יועצו של חמינאי צייץ בעברית על שיחות הגרעין, ורמז לישראל: ''לא נסכים למודל לוב בתוכנית הגרעין''  

1. הסתרת פעילות גרעינית והטעיית הפקחים

בשנות ה-90, צפון קוריאה הצטרפה לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) והסכימה לפיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA). עם זאת, בדיקות גילו פערים בין הדיווחים הרשמיים לבין הממצאים בשטח, במיוחד בנוגע לכמות הפלוטוניום שהופק. המדינה סירבה לאפשר גישה לאתרים מסוימים, מה שהוביל למשבר דיפלומטי. ב-1994 נחתם הסכם (“Agreed Framework”) שבו צפון קוריאה התחייבה להקפיא את תוכנית הפלוטוניום שלה בתמורה לסיוע כלכלי ומתקנים גרעיניים אזרחיים. אולם, מאוחר יותר התברר כי במקביל היא פיתחה תוכנית להעשרת אורניום בסתר, תוך הפרת ההסכם. 

2. שימוש במו”מ להסחת דעת

צפון קוריאה ניהלה מגעים דיפלומטיים עם ארה”ב ודרום קוריאה, אך במקביל המשיכה בפיתוח נשק גרעיני. מדיניות זו, המכונה “אסטרטגיית הספרינט”, נועדה להרוויח זמן, למנוע תקיפה צבאית ולזכות בהקלות בסנקציות, כל זאת תוך קידום תוכנית הגרעין.

3. שיתוף פעולה חשאי עם פקיסטן

במהלך שנות ה-90, צפון קוריאה קיבלה סיוע טכנולוגי מפקיסטן, כולל טכנולוגיות להעשרת אורניום ומידע על עיצוב פצצות גרעיניות. שיתוף פעולה זה התרחש למרות הסכמים בינלאומיים שנועדו למנוע הפצת נשק גרעיני.

4. הצגת מתקנים מזויפים

ב-1998, ארה”ב דרשה לבדוק אתר תת-קרקעי בצפון קוריאה שזוהה כמתקן גרעיני. לאחר משא ומתן, הותרה גישה לאתר, אך הפקחים מצאו אותו ריק ולא מתאים לשימוש גרעיני, מה שהעלה חשדות להסחת דעת מכוונת. 

5. הסתרת אתרי העשרה

ב-2010, מדען אמריקאי ביקר במתקן העשרה בצפון קוריאה שבו פעלו כ-2,000 צנטריפוגות. המידע שנחשף שינה את הערכת המודיעין האמריקאי לגבי יכולות המדינה בתחום הגרעין.