שורדת הנובה בעדות קשה: ''לאונס יש קול אחד, שמעתי צעקות של נשים שגוזרות את הנשמה''  

מעל הבמה בכנס של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית אמרה טלי: "במשך 7 שעות הפחדים שלי גברו בזה אחר זה, אם בהתחלה זה היה הפחד מטילים שהפך לפחד מהרג, ואני חושבת שההבנה הכי משמעותית הייתה כשהבנתי שאני שותקת. גם אם אני אפצע, גם אם יירו בי, אני שותקת.

"ואז פתאום אני מתחילה לשמוע קולות. צעקות של נשים שאורכות כמה דקות שמרגישות כמו שעות, ונגמרו ברסס. שמפלחות את השמיים וגוזרות את הנשמה לחתיכות, ומבהירות לי שאם לימדו אותנו שבמצבי לחימה אז זה גברים שנלחמים בגברים, אז מהר מאוד הגעתי להבנה שעצם זה שאני אישה מהווה חיסרון עצום. לא פחדתי למות. פחדתי להיאנס. פחדתי שאני אצטרך לספק הוכחות והסברים על זה שהנפש שלי לא כאן יותר. במשך שעות שמעתי גבר שצועק בתחינות שיעזבו אותה.

"לאונס יש קול אחד. זה נשמע אותו דבר. זה תמיד נשמע כמו חוסר אונים שמתנקז לאובדן צלם אנוש שלך בעצמך כבר. זה כבר לא מי שאונס אותך אלא את בעצמך מאבדת את מי שאת בתור אישה. כשיצאתי מהקרוואן כל הדברים ששמעתי קיבלו מצג חזותי. נשים פשוקות רגליים, שהתחתונים מוסטים לצד, וחולצה שקרועה מעל הגוף שלהן.

"זה גם תמונות שנחשפתי אליהן אחר כך, של בנים שהחדירו להם זרדים וענפים לתוך הפין. דאגתי להיחשף להכול, לראות הכול, לדעת הכול ולהבין בדיוק מי היה שם. תוכנית הפעולה שלי הייתה שאני לא נחטפת, אלא רצה לצד השני ומקבלת כדור לראש. פשוט ידעתי מה אני שומעת. ידעתי בדיוק מה קורה".

על הטראומה מאז היא מספרת, "אני חולמת כמה פעמים בשבוע על סיטואציה שבה אני נמצאת במצב שבו אני נאנסת או כמעט נאנסת או מוטרדת בשל הנשיות שלי או המיניות שלי. מאז 7 באוקטובר הוצאתי מהלקסיקון שלי את כל נושא המיניות. משהו באור הנשי והמיני שלי כבה. מבחינתי מיניות הפכה לסוג של ניצול וזה התרגום הישיר שנוצר לי, כי אני מבינה שמיניות הפכה להיות כלי מלחמה, ואני מפחדת להיות בסיטואציה הזאת. אני מפחדת להיות בסיטואציה שבה אני אומרת 'לא' ולא מקשיבים לי. הרי שמעתי נשים צועקות 'לא' ולא הניחו להן. אז זה יכול לקרות גם לי".

טלי שיתפה גם על הפעילות שלה למען השורדים והחטופים, הצעירות והנשים שנמצאות עדיין בשבי: "כשאת מבינה שנעשית התבזות ואובדן אנושיות של האנשים שמנסים לפגע בנו, בבית שלנו, אז אני לא יכולה לעלות על דעתי אפילו מה קורה כשאין לחץ של זמן. כשאין אף אחד שאמור להגיע לעזור. מה קורה בבית שלהם, כשאין שום דבר שיכול רגע לעצור את החשיפה שלהם לנשים שלנו. הן ילדות. הן נשים צעירות שנמצאות באזור שבו נשים מתלבשות צנוע ולא חשוף ופתאום יש לך בתור גבר – אישה שהיא מותרת.

"וזה מטריד אותי לדעת שהן שם, מטריד אותי לדעת שיכולתי להיות שם ולהימק שם בלי שאף אחד יבוא לעזור לי ולהציל אותי. אלימות מינית זה לא רק לאנוס בפועל, זה הרבה יותר עמוק מזה. זו ההבנה שזה יכול לקרות בכל רגע ושאת נמצאת בסיטואציה פטריארכלית שעלולה לעלות לך בנפש שלך בכל שנייה נתונה. ואם עכשיו לא אז בעוד 5 דקות מעכשיו - כן"

"יש לי חברה שהוטרדה על ידי מחבלים ואני לא מעזה להציף את זה כי אני לא יודעת איזה שריטות ישנות אני אציף לנשים", סיפרה טלי על השתיקה שהיא מרגישה שנכפית עליה. "כולנו עברנו משהו שמבוסס על הנשיות שלנו. אולי לא נאנסתי בחיי אבל הרבה פעמים הייתי במעמד נחות מול גברים ואני לא רוצה להכאיב לאף אחד ולדחוק אף אחת לפינה שבה תהיה חייבת לספר ולהעיד על שעברה. אני מאמינה שמי שיש בכוחה את הכוחות לספר עושה את זה ולא שותקת, ואני מאמינה שאם גורמי האכיפה היו נוהגים ביותר עדינות ורגישות כלפי נשים שנלקח מהן איזה חלק שלא יחזור אף פעם עוד לפני 7 באוקטובר אז אולי נשים היו מרגישות יותר בנוח לבוא ולהגיד – 'כן, הוטרדתי ונאנסתי באותו יום'".