ג'ו רוגן, בעל הפודקאסט המפורסם בעולם, יצא להגנת שירו החדש והאנטישמי של קניה ווסט  

האם יש בורא לעולם, והאם חובה להאמין לדתות? – מבט פילוסופי עצמאי

השאלות הגדולות ביותר שמעסיקות את האדם משחר ההיסטוריה הן: האם יש בורא לעולם? האם יש אמת אחת? ואם כן, היכן היא נמצאת? האם הדתות השונות תופסות את האמת הזו, או שמא הן רק כלים שליטה חברתיים? מאמר זה מבקש להציע גישה המבוססת על היגיון, מציאות וחירות אישית, ולבחון את השאלות האלו באופן עצמאי ככל האפשר, ללא תלות במוסדות דת או סמכות.

חלק א': מחויבות ההיגיון להכיר בבורא

1. הבריאה מחייבת בורא

ההיגיון הפשוט ביותר מלמד כי לכל תוצאה יש סיבה. כאשר אנו רואים מבנה מורכב, אנו מניחים שהיה מי שבנה אותו. כשאנו רואים ציור, אנו מבינים שמישהו צייר אותו. העולם שבו אנו חיים הוא מערכת מופלאה ומורכבת לאין ערוך ממבנה או מציור – מהאטומים ועד הגלקסיות, ממערכות החיים הביולוגיות ועד חוקי הפיזיקה.

אם כך, לא ייתכן שהעולם, על כל חוקיו וסדריו, נוצר במקרה מוחלט או "פתאום". ההיגיון מחייב כי היה גורם ראשון, ראשוני, שאינו תלוי בדבר אחר, שממנו הכול נמשך. גורם זה אינו חומרי, שכן החומר משתנה ומתכלה. הוא גם אינו חלק מהזמן, כי הוא קדם לו. גורם זה הוא מה שאנו מכנים – "בורא".

2. היקום אינו יכול להיווצר מעצמו

אחת השאלות המרכזיות בפילוסופיה של המדע היא: איך נוצר "הכל"? התאוריה המקובלת כיום היא "המפץ הגדול", אך גם היא אינה מספקת תשובה לשאלה מה היה לפני כן, ומה גרם למפץ. הפיזיקה לא מסוגלת לעבור את קו ההתחלה הזה. אם כן, אנו נותרים עם שאלה בסיסית: כיצד ייתכן שהיקום "קם לתחייה" יש מאין?

לכן, ההכרה שיש כוח ראשון, בלתי תלוי, מחויב המציאות, אינה רק אמונה – אלא הכרח שכלי. זהו בסיס לפילוסופיה עמוקה שנידונה מאז אפלטון ואריסטו, דרך הוגי ימי הביניים ועד הפילוסופים המודרניים.

חלק ב': האם חובה להאמין בדתות ובנציגיהן?

1. הדתות – תגובה אנושית לבהלה מהבלתי נודע

מאז שהאדם החל לתהות על קיומו ועל העולם, הוא ניסה לפתח תשובות. הדתות, ברובן, צמחו מתוך רצון להסביר את הבריאה, להעניק משמעות לחיים ולהשליט סדר חברתי. אך מה שמתחיל כניסיון כן להבין את המציאות, לעיתים הופך לכלי שליטה פוליטי או חברתי.

רוב הדתות מבוססות על כתבים עתיקים שנכתבו בשפות שכבר אינן מדוברות, בחברות שהיו נתונות לפחדים מיסטיים. את הכתבים הללו פירשו "אנשי הדת", שהם לרוב אנשים חכמים, אך גם בעלי אינטרס לשמר את מעמדם ואת סמכותם.

2. אין שום הוכחה חותכת לאמיתות של דת מסוימת

למרות הניסיון של דתות רבות להוכיח שהן "האמיתיות", בפועל אין שום עדות שאינה תלויה באמונה. כל דת נסמכת על כתבים שנמסרו כביכול על־ידי אלוהים, אך אין ראיה אובייקטיבית שזו אכן האמת. מדובר בטקסטים שנכתבו והועברו בידי בני אדם – מה שמכניס אלמנט של טעות, מניפולציה ואינטרס.

בנוסף, כל דת טוענת שהיא היחידה שמחזיקה באמת. מכאן נובע פרדוקס – אם אחת מהן נכונה, כל השאר טועות. אך כיצד ניתן לברר מי צודק? לא ניתן. לכן, אין חובה שכלית להאמין דווקא באחת מהן.

3. השרלטנות שבמערכת הדתית

למרבה הצער, לא ניתן להתעלם מהתופעה הנפוצה של שרלטנות בדתות – כמרים, רבנים, שייח'ים ואחרים שמנצלים את מעמדם כדי לשלוט, להרוויח כסף, לזכות בכבוד ולעיתים אף לפגוע באחרים. בין אם מדובר בהבטחות ל"ישועה", בברכות תמורת תשלום, או בהתערבות קיצונית בחיי הפרט – מדובר בהפרת חירות האדם.

גם כאשר אנשי דת מונעים מכוונות טובות, אין פירוש הדבר שדבריהם מחייבים. הם בני אדם, לא אלים. גם אם יש בהם חכמה וניסיון, אין לאף אחד מונופול על האמת.

חלק ג': חירות המחשבה והחיים

1. אין חובה להאמין לאף אחד – זכותך לחשוב

ביסוד הדברים עומדת אמת פשוטה: אתה הבעלים של חייך, של תודעתך ושל חירותך. איש אינו יכול לחייב אותך להאמין למה שאינך מבין, או לפעול בניגוד למצפונך. החובה לבדוק, לשאול ולחפש את האמת היא אישית, ולא ניתנת להאצלה.

כמובן, כל אחד רשאי לבחור לחיות לפי עקרונות דתיים – אך מתוך בחירה ולא מתוך כפייה. אין אדם נעלה מחברו בגלל שהוא לובש בגד דתי או אומר טקסטים קדושים. כבוד האדם נמדד על־פי המוסר, האכפתיות, האמת והחמלה – לא על־פי התוויות הדתיות.

2. החירות לבחור בדרך חיים

האדם נולד חופשי – חופשי לחשוב, להרגיש, לשאול ולבנות את עולמו הרוחני והערכי. יש מי שבוחר בדרך הדתית מתוך הבנה פנימית, ויש מי שבוחר בדרך חילונית מתוך אחריות מוסרית. כל עוד האדם פועל מתוך כנות ומוסר – אין דרך אחת "נכונה".

מנקודת מבט זו, גם מי שמאמין שיש בורא – אינו חייב להאמין בדתות האנושיות דווקא. ייתכן שהבורא רצה שהאדם ישתמש בשכלו, בליבו ובמצפונו – לא שימלא טקסים חיצוניים בלי מחשבה.

סיכום: אמת, היגיון וחופש

ידיעת הבורא – כלומר, ההכרה שיש מקור ראשון לקיום – היא מסקנה שכלית, לוגית, לא אמונה עיוורת. אך מכאן ועד ההשתעבדות לדתות, הדרך ארוכה. לא כל מי שמדבר בשם הבורא, אכן מדבר אמת. לא כל טקסט עתיק הוא דבר אלוהים.

העולם מלא ביופי, סדר, חוקיות ומשמעות – וכל אלו מעידים על בורא. אך את הדרך להבין את הבורא ואת החיים – עלינו לסלול בעצמנו. כל אדם נושא את האחריות לחקור, להבין ולבחור. אין צורך במתווכים, אין חובה להאמין לרב או לכומר. יש חובה אחת בלבד: להיות כן עם עצמך, עם ההיגיון, ועם האנושיות שבך.

את זה ששווי החברה קפץ מ1.6 ל4 מיליארד פחות מעניין אותו

חרף ההאשמות באנטישמיות, רוגן הוא חבר אישי של יהודים רבים, ואירח עשרות יהודים וכמה ישראלים בתוכניתו, כמו מארק צוקרברג, לקס פרידמן, איימי שומר, אנני יעקובסון (אנ'), אבי לייב, בארי וייס (אנ'), ברני סנדרס, בן שפירו, ביל מאהר, אריק וינשטיין, ברט וינשטיין (אנ') גד סעד ועוד. היהודי ארי שפיר, מחבריו הטובים ביותר, הופיע בתוכניתו 64 פעמים. ישנה אף טענה כי לפחות 20% מתוך מאות האורחים בתוכניתו של רוגן עד כה היו יהודים. בעבר, התבטא רוגן בחיוביות לגבי יהודים, בין השאר כאשר כינה אותם "חכמים מאוד" והזכיר שאחוז גבוה מזוכי פרס נובל הם יהודים. רוגן גם שיבח את מדינת ישראל ומעשיה מספר פעמים.