ראויה, עד כדי כך שהצדק מחייב דווקא אחרת.

באופן ציורי, אפשר לראות בהגנה מן הצדק כמעין טענת ״כן, אבל״: נכון, יכול להיות שביצעתי עבירה, אבל בגלל ההתנהלות של המדינה, *שאינה קשורה בהכרח לעבירה* - צריך למחול לי על מעשיי. ההתנהלות הזו יכולה להיות רדיפה, אפליה, נקמה, קביעות סותרות או כל דבר דומה שעולה על דעתכם.

המקרה הראשון שבו הופעלה ההגנה הזו - שאז עוד לא כונתה כך - היה בעניינו של יגאל תומרקין (1993). באותה פרשה, החליטה התביעה מספר פעמים לסגור את התיק - ואז החליטה לפתע להגישו, שנים לאחר האירוע. בית משפט השלום קבע שמדובר בהתנהלות הנוגדת את הצדק, וביטל את כתב האישום.

בשנים שלאחר מכן, הכיר בימ״ש מפורשות בהגנה מן הצדק, וזאת בעיקר בפסקי דין הידועים כפרשת יפת (ויסות מניות הבנקים) ופרשת בורוביץ׳ (קרטל חברות הביטוח), בהם נקבעו אמות המידה העקרוניות של ההגנה, כאשר בורוביץ׳ היה בבחינת הרחבה לעומת יפת. הנה סקירת פסקי הדין הללו על ידי השופט מלצרראו בקישור)

מקרה מפורסם נוסף הוא ״פרשת כלא 6״: חיילים ששהו בכלא צבאי ביצעו ״מרד״ במהלכו תפסו שוטרים צבאיים כבני ערובה. במסגרת המשא ומתן עימם הובטח להם שאם יסגירו את עצמם - לא יועמדו לדין. ההבטחה הופרה, והנאשמים טענו כי התנהלות הרשויות אינה תקינה והדבר מקים להם הגנה מן הצדק.

בכל המקרים הללו (למעט תומרקין) - בית המשפט דחה לבסוף את טענת ההגנה מן הצדק, אך היא הפכה לחלק בלתי נפרד מהמשפט בישראל.
גם המחוקק הבין זאת, ובשנת 2007 הפכה ההגנה מן הצדק לסעיף חוק. למרבה הצער, גם בחוק אין ממש קריטריונים ברורים להיקפה של ההגנה העמומה הזו:
(ראו בקישור(

ומה קרה בשטח? ניחשתם נכון: נאשמים רבים טענו, שוב ושוב, שעומדת להם הגנה מן הצדק, וכי הם נרדפים או מופלים לרעה על ידי רשויות האכיפה. ולא אחת, הערכאות הנמוכות קיבלו את הטענות, והורו על ביטול כתבי אישום, או לפעמים ״רק״ על הפחתה בעונש.
למדינה נמאס, והיא החליטה לאתגר את העליון.

המדינה מצאה שני תיקים מתאימים מבחינתה, בהם בוטל כתב האישום, והגישה לגביהם בקשת רשות ערעור לעליון (אחרי דיון בשלום, ואחרי ערעור במחוזי). טענת המדינה היתה שצריך לצמצם את גבולותיה של ההגנה מן הצדק רק למקרים שבהם הוכח שהמדינה פעלה בזדון, כלומר הוכח מניע פסול שעמד בבסיס כתב האישום.

תמונת הראי לכך היא שהמדינה טענה שאם אין מניע פסול, אלא רק תוצאה בעייתית - אזי אין להכיר בהגנה מן הצדק.
למשל, אם מסתבר שהמדינה העמידה לדין את פלוני, אבל סגרה את התיק נגד 10 אחרים, זו אולי תוצאה בעייתית - אבל אם לא הוכחה רדיפה פסולה של פלוני, אז לשיטת המדינה אין הגנה מן הצדק.

בימ״ש דחה את העמדה הזו (שהשופט עמית תמך בה בפסקי דין קודמים), וקבע שיש תחולה להגנה מן הצדק גם כאשר לא הוכח מניע פסול, אלא רק תוצאה מפלה. אבל, מלצר קבע שמדובר רק במקרים ״חריגים ונדירים״, דהיינו מצד אחד הכיר בתחולה, ומצד שני צמצם את היקפה.
הנה הפיסקאות המרכזיות:

תיק בזק (4000): יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו מתכוון להגיש לבית המשפט בקשה לבטל את האישומים נגדו בטענה להגנה מן הצדק. בא כוחו הודיע היום (חמישי) על כך לשופטים, זאת לאחר שאתמול הגישו בני הזוג אלוביץ' את אותה בקשה. בהודעת בא כוחו של נתניהו נכתב כי הוא מצטרף לטענות בני הזוג אלוביץ' ובכוונתו להוסיף עליהן. בין השאר הוא מתכוון לטעון גם לעניין הפרת הוראות חוק יסוד הממשלה והוא יבקש לזמן לעדות חוקרים רלוונטיים לפני הדיון וההכרעה בבקשתו.

לפני כשלושה שבועות חלה התפתחות בתיק, שמתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב. השופטת מיכל אגמון הורתה על מחיקת שני אישומים מתוך השלושה נגד שאול אלוביץ' ומחיקת כל האישומים נגד הבן אור אלוביץ', נגד מזכירת החברה, לינור יוכלמן, שהדליפה את החומרים מהוועדה הבלתי תלויה ונגד סמנכ"ל בזק לשעבר עמיקם שורר. השופטת אגמון קבעה בין השאר כי כתב האישום אינו מגלה יסוד לאשמה בעבירות קבלת דבר במרמה, הפרת אמונים ועבירות דיווח.

עוד קבעה השופטת בנוגע לוועדה הבלתי-תלויה, שבחנה את עסקת מיזוג בזק-yes, שהפרקליטות לא הצביעה על עובדה המבססת את המקור לחובת הסודיות של דיוני הוועדה. בנימוקיה ציינה בין השאר: "העבירות בהן הואשמו הנאשמים באישום השני והשלישי מציגות את ההתלבטות בנוגע לגבול בין הפלילי לאזרחי במלוא הדרה. במקרה שלפניי היה על המאשימה להימנע מחציית הגבול בין אזרחי לפלילי".