זעם במצרים על טראמפ שדרש כי אוניות אמריקניות יעברו בחינם בתעלת סואץ  

תעלת סואץ נחפרה בין 1859 ל-1869 בעיקר באמצעות עבודת כפיים, שכן כלים מכניים מתקדמים כמו טרקטורים לא היו זמינים בתקופה זו. התהליך התבסס על עבודה אנושית מאומצת בתנאים קשים, עם שימוש מוגבל במכונות בסיסיות. הנה עיקרי התהליך:
עבודת כפיים: עשרות אלפי פועלים, רובם מצרים, חפרו את התעלה באמצעות כלי עבודה פשוטים כמו אתים, מעדרים וסלי נשיאה להעברת החול והאדמה. הפועלים עבדו במשמרות ארוכות תחת חום כבד, לעיתים תוך סיכון ממחלות כמו כולרה.

שימוש בבעלי חיים: גמלים, חמורים ופרדות שימשו להובלת כמויות גדולות של חול ואדמה שנחפרו. הם היו חיוניים להעברת החומר ממקום למקום.

מכונות בסיסיות: בשלבים מאוחרים יותר של הפרויקט, הוכנסו מכונות קיטור פשוטות, כמו מחפרות קיטור ומסילות זמניות להובלת אדמה. עם זאת, מכונות אלו היו מוגבלות ביכולתן ויושמו בעיקר באזורים שבהם ניתן היה להשתמש בהן.

תכנון הנדסי: הפרויקט נוהל על ידי המהנדס הצרפתי פרדיננד דה לספס, שתכנן את המסלול כך שינצל את השטח הטבעי, כולל אגמים טבעיים כמו אגמי המנזלה והביצות. זה הפחית את הצורך בחפירה בכמה אזורים.

חלוקה לקטעים: התעלה, שאורכה כ-164 ק"מ, נחפרה במקטעים שונים במקביל כדי לזרז את העבודה. כל מקטע הוקצה לקבוצות פועלים שונות.

תנאי העבודה היו קשים ביותר, עם חום מדברי, מחסור במים נקיים ומחלות שהפילו חללים רבים. ההישג ההנדסי של התעלה נחשב פורץ דרך בזמנו, אך הוא התבסס על עבודה אנושית מפרכת ולא על טכנולוגיה מתקדמת כמו זו שקיימת כיום.

היו כמה וכמה הרחבות משמעותיות של התעלה מאז שמצרים קיבלה את עצמאותה לרבות בשנים האחרונות.

מאז חנוכת תעלת סואץ ב-1869, היא עברה מספר הרחבות ושיפורים כדי להתאים לצמיחה בתנועת הספינות, לגודלן הגדל ולצרכים הכלכליים והאסטרטגיים. להלן פירוט של ההרחבות העיקריות, תוך שימוש במידע מהמקורות הזמינים:
שיפורים מוקדמים (1876–1910):
כבר בשנותיה הראשונות, התעלה, שהייתה במקור ברוחב 22 מטר בעומק 8 מטר, לא עמדה בדרישות התנועה הימית הגוברת. ב-1876 החלו שיפורים משמעותיים להרחבת התעלה והעמקתה.

עד סוף המאה ה-19, התעלה הורחבה לרוחב של 61–91 מטר במפלס פני המים והועמקה בהדרגה. עד 1910, עומק התעלה הגיע ל-10 מטר, מה שאפשר מעבר של ספינות גדולות יותר.

נוספו מפרצי עקיפה (כמו בבאלאח ובאגם המר הגדול) כדי לאפשר לספינות לעבור זו את זו, שכן התעלה המקורית הייתה חד-נתיבית ברובה.

הרחבות במאה ה-20 (עד 1980):
במהלך המאה ה-20, התעלה הועמקה והורחבה מספר פעמים כדי להתאים לספינות גדולות יותר, כולל נושאות נפט וספינות מכולות שהחלו להפוך נפוצות.

ב-1956, לאחר הלאמת התעלה על ידי גמאל עבד אל-נאסר, הושקעו מאמצים בשדרוג התשתיות, אם כי התעלה נסגרה זמנית במהלך משבר סואץ ובמלחמת ששת הימים (1967–1975).

לאחר פתיחת התעלה מחדש ב-1975, הושק תוכנית להעמקה ל-14 מטר ולהרחבה נוספת, כדי לאפשר מעבר של ספינות עם שוקע (draught) גדול יותר.

הרחבה משמעותית (1980–2010):
בשנות ה-80 וה-90, התעלה הועמקה ל-20 מטר והורחבה ל-205–225 מטר בחלקים מסוימים. עד 2010, אורכה הכולל הגיע ל-193.3 ק"מ, והיא אפשרה מעבר של ספינות עם שוקע של עד 20.12 מטר.

שיפורים אלו כללו הרחבת מפרצי העקיפה והעמקת התעלה כדי להתאים לספינות גדולות יותר, כמו נושאות נפט כבדות (VLCC - Very Large Crude Carriers).

התעלה החדשה (2014–2015):
ב-2014, ממשלת מצרים, בראשות הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, השיקה פרויקט הרחבה שאפתני בשם "התעלה החדשה" (New Suez Canal). הפרויקט כלל:
חפירת תעלה מקבילה באורך 35 ק"מ בחלק המרכזי של התעלה (ליד איסמעיליה), שמאפשרת תנועה דו-כיוונית בו-זמנית.

הרחבה והעמקה של 37 ק"מ נוספים בתעלה הקיימת, כולל העמקה ל-24 מטר.

הפרויקט, בעלות של כ-8.2 מיליארד דולר, מומן על ידי תעודות השקעה שהונפקו לאזרחים מצרים בלבד, והושלם תוך שנה במקום שלוש כמתוכנן.

התוצאה: קיבולת התעלה כמעט הוכפלה (מ-49 ל-97 ספינות ביום), זמן ההמתנה של ספינות צומצם מ-8–11 שעות ל-3 שעות, וזמן המעבר הכולל התקצר מ-18 ל-11 שעות עבור רוב הספינות.

הרחבה נוספת (2021–2023):
בעקבות תקרית חסימת התעלה על ידי ספינת המכולות Ever Given במרץ 2021, שהדגישה את הצורך בשיפור הקיבולת, הוכרז על פרויקט הרחבה נוסף שהחל ביולי 2021 והסתיים ביולי 2023.

הפרויקט כלל:
הארכת התעלה הדו-נתיבית ב-10 ק"מ נוספים (מ-72 ק"מ ל-82 ק"מ).

הרחבה והעמקה של 30 ק"מ בחלק הדרומי של התעלה, כולל מפרץ באלאח ואגם המר הגדול.

מטרת הפרויקט הייתה להגדיל את קיבולת התעלה ב-6 ספינות נוספות ליום ולשפר את הניווט ב-28% בחלקים הקשים של התעלה.

השפעות וחשיבות ההרחבות:
ההרחבות אפשרו לתעלה להתמודד עם גידול משמעותי בתנועת הספינות (מ-400 ספינות ב-1870 ל-20,600 ב-2021) ועם ספינות ענק כמו ה-OOCL Hong Kong (400 מטר אורך, 21,400 מכולות).

התעלה מהווה כיום כ-12% מהסחר הימי העולמי ו-30% מתנועת המכולות, עם הכנסות שיא של 9.4 מיליארד דולר בשנת הכספים 2022–2023.

עם זאת, ההרחבות עוררו דאגות סביבתיות, כולל חדירת מינים פולשים לים התיכון דרך התעלה, דבר שעלול לפגוע במגוון הביולוגי.

סיכום:
הרחבות התעלה מאז 1869 הפכו אותה מערוץ צר וחד-נתיבי לאחת התשתיות הימיות החשובות בעולם. הפרויקטים המשמעותיים ביותר התרחשו ב-2014–2015 וב-2021–2023, והם ממשיכים לחזק את מעמדה של התעלה כעורק סחר מרכזי, תוך התמודדות עם אתגרים כמו תנאי מזג אוויר וגודל ספינות מודרניות.

אינני מבין מה פתאום טראמפ דורש לקבל הכול בחינם, מה שאף אחד לא דרש לפניו.

אם יש לו טענות על חובות, שידרוש את החובות. אם הוא חושב שהוא מממן מדי הרבה על הגנת התעלה, שיעלה את הנושא הזה וידרוש תשלום או שיסיר את ההגנה שלו.

שיוותרו על דמי המעבר של האוניות ובמקום זה יקחו את כל העזתים ויקבלו 5000 דולר עבור כל אחד (כמו שהם ממילא עשו)

וכך לדעתי הוא עושה גם כאן.

דרישות כאלה הן נגד כללי המוסר, נגד החוק הבינלאומי, והן רק מכשירות את העולם להיות מקום ביריון וכאוטי.

הנה מה שכתב לי GPT:
מבחינת המשפט הבינלאומי – הדרישה מופרכת.
מבחינת הפוליטיקה האמריקאית – זה מסר כוחני שמדבר לציבור הבוחרים של טראמפ.
מבחינת מצרים – זה נתפס כהתנשאות ופגיעה בריבונות.

לדוגמא, בנט הקים ממשלה עם המוסלמים, בהכשר נתניהו שרק ניהל איתם משא ומתן. גם לניהול משא ומתן בלבד יש משמעות.

אם טראמפ מביא שפה של ביריונות, גם אם הוא לא משתמש בה בפועל, השפה הזאת תתפשט בעולם בתור דבר מקובל.

מבחינת האמריקאים, במשך דורות הם היו "הפראיירים" של העולם. סנטה קלאוס שמסתובב בעולם ומחלק כסף ללא שום הצדקה. כמובן שאפשר למצוא הצדקה בכל דבר, כולל בסיוע לישראל, אבל מבחינת האמריקאי הממוצע זה כלל לא רלוונטי והוא מעדיף את ההשקעה פנימה.

ככה נוצר מצב נתון שהוא מעוות וכולנו רגילים אליו. כאשר בא מישהו ומנסה לשנות את אותו מצב מעוות, אז זה מטלטל את הספינה ויוצר ישר אנטי "כי למה? הכל היה טוב עד עכשיו", אז זהו שלא.

אפשר להתווכח עד מחר על הדרך של טראמפ, אבל יש לו הרבה הגיון כלכלי וכן, גם מוסרי.

מצרים קונה תחמושת מארה"ב, היא מחויבת לארה"ב, וארה"ב שולטת במזרח התיכון דרך השליטה על מצרים.

נכון, מצרים מקבלת כסף, אבל היא משלמת הרבה מחויבות לארה"ב.

וכמו ששאלתי למעלה, מה יקרה בעוד כמה שנים כשלא יהיו חות'ים, וארה"ב תפסיק את הסיוע למצרים, האם מצרים תוכל לחזור ולגבות תשלום על התעלה כמו כולם, או שארה"ב תתייחס לזה כפרובוקציה.