מכתב מהרבי מליובאוויטש על כך, שמכיון שנצטווינו לשמוח בפורים וחודש אדר - בודאי שניתנו לנו הכחות לשמוח בפועל ממש:ימי חדש אדר, אשר נצטווינו בתורתנו הקדושה תורת חיים, להרבות בשמחה ובפרט, בנקודה התיכונה, ימי הפורים , אשר "חייב אינש לבסומי עד דלא ידע".
והרי ככל ימי עת רצון - גם עניני ימים האמורים צריכים להיות נמשכים בימים וזמנים שלאחריהם באופן שתהא פעולתם ניכרת ב'בפועל' וכדבר משנה: "המעשה הוא העיקר".
ומכיון שנצטווינו על זה, הרי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו ובודאי אשר מלמעלה נעשה כל הדרוש ונמשך טוב הנראה והנגלה (ופשיטא להסיר כל ההעלמות והסתרים) בכדי שתהיה השמחה - בימים הנ"ל - בריבוי ועד דלא ידע ויהא רישומם ניכר לאחר זה כנ"ל וימשיכו ברכות השם יתברך: הטוב בריבוי, החסד בריבוי וכו' וכמו שנמנו על ידי רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה בחותם אסתר רבה.
מקור: אגרות קודש חט"ז ע' שלז
*לע"נ בתנו הטהורה חיה-מושקא ע"ה בת יבדלט"א חיים יהושע יהודה ובת-חן*
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
