מעלית בקודש - המעלית במערת המכפלה  

השביל המונגש במערת המכפלה
צילום: ארגון בצלמו

חגית רוזנבאום
י"ט בסיון תשפ"ג

עבר יום מאז הודעת הווטסאפ ששלח בתחילת השבוע שי גליק, יושב ראש ארגון 'בצלמו', ליצחק שמואלי. שום תגובה לא התקבלה לפנייה, אך למחרת קיבל גליק מאותו מספר הודעה ששברה את ליבו: "שלום וברכה, זה ישי, הבן של יצחק. לצערי הרב אבא נפטר ביום חמישי האחרון. הוא כל כך חיכה לטקס המרגש הזה. אם תזכירו אותו זה יהיה מאוד מרגש".

יצחק שמואלי ז"ל היה מרותק לכיסא גלגלים. הוא היה פעיל למען נגישות, ולפני שנים אחדות פגש את גליק באקראי במסדרונות הכנסת. שמואלי ביקש לקדם ענייני נגישות, וכך גם גליק, כל אחד בזירה אחרת: גליק היה בשיא פעילותו לקידום ההנגשה של מערת המכפלה ובניית מעלית שתאפשר לנכים להתפלל במקום, שכדי להגיע אליו יש לטפס במדרגות לגובה של שתי קומות. שמואלי התרשם מפעילותו של גליק ושיתף אותו בחלומו רב השנים להתפלל במערת המכפלה, לכשיתאפשר. "הוא סיפר לי שקנה ספר תורה קטן, והיה רוצה להכניס אותו למערת המכפלה", מספר גליק. "מאז הוא פנה אליי מעת לעת, מזכיר לי שהוא רוצה לבוא למערה, להכניס את ספר התורה. השבוע ביקשתי להזמין אותו לטקס חנוכת המעלית במערת המכפלה, אבל לצערי הוא כבר לא יזכה להגשים את החלום. אני מקווה שאת ספר התורה שלו נכניס למערת המכפלה לזכרו".

גם ילדיו של מוטי אוחיון ז"ל מצפים ברגשות מעורבים לטקס - ההיסטורי יש לומר – של חנוכת המעלית במערת המכפלה. מוטי היה גם הוא מרותק לכיסא גלגלים, ושותף למאבק להנגשת המערה. לפני כמה שנים, כשהצטלם לכתבת טלוויזיה שנועדה לעורר מודעות לחשיבות ההנגשה, עלה אוחיון בעזרת הכיסא הממונע שלו במדרגות. הניסיון לא עלה יפה, אוחיון נפל וזמן קצר לאחר מכן נפטר מהנפילה. גם הוא לא זכה לראות בסופו הטוב של המאבק שהיה שותף לו. "ילדיו מחכים לטקס", מספר גליק, "הוא שילם בחייו כדי שנגיע ליום הזה".

קרוב לשש שנים מנהל גליק, בתפקידו כיושב ראש ארגון זכויות האדם 'בצלמו', את המאבק הזה, שהוא חוזר ומדגיש שמבחינתו הוא הומניטרי ולא פוליטי. עוד מתחילת הדרך הצהיר כי ככל שהדבר תלוי בו, גם ערבים יוכלו להשתמש במעלית כדי לקיים את תפילותיהם במערת המכפלה. טקס פתיחת המעלית, שהיה מיועד להיום (ה'), נדחה שוב, והפעם מסיבה חיובית: רצונו של שר הביטחון יואב גלנט להשתתף בו, והדחייה היא מטעמי התאמה ללו"ז של השר. כך או אחרת, המאבק הבלתי אפשרי הזה, שהוערך בתחילתו באפס סיכויי הצלחה, הגיע לאחרונה לסופו הטוב, ואלפי מוגבלי תנועה יזכו סוף סוף להגשים חלום ולהתפלל על קברי אבותיהם.

המעלית החדשה במערת המכפלה
צילום: ארגון בצלמו

ממוסי ועד בצלאל

הפעם הראשונה שבה נחשף גליק לבעיית ההנגשה הייתה לפני שש שנים, בעת ביקור במערת המכפלה. "במקום הייתה אישה מבוגרת שהתקשתה בעלייה. אני ועוד אנשים שראינו בצרתה ניסינו לעזור לה. כאשר שאלתי את האחראי במקום היכן המעלית, הוא גיחך בכאב והשיב לי שהווקף ועיריית חברון לא מסכימים להקים במקום מעלית. לא הבנתי, אמרתי לו שיש כאן בעיה הומניטרית שבכלל לא קשורה לפוליטיקה. הוא השיב לי: יגדלו לך שערות בכף היד לפני שתהיה פה מעלית".

באותו רגע, דווקא לנוכח האמירה המייאשת הזאת, החליט גליק לעשות ככל יכולתו כדי שהמקום יונגש. "הבנתי שהמפתח להצלחה אינו הרצון להדגיש את הריבונות במקום אלא להפך. אם אתה מבין שאתה בעל הבית, אתה לא נלחם להגיד את זה אלא פשוט חי את זה. דרשתי את ההנגשה דווקא למען האנשים שזקוקים לכך. הדגשתי ואני עדיין מדגיש: ההנגשה תפתור גם את בעיית ההנגשה למתפללים המוסלמים הבאים למקום שגם להם הוא קדוש". עד היום, יש להסביר, קשיש או מוגבל בתנועה שביקש להתפלל במערת המכפלה היה צריך או לוותר על רצונו ולהסתפק בתפילה מחוץ למערה, או לעבור טקס שיש מי שיראו בו אפילו משפיל: היה עליו להיקשר היטב לכיסאו לבל ייפול, ולהיות נישא בידי מתנדבים שיעלו ויורידו אותו במדרגות התלולות.

המאבק להנגשת המערה ייחודי בהיסטוריה הפוליטית שלו. מאז 2017 הוא הספיק להתגלגל בחמש־שש ממשלות שונות, עבר שבעה דיונים בכנסות שונות, והדיונים שנערכו כולם בוועדת החוץ והביטחון עברו יושבי ראש ועדות שונים בתכלית: חברי הכנסת צבי האוזר, מוטי יוגב, רם בן ברק, אבי דיכטר, אורנה ברביבאי, גדי איזנקוט, "וכולם תמכו במהלך!" מציין גליק, "בוועדות הכנסת מעולם לא היה מישהו שהתנגד". הבעיות הגיעו מגורמים חיצוניים, כמו עמותת השמאל 'עמק שווה', שהגישה התנגדויות ועררים ככל שהתקדם התהליך, במימון האיחוד האירופי.

הגורם העיקרי שאותו היה צריך לרכך היה הווקף בחברון ועיריית חברון. "סגן שר הביטחון דאז, אלי בן דהן, אמר לי בתחילת הדרך: בלי אישור הווקף זה לא יקרה, הם לא מסכימים". במשך כמה שנים כשלו ניסיונות המשא ומתן עם הווקף, עד שהתערבות בלתי צפויה שינתה במקצת את פני הדברים. היה זה דווקא איש התנועה הקיבוצית יואל מרשק, המזוהה עם השמאל, שנחלץ למשימה. מרשק נחשף לצורך בהנגשת המערה בהפוך על הפוך: הוא הגיע לכהן כיושב ראש ועדת קלפי בבחירות בחברון, כדי לבדוק שהמתנחלים לא מזייפים. אבל תוך כדי מילוי משימת הקודש הזאת, הוא נחשף לבעיית הנגישות במערה והחליט לסייע למאבק ההומניטרי, שגם מבחינתו אמור להיטיב עם כל הצדדים. מרשק ניצל את קשריו הטובים עם ראשי עיריית חברון, הפעיל לחץ מפה ומשם, והביא לכך שהתנגדות הווקף והעירייה ירדה לטונים מינוריים יותר.

אבל גליק לא חיכה לחסדי הווקף. הוא הפעיל את כל התותחים בכל הכיוונים. הוא פנה לחברי הכנסת שהיו בזמנו הקצוות הקיצוניים ביותר, חברי הכנסת מוסי רז ובצלאל סמוטריץ', בבקשה שיתגייסו למאבק, ומשם המשיך אל עשרות ח"כים נוספים. במהלך הכנסות השונות אסף מספר חסר תקדים של 140 חתימות של חברי כנסת במצטבר שהביעו את תמיכתם בצורך להנגיש את המערה, כמובן – ללא הבדלי דת ולאום. הוא גם החתים עצומות של אנשי רוח למען המהלך, שעליהן חתומים אנשי שמאל מובהקים דוגמת פרופסור אמיר חצרוני, עורך הדין תומר נאור מהתנועה לאיכות השלטון ועוד.

בצמרת המדינית חששו מאוד מקידום המהלך. כולם הסבירו לגליק שהווקף הוא הקובע בכל הנוגע למערת המכפלה ואי אפשר לעשות עבודות במתחם ללא אישורו. נתניהו עצמו אמר כי הוא חושש שעבודות במקום יגרמו להתלקחותה של מלחמת דת, לא פחות, כפי שאירע במהומות לאחר פתיחת מנהרות הכותל ב־1996. החשש הביטחוני גרם לנושאי התפקידים לנסות למצוא פתרונות הזויים כמעט לנושא ההנגשה: החל מרכב נינג'ה שיטפס את המדרגות בנסיעה בשביל כל מוגבל שיבקש להתפלל במערה וכלה במעלון פשוט שצמוד למעקה המדרגות. "העיקר לא לפגוע בערבים עם בניית מעלית במקום. התעקשתי על הנגשה מפוארת ויפה, כראוי למקום הקדוש, אחד העתיקים בעולם. הפרויקט אכן עלה בסופו של דבר חמישה מיליון שקלים".

גליק סירב לקבל את החשש הביטחוני. מבחינתו, ישראל היא בעלת הבית על מערת המכפלה ועליה לפעול בהתאם, לא כמאבק פוליטי אלא כהנחת עבודה. "כשאתה מנגיש בית ברעננה זה פוליטי? לא, אתה מנגיש בית כי הוא הבית שלך. גם חברון היא הבית שלי כמו רעננה, ואני רשאי להנגיש את הבית שלי". אבל ההיגיון של גליק לא ממש התאים לווקף, שבמשך כמה שנים התנהל מולו משא ומתן, אולם הוא סירב גם כשהוצעו מחוות נאות בתמורה. הקושי היה לא רק מול הווקף המוסלמי אלא גם מול הבירוקרטיה הישראלית: עם כל חילופי שלטון או תפקידים אחרים ברשויות הרלוונטיות היה צריך להניע את התהליך מחדש מול בעלי התפקידים.

"השלמנו את כיבוש חברון"

הדיונים והלחצים בכנסת, כמו גם אינספור כתבות שדאג גליק לפרסם בכלי התקשורת כדי לעורר מודעות ציבורית לנושא, פנייה לרבנים הראשיים ואפילו למועצת האו"ם שחתומה על אמנת נגישות, עשו אט אט את שלהם. אחרי כשלוש שנים הודיע ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו בוועדת חוץ וביטחון כי הוא נותן אור ירוק למהלך, וכי אם הווקף יסרב לשתף פעולה יתקיימו העבודות באופן חד־צדדי.

גם אחרי האור הירוק עמד גליק עוד חודשים ארוכים מול אור כתום ואפילו אדום, בהתאם לגחמות הפקידים והרשויות השונות. כדי לסלול שביל מונגש עד המעלית היה צריך לצלוח הליך מתיש של הפקעת הקרקע, שנדחה שוב ושוב בתואנות שונות. על כל צעד קדימה בעבודות, נעשו לפעמים צעד או שניים אחורה, ושוב המתנה ממושכת לדיון או אישור כזה או אחר. הפחד של הרשויות השתקף לאורך כל הדרך: גליק התבקש לא לצלם ולפרסם את העבודות באתר, כדי לא להרגיז את השכנים בחברון. כשנערך דיון בכנסת בנושא, התקבל מכתב מגורם ביטחוני בכיר שהזהיר כי "אם יתקיים דיון בנושא בכנסת, תפרוץ מלחמה", והדיון התקיים אך לא שודר. בדיונים במנהל האזרחי, מתאר גליק, אסור היה להזכיר ברמז שמערת המכפלה שייכת לעם היהודי. הדיון התמקד רק בזכויות הנכים.

טחנות הצדק המפורסמות של בית המשפט העליון טחנו לאט במיוחד בעתירה שהוגשה מטעם עיריית חברון עת החלו העבודות, אך לבסוף יצא משם צדק לאור: השופטים תקפו את העירייה על התנגדותה לעבודות ההנגשה ואף ביקרו אותה על כך שלא פעלה בעצמה להנגיש את האתר עד כה.

ביקורי נתניהו ובנט בחברון לפני הבחירות זירזו מעט את התהליך, להערכתו של גליק, לאחר ששניהם הכריזו כי המעלית קום תקום, וראה זה פלא – אף מלחמת דת לא פרצה, הוסרה אימתו של הווקף. כך המעלית, שהצפי הראשון לתחילת פעילותה היה ראש השנה שלפני חמש שנים, ניצבת בימים אלה נוצצת וחדשה, ממתינה להעלות מתפללים אל מפלס התפילה במערת המכפלה, כולל שביל מונגש מהחנייה וגשר עילי מפתח המעלית למערה. גליק, אגב, לא עוצר כאן. כעת הוא עובר להנגשת קבר הרשב"י במירון, וזאת לאחר שהצליח כבר לפעול להנגשת מערת אליהו הנביא בחיפה. "לצערי רוב המקומות הדתיים אינם מונגשים, ודווקא שם זה עוד יותר חיוני. זה לא כמו ללכת לסופר, שאם אחד לא מונגש אז תלך לסופר אחר שמונגש. למקומות הקדושים אין תחליף, ואנשים רוצים להגיע ולהתפלל".

הטקס בחברון היה אמור להתקיים לפני חודשיים, אך נדחה בכל פעם מטעמי לו"ז, כאמור. גליק, שביקר השבוע במקום, רצה כבר לפתוח את המעלית ולוותר על שלב הטקסים, לאחר שפגש בחוץ עוד אישה בכיסא גלגלים שנאלצה להישאר מחוץ למערה. "כשהתחלתי את המסע הזה נחשבתי לסהרורי, קול קורא במדבר", מסכם גליק, "אבל עכשיו כל משרדי הממשלה מתגאים להיות חלק מזה, רוצים להיות חתומים על השלט, להשתתף באירוע החנוכה. הסיפור הזה גם יוצג בדיון באו"ם כמקרה דגל של מדינת ישראל שבו היא פעלה להנגשה והעניקה פתרון הומניטרי לבני כל הדתות. מבחינתי השלמנו כעת את כיבוש חברון מאז ששת הימים, במהלך שמאפשר לכל יהודי להתפלל במערת המכפלה בצורה מכובדת. כי זה הבית שלנו".

לתגובות: [email protected]