קנדה: בוטלה השתתפותה של אלופת ישראל לשעבר ברכיבת אופניים באירוע לרגל יום האישה כי שירתה בצה''ל  

אלופת ישראל לשעבר ברכיבת אופניים, לאה גולדשטיין (55), הייתה אמורה להיות הנואמת המרכזית באירוע יום האישה הבינלאומי באונטריו שבקנדה בחודש הבא – אך לאחרונה קיבלה הודעה על ביטול השתתפותה בגלל השירות שלה כחיילת סדירה בצה"ל בעבר.

הספורטאית הישראלית-קנדית זכתה לתהילת עולם כשעשתה היסטוריה והייתה לאישה הראשונה שזוכה במרוץ אופניים חוצה יבשת אמריקה. מאז שפרשה מספורט עוסקת גולדשטיין בעיקר בהרצאות על מוטיבציה ואימון אישי ברחבי צפון אמריקה. לפני תחילת המלחמה בעזה היא הוזמנה לנאום באירוע השנתי שמאורגן על ידי ארגון העצמת נשים מקומי, Inspire, בשיתוף פעולה וחסות של הרשויות המקומיות וממשלת קנדה. אלא שלאחרונה קיבלה גולדשטיין הודעה מפתיעה מהמארגנים: נמסר לה כי בעקבות תלונות רבות שהתקבלו על שירותה לפני כשלושה עשורים בצה"ל – השתתפותה באירוע מבוטלת.

המארגנים הסבירו: "ההתמקדות שלנו הייתה תמיד ביצירת מרחבים בטוחים כדי לכבד, לשתף ולחגוג את הסיפורים המדהימים של נשים ואינדיבידואלים לא בינאריים. מתוך הכרה במצב הנוכחי וברגישות הסכסוך במזרח התיכון, מועצת המנהלים של הארגון החליטה לשנות את הדובר המרכזי שלה".

גולדשטיין אמרה ל-ynet כי ההחלטה "מאכזבת בלשון המעטה. אבל הכול לטובה. המיילים שקיבלנו היו מאוד אנטי-ישראליים ולכן אני לא אתמוך באירוע שהוא מאוד חד-צדדי גם ככה. ליבי עם כל מי שנמצא בישראל, הדבר המגוחך הזה שאני עוברת אפילו לא דומה ללחץ ולמצוקה שקורים לאנשים בישראל בזמנים כאלה, שבהם אתה מבין מי בעלי בריתך האמיתיים". לדבריה, המארגנת ציינה באחת מההודעות ששלחה לה שכמה מנותני החסות של האירוע מאיימים לפרוש ממנו אם היא תישאר הנואמת המרכזית שלו.

גולדשטיין נולדה בוונקובר להורים ישראלים ובגיל 9 המשפחה חזרה לישראל. היא שירתה בצה"ל כמדריכת ספורט בבה"ד 8 במכון וינגייט, ובתום השירות נכנסה לעולם הספורט התחרותי, כמתאגרפת קיקבוקסינג. ב-1989 היא אף זכתה באליפות העולם בקיקבוקסינג במשקל תרנגול.

בשנות ה-90 התחילה להתחרות ברכיבה על אופניים. מאחר שבישראל לא הייתה אז נבחרת אופניים מקצוענית היא עברה לקנדה והשתתפה בתחרויות בינלאומיות כקנדית. בשלב מסוים קיבלה אישור מהאיגוד הבינלאומי לאופניים להתחרות במדי נבחרת ישראל.

הקריירה שלה ידעה עליות ומורדות אבל השיא הגיע ב-2011, כשניצחה במרוץ הסיבולת חוצה אמריקה (Race Across America) תוך שבירת השיא הקודם ב-12 שעות. גולדשטיין גמעה 4,830 ק"מ ב-11 ימים, שלוש שעות ושלוש דקות, וניצחה את יריבתה הקרובה ביותר ב-17 שעות. בין השנים 2009-2007 היא הייתה אלופת ישראל ברכיבת כביש ובתחרות נגד השעון.

היא חוותה מספר פציעות רציניות לאורך הדרך: ב-2004 שברה את ידה במרוץ לפני אולימפיאדת אתונה, ושנה לאחר מכן התרסקה בתאונת אופניים לאחר שניצחה בתשעה מרוצים. בהרצאות שלה היא מספרת כיצד חוסן נפשי עזר לה להתגבר על פציעות, אפליה ובריונות לאורך חוויותיה בספורט ובפרט בישראל, שבה לדבריה הייתה מדריכת הקומנדו המובחרת הראשונה בצה"ל וגם שוטרת סמויה.

הנאום שתכננה לאירוע יום האישה הבינלאומי לא היה שונה משאר הרצאותיה, ולדבריה "אין בו שום דבר פוליטי". אלא שפעילים פרו-פלסטיניים שחקרו את הביוגרפיה שלה דרשו מהמארגנים לדעת מה עמדתה של גולדשטיין בנוגע למלחמה של ישראל בחמאס. אנשי הארגון פנו לגולדשטיין בבקשה לפרסם הצהרה בעניין, אך אחרי שלטענתם לא הגיבה, ביטלו את הזמנתה.

גולדשטיין מציינת שאילו הייתה אומרת מה דעתה, ברור שהמבקרים לא היו שמחים: "אם הייתי יוצאת בהצהרה, הייתי אומרת שאני גאה מאוד באימון שלי בצה"ל, בהיותי האישה הראשונה שהכשירה את חיילי הקומנדו. את זה אני אשמח להגיד, אבל לבקר את ישראל ולומר שזה 'רצח עם', שאנחנו הורגים 20 אלף ילדים ונשים חפים מפשע ושזו מלחמה מטורפת? זה לא יקרה. לא רציתי ללכת בדרך הזו, כי זה לא מה שאני עושה. התבקשתי לדבר כי אני מעוררת השראה, לא כי הייתי חיילת בצה"ל. אני נותנת מוטיבציה. הם הופכים את זה לפוליטי כשזה לא צריך להיות. המצגת שלי לא עוסקת במלחמה. היא עוסקת בחיים".

מאז 7 באוקטובר, קבוצות וספורטאים ישראלים רבים נאלצו להתמודד עם השלכות של המלחמה במגרש הספורטיבי ומחוצה לו. רק בשבוע שעבר משחק של נבחרת אירלנד נגד ישראל בכדורסל נשים עלה לכותרות, כשחמש שחקניות איריות החליטו להחרים את המשחק במסגרת מוקדמות אליפות אירופה, ושאר חברות הנבחרת לא עלו לפרקט להצגת השחקניות וסירבו ללחוץ את ידיהן של הישראליות. זה כנראה לא השתלם במיוחד, כי את המשחק הן סיימו בהפסד צורב ב-30 נקודות הפרש לטובת ישראל.