אפליקציית אייפון לפורום סקופים  |  אפליקציית אנדרואיד לפורום סקופים  |  אפליקציית מחשב לפורום סקופים  |  אפליקציית WindowsPhone לפורום סקופים

גירסת הדפסה   שלח לחבר          
קבוצות דיון בית המדרש נושא #10024 מנהל    סגן המנהל    מפקח   עיתונאי מקוון    צל"ש  
אשכול מספר 10024
דרורית
גולש אורח
   18:19   07.02.02   
כרטיס אישי עבור לצ'אט  
  לפרשת השבוע-משפטים  
 
   הרב אהרון סילבר שליט''א
הגמ' בב''ק דף פ''ה. מביאה ברייתא: ''דבי ר' ישמעאל אומר, 'ורפא ירפא' (שמות כא, יט) -- מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות''. זאת אומרת, למרות שהגמ' בחולין (ז אומרת: ''אמר ר' חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן גוזרין עליו מלמעלה, שנאמר 'מה' מצעדי גבר כוננו' (תהילים לז, כג) 'ואדם מה יבין דרכו', (משלי כ, כד)'' -- בכל זאת, אם אדם חולה או פצוע מגיע לרופא, הרופא לא צריך לומר לו ''זה רצון ה' שתהיה חולה או פצוע'', אלא מותר לרופא לעזור לחולה ולרפאותו.

אולם, הרמב''ן כותב בפר' בחוקותי (כו, יא):

והכלל, כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם ולא בארצם ולא בכללם ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר ''כי אני ה' רופאיך'' (שמות טו, כו).

וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים כענין חזקיה בחלותו. ואמר הכתוב ''גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים'' (דה''ב טז, יב), ואלו היה דבר הרופאים נהוג בהם מה טעם שיזכיר הרופאים, אין האשם רק בעבור שלא דרש השם ... אבל הדורש השם בנביא לא ידרש ברופאים, ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם אחר שהבטיח ''וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך'' (שמות כג, כה), והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו...

והוא מאמרם (ברכות ס שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו. אלו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו, ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים. וזו היא כוונתם באמרם (ב''ק פה.) ''ורפא ירפא -- מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות'', לא אמרו שניתנה רשות לחולה להתרפאות אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות, כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים, אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו.

בכל זאת כותב הט''ז (יו''ד סי' של''ו ס''א, וטוען שזה שיטת אביי בברכות דף ס.):

דגם התורה הסכימה על זה שיהא רפואה ע''פ הטבע, כי ירדה תורה לסוף דעת האדם שלא יהיה זכאי כל כך שתבוא רפואתו ע''י נס מן השמים. וע''כ אין שייך לומר דהאי קרא דרפא ירפא קמ''ל מצוה, דאלו האדם זכאי אינו צריך לכך, ואדרבה היה צריך דוקא רפואה ע''י שמים, אלא דלפי דרכו של אדם רשות הוא לו, וע''כ הוה האידנא חיוב בדבר ומצוה היא, כיון דלפי מעשה האדם חיותו תלוי בכך.

הפירוש בכל הנ''ל הוא, שלמרות שיש השגחה פרטית, וכמו שהבאנו מהגמרא חולין, מ''מ יש בזה כמה משתנים. ידוע שבארץ ישראל יש יותר השגחה (עיין דברים יא, יב ורש''י שם, וע''ע ברמב''ן ויקרא יח, כב אריכות על זה), אולם גם במקום א' יש הבדל בין הצדיק לאדם הפשוט. עיין רש''י סוף פרשת וישב, שיוסף נשאר בכלא עוד שנתיים מפני שהשתדל אצל שר המשקים ולא היה לו בטחון בה'. ולכאורה זה צע''ג, שיש חובת השתדלות, והגמ' פסחים (סד אומרת שאין סומכין על הנס.

מסביר בית הלוי על חומש, שאדם רגיל במצבו של יוסף היה חייב להשתדל אצל שר המשקים, אולם יוסף היה כזה צדיק שגם השתדלות כזו היה חוסר בטחון. אדם פשוט יש לו פחות השגחה, ולכן צריך יותר השתדלות. צדיק יש לו יותר השגחה, ולכן צריך פחות השתדלות, וכשמשתדל יותר מדאי, נחשב לו כחסרון בבטחון בד'. ולכן, ליוסף ההשתדלות אצל שר המשקים היתה עבירה.

כשהיו האנשים יותר צדיקים היתה יותר השגחה פרטית, והליכה לרופא היתה בגדר השתדלות שלא לצורך ונחשב לעוון וכדברי הרמב''ן. אולם רמת היראת שמים בעולם ירדה: ''אמר ר' זירא אמר רבא בר זימונא, אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים'' (שבת קיב. ולכן עכשיו בזמנינו אדם חייב ללכת לרופא וכדברי הט''ז ביו''ד.

הנצי''ב כותב בהעמק דבר (במדבר ו, יא; יז, ג) שאסור לבן אדם לחיות למעלה מרמת הרוחניות שלו ומי שנוהג כזו נקרא חוטא בנפשו. ביטוי זה של ''חוטא בנפשו'' מופיע פעמיים בספר במדבר. פעם ראשונה במאתיים וחמישים איש של עדת קרח שמתו בהקריבם הקטרת, ופעם שניה בנזיר שנטמא. אצל עדת קרח כתוב, ''את מחתות החטאים האלה בנפשותם'' (יז, ג), שמאתיים וחמישים ראשי סנהדראות אלו ידעו מראש שימותו ובכל זאת היו מוכנים (לדברי הנצי''ב) למות כדי שיוכלו לידבק בשכינה ע''י הקרבת הקטרת. בנזיר שנטמא כתוב ''וכפר עליו מאשר חטא על הנפש'' (ו, יא), שרצה שתשרה עליו רוח הקדש ולכן קיבל נזירות, ומזה שנטמא -- סימן שלא היה ראוי למעלה זו.

לכן, אדם בזמנינו שחלה חלילה, צריך להכיר מי הוא ובאיזה דור חי וחייב ללכת לרופא. בו זמני צריך להכיר שחלה מפני שכך רצה ה', ורפואתו יבוא רק אם ה' רוצה בזה, ולכן צריך לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה ולהתפלל לבורא עולם. עם כל זה חייב להשתדל בדרכי הרפואה, ולהתפלל שדרכם ישלח לו ה' רפואה.

השו''ע (באו''ח סי' ר''ל ס''ד) מביא הגמ' ברכות ס. שהנכנס להקיז דם אומר ''יהי רצון מלפניך ה' אלוקי שיהא עסק זה לי לרפאה כי רופא חנם אתה'' וכו' (ע''ש), והמ''ב שם סק''ו מוסיף, ''וה''ה בכל מידי דרפואה יאמר זה, ולא יחשב שתהיה איזה דבר לו רפואה אלא ע''י הבורא ית''ש'' וכו'.

הרב ריבלין ישיבת כרם ביבנה


              תגובה עם ציטוט   | תגובה מהירה                                     (ניהול: מחק תגובה)
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד

תגובה מהירה  למכתב מספר: 
 
      
__________________________________________________________________________

__________________________________________________________________________
למנהלים:  נעל | נעל אשכול עם סיבה | תייק בארכיון | מחק | העבר לפורום אחר | מזג לאשכול אחר | מחק תגובות | גיבוי אשכול | עגן אשכול
       


© כל הזכויות שמורות ל-רוטר.נט בע"מ rotter.net
archive