תחקיר ההטרדות: דידי הררי יוצא לחופשה מרדיו תל אביב  

אתה חושב שגבי גזית (שיצא לחופשה) ונתן זהבי (שממשיך לשדר) צריכים להמשיך לשדר?

"אני לא רוצה לדבר על שמות ואנשים ספציפיים. זה מגיע לכל מקום ובכל תחום. זה כמו ניקוי אורוות. כל עוד אין כלים משפטיים, אז שיימינג זה כל מה שאפשר לעשות. זה יגרום לאנשים להיזהר מעכשיו ולכבד את הצד השני.

"לא מדובר רק בנשים, גם גברים עוברים הטרדות. אנשים צריכים להבין שלא מנצלים כוח, זה לא יפה".

אתה עצמך שינית משהו ביחס שלך לנשים לאורך השנים?

"לאורך השנים היחס שלי תמיד היה ג'נטלמני. משהו אחר זה בכלל לא באג'נדה שלי".

אז למה אנחנו מדברות רק עכשיו? בשביל זה אני כותבת את הפוסט הזה, כדי להסביר את המכניזם מאחורי התמודדות עם הטרדה, או במקרה שלי, תקיפה מינית. כשדידי לקח אותי טרמפ הייתי סטודנטית שלו בשנה ג' ועובדת חדשה ברדיו 103FM. ילדה מנתניה, חולת טלוויזיה. מאוד אהבתי את הדמות של דידי. הוא היה נראה לי אחלה גבר, אבהי (מוכר נכון?), מצחיק. שמחתי לשמוע שהוא הולך להיות מרצה שלי ועוד יותר שימח אותי לראות שהוא מעריך אותי. לכן גם הסכמתי לנסוע איתו בטרמפ לאוניברסיטה ובחזרה. שום דבר לא הכין אותי לזה שבדרך חזור, תוך כדי שנשמע במערכת שלו באוטו עדויות מאסון ורסאי, פרויקט גמר שעבדתי עליו מעל שנה, הוא ילטף אותי וימזמז לי את היד. אני לא אחזור על מה שכבר סופר בכתבה, ברשותכם אדלג לתקופה שבאה לאחר מכן.
לקחו לי חמישה ימים להיות בהתמוטטות עצבים שלאחריה פתחתי לעצמי דף לבן דמיוני. "אני אשכח את מה שקרה, זה יהיה קוריוז לספר לחבר'ה ונמשיך הלאה". וכך עשיתי. לא רק שלא דיברתי על זה, אפילו הכרחתי את עצמי לזרום איתו בבדיחות שניסה לעשות איתי. עד כדי כך שאפילו לתקופה קצרה הייתי התחקירנית שלו בדידי בשישי. נסיונות למגע לא היו שם יותר, אבל רמיזות ובדיחות של הפוך על הפוך היו. הייתי בטוחה אז כמו שאני בטוחה היום שעבורו מה שקרה שם באוטו היה כמו ללכת לעשות פיפי בשירותים - התנהגות רגילה. הגזליטרויות שלו ושל הסביבה שכן שיתפתי, גרמו לי להתחיל להרגיש שדמיינתי, שלא פרשתי נכון, שחבל להתעכב על זה, כי מה כבר יקרה?

מתי העסק התחיל להסתבך? כשהתחלתי לשמוע על עוד בחורות ועוד בחורות ועוד. כשהתחלתי להבין שסביבי כולם יודעים - "אני לא מאמינה שעלית איתו לרכב. את לא יודעת שאסור לבחורה להיות לבד עם דידי הררי ברכב?" לא אשכח איך חברה מ-103FM אמרה לי את זה. אבל המשפט הזה לא חזר על עצמו רק שם - הוא חזר על עצמו בכל מקום שהשם של דידי עלה ממני או מכל אדם אחר. ואז התחילו לבוא בחורות אחרי. בנות שגם אני לא הזהרתי לא להיכנס לרכב כי היה לי לא נוח לפתוח את זה ו-"בטוח מתישהו זה ייפתח". כשהוא הפך למנכ"ל שלי כבר הייתי בת 32, אמא לילדה. כמה קלישאתי שזה לא יישמע, להיות אמא לילדה גרם לשתיקה, להסתרה ולנרמול של מה שעברתי לכמעט בלתי אפשרי. אני לא מוכנה שיום אחד הילדה שלי תמצא את עצמה באוטו עם מרצה שלה שיחשוב שזה הגיוני לכפות עליה את המגע הדוחה שלו.

חשוב לי שתבינו, כל אחת שדיברה בכתבה הזו, לקחה סיכון אדיר, אבל היא עשתה את זה נטו מההבנה שזמנם של אלה שלא עדכנו אותם שהחוקים השתנו - נגמר. אז תודה לכל אחת שדיברה, אתן גיבורות, אמיצות ובזכותכן באמת העולם יראה טיפה טוב יותר. ולמי שבחר להתעלם למרות שידע - מאחלת שלעולם הילדה שלכם לא תעבור את מה שכל אחת מהבנות (וגם אני) עברה עם האיש הזה.