הסיפור החסידי היומי  

זהו סיפור שסיפר הרבי מהר”ש, על שני יהודים שהגיעו אליו ליחידות. האחד מהם גרם לו לקורת רוח רבה, והשני לצער רב.
הראשון היה ר’ אליהו מאבעלע, ישוב ליד ליובאוויטש. הוא היה בעל עסק ואיש פשוט. כשנכנס לרבי, שאלו הרבי – מה נשמע אצלך? ברוך ה’, ענה ר’ אליהו. איך העסק? המשיך הרבי ושאל. ברוך ה’, ענה והוסיף בעוגמה – אבל יש לי צער גדול מיוסף, המתגורר בעירנו. הוא לא רואה הצלחה בשום דבר. אספנו כסף, קנינו עבורו סוס ועגלה, כדי שיוכל לנסוע לעיר עם קצת סחורה, ולנסות להרוויח משהו. אבל איכשהו, תמיד קורה לו משהו. הסוס שבר רגל, העגלה נשברה, אחר כך גנבו לו הכול… כל השלומיאליות שבעולם פוגעת בו.
קולו של ר’ אליהו נשבר בתחנונים – רבי, במה אני יכול לעזור לו ? הוא פרץ בבכי גדול, ותוך כדי בכי, ביקש: רבי, תנו לו ברכה!
שמע הרבי המהר”ש, נענה ואמר – אכן, אתה בהחלט יכול לעזור לו, עזרה רבה. כאשר יהודי מצטער בצערו של חברו ומבקש בעדו, הוא מסלק בכך את כל הקטרוגים ושובר את כל הדינים הקשים. הרבי הוציא מטבע מכיסו, נתן לר’ אליהו ואמר: אני רוצה להיות שותף שלך , שהקב”ה יעזור לך שתוכל לעשות טובה ליהודי ובהצלחה.
ר’ אליהו נרעד ואמר – רבי, אתי אתם רוצים לעשות שותפות? היודעים אתם מי אני? הרי אני חומר גס, עליו נאמר בתניא, שתיקונו הוא רק בשבירתו. ענה לו הרבי מה שענה, אך מר’ אליהו הייתה לו קורת רוח רבה.
באותו יום הגיע אליו גם ר’ אליעזר מפולוצק. יהודי חסידי ותלמיד חכם גדול, מחבר ספר “משנת אליעזר”. כשנכנס הרב ר’ אליעזר, שאלו הרבי: מה נשמע? סיפר ר’ אליעזר, שיש לו ב”ה שיעור לעיונא עם אברכים צעירים והם לומדים היטב, ובשבת הם מאריכים בתפילה אחרי המניין, הם לומדים חסידות וכו’.
שאלו הרבי ומה בדבר המידות? ענה ר’ אליעזר: כמו אברכי גבירים.
נענה הרבי – הם אינם אשמים, האשמה היא מצד המחנך. קודם כל צריך להיות החינוך וההדרכה במידות טובות. לא ללמוד את הספר כי אם ללמד את עצמו. כאשר תחזור לעירך, תייסד קופת גמ”ח וכל אחד מהאברכים יפריש לקופה זו מחצית מהנדוניה שלו.
לא אצליח לפעול זאת אצלם, אמר ר’ אליעזר. ענה הרבי: כשאני אומר, אתה תפעל זאת. אמור לאברכים שכאשר הם נותנים, הם אינם נותנים משלהם, ואם לא יתנו, לא יהיה להם הכסף. סיים הרבי המהר”ש את דבריו, ואמר: כשתחזור בפעם הבאה, תביא לי דרישת שלום טובה יותר.
מיהודי זה הייתה לו עוגמת נפש מרובה.
כשסיים המהר”ש את הסיפור, אמר: אילו רציתי להיעתר לנפש האלוקית שלי, הייתי מנשק את ר’ אליהו אבעלער