השוואת רפורמת לוין למדינות העולם  

1. בבסיס "רפורמת" יריב לוין - תזכירי החוק להפיכה המשטרית - ניצבים כמה שקרים. שקרים ממספר קטגוריות: תודעתיים ועובדתיים, השקר של הרוב שתמך בבחירות, והשקר שמיוצג בטבלה - "ככה זה גם בעולם". לפני שנרחיב בו, נסקור את האחרים.
ישנם שקרים מהדהדי תודעה. למשל, שאם נסיר כל ביקורת על השלטון תחוזק הדמוקרטיה. כלומר, מאפיינים דיקטטוריים דווקא יחזקו את הדמוקרטיה. למשל, אם נחסל את הרשות השופטת נחזק את הפרדת הרשויות. אלא שכבר לא תהיה הפרדה ולא רשויות כי הכנסת ממילא נמחקה בידי הממשלה ועכשיו בית המשפט צפוי להימחק. או ההברקה שמינוי שופטים בידי פוליטיקאים יגביר את אמון הציבור בבתי המשפט. אלה שקרים ציניים מטלטלי תודעה בסגנון "הפוך על הפוך".

וישנם שקרים עובדתיים שאם חוזרים עליהם מספיק זמן הם נטמעים. למשל, שהשופטים בעליון ממנים את עצמם ואת חבריהם. פעם זה היה נכון, אבל הפוליטיקאים שינו את זה מזמן. שר המשפטים דניאל פרידמן בלם את המינויים בפועל לעליון (שהיו פעם מסלול ישיר למינוי קבע); השרה איילת שקד גיבשה רוב בוועדה כדי להעביר את המינויים שלה בכל הערכאות; והכי חשוב, גדעון סער, כמחוקק, שינה את החוק כך שמתחייב רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה למינוי לעליון. התיקון הזה אילץ את השופטים והפוליטיקאים להגיע להסכמות - והתוצאות בהתאם.
בתקופת נשיאותו של אהרן ברק - כל השופטים שנבחרו לעליון, למעט אחד (אדמונד לוי), נמנו על מועמדיו המועדפים. מאז פרידמן, שקד ותיקון סער - החלוקה במינוי בין השופטים והפוליטיקאים היא שווה פחות או יותר. הנה עשרת המינויים האחרונים: יוסף אלרון, דוד מינץ, יעל וילנר, ג'ורג' קרא, עפר גרוסקופף, אלכס שטיין, יחיאל כשר, רות רונן, גילה שטייניץ־כנפי, חאלד כבוב. האם אפשר לתייג אותם במובהק? האם אפשר לדעת האם יש בהם יותר ליברלים משמרנים?
שקר נוסף שקשור ל"דיקטטורה" של בג"ץ הוא העלמת תרומתו להגנת זכויות אדם, מיעוטים וחלשים. למשל פסיקות לטובת חרדים או משפחות שנותקו מאספקת חשמל בגלל חוב. וזה קשור לשקר הבא.

2. החרדים ובעלי מעמד סוציו־אקונומי נמוך נמנים ברובם עם הרוב שנתן לקואליציה הנוכחית את הניצחון. לגבי החרדים חשוב לציין שככלל, הם אינם זקוקים למערכת המשפט - לא כסמן נורמטיבי ולא כשומר סף דמוקרטי. לשם כך יש להם את התורה ואת הרבנים. הם זקוקים לבג"ץ נגד עריצות הרוב. אבל כשהם חברים בקואליציית העריצות, התמריץ שלהם הוא דווקא לחסל את בג"ץ - כדי שלא יאיים על ערכים ואינטרסים שחשובים להם כמו תקציבים, גיוס, גיור, כשרות, שוויון לנשים ולהט"בים וכו'.
המהות הדמוקרטית לכשעצמה אינה בליבת החשיבות של הקהילה החרדית, ובמקרים רבים היא כלל לא רצויה. לכן אין להם בעיה קשה עם חיסולה. ובשלב זה הם מתעלמים מהאפשרות שיחזרו לאופוזיציה, פשוט כי זה נראה כתרחיש בעל הסתברות נמוכה למדי.
לגבי הפריפריה והאוכלוסיות המוחלשות: הן מצביעות באופן מסורתי לנתניהו ולדרעי, גם אם בג"ץ יפסוק לטובתם עד קץ הימים, וגם אם סדרי העדיפויות של הממשלה מושקעים בחרדים ובמתנחלים הרבה לפני הפריפריה. הפעם המצב אבסורדי ממש, משום שפרטי הרפורמה גובשו במכון קהלת בעל האג'נדה הימין־כלכלית הקיצונית, שמאיר פניו לעשירים ומעניק קשב נמוך במיוחד לרווחה, חמלה וחלשים בכלל. נדרשת מידה גבוהה במיוחד של שקר וציניות כדי לגייס את הפריפריה הענייה של ישראל לטובת תוכנית משפטית שהגו מומחי קהלת בהשראת מיליארדרים אמריקאים.
3. ועכשיו לטבלה שמייצגת את שקר ה"ככה זה גם בעולם". את הטבלה הכינו מומחים למשפט חוקתי ובינלאומי מכמה פקולטות למשפטים: פרופ' יריב רוזנאי וד"ר אדם שנער (אוניברסיטת רייכמן), פרופ' אליאב ליבליך (אונ' ת"א), ד"ר תמר הוסטובסקי (הקריה האקדמית אונו) וד"ר נדיב מרדכי (המכון הישראלי לדמוקרטיה).
אינפו הרפורמה של לוין

כותרת ההשוואה היא ש"באף מדינה דמוקרטית אין את כל המאפיינים שמוצעים ב'רפורמה' של לוין". לכן, משמעותה היא "ריסוק הדמוקרטיה הישראלית". בטבלה יש הסתעפויות והבהרות שנועדו לדייק. למשל מספרים לנו שפסקת התגברות יש גם בקנדה אך היא מתונה בהרבה מזו שמוצעת כאן. למשל, מוחרגות ממנה הזכויות החוקתיות. הפרלמנט לא יוכל לחוקק מחדש חוק שנפסל בגלל פגיעה מהותית בזכויות אדם. פסילת חוק ברוב של 80% מהשופטים כמוצע אצלנו? זה קיים בצ'ילה (באל־סלבדור 100%), אבל אלו לא הדמוקרטיות שלהן אנו רוצים להידמות.

4. העולם מכיר במינוי שופטים בידי פוליטיקאים, אבל לצד בלמים ואיזונים. בארה"ב המינוי הוא פוליטי רק כאשר יש זהות בין הנשיא לבין הרוב בסנאט. כשהסנאט הוא בשליטת האופוזיציה, נדרש משא ומתן. ההצעה הישראלית מקנה לממשלה ולקואליציה רוב אוטומטי קבוע בוועדה לבחירת שופטים. נתניהו ושאר הנאשמים הבכירים יוכלו לבחור את השופטים שידונו בהם ובערעוריהם.
פסק דין דובס הוא דוגמה נוספת לגיוון האמריקאי שמגביל אפילו את בית המשפט העליון. בית המשפט הטראמפיסטי החשוך הסיר את הגנת החוקה מההפלות, אבל המדינות הליברליות התירו אותן בחוקיהן. בישראל לא תהיה ההגנה הזו – לא מפני חוק דורסני ולא מפני פסיקה דורסנית. אגב גם בקנדה הפוליטיקאים בוחרים את השופטים, אבל מתוך מאגר מועמדים שנבנה בידי מערכת מקצועית. בחלק מהפרובינציות יש חובה למנות מתוכו, ובאחרות זהו נוהג שלרוב מכבדים אותו.
5. בישראל, הצעת לוין שוללת לגמרי את כוחו של בית המשפט לבטל חוק יסוד. אכן, יש מדינות שבהן בית המשפט מנוע מלבטל חוקה. אבל מנגד, גם לפרלמנט קשה יותר לחוקק חוקה. בישראל ניתן לחוקק חוק יסוד ברוב רגיל של שניים נגד אחד. וגרוע מזה – חוקי היסוד הפכו לפלטפורמה פוליטית והוזנו לצרכי הסדרה פוליטית בין רמאים שלא מאמינים האחד לשני. חוק ממשלת החילופים למשל - במקום שיישאר במקומו הראוי, הסכם קואליציוני, הוא נחקק כחוק יסוד.

המשמעות היא שבהעדר בלמים תוכל הממשלה לחוקק כל נבלה ובית המשפט יהיה מנוע מלבטלה בגלל שתתנוסס מעליה הכותרת "חוק יסוד". חוקי היסוד אצלנו הן חוקה נכה. ערכים בסיסיים כמו שוויון וחופש הביטוי הורחקו מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בגלל פשרה עם המפלגות הדתיות. והם הונחלו בדמוקרטיה הישראלית מכוחו האקטיביסטי של בית המשפט העליון עוד מימי השופטים שמעון אגרנט (בפסק דין "קול העם") ומשה לנדוי שקבע כי "שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע מה טוב לאזרח לחשוב; ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית".
וזה מאפשר לנו לחשוף, על הדרך, עוד שקר. לוין סיפר שהוא מתגעגע לענקי המשפט האלה, שלפני עידן ברק. האם הוא מתגעגע לאקטיביזם שלהם? האם הוא מתגעגע ללנדוי שהוריד את התנחלות אלון מורה בגלל שהוקמה על קרקע פרטית? השופטים האלה עיצבו את החירויות הדמוקרטיות ואת עצמאות השפיטה, לא פחות מברק, ויש האומרים שאפילו יותר.
6. בבריטניה, מספרים לנו, אין לבית המשפט סמכות לבטל חוקים. שם מצהיר בית המשפט בפסק דינו על אי התאמה בין חוק פוגעני לבין האמנה האירופית לזכויות אדם שמדינות רבות כפופות לה. כמובן שלא ישראל. להצהרה כזו של בית המשפט הבריטי יש משמעות של ביטול חוק, בגלל התרבות הפוליטית שמתקנת את החוק בהתאם לפסיקה. מתקנת, לא מתגברת. ישראל היא מדינה שהשסעים הפנימיים בה כה קשים, עד שמתחייבת רשות שופטת עצמאית שתוכל לבטל חקיקה פוגענית, בין מימין ובין משמאל. מכלול ההצעות שמנחיתים עלינו היום נגזר לא רק מצרכיהם הפרסונליים של הנאשם נתניהו והמורשע דרעי, אלא גם מהביטחון שנתניהו והימין ישלטו לנצח. באף מדינה לא יעז שלטון לרמוס כך את כל האיזונים והבלמים אלמלא ביטחונו שלא יחזור לאופוזיציה.

בטבלה יש סעיף דת־מדינה והוא חשוב בגלל הקשר ההדוק אצלנו בין הדת למדינה. בבריטניה המלך הוא ראש הכנסייה אבל בכך מסתכמת הסינרגיה שם. השותפים הבכירים בקואליציה שלנו הם חרדים שואפי היבדלות ומתנחלים שואפי סיפוח. מדובר בשתי קבוצות שכל אחת, בדרכה, מתעבת את הדמוקרטיה. אינני מאמין שרוב בעם נתן לממשלה לעצב את המדינה לטובת שני השותפים האלה. לעצב ולחשוף אותה לסכנות הכלכליות והביטחוניות ששני אלה מבשרים, לצד הקשיים הצפויים מהמערכת הבינלאומית. והכי חשוב, הרוב בעם לא כיוון לכך שהיהדות החרדית ביחד עם היהדות האמונית הקיצונית ידרסו את הדמוקרטיה. לכן עולה ומתעצמת החשיבות הן של הפרדת רשויות אמיתית והן של מערכת משפט עצמאית.
7. אתמול החלה ועדת חוקה לדון במעמד הייעוץ המשפטי לממשלה. שתי השאלות המרכזיות הן: מינוי יועצים כמשרות אמון ומעמדה של חוות הדעת המשפטית. האם זו עצה בלבד או הנחייה מחייבת.
ומה קורה בעולם? הוועדה החליטה לבקש מחקר בנושא ממרכז המידע והמחקר של הכנסת. בטבלה המצורפת הנושא לא מופיע, אבל התשובה ברורה: השאלה האמיתית היא לא מעמד היועץ או העצה, אלא מהם המנגנונים בכל שיטה לשמירה על החוק. בישראל אין גורם זולת הייעוץ המשפטי שמפוקח גם הוא בידי בג"ץ. ברגע שכל שר יבחר לו את היועץ, ברגע שיוכל להתעלם מחוות דעתו ולבחור עו"ד פרטי שייצג אותו יהיה כאן כאוס. לא משילות, ולא שלטון חוק.
כפי שאמר בדיון נציג היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גיל לימון: "מי שגם כותב את החוק, גם מחליט עבור עצמו אם הוא מקיים את החוק, גם שולט בבחירת השופטים וגם מוסמך לעקוף את פסיקתם כשהיא אינה לרוחו – איננו כפוף למעשה לחוק. במצב הזה, הממשלה אפילו לא תהיה מעל לחוק. הממשלה תהיה החוק".

לימון ספג מיד מתקפות ארסיות. הדברים רק המחישו את התהום והפערים. סיכויי ההידברות קלושים. נתניהו ולוין נחושים לפורר את הכרזת העצמאות, את מערכת המשפט, את הדמוקרטיה. הם מונעים משנאה ונקמה המבוססות על הנמקות שקריות, ומתמיכת שותפם האידיאולוגי, ראש ועדת חוקה, עו"ד שמחה רוטמן ותוכניתו "ציון במשפט תיפדה". או "בציון המשפט יתאדה", כניסוחו הקולע של המשנה בדימוס לנשיאת העליון אליקים רובינשטיין.