הסיפור החסידי למוצ''ש  

על אחת הקהילות היהודיות היה קטרוג של כליה ר"ל,
ראה זאת הבעל שם טוב הקדוש,
והירבה בתפילה ותחנונים בראש השנה וביום הכיפורים.
בעת תפילת נעילה ראה הבעל שם טוב הקדוש, שהקטרוג עדיין לא בוטל.
גם תלמידי הבעל שם טוב הקדוש הכירו שהקטרוג גבר, והתאמצו מאוד בתפילה, בתחנונים ובבכיות עצומות מעומקא דליבא.
המתפללים בעזרת ישראל ובעזרת נשים שמעו את הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו בצעקתם וזעקתם בבכי ותחנונים,
ליבם נשבר בקרבם וגם הם בכו בתפילותיהם.
הגיע זמן תפילת ערבית,
הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים מתאמצים בתפילתם, הבינו כולם כי המצב נורא והבכי גבר.
בחור כפרי אחד רועה בקר, שהיה רגיל במשך כמה שנים לבוא בימים נוראים להתפלל בבית כנסת של הבעל שם טוב הקדוש,
הגיע לתפילת נעילה,
ומכיוון שלא ידע דבר בתפילה,
היה עומד ומקשיב לקול החזן,
ומסתכל בפניו בלי לומר מילה.
ככפרי, הוא היה רגיל לקולות שמשמיעים הבהמות העיזים והכבשים, העופות והציפורים.
הקול שהיה הכי חשוב בעיניו מכל הקולות, היה – קולו של התרנגול בקריאתו.
כשראה הבחור את ההתרגשות הגדולה בבית הכנסת,
ושמע את הבכיות בעזרת ישראל ובעזרת נשים,
נשבר ליבו בקרבו,
ויקרא בקול גדול 'קוקיקיו האן גאט האב רחמנות', שפירושו: 
קוקוריקו תרנגול - אלוקים רחם.
עברו רגעים אחדים,
והנה, נשמע קולו של הבעל שם טוב הקדוש, ותלמידיו הקדושים ממהרים לסיים תפילת נעילה,
ופני קודשו של הבעל שום טוב הקדוש זהרו.
במוצאי יום הכיפורים כשישב הבעל שם טוב הקדוש עם תלמידיו בסעודה, סיפר לתלמידיו את פרטי הקטרוג,
ועד כמה התאמץ מאוד בתפילתו.
וכאשר נשמע במרום קול בן הכפר התם 'קוקוריאו האן גאט האב רחמנות'
קריאה תמה זו,
גרמה במרומים לקורת רוח עד רום המעלות,
ובוטלו כל הקטרוגים מעל עדת הבעל שם טוב נשמתו עדן, והייתה שנת ברכה בבני חיי ומזונא (אגרות קודש הריי"צ).