תלמיד ישיבה צעיר שהסכים לסייע לשב''כ במאבקו בטרור הערבי, גילה שהוא קורבן לניסיון נכלולי לאלץ אותו לפעול נגד יהודים.  

"מדברים ממשרד ראש הממשלה", אמר הקול מעבר לקו, "אנחנו מגייסים עובדים". אליה (שמעדיף לא לחשוף את כל פרטיו האישיים), תלמיד ישיבה בירושלים וגם מצוי בגזרת הגבעות ביו"ש, חשד מיד.

"אני יודע, אתם המחלקה היהודית בשב"כ, בוא נסיים כאן", חרץ והתכוון לנתק. "לא, לא", מיהרו להסביר לו, "אנחנו המחלקה הערבית. זו יחידה סודית נגד ערבים".

אליה החליט לבחון את הדובר, וביקש ממנו להתייעץ עם רבו וחבריו. להפתעתו הבקשה נענתה בהסכמה, בניגוד להתנהלות השושואיסטית האופיינית בעת גיוס סוכנים למחלקה היהודית. לאחר שהתייעץ והבין שייתכן כי באמת מגייסים אותו למה שנטען, הסכים אליה למפגש. "אני באמת רוצה לתרום למדינה", הוא מסביר את הסכמתו, "כך גם אמרתי למי שנפגש איתי, אדם בשם אייל. תמיד רציתי להיות ביחידה מובחרת. ההצעה פה אפשרה לי גם להמשיך ללמוד בישיבה, וגם לפעול במסגרת משימות ספציפיות במקום גיוס לצבא לשלוש שנים, ולתרום בצורה משמעותית לביטחון המדינה ולסיכול טרור".

הפגישות החלו באמצע הקיץ, לפני כשלושה חודשים. אייל, המפעיל, החל בשיחות היכרות ומבחני אישיות עם אליה, ובהדרגה החל לשלב אותו באימונים בשטח. "בהתחלה, בגלל שלא ידעתי טוב ערבית, נתנו לי משימות כמו להשקיף מרחוק על בתים או אנשים בריכוזים ערביים, ולחזור אליהם עם מידע. אחר כך עבדנו על איך אני בונה לעצמי דמויות, סיפורי כיסוי, כמו אצל מסתערבים". הוא נלקח למשימות ניווט באזור ירושלים, אחר כך נשלח למשימות־דמה של השגת מידע מאנשים אקראיים שאליהם הופנה על ידי מפעילו. כל המעטפת סביב אליה נבנתה בצורה אמינה ומשכנעת: האימונים, השיחות, התרגול – הוא אכן עומד לבצע משימות מול האויב הערבי ולסכל טרור ביחידה סודית ומיוחדת בתוך השב"כ.

משימת המבחן האחרונה הייתה פעולה בתוך הכפר אבו גוש. אליה נשלח למסעדה מסוימת, משם נדרש להביא כמה פרטי מידע מערביי המקום, בלי להעלות חשד ובלי להסתכן. אחרי שסיים את המשימה, ובתום יום עבודה כמעט מלא, הוא חזר למפגש שבו טפחו מפעיליו על שכמו בהערכה ובישרו לו כי הכיוון חיובי, והוא ככל הנראה יתקבל לעבוד ביחידה. בהזדמנות זו גם הועברו לחשבונו 800 שקלים.

סיפור כיסוי בחומש

בפגישה הבאה, שנערכה בהוד השרון, נחתמה ההסכמה בין אליה ומפעילו אייל כי הוא מתחיל את עבודתו ביחידה. אייל הבטיח לו גדולות ונצורות, שגם ימשכו אותו יותר: סידור מלא מול הצבא, מימון של כל מה שיצטרך כמו נשק, אופנוע, הוצאת רישיון וכדומה. ובמקביל, כאמור, יוכל להמשיך בשגרת חייו, ומדי פעם לצאת למשימות שאליהן יישלח.

לפני כשבועיים צלצל הטלפון: "אליה, עכשיו נכנסת ליחידה למשימה אמיתית", הבהיר אייל, "אני צריך אותך מרוכז. יש משהו בסילת (כפר ערבי עוין בצפון השומרון, ממוקם על הדרך בין היישובים חומש ושאנור, ח"ר). אני צריך אותך בחומש בשביל סיפור כיסוי. אתה תגיע לחומש, תבוא ליהודים שם עם סיפור כיסוי, והמשימה שלך זה לצלם משם את סילת".

במוחו של אליה, שמכיר היטב את האזור, החלו להתעורר סימני שאלה בעקבות המשימה המוזרה. "למה צריך שאצלם את סילת מחומש? הרי יש שם פטרולים צבאיים כל הזמן שיכולים לצלם?" הוא מסביר, "לא הבנתי למה צריך אותי. אבל שמרתי את השאלות לעצמי". במפגש ההכנה עם אייל לקראת המשימה, בקניון בכפר סבא, השאלות של אליה רק התחדדו. אייל סיפר, תחת מעטה סודיות כבד, כי בכפר סילת ישנה חוליית מחבלים שעומדת לעלות לחומש ולהשתלט שם על הבסיס הצבאי. "יש לנו חבר'ה בסילת שעוקבים אחרי זה", הסביר, "אבל אנחנו צריכים להכין גם פעילות הגנה למקרה שלא נתפוס אותם בזמן, להכין משהו בחומש".

אייל החל לשאול את אליה מאילו כיוונים הוא מעריך שחוליה כזאת תעלה לחומש, שנמצא ברכס מעל סילת. על סמך היכרותו עם השטח הוא הציע מיקומים מדויקים, אבל תוך כדי השיחה קלט כי האדם שמולו לא מכיר את האזור על בוריו, מה ששוב נראה לו משונה "כי הוא הציג את עצמו כאחראי על אזור צפון השומרון". אליה החל להקשות עוד ועוד על תוכנית המבצע, שנראתה לו "לא מבושלת מספיק", כלשונו. "הצעתי לו דרכים הרבה יותר הגיוניות לאסוף צילומים מהכפר מאשר שאני אעלה לחומש עם סיפור כיסוי ואצלם משם. הוא ניסה להתחמק וענה תשובות לא מספקות. הוא אמר: אתה תהיה קו ההגנה האחרון אם החוליה תעלה לחומש, תשים שם כל מיני מכשירים".

אליה כבר קלט לאן הולכים פני הדברים, ואייל ראה שהוא נבהל וניסה להרגיע. הוא החל להציע מתווים שונים לביצוע משימת צילום הכפר שאולי יתקבלו יותר על דעתו של אליה, אבל אליה כבר לא הסכים להמשיך. "הבנתי שהסיפור שלו לא מאה. למה המשימה הראשונה שלי בחומש? מבחינתי סיפור הכיסוי שלהם כמחלקה ערבית נפל. קלטתי אותם והבנתי שהם המחלקה היהודית, שניסו לסחוט אותי כדי שאהיה שבוי בידיהם. הם רצו שאלך לחומש, אכנס למקום עם סיפור כיסוי שקרי, אעשה איזושהי משימה - לצלם, לשים מכשירים, אבל המטרה לא הייתה הצילומים. המטרה הייתה להפיל אותי בפח שלהם. הם ידעו שאם החבר'ה בחומש יקלטו אותי ככה, הם ישר יבינו שאני סוכן שב"כ. ככה אנשי המחלקה היהודית יכלו להכניס אותי לטבעת חנק: אם לא אסכים לעבוד בשבילם, הם יאיימו לפרסם בחברה שלי מי אני, וככה להרוס לי את החיים. ברגע שיראו אותי מצלם שם, יש להם קלף עליי ואני הופך להיות כלי שלהם. החבר'ה מהשב"כ באמת נראו כמו ערבים, דיברו ערבית, נראים כאילו זו באמת מחלקה ערבית – אבל בעצם עובדים עליך במאה אחוז. מזל שהם נפלו עם סיפור הכיסוי ותפסתי את זה רגע לפני שנפלתי בידיים שלהם".

אליה חזר הביתה וגולל את הסיפור באוזני רבו, וגם דיווח לחברים שאותם שיתף לאורך התהליך. גם הם אמרו לו כי בוודאות מדובר בניסיון גיוס של המחלקה היהודית. ניסיון ההתקשרות של אייל למחרת, בניסיון להציע לו שוב לבצע את המשימה, נתקל בסירוב ובניתוק קשר. אליה הבין, בעצת מקורביו, כי הדרך היחידה להתמודד עם המניפולציות הנסתרות של השב"כ היא לפרסם את הסיפור לעין הציבור בבמה תקשורתית רחבה. "לחץ תקשורתי גורם להם לשחרר את הלחץ. ניתקנו מגע. במבט לאחור אני מבין את השקר - לא מגייסים בני 19 כמוני למחלקה ערבית בשב"כ, זה לא אמיתי. צריך להיות ממש חד מולם, אני קלטתי אותם ממש ברגע האחרון". יותר מכך, מתוסכל אליה מהציניות של אנשי המחלקה היהודית נגדו ונגד שכמותו. "אנחנו באמת רוצים לתרום למדינה, יש לנו מטרה טובה להגן על עם ישראל והם מנצלים זאת לרעה. הם חבורה של שקרנים", הוא זועם, "צריך להיות ממש חדים ולנתק איתם מגע מהרגע הראשון".

עורך הדין נתי רום מארגון 'חוננו' מלווה את אליה מאז שחשף באוזניו את הסיפור, וכעת הוא שוקל נקיטת צעדים משפטיים נגד המדינה בעקבות מעשה הרמייה. "גם בשעת מלחמה המחלקה היהודית ממשיכה בקונספציה, משקיעה את האנרגיות באנשי ההתיישבות ומתבלבלת בין אויב לאוהב", הוא אומר ל'בשבע'. "האירוע כאן חמור, ניצלו את הרצון של המתיישב לתרום לביטחון המדינה, ובמצג שווא היתלו בו וניסו לגייסו נגד המתיישבים, תוך גרימת נזק רב. אנו תקווה כי שר הביטחון החדש ינחה את השב"כ להילחם באויב ולא באוהב".