בהנחיית היועמ''שית ופרקליט המדינה תיק המסמכים המסווגים נפתח מחדש  

כשישב שר ההיסטוריה לכתוב על ימינו אלה הוא בוודאי יצבוט את לחיו, ישפשף עיניו, יסדיר נשימותיו, יבדוק שוב ושוב אם אינו חוקר קומדיה או סאטירה מורכבת, יקרא שוב וישאל שוב, ההיית או חלמתי חלום?

שר ההיסטוריה יפגוש עולם הפוך, עליונים שהיו לתחתונים, קורבנות שהיו לנאשמים, האור שהיה לחושך, הטמא לטהור, המותר לאסור, הטוב לרע.

שר ההיסטוריה יביט משתאה ומוכה בתימהון בגורמים להתפוררות החברה היהודית–ישראלית, בפירוק המובנה על ידי מיעוט כוחני, אלים, מייצר תודעת שנאה, מחולל כאוס, מוביל מרד על גבול מהפכה נגד שלטון נבחר.

שר ההיסטוריה ישתומם אל מול השתלטות אלימה של מיעוט בעם האוחז במוקדי הכוח והשליטה, במערכות המשפט, בתקשורת, באקדמיה, בכלכלה, בקרב גנרלים וראשי מערכות ביטחון לשעבר, יתהה בקול מה היה להם, מה הוביל אותם לעסוק באובססיביות בפירוק המכנה המשותף היהודי, לכתוב פרק אפל בהיסטוריה היהודית המתחדשת.

שר ההיסטוריה יבקש לנוס מהימים הללו, להרים רגליו ולברוח כל עוד נפשו בו, מהרוח הרעה המנשבת בקרב חלק מהעם ומנסה לעקור כל מה שרוח יהודית-ישראלית בו.

שר ההיסטוריה יצבוט בלחיו שוב ושוב, יתקשה להאמין שראש הממשלה המנהל מלחמה בשבע חזיתות, המנהל את המדינה על אתגריה ומורכבויותיה, המגיע מספר ימים בשבוע למשך מספר שעות בכל יום לבית המשפט לדון על ויסקי, שמפניה ובאגס באני, מציאות מופרעת, הזויה, מציאות בלתי הגיונית בעליל, מציאות שדגל שחור ענק מתנוסס מעליה.

כששר ההיסטוריה יישב לכתוב על מאורעות הימים האלה הוא לא יאמין במה עסק המיעוט ובמה עסק החלק הגדול מהעם, יתבונן במצפן המוסרי המנופץ, בהיגיון שנזרק ממגדלי עזריאלי, יבחן את מכונות הרעל המזוקק, את מהנדסי התודעה, את מחריבי ה-יחד הלאומי, יעמיד סוללת מאבחנים מתחום רפואת הנפש לחקור באמות מידה רפואיות מה היו הגורמים לטנטרום שאחז באנשים סבירים שהפכו לאובססיביים כרוניים מסוכנים לעצמם ולמדינה.

שר ההיסטוריה ייבלע את רוקו אל מול הפצת השנאה והתועבה האנושית, אל מול התנגדות המהפכה הישראלית לניצחון הצבא על שונאי היהודים, ישאל בקול, מבלי להמתין לתשובה, "תגידו, השתגעתם? המטרה מקדשת את כל האמצעים?"

שר ההיסטוריה ירעיף סופרלטיבים על החלק האחראי בעם, משמרי הממלכתיות, מבקשי החיבורים והאחדות, אנשי ההכלה והאיפוק אל מול הסתה מופרעת וקשה, אל מול מסעות הציד והרדיפה.

שר ההיסטוריה ייאלץ לכתוב את פרק ימינו אנו, פרק של רוב העם המבקש חיבור, התובע תקומה ותחייה, המיודד את הרוח היהודית הישראלית שניעורה, של דמוקרטיה איתנה, של עוז ורוח.

שר ההיסטוריה ייחרד מאופן ניהול השבת החטופים והחטופות לאוהביהם, מהשימוש הפוליטי והציני בסוגייה אנושית נוראה זו, ימחה שוב ושוב את הדמעות הזולגות מאליהן על הכאב, על החרדה, על הדאגה, ויחקור את התנהלות המדינה, האופוזיציה והקואליציה בסוגייה כאובה זו.

שר ההיסטוריה יכתוב ועיניו דמעות על המדכדכים, המחלישים, התבוסתניים, המבקשים לעצור את מלחמת התקומה בכל מחיר ולהשיב את הטרור לגדרות היישובים היהודים.

עבודה רבה ממתינה לשר ההיסטוריה, חף מפוזיציה, חף מרעשי רקע, חף מאינטרסים פוליטיים, חף משנאה חולנית, אובססיבית, בלתי הגיונית בעליל.

לשר ההיסטוריה נכונו כתיבת פרקי הימים הללו, ימים מוזרים משונים, ימים של תבוסה וגבורה, של ניצחון וכישלון, של תקומה וחידלון, של אור גדול וחושך מסמא.