נשיא המדינה: היעדר ההידברות - קורע אותנו מבפנים, ואני אומר לכם בבירור, חבית הנפץ הזאת עומדת על סף פיצוץ  

אני רואה לנגד עיניי את השסעים והקרעים שבתוכנו, שהולכים ומעמיקים, ולא יכול שלא להיזכר בכך שפעמיים בהיסטוריה - בימי ממלכות בית דוד והחשמונאים - קמה מדינה יהודית בארץ ישראל; ופעמיים היא קרסה לפני שהגיעה לשנת השמונים שלה. הרשו לי להדגיש בתוקף: אינני נביא זעם וחורבן. לא הייתי ולא אהיה. אני מאמין גדול בחוסנה של מדינת ישראל, ובכוחות של העם הנפלא שחי כאן. אבל אין בכך לגרוע מהעובדה שאנו עומדים בפני שעת מבחן גורלית, שתשפיע עלינו – על עמנו ועל מדינתנו. אנחנו חייבים להתעשת, לקחת אחריות ולהגן על מה שבנינו פה.

*רוב אזרחי ישראל סבורים שאנו מפולגים מבחינה לאומית, אידיאולוגית ודתית, וחשים בהתרופפות הסולידריות הישראלית. הקושי שלנו – הבוגרים - לנהל מחלוקת, משפיע ישירות על ילדינו.* נוצר לקסיקון מחלוקת חדש, אלים ורווי שנאה, ומחוסר יכולת לנהל מחלוקת באופן מכבד, התדרדרנו למצב שבו יש קפיצה דרמטית, מחרידה!, באלימות במרחב הציבורי בישראל.

עלינו לזכור שאנו חולקים מולדת, חולקים בית; שחיינו, גורלנו ועתיד ילדנו שזורים יחד זה בזה. מדינת ישראל צריכה ויכולה להגיע אל שנת ה-80 – אל גיל הגבורות – כשהיא מלוכדת יותר ומפולגת פחות, כשהיא, כשאנו – עוסקים בלי פחד במחלוקות שבתוכנו, כך שיצמיחו ויבנו אותנו. ההבנה העמוקה של ערכה העצום של מחלוקת לשם שמים, הייתה תשתית לקיום עמנו במשך הדורות וכמובן חלק הכרחי בדמוקרטיה. אבל *צריך לדעת איך לנהל את המחלוקת, בין אם זה מחלוקת בין אנשים, בין קהילות, ואפילו בין רשויות השלטון; והיום – נדמה שלא רק שכחנו איך להסכים, אלא שאנחנו לא מצליחים אפילו להתווכח.*

*עלינו לחתור להסכמות רחבות ולא להכנעות. התנהלות של משחק סכום אפס מאיימת על כולנו, שהרי מי שיכניע היום, יוכנע מחר, ולהיפך; וכך לא אלו ולא אלו יזכו להגנה עקבית ותמידית על ערכיהם.*

*השיח הדחוף ביותר בעת הזאת נוגע לרפורמה המשפטית שמקדמת הממשלה, אשר מעוררת מחלוקת קשה וחששות כבדים בקרב חלקים נרחבים בציבור. עמדתי הנחרצת, אותה כבר הבעתי, היא שיסודותיה של הדמוקרטיה הישראלית – ובהם מערכת המשפט, וזכויות וחרויות האדם והאזרח - הם מקודשים; ועלינו לשמור עליהם - ועל ערכיה של מגילת העצמאות - מכל משמר.*

הרפורמה המשפטית שעל הפרק היא דרמטית, וכשהיא נעשית במהירות גדולה, וללא הידברות בין חלקי הציבור ובין נציגי הרשויות, היא מעוררת התנגדות גדולה וחרדה קשה לעתיד הדמוקרטיה שלנו בקרב ציבורים רחבים בעם – תהליך שמוביל אותנו למצב מסוכן.

*אני מבקש להבהיר: מותר וראוי למתוח ביקורת על כל אחת מהרשויות, וחשוב להבין את עומק התסכול הכעסים והכאבים שעומדים בבסיס הביקורת. לגיטימי לקיים דיון מעשי על גבולות הגזרה ומערכת היחסים בין הרשויות – ממש כמו שקורה בדמוקרטיות רבות בעולם. אבל בהידברות. בהקשבה. בלי לפרק את היסודות שלנו, בלי לשפוך את התינוק עם המים, בלי לערער את התשתיות שבנינו בעמל כה רב.*

*אני מתבונן על החברה הישראלית, על האזרחים, ועל המערכת הפוליטית והציבורית; אני רואה את המחנות ערוכים ומוכנים לכל אורך החזית לעימות כולל על דמותה של מדינת ישראל; וחרד מכך שאנחנו עומדים על סף מאבק פנימי שעלול לכלות אותנו.*

*כידוע, אני פועל מזה שבועות ארוכים בניסיון למנוע משבר חוקתי היסטורי ולעצור את המשך הפילוג בעם. בית הנשיא הוא אולי המקום היחידי היום שמצליח לשמר את אמון הצדדים ולשמש אכסניה מוגנת להידברות עניינית בתוככי המחלוקת הזאת. זהו המקום בו נעשים היום – היום ממש, ובכל יום בשבוע האחרון ובאלה שקדמו לו - הניסיונות המרכזיים ואולי היחידים, להחליף עימות כוחני של משחק סכום אפס, בכינון מנגנון שיאפשר לנהל את המחלוקות ואולי אף לפתור אותן לשנים קדימה, באופן שישמור על אחדות העם ועל מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית.*

אני מקדיש למאמצים אלו את כל כוחי ואין בכוונתי להרים ידיים. כפי שכבר אמרתי - אינני בטוח בהצלחת המהלך, אבל אני עושה את המיטב והמרב. התשתיות שיצרנו בשנה האחרונה מסייעות לנו במאמצים הבלתי פוסקים הללו. *אני מאתר סימנים ראשוניים של רצון טוב, ומקווה שנגיע לתוצאות שמושתתות על שיח ענייני ומכבד בין הרשויות, ועל הקשבה לציבור ולחששותיו.*