הסיפור החסידי היומי  

"סיפור מהרבי"
"לעולם לא אתן את הדולר בעד שום דבר, גם אם לא ישאר לי עוד כסף בכיס".

אחת בלילה, בשדרה השביעית במנהטן. שלושתנו חיכינו למונית. לבסוף עצרה מונית לידינו ונהגה שאל, "לאן, בנות"? כשנסענו, הנהג, אדם בעל מבטא כבד, שאל אותנו: "אתן יהודיות"? באי-רצון מסוים השבנו בחיוב.

ואז שמנו לב לשם שהופיע על רשיון המונית שלו: וויליאם גוטמן. מי זה וויליאם גוטמן הנוהג במונית סביב מנהטן במשמרת לילה? בסוף העזתי לשאול אותו בחזרה: "האם אתה יהודי?"
"עם שם כמו גוטמן, מה נראה לך"?, השיב.
המחשבה שיכולנו ח"ו לטעות ולחשוב שהוא אינו יהודי נסכה בו גאוות השתייכות.
"מאיפה אתה"? שאלתי. תיארתי לעצמי שהוא כנראה מרוסיה, אולי ממדינה אחרת.
"מאושוויץ", ענה.
וויליאם גוטמן הוא ניצול שואה. "הורי גרו בבודפשט. הייתי בן ארבע כשלקחו אותנו. אמי עבדה במחנה הריכוז לנשים, ואחר כך הגרמנים ימח-שמם הרגו אותה בתאי הגזים. אבי נפטר במחנה העבודה. את הוריי כמעט ולא הכרתי. אינני יודע אם יש לי אחים ואחיות.
"זהו אני", המשיך בנימה מעשית. "הייתי בבית יתומים לאחר המלחמה, והצלב האדום הביא אותי לארה"ב. לא היתה לי משפחה כשהגעתי לכאן. נישאתי לישראלית, אך איננו דתיים. אני לא לובש כיפה ועובד שבעה ימים בשבוע כדי לעזור לבני לעשות את הדוקטורט. הוא מסיים את ביה"ס לרפואה בעוד חודשיים".
"אתה וודאי גאה מאד בבנך".
"כן. אני לא דתי. אבל יש לי הרבה מזל".
תהיתי לעצמי איך ניצול שואה יכול לחשוב שהוא בר מזל. אחר כך שאל אותנו: "האם הוריכם חסידים"?
החסידים במשפחתנו אבדו איפשהו בין ה'שטטל' לאזור הפרברים לפני הרבה, הרבה זמן. אולם אמרנו לוויליאם גוטמן שאנחנו עצמנו חסידי ליובאוויטש.
שאלנו אותו אם שמע על ליובאוויטש. "אה, ליובאוויטש? אני מכיר היטב" אמר. "יש לי דולר של מזל מהרבי. הוא הרבי הכי טוב בעולם. הלכתי אליו, הוא נתן לי דולר ואמר לי שיהיה לי מזל ולבן שלי תהיה הצלחה. מאז, הכל הולך לי טוב. מאז שדיברתי עם הרבי, כל דבר מצליח לי. לעולם לא אתן את הדולר בעד שום דבר, גם אם לא ישאר לי עוד כסף בכיס".

הוא נשמע רציני ומשכנע, אפילו באנגלית העילגת שלו.
"הרבי היה מהונגריה", טען, "ידעתן"?
כמעט ותיקנתי אותו אך החלטתי שעדיף שלא. הרבי היה הונגרי עבור יהודי מהונגריה. הוא היה מברזיל, מהונג קונג, ומכל מקום שממנו בא יהודי.
ושוב הוא חזר, "אני לא דתי ואשתי לא דתיה". "אבל כשהרבי היה בבית חולים, היא הלכה לשם יום יום כדי לבדוק מה שלומו. כאשר נפטר, בכינו שלושה ימים.
"הוא היה כמו אבא בשבילנו..."