מנכ''ל רשות ההגירה הפורש: ישראל תחת איום לאיבוד הרוב היהודי  

ספק אם רשות האוכלוסין וההגירה זכתה אי פעם לכל כך הרבה כותרות כמו בתקופת כהונתו של תומר מוסקוביץ' כמנכ"ל שלה. רוב האזרחים נתקלים בה רק כשהם נדרשים לחידוש דרכון, והיא נתפסת כשירות ממשלתי אפרורי למדי. אבל בשנים האחרונות היא התמודדה עם שלושה אירועים גדולים שהעלו אותה לכותרות ולשיח הציבורי, ועוררו עליה גם לא מעט ביקורת. הראשון היה משבר הקורונה, שחייב את הרשות להתמודד עם הנחיית הממשלה לסגור את הגבולות; השני היו התורים הארוכים לקבלת שירות, שנוצרו עם פתיחת השמיים; השלישי, וזה שהציג את רשות האוכלוסין כחסרת חמלה, היה המלחמה באוקראינה. עמדתה הנוקשה של הרשות, שמנעה את כניסתם לארץ של רבים שביקשו לברוח מהלחימה, עוררה עליה מתקפה ציבורית.

"התפקיד של רשות האוכלוסין וההגירה זה לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית", משיב מוסקוביץ' לביקורת הזו, בריאיון שקיימנו השבוע. "יש גופים רבים שתפקידם לשמור על המדינה מתפקדת ובטוחה, אבל רשות האוכלוסין וההגירה היא הגוף היחיד שתפקידו לשמור על הזהות של המדינה. ברגע שלא יהיה פה רוב יהודי, לא תהיה מדינה יהודית. שום דבר אחר לא יוכל להחזיק מעמד אם לא יהיה פה רוב שירצה שזאת תהיה מדינה יהודית.

"אסור לנו לחיות באשליות", מזהיר המנכ"ל היוצא של רשות האוכלוסין וההגירה. "היום אנחנו חיים ברוב גדול של יהודים במדינת ישראל, אבל הרוב הזה הולך ופוחת כל הזמן. מדינת ישראל נמצאת באיום משמעותי לאבד את הרוב היהודי שלה. הגרף יורד בצורה מתונה, אבל ברגע שהוא יגיע לנקודה מסוימת זה יקרוס. ברגע שהלא־יהודים יצברו מספיק כוח פוליטי להשפיע על נבחרי הציבור, כמו שקרה במדינות אירופיות מסוימות, לא יהיה אפשר לשלוט בזה. מדינת ישראל סובלת מלחצי הגירה משמעותיים מאוד. חלקם, באופן אבסורדי, דווקא בגלל חוק השבות. הגוף היחיד שמהות הקיום שלו היא להתמודד עם האתגר הזה, זה רשות האוכלוסין וההגירה. על הדרך היא צריכה גם להנפיק דרכונים, אבל השירות לציבור הוא התפקיד המשני. הדבר העיקרי הוא לבסס ולבצע מדיניות שתשמור על המדינה כמדינה יהודית".

אבל בסופו של דבר, אני אומרת לו, אנשים פוגשים את רשות האוכלוסין בשירות הבסיסי שהיא צריכה לתת להם, ונתקלים בתורות הארוכים לדרכונים. הוא מסביר שצוואר הבקבוק נוצר בעקבות החלטת המדינה לעבור לתעודות ביומטריות, שאינן ניתנות לזיוף. "בדרכון ביומטרי יש שבב, והמידע ששמור עליו מקשה על זיוף התעודה. כדי לזייף את השבב צריך להיות ברמה של מדינה. מדינת ישראל החליטה שלכולם יהיו תעודות ביומטריות אבל זה תהליך שלוקח זמן, וזה קורה בעיקר כשצריך לחדש דרכון. האזרח צריך להגיע פיזית ללשכה, להצטלם, לתת טביעת אצבע. בקורונה אנשים לא טסו, וממילא לא הגיעו לחדש דרכונים. במקום חידוש של 1.3 מיליון דרכונים בשנה, בשנתיים של הקורונה היה מחצית מזה. נוצר פער גדול של למעלה ממיליון דרכונים. כשהקורונה נגמרה ב־2022, במקום 1.3 מיליון דרכונים היינו צריכים לעשות 2.6 מיליון דרכונים, וזה יצר לחץ מטורף".

הלשכות קרסו, אנשים לא הצליחו למצוא תור גם חצי שנה קדימה.

"עשינו כל מאמץ להגדיל את הייצור, והצלחנו להגדיל ב־20%. אבל אי אפשר לסגור פער כזה בשנה אחת. לא ניתן להכפיל פתאום את כוח הייצור של הרשות. לכן, בתיאום עם השרה הקודמת איילת שקד הלכנו על פתרון של דרכון זמני, לאפשר לאנשים לעשות דרכון אופטי מהסוג הישן עם תוקף לשנתיים. הקמנו מרכז שבו אנשים יכלו לעשות דרכונים כאלה תוך שבועיים".

אבל בפועל גם לצורך הנפקת דרכון זמני לא היו תורים.

"לא צריך לקבוע תור לדרכון זמני. כל אדם יכול להגיע ללשכה הקרובה למקום מגוריו ויוציאו לו כזה, בלי תור. יכול להיות שפה כשלנו בהסברה, כי למרות שפרסמנו והודענו על זה, אנשים עדיין חושבים שצריך תור לדרכון זמני. אבל לא צריך, אתה פשוט מגיע ותוך יומיים הוא יהיה מוכן. במקביל הוספנו כל הזמן תורים לביומטרי, וקלטנו עוד עשרות עובדים כדי להגדיל את הייצור של הדרכונים הביומטריים".

בעצם אתה רק דוחה את הבעיה קדימה, כי בסוף גם מי שמוציא דרכון זמני יצטרך דרכון ביומטרי.

"זה נכון. השר דרעי חשב שאי אפשר להמשיך עם הדרכונים הזמניים וצריך לפתוח את הלשכות עד 12 בלילה, אבל זה לא יקרה. בסוף הפתרון הוא טכנולוגי. יהיו מכונות להנפקת דרכונים בשירות עצמי. זה משהו שקידמנו בכל הכוח, והמכונה הראשונה תיכנס ב־1 בנובמבר. יהיו שורה של מכונות ואת תצטרכי רק לעמוד מול מכונה והיא תעשה את הזיהוי, תצלם אותך ותשלח את הדרכון להדפסה. זה יפתור את הבעיה, נוכל לשים מכונות כאלה בכל הלשכות בארץ. זה דורש הרבה פחות כוח אדם, ונוכל לחזור לתורים של יומיים".

החומה האחרונה

מוסקוביץ' הוא יליד שכונת קטמון בירושלים, בוגר סניף בני עקיבא מרכז וישיבת נתיב מאיר, למד שנה אחת בישיבת מרכז הרב ואחריה שירת ארבע שנים בצבא, כחייל וקצין. נשוי ואב לשישה ילדים בוגרים, מתגורר באלון־שבות ועורך דין בהכשרתו.

אף שאת תחילת הקריירה שלו עשה במגזר הפרטי, מוסקוביץ' הוא איש השירות הציבורי בכל רמ"ח איבריו. בשנת 2001 מונה ליועץ המשפטי של משרד העבודה והרווחה, וכאשר הוא אוחד עם משרד התעשייה והמסחר הפך מוסקוביץ ליועמ"ש המשרד כולו. ב־2007 הצטרף למנהלת סל"ע והיה אחראי למערך הסיוע למפוני גוש קטיף.

לאחר התנסות בשוק הפרטי, כמנכ"ל חברת הבנייה משהב, מונה מוסקוביץ' בשנת 2015 על ידי שרת המשפטים דאז איילת שקד למנכ"ל רשות האכיפה והגבייה, והופקד על ההוצאה לפועל ועל המרכז לגביית קנסות. מחליפה בתפקיד, אבי ניסנקורן, האריך את מינויו, אבל כאשר שקד נכנסה למשרד הפנים ב־2021 היא הציעה לו להתמנות למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה. הוא מילא את התפקיד הזה כשנה וחצי, עד חילופי הממשלות.

מבחינת מוסקוביץ', האירוע המשמעותי ביותר בכהונתו הוא לא סאגת התורים לדרכונים אלא המלחמה באוקראינה. "נוצר לחץ של כניסת זרים לישראל. הם לא פליטים", הוא קובע. "אף אחד מהם לא הגיע מאוקראינה, שממנה לא היו טיסות. כולם הגיעו ממדינות שכנות בטוחות, שכולן היו מוכנות לקלוט אותם. למרבה הפלא, מלחמה היא גם לא עילת פליטות. פליטות זה מצב שבו אדם נרדף אישית. אף אחד מהם לא היה מוכרח להגיע לישראל, אבל היה לחץ מאוד גדול להכניס אותם לארץ".

איך אתה מסביר את הלחץ הזה?

"יש סנטימנט ציבורי חיובי כלפי אוקראינה, שתוגבר על ידי השגרירות האוקראינית בישראל שעתרה לבג"ץ בדרישה להכניס את כולם. יש להם גם עורף אזרחי מאוד חזק בארץ. ההיסטוריה היהודית באוקראינה עשירה מאוד, כל סיפורי החסידות צמחו שם – הבעש"ט, רבי נחמן מברסלב.

"נתקלנו במקרים כמו אישה אוקראינית לא יהודייה שנשואה לנכד של יהודי והיא בעלת אזרחות ישראלית, אבל לאחיות ולהורים שלה אין זכאות להגיע לארץ מכוח חוק השבות. זאת קרבה ראשונה שלה, אבל אין להם זכות משפטית להגיע לכאן. אמרנו מראש שאי אפשר להגיע לפה על אשרת תייר, כי מי שבא מהמלחמה לא בא כדי לתייר. לכן הסכם הפטור מוויזות עם אוקראינה לא חל במקרה הזה. השרה שקד קבעה מכסה שיהיה אפשר להגיע לפה, אבל לא בלי מגבלה.

"בג"ץ פסל את המדיניות שלנו ואמר שאי אפשר לסרב מראש, ושצריך לאפשר להם להגיע לכאן ורק בכניסה לארץ להחליט. לכן היו לחצים מאוד חזקים בנתב"ג, עומסים קשים וביקורת ציבורית. התמונה המפורסמת של התינוק על מסוע המזוודות למשל, תראי איך תמונה אחת שווה אלף מילים. זה היה חדר ישן עם מסוע שאף אחד לא משתמש בו כבר שנים, ואימא אחת הניחה את התינוק לשכב על המסוע שהיה דומם. אבל הדימוי הזה מאוד הזיק לנו. בסופו של דבר השרה שקד הנחתה אותי שכל סירוב כניסה של אוקראיני צריך להגיע לאישור שלי. זה היה מגיע אליי 20 שעות ביממה".

הלחצים האלה היו בגלל הפסיקה בבג"ץ?

"בג"ץ בפרשנות שלו פגע מאוד ביכולת שלנו לנהל את זה בצורה סבירה בסינון מקדים מחוץ לגבולות ישראל, והכריח אותנו לנהל את הבדיקה פה בארץ. זה יצר קושי גם לאלה שבאים וגם לנו. יש כמובן גם את השיקול האנושי. גם אני חושב שאישה שרוצה לברוח מהמלחמה ולנוח אצל אחותה לחודשיים, אם יש לנו ביטחון שהיא אכן תצא מכאן – צריך לאפשר את זה. אבל צריך להבין שיש פה סכנה אמיתית, כל מה שתקבעי עכשיו זה תקדים לעתיד. אם מחר תהיה מלחמה לא באירופה, אז יגידו למה נתתם רק להם".

מוסקוביץ' נחשב כמנכ"ל ששמר על הכללים בהחלטיות, גם במקרים קשים וגם נוכח מלחמה. "עמדתי על העיקרון הזה בכל כוחי, כמה שיכולתי", הוא אומר. "אני באתי לרשות האוכלוסין וההגירה כדי לתרום את תרומתי הצנועה לשמירתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אנחנו הש"ג של המדינה, החומה האחרונה. כשהם כבר בארץ, מאוד קשה להוציא שוהים לא חוקיים. כדי לדעת שקיבלת בסוף היום את ההחלטות הטובות, אתה צריך כל היום לקבל החלטות רעות. כל מקרה פרטני הוא החלטה קשה, במיוחד בוועדה ההומניטרית. אלה אנשים טובים בנסיבות קשות לפעמים, והייתי רוצה לאשר יותר בקשות. אבל כדי לדעת ששמרתי על מדינת ישראל כמדינה יהודית, הייתי צריך לקבל החלטות קשות ולקיים מדיניות נוקשה כי הלחצים הם אינסופיים. כל תקדים שאתה יוצר יבוא אליך אחר כך במכפלות. בואי נגיד שזה לא תפקיד פשוט. הירא ורך הלבב שיחפש תפקיד אחר".

בחזרה לסהרונים

אוקראינה היא מקרה מבחן לשאלה היסודית יותר, של הרצון לשמור על רוב יהודי מול תפיסה שאומרת שישראל צריכה להיות בית לכל מי שמבקש, לא רק ליהודים. בפעם הקודמת זה היה המסתננים מאפריקה.

"אלו שרוצים מדינת כל אזרחיה ולהכניס לפה את כל החלכאים והנדכאים, הם עדיין מיעוט. כל ממשלות ישראל לא ראו את מדינת ישראל כבית לכל מבקש מקלט, אלא רק לעם היהודי. אם הם יהיו הרוב, ייתכן שרשות האוכלוסין וההגירה תהיה גוף שרק מוציא דרכונים או אפילו תתייתר כליל. יש בארץ כ־100 אלף שוהים לא חוקיים, רק רבע מהם זה המסתננים מאפריקה. בין כל בעיות ההגירה של מדינת ישראל זאת הבעיה שמקבלת הכי הרבה בולטות, ולדעתי שלא בצדק. זה נובע מכך שהם מרוכזים כולם במקום אחד בדרום תל־אביב. אבל צריך להבין שלא שם הבעיה. בשנת 2022 הגיעו לארץ מכוח חוק השבות פי שניים לא יהודים מכל המסתננים שיש בארץ. 50 אלף לא־יהודים שהגיעו בשנה אחת בלבד, מול 25 אלף מסתננים מאפריקה שנשארו פה. זאת קבוצה שהולכת וקטנה. אין יותר הסתננות מאפריקה בזכות הגדר, ויש כל הזמן יציאה מרצון. מבחינת הזהות היהודית של מדינת ישראל זאת לא הבעיה הקריטית".

הבעיה היא בעצם בחוק השבות?

"הבעיה היא לא החוק כמובן, אלא סעיף הנכד המפורסם שכולל את בן הזוג, הבן והנכד. הסעיף נוסף בשנת 1970 יחד עם סעיף מיהו יהודי. המטרה הייתה למנוע קריעת משפחות. אם הסבא היהודי הגיע מרוסיה ויש לו בת זוג לא יהודייה והילד לא יהודי, אתה לא יכול לקרוע את המשפחה. זה היה מיעוט מבוטל, אחוזים בודדים. זאת לא בעיה שקשורה למדינות המערב. תמיד אומרים שאם נתקן אז יהיה קרע עם יהדות ארה"ב, אבל שם אין בעיה. שיעור הלא־יהודים שמגיעים מארה"ב הוא 5%, ומצרפת 6%. מרוסיה זה 70%. הבעיה היא מזרח אירופה.

"היום ברור שהסעיף הזה גורם להגירה מאוד גדולה של לא יהודים. סעיף הנכד בפועל הוא היום סעיף הנינים, כי אם הנכד עולה ויש לו ילדים קטינים, אז גם הם עולים. זה אתגר כי פה אין הסכמה חד־משמעית. רוב האנשים יגידו לך שצריך לעשות התאמות, אבל יהיה על זה ויכוח. יש פה הרבה מאוד אינטרסים, גם מצד יהדות העולם וגם מצד מפלגות כמו ישראל ביתנו וגופים כמו 'לובי המיליון' שהם אנשים מצוינים. לכן צריך לעשות את זה בשום שכל, אי אפשר להנחית את זה כמו הרפורמה המשפטית. העמדה שלי היא שצריך להשאיר את סעיף הנכד, ובלבד שהוא בא עם הסבא היהודי או שהסבא כבר גר בארץ. אם העוגן היהודי מת, אז לא תוכלו לעלות לארץ. אם נשאיר את המצב כמו שהוא היום, נגיע למצב ש־90% ממי שעולה יהיה לא יהודי".

מהם האתגרים העיקריים של רשות האוכלוסין וההגירה בשנים הקרובות?

"בראש ובראשונה תופעת מבקשי המקלט. המסתננים הם רק דוגמה פרטית שלהם. ישראל חתומה על אמנת הפליטים, ויש ניצול לרעה של הדבר הזה שנקבע מכוונות טובות. אם את מגישה תביעה פרטית נגד מעסיק, את רוצה פסק דין ושההליך יהיה כמה שיותר קצר. אבל מי שמגיש בקשת מקלט לא רוצה החלטה, כי הוא יודע שהתוצאה תהיה דחייה כי הוא לא באמת פליט, הוא בא לעבוד פה. ככל שהתהליך יתמשך יותר, הוא יוכל בינתיים לעבוד. זמן שווה כסף כפשוטו.

"קראתי 99% מבקשות המקלט שמוגשות למדינת ישראל. אף אחת מהן לא גילתה עילה. אנשים מודים בעצמם שהם באו לעבוד כמה שנים ומתכוונים לחזור, או טוענים שהם חלק מקבוצה נרדפת אבל אין להם שום הוכחות. עכשיו גילו את הטענה הלהט"בית, למשל סרי־לנקיות שטוענות שהן לסביות ובסרי־לנקה יפגעו בהן, אבל אין לכך שום הוכחה. הן פשוט מרוויחות זמן שבו הן יכולות לעבוד. אנחנו מאוד מקפידים שלא לתת להם מעמד, וזה מאבק מתמיד עם בתי המשפט. יש כל הזמן כרסום במדיניות שלנו.

"בקשות המקלט זה בעיה כי אין לה גבול, אין מכסה. תייר נוחת פה, ואז אחרי חודש הוא מגיש בקשת מקלט ויש לו כמה שנים לעבוד. גם אם אנחנו דוחים את הבקשה הוא הולך לבית הדין ואז לבית המשפט, ובינתיים הוא הרוויח את הכסף שלו. אחריו יבוא אחיו לכמה שנים, ואז בן דוד שלו. מדיניות הגירה היא לעולם לא על מי שפה, אלא איך לא לייצר תמריצים למי שרוצים להגיע. מדיניות המקלט של מדינת ישראל היא בפירוש תמריץ לאנשים להגיע לפה. עורכי הדין יודעים את זה. הם מכירים את כל השטיקים והטריקים והם פשוט קונים להם זמן. בזה רשות האוכלוסין צריכה להתמקד בשנים הקרובות".

איך פותרים את זה?

"אני הייתי חוזר לסהרונים, מתקני משמורת למבקשי מקלט. אנשים באים כי הם יודעים שהם יוכלו לעבוד פה בתקופה הזאת. אבל אם כשהם מגיעים, בזמן שבודקים את בקשת המקלט שלהם הם גרים במחנה ואסור להם לעבוד – הם לא יבואו".

בג"ץ פסל את זה.

"נכון, זו עוד דוגמה למעורבות הבעייתית של בג"ץ. הייתי מחזיר את זה. בתנאים ראויים, עם דמי כיס, אבל בינתיים הוא לא יכול לעבוד. ברגע שהוא לא יוכל לעבוד, הבעיה תיחתך ב־90%. הייתי מכניס גם נוהל של רשימת מדינות בטוחות, שמי שמגיע משם מוחזר מיד. ואז הם לא יבואו".

לא בשלים לחוקה

את ההתמחות שלו עשה מוסקוביץ' אצל השופט מנחם אלון בבית המשפט העליון, ושם החל לגבש את תפיסת עולמו המשפטית. "הייתה לי הזכות להיות צמוד למי שהיה חלק מכתיבת המשפט העברי, ולעמוד לצד אחרון המתנגדים של ברק בבית המשפט העליון. מדהים לקרוא את מה שהוא כתב אז כדעת מיעוט. היום מבינים שהרבה ממה שהוא אמר אז היה נכון.

"את הגישה המשפטית של אהרן ברק אפשר לתמצת בשני משפטים ששניהם לא נכונים, ועשו בפועל יותר נזק מתועלת. הראשון הוא שתפקיד המשפטנים לשנות את החברה. הוא נתן למשפט ולמשפטנים בכל הרמות תפקיד שבשום מקום לא נותנים להם – לא לעשות סדר בחברה, אלא לשנות את החברה. הדבר השני שאמר הוא שהמשפט צריך לעבור מכללים לערכים. זו טענה יפה אבל שגויה. קחי למשל את עילת הסבירות. החלטה שעברה את כל המבחנים הטכניים אבל היא לא סבירה בעיני השופט, אז היא מתבטלת. אם זו הייתה החלטה אחת בעשור, היינו יכולים לספוג את הפגיעה ביציבות לטובת הערכים. אבל השיטה הזאת של לקחת מושגים כמו סבירות, תום לב, פרשנות תכליתית, מין אמירות כלליות שמי שממלא בהן את התוכן אלה השופטים, כל שופט לפי השקפת עולמו – זה בא על חשבון השקפת עולמם של נבחרי הציבור. השיטה הזו גרמה נזק בכל ענפי המשפט. ברק יצר חוסר ודאות מוחלט. מדברים על פגיעה בכלכלה – השינוי המשפטי שברק הוביל גרם לזה שהיום כל דבר צריך להגיע לבית משפט. לקוח שבעבר כעורך דין פרטי הייתי אומר לו 'אין לך קייס, אתה תפסיד', היום נוכל לטעון בשם כל מיני ערכים, תום לב, כבוד האדם. לך תדע, אולי יהיה לנו מזל עם איזה שופט. 99% מהתיקים האלה נדחים, אבל הם כבר העמיסו על המערכת".

כיצד אתה רואה את המחלוקת סביב הרפורמה?

"אני ממש באמצע. מצד אחד אני מאוד תומך ברפורמה. זה לא רק אני אלא כל גדולי המשפט מסכימים שצריכים לעשות שינויים במערכת המשפט. השינוי העיקרי זה להפוך את מהפכת ברק ולחזור לימים של משה לנדוי, לימים שבהם לא פסלו חוקים ומבחן הסבירות. גם לפני כן פסלו החלטות ממשלה כל הזמן, על אפליה, על שיקול זר, על חוסר סמכות – אבל לא על סבירות. המהפכה החוקתית משמעה להחליף את שיקול דעתה של הכנסת. הדוגמה הכי בוטה זה היחס למסתננים. אם בג"ץ היה קובע באופן קטגורי שלא נוגעים במסתננים, או מגדיר מהו פליט – זה עוד היה הגיוני. אבל זה לא מה שהם עשו. הם קבעו מה הניכוי משכרו של המסתנן שהוא סביר, ושאחוז אחד מעליו זה כבר בלתי סביר. זה להחליף את שיקול הדעת של הכנסת, וזה חמור.

"מצד שני, אני מאוד מבין את הפחד מהשתלטות של האינטרסים הפוליטיים של הרוב על בתי המשפט. הימין אומר שכל עוד שיטת ברק פועלת אז האידיאולוגיה של השופטים מאוד משפיעה, ובמצב כזה הם רוצים שופטים עם הערכים הנכונים. זה לגיטימי, ובכל הדמוקרטיות יש לציבור אפשרות למנות שופטים. אבל יש סכנה שהקואליציה לא תמנה שופטים בגלל האידיאולוגיה הנכונה אלא מתוך שיקולים פוליטיים, וזה מסוכן".

איך פותרים את הבעיה הזו?

"יש פתרון, והוא מאוד פשוט בעיניי. להשאיר את הוועדה כמו שהיא, אבל במקום שני נציגי לשכת עורכי הדין, שר המשפטים ימנה שני נציגי ציבור רציניים בעלי ניסיון שיפוטי או אקדמי במשפט. הוא ימנה אנשי ציבור שהם באידיאולוגיה שלו. אם הקואליציה ימנית אז אידיאולוגיה שמרנית, אבל הוא לא יוכל לדעת את מי הם ימנו. כל שני נציגי ציבור כאלה ייבחרו לוועדה אחת בלבד, כך שהמינוי שלהם לא יהיה תלוי בשר והם לא ירגישו צורך לרצות אותו, כי הוא ממילא לא יוכל למנות אותם שוב.

"בנושא הסבירות אני בעמדתו של השופט סולברג. יש היגיון לדון בסבירות של החלטות של פקיד, אבל לא נכון לדון בסבירות של גורמים נבחרים כמו הממשלה או הכנסת. ההון הדמוקרטי גדול יותר בהחלטות של נבחרי ציבור. גם לגבי היועצים המשפטיים, אין היגיון למנות יועצים משפטיים כמשרת אמון. צריך לבטל את ההמצאה של ברק שלממשלה אין זכות לקבל ייצוג משפטי. רומן זדורוב יכול לקבל סנגור, למחבל הכי נתעב יש זכות לקבל ייצוג משפטי, אבל לממשלה אין זכות לקבל ייצוג משפטי".

אתה מעריך שאפשר עדיין להגיע להסכמות?

"בתור מי שמנהל משאים ומתנים לפרנסתו משנות העשרים שלו, אין סיכוי שהמשא ומתן יצליח אם הוא מתנהל בפומבי, כי הקיצונים משני הצדדים יהרגו אותו. אמרתי לנשיא שצריך לקחת נציג אחד מכל רשימה בכנסת, להכניס את כולם לקמפ־דייויד בלי טלפונים לשלושה ימים, ואז יש שתי אפשרויות: להגיד 'הצלחנו', זה ההסכם, או להגיד 'נכשלנו'. אם יש הסכם – להביא אותו לאישור הכנסת ברוב גדול או למשאל עם. אין היום סיכוי לחוקה בהסכמה, אנחנו לא בשלים להסכמות בנושאי שוויון או דת ומדינה. אבל אנחנו כן בשלים לגרעין הבסיסי של חוקה – היחסים בין הרשויות, האיזונים והבלמים ביניהן, איך מחוקקים חוק יסוד ואיך מבטלים אותו, מה היחס בין בית המשפט לכנסת. שם הפערים הרבה יותר קטנים ממה שאנשים חושבים ואפשר להגיע להסכמה".

אחד הנושאים המרכזיים שהובילה שרת הפנים איילת שקד היה הפטור מוויזות לארה"ב. מוסקוביץ' נשמע השבוע אופטימי למדי בנושא הזה. "בזכות עו"ד גיל ברינגר, שנבחר בתחילת שנת 2022 למשנה למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, וכפרויקטור לנושא הפטור מוויזה – נעשתה התקדמות רבה מאוד בעניין. למעשה כמעט כל הנושאים הוסדרו, ואם לא יהיו עיכובים, בספטמבר הקרוב ישראל תיכנס לתוכנית הפטור. חשוב להדגיש שבזכות הדרישות של הממשל האמריקני קידמנו את כל ההגנה על גבולות המדינה שנים קדימה. פרויקטים שדשדשו זמן רב והשלמתם נדרשה על ידי האמריקנים כתנאי למתן הפטור, קודמו במהירות שיא".

לא היו עיכובים לאחרונה מול האמריקנים בגלל המאבק סביב הרפורמה המשפטית?

"לא היו בכלל. היו עיכובים בשלהי הממשלה הקודמת, כי הליכוד לא הסכים להעלות את החוקים הנדרשים להצבעה, ולממשלה כבר לא היה רוב בכנסת".

מוסקוביץ' היה אמור לכהן ארבע שנים, אבל בסוף ינואר 2023, זמן קצר לאחר כינון הממשלה, הוא הודיע על התפטרותו, לאחר פחות משנתיים בתפקיד. "כשהממשלה התחלפה בנסיבות שנוצרו, הבנתי שזה לא נכון שאמשיך בתפקידי והודעתי על התפטרותי", הוא מסכם בקצרה.

ומה הלאה?

"שלוש הכ"פים לא כל כך מעניינים אותי. כסף לא מעניין אותי, גם כבוד וכוח לא, בעיקר חשוב לי לתרום למשהו גדול. אני מאוד אוהב את השירות הציבורי ומקווה שתהיה לי הזדמנות להמשיך לשרת בו. ניהול משרד ממשלתי, חברה ממשלתית, תאגיד ציבורי – כל מה שמשרת את הציבור".