ערכתי לאחרונה בתאריך 13.04.19 בשעה 18:42 בברכה, אקטואלי
אז למה אנחנו מסכימים עם כך שהפוליטיקאים משקרים לנו, ולא מענישים אותם? ולמה יש כאלה שמתנגדים רק לשקרים של פוליטיקאים מהמחנה הנגדי?(אגב, אם אתה שואלים למה אני נזכר בכך לאחר הבחירות? אז התשובה כי רק כעת אפשר להגיד את זה בחופשיות, בלי להיות מואשם בכוונה לעשות "תעמולת בחירות".)
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
חבר מתאריך 16.3.19
1927 הודעות, 13 מדרגים, 22 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
פוליטיקאים נאלצים למסור באופן שוטף הצהרות שנועדו לתת להם קולות, קרי כוח, לפעול בשם הציבור. מה לעשות שכורח המציאות ומוקדי הכוח השונים מכריחים אותם להתפשר על מטרותיהם. התוצאה במבחן השחור מול לבן - הפוליטיקאי שיקר.
לדוגמא:
יבוא ליברמן עכשיו ויטען בלהט שבלי חוק הגיוס ועונש מוות למחבלים והכל תוך 3 חודשים מהיום - הוא לא יהיה חלק מהממשלה. והרי ברור גם לנאיבי ביותר שביננו שגם חוק הגיוס וגם עונש המוות לא יעברו בממשלה ולא יהיו לחוק. וליברמן הרי ימשיך להיות בממשלה עוד שנים לא מעט לאחר תקופת האולטימטום שלו. ואז יבואו ויטענו שליברמן שיקר לציבור בוחריו ובלה בלה בלה.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
חבר מתאריך 31.3.19
1706 הודעות, 22 מדרגים, 20 נקודות. ראה משוב
בתגובה להודעה מספר 0
אבל יש שני סוגי שקרים שאינם שווים בחומרתם.
א: לספר ולהעיד על משהו שקרה בעבר כשזה שקר. (שבועת שקר)
ב: להבטיח משהו לעתיד ולא לקיים. (נדר)
בראשון, בשעת מעשה אתה משקר בכוונה תחילה ובמצח נחושה, ואילו בשני, אתה תמיד יכול להאמין לעצמך שבשעת מעשה התכוונת לדברים שאמרת פחות או יותר אך דברים כאלו ואחרים מנעו ממך מלקיימו.
השקר של פוליטקאים הוא לרוב הסוג השני, ואילו עיתונאים שמשקרים זה תמיד הסוג הראשון מה שגורם לילק גדול מהציבור סלידה מהם.
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד