השר בן גביר: רונן בר הוא לא ראש השב''כ הוא ראש המאפיה  

אם יש פגיעה בבטחון הלאומי לא צריך אפילו את ביבי, מתפקידך לתת הוראה שיעצרו אותו ויחקרו אותו כמו כל ראש מאפיה אחר.

איציק בונצל, אביו של הלוחם עמית הי״ד, שנפגש במשך שעתיים עם ראש השב״כ רונן בר (לבקשתו של בר), מספר הבוקר לארז תדמור: ״במשך שעתיים ישבתי והטחתי בפניו את כל מה שאני חושב, לתומי חשבתי שנדבר רק על דברים רציניים, הייתי המום: הוא הלין בפני: ׳למה אני נכנס לישיבת ממשלה ובן גביר מתפרץ עלי מול כולם ואף אחד מהשרים לא מגן עלי?׳, לא האמנתי למה שאני שומע, זה מה שחשוב עכשיו?! אמרתי לו בפנים הכל ואת הדרישה שהוא חייב לעזוב את תפקידו. הנוכחים בחדר נדהמו, זאת הייתה פגישה קשה מאד עבורו״

גילוי נאות, בכל יום אני מגלה את הרוח היהודית הישראלית הנשבת בעם המיוחד ביקום, מגלה את גבורת הלוחמים, אריות האומה, הלוחמים העשויים ללא חת, המתייצבים בכל עת שמתבקשים ואף ללא שמתבקשים, לעמוד איתן בחזית ולהגן על עם ישראל ומדינת ישראל. עליהם גאוותי.

גילוי נאות, בכל יום אני מתפלל, מייחל, משווע, מתחנן ומקווה שהחטופים ישובו במהרה לחיק אוהביהם, למדינה ממנה נחטפו, לבתיהם ליקיריהם, למנוחת עולמים, ישובו להשתקם להירפא מחודשי האימה והאפילה. עליהם תחינתי.

גילוי נאות, בכל יום אני נפעם מההורים, מהנשים, מהילדים, מהסבים, מהחברות, ממשפחות המילואימניקים המחזקים את רוח השליחות הלאומית המפעמת בלבבות אהוביהם הנמצאים בחזית ונכונים להקריב עצמם למען ביטחונה של מגינת ישראל למען שלומו של עם הנצח. עליהם גאוותי.

גילוי נאות, בכל יום אני מחבק בליבי בעוז, עוטף במחשבותיי באהבה את הפצועים בגוף ובנפש, המתייסרים ומשתקמים, המבקשים להחלים, להירפא ולשוב אל שדות המערכה, אל החזיתות השונות לעמוד מול מבקשי רעתנו ודורשי נפשנו. עליהם גאוותי.

גילוי נאות, בכל יום אני שמח על שובם של הגולים בתוך עמם, בתוך ארצם של אנשי הצפון והדרום, אנשי הקהילות החרבות, המקימים מהעפר ומהאפר את בתיהם, יישוביהם וקהילותיהם, השבים לביתם ההרוס, בונים בית נוטעים עץ, משקמים את השבר. עליהם גאוותי.

גילוי נאות, בכל יום אני מביט משתומם בממשלת ישראל הנבחרת הממשיכה בתפקודה על אף המלחמה העיקשת, חסרת הפשרות של המתנגדים להכרעת הבוחר הדמוקרטי, ממשלה המקדמת חוקים למען מדינת ישראל ואזרחיה, הפועלת במציאות בלתי אפשרית ובלתי הגיונית בעליל. עליהם גאוותי.

גילוי נאות, בכל יום אני נפגש עם סוכנים זרים, אינני מקבל מהם טובות הנאה, אך נחרד מיום ליום מלשמוע אותם, נחרד ממכונות הרעל, ממזקקות הארס, מהרעל המוצק, מההקצנה ומהתהום אליה סוכני החוץ, הסוכנים הזרים מובילים אותי, בכל בוקר, בכל יום. עליהם דאגתי.

גילוי נאות, בכל יום אני פוגש בסוכנים הזרים בתקשורת, בבתי המשפט, באקדמיה, בזרועות הביטחון, בפרקליטות, בייעוץ המשפטי, בכנסת, סוכנים זרים אשר מטרתם אחת היא, החלשת מדינת ישראל, תבוסת גיבוריה, הדחת ממשלה נבחרת באופן הדמוקרטי ביותר. עליהם דאגתי.

גילוי נאות, בכל יום אני מזהה סוכני אויב מדעת או שלא מדעת, הרואים בראש ממשלת ישראל את האויב אותו יש להכניע, לקחת בשבי, להתייחס אליו כאויב, אוסף קטן של קשישים חסרי מנוח מדושני פנסיות תקציביות, מתוסכלים, פרווילגים אכולי קנאה, אשר חברו לאנרכיסטים המבקשים לכרסם בחוסן הלאומי, לפגוע בניצחון הלוחמים, המפרסמים חומרי תעמולה המשמשים את האויבים. עליהם דאגתי.

גילוי נאות, בכל יום אני נחשף על בסיס שעתי, להדהוד התקשורת המוטה המפרסמת מכתבים של עשרות פנסיונרים שמזמן רואים חיילים רק בטלוויזיה ובודדים שעדיין מבצעים שירות מילואים פעיל, המשתמשים ביחידותיהם, בדרגותיהם לדכדוך הצבא, לזריעת ייאוש, לפרימת ה-יחד היהודי-ישראלי. עליהם דאגתי.

גילוי נאות, בכל יום אני מצטמרר מהסכנה הגדולה לדמוקרטיה, סכנה ממשית ומוחשית על ידי מי שרוממות הדמוקרטיה בפיהם, חילול דגלי ישראל בידיהם, מעשיהם מופת של דיקטטורות אפלות, ציד פוליטי, אכיפה בררנית, סתימת פיות, אלימות ובריונות. עליהם דאגתי.

גילוי נאות, בכל יום אני נחרד  מהפגיעות בזכויות האדם הבסיסיות על ידי ארגון הביון הלאומי, נחרד מחקירות עיתונאים רק מצד אחד, מחקירת נבחרי ציבור רק מצד אחד, אכיפה בררנית היא פשע, היא רשע, מהפיכת הארגון החשוב ביותר לארגון פוליטי, ארגון הפועל רק מול המזוהים עם הימין, המשתמש בעוצמותיו לא נגד האויבים אלא נגד האויבים הפוליטיים. עליהם דאגתי.

גילוי נאות, בכל יום אני נחשף לניסיון הפוליטיזציה של גופי הביטחון, כשאני רואה ושומע את ראשיהם בעבר, בשרי נעשה חידודין חידודין מהאנשים שהיו על ההגה בשב"כ, במוסד, בצבא, ראשי המודיעין, קול אחד, צבע אחד, דעה אחת, הפגנה אחת. עליהם דאגתי.

גילוי נאות, בכל יום אני מביט על בית המשפט העליון, על השופטים, על נשיאי בית המשפט בעבר ובהווה, שומע מקהלה בקול אחד, כולם נוצקו באותו בית יוצר, שפה אחידה, משפחה, תוצאות פסקי הדין ידועים מראש, אמור לי מי היושב על מדין ואפסוק לך פסוקו. ליבם אינו במקום הנכון, ניתוקם מהעם היה למשל ולשנינה. עליהם דאגתי.

גילוי נאות, בכל יום אני ירא, נרעד ונרגש מההסתה הפרועה, הסתה המקרבת מיום ליום את הרצח הפוליטי הבא, הסתה נוראית, לא של עשבים שוטים כי אם של בעלי תפקידים ציבוריים לשעבר, מראשי ממשלה דרך שרי הביטחון ועד לרמטכ"לים, ראשי זרועות ביטחון, פוליטיקאים, ראשי האקדמיה, מערכת הבריאות, מערכת המשפט, דגל שחור מתנוסס מעל המסיתים ללא מורא וללא משוא פנים, נגד ראש ממשלה נבחר ונגד נבחרי ציבור המזוהים עם הימין. הם אינם נחקרים, אינם מעוכבים, אינם נעצרים. עליהם דאגתי.

גילוי נאות, בכל יום משפשף עיניי אל מול השונאים מבית, מחללי היהדות החולמים על מדינת כל אזרחיה, הנאבקים בכל הכלים העומדים לרשותם נגד כל שבב של הזהות יהודית, הניחוח יהודי, נושאי צלב השנאה נגד היהדות. עליהם דאגתי.

גילוי נאות, בכל יום, בשנה וחצי האחרונים, אני מתעורר כשעל מצחי אגלי זיעה קרה הזולגת לאיטה על עורפי חושש שההפיכה המתרחשת במדינה הייתה לעובדה מוגמרת.

מתעורר באימה אל מול מבטי האויבים בעולם המבקשים למחותנו מעל פני האדמה, המביטים ביהודים המכרסמים בחוסן הלאומי, ביהודים העסוקים בשליחת יד איש ברעהו, מתעורר ונושם עמוקות כשמתברר כי טרם הושלמה ההפיכה. עליהם דאגתי.

גילוי נאות, בכל יום אני רואה את העם, את רוב העם, האוהב את מדינתו, המוכן למסור נפשו למען מכורתו, המתייצב ראשונה בהתלהבות ובמסירות לכל משימה לאומית, החש ברוח הערבות ההדדית, הרוח היהודית-ישראלית הגדולה, העם היפה והמיוחד הזה, העם המנער מעליו את אבק השנאה וצועד בגרון לעבר המשך תקומתו, תחיית הפלא העולמי, העם אשר כבר אינו ירא, אינו מתיירא, עם זקופי הקומה, עם ישראל חי. עליהם גאוותי. עליהם תקוותי.