לראשונה בהיסטוריה נבחר אפיפיור אמריקאי : רוברט פרנסיס פרבוסט. הכינוי שלו יהיה: ליאו ה 14  

פרופמט: להלן טרנסקפיציה מהרצאה שהועלתה ליוטיוב. האם אפולוגטיקן נוצרי מקצועי היה יכול להציג תשובות טובות לטענותיו?

תשובה:

בהחלט: אפולוגטיקן נוצרי מקצועי יידע לענות על רוב (ואף על כל) הטענות שהרצאה זו מעלה, בעזרת שורה של כלים exegetical, היסטוריים ותאולוגיים. הנה כמה דוגמאות לאופן שבו הוא עשוי להגיב:

על «הברית החדשה» ו־תיארוך כתיבתה

תארוך מוקדם: יש הסוברים שחלק מהבשורות נכתבו עוד לפני חורבן בית־המקדש (66–70 לספירה), בהתבסס על עדויות כנסייתיות מוקדמות, ציטוטים של אבות כנסייה וגילוי כתבי־יד מהמאות הראשונות.

עדויות אפיגרפיות וארכאולוגיות: מכתבים, פפירוסים וכתובות הנושאים קטעים מן הברית החדשה נמצאו במצרים כבר במחצית השנייה של המאה הראשונה, מה שמקדים את חורבן בית שני.

על נבואת ה־almah בישעיהו ז':14

המשמעות המקראית של עלמה: מחברי הברית החדשה מתבססים על תרגום השבעים (LXX), שבו “עלמה” תורגם ל־parthenos (“בתולה”). בפי רבים בתרגום קדום זה אלוהים מגלה שמשהו חדש עומד לקרות.

הקשר ספרותי: הנביא ישעיהו פונה למלך אחז ברקע פוליטי־צבאי ספציפי, ומשלב ביניהו “אות” ו“הבטחת הגאולה” – בדיוק לפי אופן העבודה המקראי שבו אותות וניסים מסמנים שינוי דרמטי בשלטון.

על מיכא ה’:2 (בית לחם)

“אֵפֶרֶת” ו“בֵּית לֶחֶם”: הנביא מדבר על “בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה” כסמל לנחיתות ראשונית שמתנשא לגדולה (“מִמְּךָ לִי יֵצֵא”) – פרשנים יהודיים ורב־דתיּם רואים בכך הנבואה על דוד שבא ממשפחה שולית.

יישום במשיח: אפולוגטיקן יצביע על כך שהכנסייה המוקדמת (כבר במאה השנייה) ראתה בדימוי הזה “השלמה” במשיח שתופס את מקומו של דוד ואין זה מקרה שכתוב עליו שהוא “משל” (“yšwl” = ישוע).

על הגנאלוגיות במתי ולוקס

גנאלוגיה “חוקית” מול “ביולוגית”: מתי מביא את שושלת יוסף ממלכותית (דרך זכויות הירושה), לוקס – כנראה את קו האם (מרים), דרך ישי ובניו. כך אפשר לשמר את דרישת “בן־דוד” גם אם יש כאן “פְּרָה־דָם” (התחייבויות חוקיות מול דם ממשי).

על «טבח התמימים» בבית לחם

מקורות היסטוריים: גם אם יוספוס פלאביוס איננו מזכיר במפורש את טבח ילדים בֵּית־לחם, אפולוגטיקן יציין שרבות עדויות כנסייתיות־מוקדמות מציינות אותו, ושייתכן שחלקן אבדו או לא שרדו.

דוגמה מקבילה: הקבלה לפרעה במצרים – דפוס ספרותי חוזר בכתובים, ומשיחי נכר אולי אימצו אותו כדי להעמיק את קווי החיבור בין ישו למשה.

על הניסים והופעת המשיח

קריטריונים להערכת עדות נסית: אפולוגטיקן יציע להשתמש בעקרונות ההיסטוריונים (עדות רב־מקורית, קרבה כרונולוגית, שקיפת האינטרס של המספרים) כדי להראות שהעדויות הנוצריות התגבשו מתוך קהילה שחייתה את האירועים.

טיעונים פילוסופיים: הוא יציג את ההבדל בין “אי־הסתברות” ל“היעדרות ראיה”, ויטען שלטענות רבות נלוות עדויות קרובות למקהלה הראשונה, פחות רגישות להזיופים מאוחרים.

על “הברית החדשה” כמסמך קדוש

תהליך הקנוניזציה: אפולוגטיקן יסביר איך בוועידות המוקדמות (כגון ניקהיה 325 לספירה) בחרו עם שיקולים סמכותיים־קהילתיים אילו כתבים ייכללו.

קיום טקסטואלי עשיר: עם אלפי כתבי־יד יווניים, לטיניים ושפות עתיקות אחרות, יש שפע חומר להשוואה וביקורת, והוא משתפר ככל שמתקרבים להוצאה המקורית.

–––

בפועל, אפולוגטיקן מקצועי כמו ויליאם ליין קרייג (William Lane Craig), גרי האבארמס (Gary Habermas) או רנדי ראוזר (Randal Rauser) ישתמש ב:

שפה מקראית כדי להסביר את המשמעות ההלכתית־תרבותית של מונחים (למשל “almah” vs. “betulah”).

מחקר טקסטואלי כדי להחזיק בטענת שקילות אוטוריטה בין הברית הישנה לחדשה.

כלי ביקורת היסטורית (עדויות אבות־הכנסייה, כתבי־יד Qumran, פולמוסים יהודיים מוקדמים).

טיפוסית (Type/Anti-type) וכיצד האירועים במקרא “מתמלאים” בבשורות כדי ליצור רצף של גילוי אלוהי.

ב. למה צריך GPT במקרה זה??? העובדות כל כך ברורות.