בחוות דעת ארוכה, טוען ארגון לביא כי חוות דעת היועמשית סותרת את החוק, הפסיקה, ומהווה חריגה מסמכות. בעניין מינוי השופט מזוז לועדה למינוי בכיר  

בעניין מינוי השופט מזוז לועדה למינוי בכירים ניצח ארגון לביא את היועמשית בבית משפט העליון.

הרחבה של אריאל כהנא:

ארגון לביא נגד היועמ”שית בהרב-מיארה: “חוות דעתך בעניין רונן בר סותרת את החוק, את הפסיקה ומהווה חריגה מסמכות”

ארגון לביא – זכויות אזרח, מנהל תקין ועידוד ההתיישבות שיגר מכתב חריף ליועצת המשפטית לממשלה, עו”ד גלי בהרב-מיארה, בטענה כי חוות הדעת שהוציאה בעניין כוונת ראש הממשלה להעביר את ראש השב”כ, רונן בר, מתפקידו אינה עומדת במבחן החוק, סותרת את פסיקות בג”ץ, לוקה בהיעדר הנמקה משפטית מספקת, ואף עשויה להיחשב לשימוש לרעה בסמכותה.

המכתב, עליו חתום עו”ד יוסף בן ברוך מטעם הארגון, מדגיש כי סעיף 3(ג) לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס”ב-2002, קובע באופן חד-משמעי כי “הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו של ראש השירות לפני תום תקופת כהונתו”. לפיכך, קבלת החלטה בנושא מצויה בליבת סמכויות הממשלה, והניסיון למנוע ממנה לממש סמכות זו איננו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.

במכתבה הראשון, טענה היועמ”שית כי “לא ניתן לפתוח בהליך סיום כהונה עד להשלמת בירור התשתית העובדתית והמשפטית”. עם זאת, ארגון לביא מצביע על כך שהנימוקים שפורטו היו כלליים, לא מבוססים על עקרונות משפטיים ברורים, ולא הכילו כל הפניה מפורשת לסעיף חוק או תקדים המחייב את הממשלה להימנע מקבלת החלטה בנושא זה. חוות דעתה של היועמ”שית הוגדרה כ”עמומה, עמוסה בביטויים מפוצצים כגון ‘אי-חוקיות’ ו’ניגוד עניינים’, אך נעדרת תשתית עובדתית או משפטית מספקת”.

הארגון טוען כי חובת ההנמקה היא עקרון יסוד במשפט הציבורי, כפי שנקבע בפסיקות בג”ץ, והיא מחייבת כל רשות מנהלית, לרבות היועצת המשפטית לממשלה. בית המשפט העליון קבע כי חובת ההנמקה נועדה להבטיח שקיפות, לאפשר לרשויות ולפרטים להתמודד עם ההחלטות השלטוניות, ולהבטיח שההחלטות מתקבלות באופן סביר ומידתי. על פי הארגון, דרך הפעולה שבה נוקטת היועמ”שית יוצרת תקדים מסוכן, במסגרתו ניתנות חוות דעת אשר שוללות מהממשלה את סמכויותיה ללא הסבר ראוי.

הארגון מציין כי בג”ץ דחה ביום 18.3.2025 עתירה שנועדה למנוע מהממשלה לכנס דיון להדחת ראש השב”כ (בג”ץ 43461-03-25), תוך שקבע מפורשות כי הממשלה רשאית לדון ולהחליט בעניין, וכי היועמ”שית תוכל להציג את עמדתה בישיבה. אף על פי כן, באותו היום פרסמה היועמ”שית מכתב נוסף, ובו העלתה לראשונה טענה חדשה שלפיה יש לקבל חוות דעת של הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים בטרם ניתן יהיה להביא את הנושא לדיון בממשלה.

במכתב נטען כי טענה זו לא הופיעה כלל במכתבה הראשון של היועמ”שית, לא הוסברה כדבעי, ולא צורפה לה הפניה מפורשת לכללים מחייבים בנושא. הארגון מצביע על כך שהדבר מעלה חשש כי מדובר ב”ניסיון להערים קשיים ולמנוע מהממשלה לקיים דיון ענייני בהחלטה שבסמכותה”.

ארגון לביא מצביע על סתירה לכאורה בין עמדתה הנוכחית של היועמ”שית לבין עמדתה הקודמת בנושא מינויו של השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון. בנוגע למינויו של עמית, טענה בהרב-מיארה כי אין צורך בהליך בירור חיצוני של טענות שעלו נגדו, וכי די בכך שהוועדה לבחירת שופטים תשקול את הנתונים בעצמה ותקבל החלטה. עתירה שהוגשה נגד המינוי נדחתה, תוך שבג"ץ אימץ עמדה זו (בג”ץ 17686-02-25).

כעת, בנוגע להדחת ראש השב”כ, היועמ”שית עצמה דורשת “בחינה חיצונית” לפני שהממשלה תוכל לקבל החלטה, וזאת למרות שבית המשפט קבע כי הגוף המוסמך לקבל את ההחלטה הוא הממשלה עצמה. לביא מציין כי מדובר באכיפה סלקטיבית של נורמות משפטיות, כאשר הקריטריונים משתנים בהתאם לזהות מקבל ההחלטה.

המכתב מסיים בטענה כי התנהלותה של היועמ"שית מקימה, לכאורה חשדות לפלילים, ובהם “שימוש לרעה בסמכות”, כהגדרתו בסעיף 280 לחוק העונשין, האוסר על עובד ציבור לעשות מעשה שרירותי הפוגע בזכויות אחרים וכן מרמה והפרת אמונים בניגוד לסעיף 284 לחוק העונשין, נוכח טענות קונקרטיות לידידות אישית בין היועמ"שית לבין ראש השב"כ, שהיועמ"שית לא הכחישה. ארגון לביא טוען כי הפגיעה בעבודת הממשלה היא חמורה, וכי בכוונתו לנקוט הליכים משפטיים לביטול חוות הדעת שניתנו בנושא, מתוך מטרה להבטיח את שלטון החוק ואת יכולתה של הממשלה לממש את סמכויותיה בהתאם לחוק.

ארגון לביא מדגיש כי “אין לקבל מצב שבו ייעוץ משפטי הופך לכלי פוליטי שנועד לשבש את פעילות הממשלה ולמנוע ממנה לממש את הסמכויות שניתנו לה בדין”.