כ10,000 חסידי חב''ד מתכנסים כעת ב'ארנה' ירושלים לכבוד יום הולדתו של ה121 של הרבי מליובאוויטש בהשתתפות שרים ואנשי ציבור  

זה בדומה לאיזה אחד שקורא לעמו "נביא" (שדי אוהבים להביא אותו לפורום הזה) - והוא כאילו מנבא מה יקרה - "כשיכולות הניבוי שלו" נשענים לחלוטין על פרשנות הכי פשוטה שגם ילד שיודע לקרא (עיתונים וכו') - היה מפרש אותם באותה צורה - ההבדל היחידי ביניהם חוץ מהגיל - זה העובדה "שהנביא" שאוהבים אותו כאן בפורום - נוהג לדבר עם עיניים עצומות ולמצמץ באופן חריג כל הזמן (הכל כדי להשרות אווירה שכאילו הוא נמצא כעת באיזה תודעת על וכו')

אני אפילו פעם אחת נכנסתי לקרא אם הוא כתב איזה ספרים וכו' ולראות בכלליות מה רמת הידע שלו בתורה ובמיוחד בחכמת הקבלה שהוא מרבה להשתמש בכינויים ומושגים מהחכמה הזאת - ונתקלתי בכמה מאמרים שלו שהם כל כך רדודים ועלובים , פשוט ביזיון אחד עצום של רמה אפסית לחלוטין - וברמה שכל תלמיד ישיבה מתחיל, באם רב הישיבה היה אומר לו שהחברותא שלו יהיה אותו "הרב הנביא" (ראשי התיבות של שמו ושם משפחתו: ב.א..) - התלמיד היה בורח ממנו באימה תוך כמה כמה דקות בודדות או בשביל הנימוס היה מחזיק מעמד את כל היום ולמוחרת היה בורח ממנו והיה מבקש ומתחנן שייתנו לו "חברותא" ברמה נורמלית ואפילו הכי בסיסית שיש , ולא את הביזיון שנתנו לו לשבת עימו לאחר שהוא היה קולט "שלנביא" אין קמצוץ של יידע בתורת ישראל ובכל הרבדים שלה (פרד"ס - פשט, רמז, דרוש וסוד) - הרמה שלו היא רמה של ילד ביסודי ולא יותר מכך - אבל בתור שחקן הוא אחלה שחקן - וגם מנצל טיפ טיפה כריזמטיות כדי להחזיק את קהל מאמיניו

וכאן בפורום יש לו עדת מעריצים שנוהגים להביא "נבואות" מפי הנביא שלהם.. ובאופן כללי אם זה נחשב "נבואה" אז אני הייתי בגדר משה רבינו ע"ה

וכמובן שהוא מקבל לפגישה בשעות הפנאי שלו (שהם רוב שעות היממה) אינספור אנשים שכל כך מתרשמים מההצגה שלו ומוכנים לשלם לו כספים עצומים תמורת ביקור פרטי יחד עימו של כמה דקות ובו הוא היה מברך אותו והיה אומר לו איזה "נבואה" (כמו: בקרוב הצרות שלך ייפסקו", "בקרוב תרגיש יותר טוב" וכו' וכו' - והכול עם העיניים הסגורות ומצמוץ העיניים שלו מידי פעם - הוא יכול להיות אחלה של שחקן - אבל נביא? בדיחה איומה ונוראה של ממש

פעם שמעתי אותו ביוטיוב מלא הסתה לשנאה נגד השמאל ואף מילה נגד הגנבים ומושחתים בממשלה

דבר המראה שכל התיקשור שלו זה בלוף אחד גדול ואסור להקשיב לו

אגרת תימן:

אבל איכות עמידת המשיח ובאיזה מקום יראה: בתחילה יראה בארץ ישראל, כי בארץ ישראל תהיה תחילת הראתו שנאמר (מלאכי ג' א') "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה' צְבָאוֹת".

אבל איכות עמידתו: דע שלא תדע עמידתו קודם היותה עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית, אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו, והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמיתת יחוסו. שכן אמר הקב"ה כשסיפר לנו עניין זה: "הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח" ואמר ישעיהו כמו כן כשיראה מבלי שיודע לו אב ואם ומשפחה: "וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ" וגומר (ישעיה נ"ג ב')...

אבל המידה המיוחדת לו היא, בשעה שיגלה יבהלו כל מלכי ארץ משימעו ויפחדו ותבהל מלכותם ויתנכלו איך לעמוד כנגדו, בחרב או בזולתה, כלומר שלא יוכלו לטעון ולערער עליו, ולא יוכלו להכחישו, אלא יבהלו מן המופתים שיראו על ידו, וישימו ידם לפיהם, שכן אמר ישעיהו בעת שסיפר שישמעו המלכים לו, אמר (שם נ"ב ט''ו): "עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ".

ואמר שימית כל מי שירצה להמיתו בדברו ולא יוכל להמלט ולהנצל ממנו, שכן אמר (שם י"א ד'): "וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע"

בהלכה ד' מפרק י"א של הלכות מלכים בחיבורו ההלכתי 'היד החזקה' - הרמב"ם פוסק ברמה ההלכתית המחייבת לגמרי (כל עוד לא חלקו עליו בדורות הקרובים אליו, ולא עשו זאת) סימנים ברורים ומפורשים באופן בלעדי ויחידני.

ממליץ להעמיק בכך גם אם הדעה המוקדמת לא תשתנה בשל כך.

הלכות מלכים ומלחמות יב:ב

כשהוא אומר שאין קבלה ומסורת מעבר למקראות מן הסתם הכוונה לכל מה שלא מבוסס על פשטי הכתובים. הוא הרי מוסיף "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן"

האחבנות שהובאו קודם בענייני 'חזקת משיח' לא עניינו אותו כשלעצמן אלא רק כדי לשלול את האפשרות שמשיח צריך לחדש דברים בעולם או לחיות מתים. לשם כך הביא 'ראיה' מר' עקיבא שלא חיפש דברים כאלה אצל בר כוזיבא כלל. לכן (בצדק) הראב"ד השיג עליו שם שזה לא נכון. משיח הוא אחד שברוח פיו ימית רשע והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט וכו' כפי שהרמב"ם עצמו מבהיר באגרת תימן, ובלשונו: "והלא בן כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא וכיון דלא עביד הכי קטלוהו."

זו הלכה ב' מפרק י"ב שלאחר סימני משיח על שלביו השונים על פי תורה:
"אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין אלא לשום שלום בעולם שנאמר והשיב לב אבות על בנים ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו."

כפי שניתן לראות, יש שם פירוט נרחב של דברים שלאחריהם כותב הרמב"ם 'וכל אלו הדברים'...

"כל אלו הדברים וכיוצא בהן" משמע כל הפרטים על משיח נלמדים מפשטי הכתובים בלבד. אין קבלה או מסורת. זו הכוונה.

פסיקה אינה יכולה לבטל דברי נביאים (מצווה דאורייתא לשמוע לדברי נביאים). והרמב"ם גם לא עשה זאת. הוא לא פסק שמשיח יכול להתגלות *מחוץ* לארץ ישראל. זה דבר שניתן להסיק רק בעקבות פלפול ספקולטיבי נוסף, הנשען הפלפול הספקולטיבי שלו עצמו (של "בחזקת" לעומת "וודאי").

את הפער הזה משלימים פוסקי ההלכה שרושמים מה מתוך זה מחוייב להיות ומה יקרה גם כן רק איננו יודעים מתי, וכיצד.
זה מה שהרמב"ם מאריך לבאר בהלכה ב' מפרק י"ב אותה ציינת בקיצור והבאתי במלואה לפני מספר תגובות.

אז במקום לנסות להקים הררים התלויים בשערה או מגדלי קלפים כאלה או אחרים, פשוט צריך לברר את דברי ההלכה ולא לחלוק עליהם לחינם בשל הררים ומגדלים...

דוגמה בולטת לסתירה כביכול היא מדברי הנביא המוכרים "הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור" (זכריה ט,ט).
לעומת זאת, הנביא דניאל (ז,יג) מדבר על משיח שמגיע עם ענני השמים.
והגמרא (סנהדרין צח,א) אומרת על כך: "זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור".

וכפי שניתן לראות גם מפסיקת הרמב"ם לפי סדר הדברים התמוה בספר יחזקאל בנוגע להקרבת הקורבנות בחנוכת הבית העתידית (פרקים מ"ג - נ"ב), כשבדף יג: במסכת שבת מובא שכמעט גנזו את ספר יחזקאל בשל הסתירה שכביכול עולה מהם על דברי התורה, במסכת מנחות (מה.) מסיקים ש"פרשה זו אליהו עתיד לדרשה" ועדיין הרמב"ם מכריע שכך יעשו אך רק בהוראת שעה.

כמובן שסדר זה אינו מבטל דבר פשוט, אלא מסדר מה חייב להתרחש ומתי ואיזה חלק מהדברים נכון כמובן, אך לא דווקא ברור איך יתרחש ומתי.

אם נחזור לעניין עליו דובר כאן, הרמב"ם מסדר את הדברים ופוסק אותם ברמה ההלכתית המחייבת (באופן המינימלי ולכן את שאר הדברים משאיר פתוחים וכותב שלא נדע איך יהיו עד שיהיו) על פי דברי התורה בנבואת בלעם, דברי הנביאים ממקומות שונים והדמיון שבין משה שהוא גואל ראשון לגואל אחרון ובין דוד שהוא משיח הראשון למשיח האחרון...

לסיכום: רב מסתמך על פוסקי ההלכה שמבארים את כללות הנושא וזה בדיוק מה שעשה כאן הרמב"ם באופן ברור ומחייב.