הפרופסור שמגרש משיעוריו אנשי ימין ומעודד סרבנות קורא לפיטוריה של הכתבת שמעודדת את ״ממשלת הבגידה של הנבל רוצח ההמונים״  

נזכרתי במאבק הגדול שהיה בתוך היהדות בארץ ישראל כאשר מעל במת הכבוד בפתיחת אוניברסיטה העיברית בירושלים.
קרא אחד ומיוחד מגדולי הדור את הפסוק " כי מציון תצא תורה" וארץ ישראל געשה ורעשה מהשוואת הקודש והחול.

חובה לציין שלא בטוח אכן המשפט נאמר ובהקשר המצוטט. יש על זה ויכוח.

בשמיים רואים ה כ ל!

וזה לא שיש בציוץ 10 שמות ואתה טועה בשניים מהם (שגם זה, אילו היה קורה לי, היה גורם לי לפרוש מרוטר לצמיתות מרוב בושה),
אלא אתה טעית בכל אחד מהשמות שהופיעו.

זו איננה קטנוניות;
אחת הסיבות שאנחנו מתקשים בשכנוע יריבינו, היא הקושי שלהם לקבל שנחותים מהם צודקים ושדווקא הם הטועים.
אנחנו כמובן לא נחותים מהם, אך כל פוסט או ציוץ או מאמר שלוקים בעילגות או בשגיאות גסות, גורמים להם לחשוב שאנחנו כן נחותים מהם.

פרופ׳ גולדבלום קורא כל דבר שנכתב עליו;
האם אתה מצפה שהוא יקרא אשכול זה ויאמר לעצמו:

״וואו, השולף כתב דברים נכוחים שמן הראוי להסב את תשומת ליבי אליהם״,

או שהוא יאמר:

״כרגיל, עוד מופע פתטי של בורות ועילגות של הימין, שלא רק לא יודע את העובדות, אלא אפילו את השמות לא יודע.
אנחנו בני אור והם בני חושך,
אנחנו חושבים ישר והם חושבים הפוך.
אם אלה מתנגדי, אז זה סימן שאני צודק!״.

ולא לחינם אני נטפל דווקא לנושא השמות, כי לכל טעות אחרת יש תירוצים:
שגיאות לשוניות?
״הכותב הוא עולה חדש ולא שולט היטב בשפה העברית״.
שגיאות תחביריות?
״הכותב סובל מלקויות למידה״.
שגיאות פרשנות?
״הכותב סובר אחרת ממך״.