גדולי ישראל - הרב יצחק ידידיה פרנקל  

תאריך לידה אוקטובר 1913 כ"ו בתשרי ה'תרע"ד
תאריך פטירה 8 בספטמבר 1986 (בגיל 72) ד' באלול ה'תשמ"ו
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק
מדינה ישראל
השתייכות יהדות אורתודוקסית

הרב יצחק ידידיה פרנקל (כ"ו בתשרי תרע"ד, אוקטובר 1913 - ד' באלול תשמ"ו, 8 בספטמבר 1986) היה הרב הראשי וראש אבות בתי הדין בתל אביב-יפו.

קורות חייו
נולד בלינטשיץ, פולין, לאביו, הרב אהרון פרנקל, מרבני העיירה, ולימים – רב בית הכנסת "אור תורה" וראש מחלקת הכשרות ברבנות הראשית לתל אביב-יפו, ולאמו הרבנית לאה-בתו של הרב ישראל אליקים (גצל) קניג, מוהל הקהילה היהודית בלינטשיץ.

בגיל 9 החל ללמוד בלינטשיץ בישיבתו של הרב עקיבא אשר גוטפריד תלמידו של האבני נזר מסוכטשוב, ובגיל 13 נשלח ללמוד בוורשה, במתיבתא של רבי מנחם זמבה שלמד עימו בחברותא. בווארשה הוסמך לרבנות בגיל 18 על ידי רבו רבי מנחם זמבה מפראגא וכן על ידי רבי שלמה דוד כהנא ראש ועד הרבנים של ווארשא. כמו כן נסמך להוראה גם על ידי רבי חנוך צבי לוין מבנדין ועל ידי האדמו"ר רבי יחזקאל הלשטוק מאוסטרובצה.

בנוסף לכך נסמך הרב פרנקל להוראה גם על ידי גאון ההוראה הרב שלום שכנא צ'רניאק בעל המשמרת שלום. היה זה כאשר הגיע הרב שלום שכנא צ'רניאק רבה של מאצ'יוב לוורשה באדר תר"ץ (1930) ואז ניגשו אליו כמה תלמידי חכמים, וביניהם היה גם הרב פרנקל, כדי לקבל סמיכה לרבנות. הרב יצחק ידידיה פרנקל העיד שכדי לזכות בסמיכה מהרב צ'רניאק נדרש המועמד להפגין ידע נרחב ומעמיק בבחינה עיונית שנמשכה ימים אחדים.בווארשה פגש הרב פרנקל גם את החפץ חיים שברך אותו בברכת כהנים.

הרב פרנקל היה נוסע כחסיד לחצירו של האדמו"ר ה"אמרי-אמת" מגור, הן בפולין והן לאחר מכן בארץ ישראל. לאחר שנסמך להוראה, הורה האמרי-אמת לכבד אותו בעליה לתורה בשבת בבית המדרש בגור, אף שעדיין היה בחור וזאת למרות שלא היה מקובל שם לתת עליות לבחורים. לאחר הסתלקותו של האמרי אמת היה הרב פרנקל מקורב לבנו האדמו"ר ה"בית-ישראל" מגור.

בשנת ה'תרצ"ב (1932), והוא בן 18, נשא לאשה את הרבנית חנה לאה בתו של הרב חיים אלעזר בראנד מחסידי סקרנביץ' בעיירה קרנוז'ה במזוביה-פולין (הוא ואשתו זלדה-רחל לבית פיטעל מגומבין נהרגו עם כל משפחתם בהפצצה גרמנית על קרנוז'ה בג' תשרי ת"ש). לאחר חתונתו התגורר בקרנוז'ה ופתח בה ישיבה לבחורים צעירים. לאחר מכן נבחר לכהן כמו"צ הקהילה החרדית בעיר ריפין בפולין, הקרובה לגבול הגרמני.

בגיל 18, בעת הילוכו ברחובה של העיר דנציג, נקלע לתקרית אנטישמיות מצִידם של שני פולנים ואז החלה להבשיל בליבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל. לאחר סיום כהונתו כמו"צ בריפין בשנת ה'תרצ"ד הוא חזר לעירו לינטשיץ והחל במסירת שיעורים לבחורים בבית המדרש בלינטשיץ ובמקביל החל בהכנות לעליה לארץ ישראל לאחר שקיבל את הסכמתו של רבו האדמו"ר ה"אמרי-אמת" מגור. הוא השיג סרטיפיקט בעזרת האדמו"ר מגור ועלה יחד עם רעייתו חנה לאה ושני ילדיו הגדולים איסר ואריה.

בחודש שבט ה'תרצ"ה (ינואר 1935), בהגיעו קיבל "כתב הסמכה" מהרב הראשי הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאחר שנבחן בו זמנית על ידו ועל ידי הרב שמשון אהרן פולונסקי מטפליק במשך כמה שעות, והחל בחיפוש אחר משרה רבנית המתאימה לו.

הרב פרנקל התיישב בשכונת פלורנטין, והחל למסור שיעורי תורה בתלמוד תורה "סיני". לאחר הגיעו למקום מונה כרב ומורה הוראה בשכונה על ידי הרבנים עמיאל ועוזיאל-רבניה של תל אביב, וכיהן בתפקידי רבנות בעיר תל אביב מאותו היום ועד יום פטירתו. בשנת תרצ"ו הוא כבר חתום על כרוז לחיזוק החינוך התורני עליו חתמו כמאה רבנים מארץ ישראל.

בתל אביב התקרב הרב פרנקל הצעיר אל זקן אדמור"י בית רוז'ין-רבי ישראל מהושיאטין זצ"ל ומונה על ידו לשמש כמו"צ בחצר הקודש.

במסגרת פעילות בארגון "עזרת תורה" סייע רבות לרבנים ובני תורה בתל אביב וסביבתה, וכמו כן לנזקקים רבים.

לאחר קום המדינה היה הרב פרנקל חבר בוועדת רבנים שפיקחה על ה"שירות הדתי", ארגון שסייע לחיילים לשמור תורה ומצוות.

בשנים תש"ט-תשי"א כיהן כחבר בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו.

הרב פרנקל נחשב ל"אב הרוחני" של שכונת פלורנטין. הוא כיהן כרב בית הכנסת "אהבת חסד" בשכונה (ברחוב אברבנאל), ושם הנהיג במוצאי שמחת תורה ה'תש"ג (1942) את מנהג "הקפות שניות", מתוך הזדהות עם הקהילות היהודיות באירופה, שעקב התנתקות התקשורת עם אירופה לא היה ידוע אם הן חוגגות את שמחת התורה, בשל מלחמת העולם השנייה. הרב פרנקל אמר אז שאם קהילות אלו אינן חוגגות כעת-בליל יום טוב שני -את שמחת התורה, הרי שאנו נעשה זאת במקומן.

כמו כן הנהיג הרב פרנקל את מנהג "שירת הים" ברוב עם. ציבור גדול היה מלווה את הרב פרנקל בחצות ליל שביעי של פסח מפלורנטין דרך רחוב אלנבי אל חוף ימה של תל אביב, שם הייתה נאמרת על ידו "שירת הים" פסוק בפסוק כאשר הציבור עונה אחריו בשירה. לאחר מכן נערכו ריקודי שמחה במקום.

בתקופת המנדט הבריטי, סייע הרב פרנקל רבות ללוחמי המחתרות. בימי המאבק לאחר הטבעת "אלטלנה" יצא אל ההמונים ליד בית הוועד הפועל של ההסתדרות וקרא להם להימנע משפיכות דמים ומשנאת חינם.

במסגרת רבנותו בשכונת פלורנטין שימש הרב פרנקל כבורר בסכסוכים שבין תושבי השכונה וביתו היוה מוקד של עזרה סוציאלית לתושבים.

בשנים של מלחמת העולם השנייה היה הרב פרנקל נציג ארגון הג'וינט האמריקאי אשר העביר דרכו סיוע לבני היישוב בארץ ישראל. כמו כן ייצג הרב פרנקל את שכונות הדרום (פלורנטין מכבי ושפירא) במאבק שניהלו עקב התנכלותה של עיריית יפו הערבית אשר הייתה אחראית מונציפלית עליהן עד קום המדינה. במסגרת פעילות זו נפגש הרב פרנקל עם פקידי ממשל של המנדט הבריטי.

לאחר הקמת מדינת ישראל, כאשר נחטף יוסל'ה שוחמכר, ניסו להגיע לפשרה בין הוריו לסב, על פיה נתמנה הרב פרנקל לאפוטרופוס של יוסל'ה, וידאג לכך שיקבל חינוך דתי. אולם הסב לא הסכים לפשרה והיא לא יצאה אל הפועל. בהקשר זה נסע הרב פרנקל בשנת תשכ"א(1961) לארצות הברית ונפגש עם האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, אך בהמשך התנהלות הפרשה הוא פרש מן הטיפול בה כאשר הגיע למסקנה כי לא יוכל לסייע.

הרב פרנקל נשא עמו תמיד את תודעת השואה, ובכל נאום שנשא העלה את עניין השואה ואת השמדתם של יהודי פולין. בשנת 1963 ביקר בפולין כחבר משלחת ישראל לציון עשרים שנה למרד גטו ורשה. אמירת ה"קדיש", הראשון לאחר החורבן, על יד מצבת הגטו בעת טקס האזכרה, השאירה רושם עז. בביקורו במחנה ההשמדה בטרבלינקה גילה כי עצמות היהודים עדיין פזורות בשטח המחנה ההרוס. הוא אסף את העצמות והביאן לקבורה בבית העלמין נחלת יצחק. על הקבר הקים את האנדרטה הגדולה עליה חרוטה המילה "טרבלינקה". מדי שנה היו מתאספים לידה שרידי הנספים וקרוביהם, ואת טקס האזכרה היה עורך הרב פרנקל. כמו כן יזם את הקמת האנדרטאות לקדושי "באבי יאר" וקהילות אחרות, בבית קברות נחלת יצחק.

הרב פרנקל פעל רבות גם במסגרת "האגודה להשבת נדחי השואה" בעזרה ליתומי - שואה שנשארו בפולין ולא עלו לישראל.

הרב פרנקל היה ידידו הקרוב ואיש סודו של האדמו"ר מגור, הרב שמחה בונם אלתר, ושימש לצידו כחבר נשיאות ישיבת "חידושי הרי"ם" בתל אביב.

בשנת ה'תשל"ג (1973) נבחר לכהן כרבה האשכנזי של תל אביב יפו, וכיהן בתפקיד זה עד יום פטירתו. הרב פרנקל היה מועמד יחיד לתפקיד וקיבל 84 מתוך 95 קולות, מאחר שצעירי המפד"ל החליטו להימנע בהצבעה.

במקביל לתפקידו כרבה הראשי של תל אביב יפו מונה הרב גם לתפקיד ראש אבות בתי הדין בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו.

כעשר שנים לפני פטירתו עזב את שכונת פלורנטין ועבר להתגורר בלב תל אביב. מאז היה לו בית כנסת בביתו ברחוב בלפור וכן היה נוהג להתפלל את תפילת שחרית של שבת בבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב.

בשנות כהונתו כרב ראשי לתל אביב היה הרב פרנקל נושא דרשה מיוחדת בשפת היידיש בבית הכנסת הגדול בתל אביב בלילה הראשון של אמירת הסליחות למנהג האשכנזים. דרשה זו הייתה מיועדת ליהודים בברית המועצות בעידן מסך הברזל. הדרשה שודרה אליהם באמצעות הרדיו ורבים מהם היו מקשיבים לה.

הרב היה חתן פרס הרב קוק לספרות תורנית (1984),וכן קיבל את פרס הרב מימון ופרס הרב טולידאנו לספרות תורנית (תשמ"ב) על ספרו "דרך ישרה".

בשנת חייו האחרונה נבחר כ"אזרח כבוד" של העיר תל אביב. הרב פרנקל נפטר בד' באלול תשמ"ו (8 בספטמבר 1986), ונטמן בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב.

לזכרו ועל שמו הוקמה ישיבת "נתיבות יצחק" בתל אביב. נשיא הישיבה הוא חתנו הרב ישראל מאיר לאו ובראשה עומדים שניים מנכדיו: הרב צבי יהודה לאו והרב משה קירשטיין.

בשנת תשנ"ד הוסב שמו של "רחוב עמק יזרעאל" בשכונת פלורנטין בתל אביב ל"רחוב הרב יצחק ידידיה פרנקל" על פי החלטתה של עיריית תל אביב יפו. בקצה הרחוב במקום בו הוא נפגש עם רחוב אברבנאל שוכן בית הכנסת אהבת חסד אותו ייסד הרב פרנקל.

משפחתו
לרב פרנקל ולרעייתו חנה לאה (נפטרה: ד' בשבט ה'תשנ"ז, 12 בינואר 1997), נולדו ארבעה בנים ובת: